אחרי יותר מעשור שהוא יד ימינו של בנט, טל גן צבי ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, הודיע אמש (שני) על פרישתו מהתפקיד. העזיבה הזו משמעותית מאוד אבל היא לא היחידה. זאת שרשרת עזיבות, נטישות ופרישות שאי אפשר כבר לומר שהיא מקרית - תהליך התפרקות של ממש בסביבת ראש הממשלה.
זה התחיל עוד לפני השבעת הכנסת עם נטישות בתוך מפלגת ימינה. המרכזית ביניהן הייתה של ראש עיריית שדרות אלון דוידי, שתקף: "בנט איבד את המצפן".
לא חלף הרבה זמן ועמיחי שיקלי, איש שבנט עצמו הביא, הודיע לראש הממשלה עם הקמת הממשלה: "אני איתך לא ממשיך לצעוד". בהמשך הוא גם הוכרז כפורש על ידי חבריו למפלגה.
עידית סילמן הייתה יושבת ראש הקואליציה. לשכתה בכנסת מוקמה צמוד לזו של בנט, אבל אז עם זריחת החמה ביום בהיר אחד, נשמעה התרעת הפוש של N12 אצל בנט ויועציו - וממנה הם שמעו לראשונה שסילמן איננה יכולה עוד.
וכשהחשד התעורר שמא הוא יופתע שוב, בנט נאלץ לעשות תרגיל פוליטי אכזרי למדי, אבל כנראה מתבקש: הוא הודיע ליום טוב כלפון שחברותו בכנסת נפסקת בזה הרגע, בלי שום הכנה מוקדמת. מתן כהנא - חזר לכנסת כדי להשגיח מקרוב.
בין לבין - כל הזמן דיבורים ורחשים ברקע על גישושים ומגעים של החברים בימינה עם המחנה הנגדי: מאיילת שקד שכבר הייתה במגעים עם הליכוד, דרך אביר קארה, שירלי פינטו וכמובן - ניר אורבך. האיש עם כאבי הבטן המשמעותיים ביותר, שנמצא עדיין בימינה, אבל אוזן אחת מופנית לציבור בחוץ שמפגין מול ביתו וקורא לו: חזור למחנה הלאומי.
אבל זה לא רק בכנסת ובסיעה. הלשכה של ראש הממשלה היא הצרה האמיתית שלו. מדובר באחת הלשכות הכי מסוכסכות שידענו: היועצת המדינית שמרית מאיר עזבה את הלשכה על רקע יחסים אישיים עכורים עם יתר היועצים.
היום זה טל גן צבי ראש הסגל שצועד עם בנט 11 שנים, כולל במדבר הפוליטי. הוא אומר שהוא מיצה, אבל היו פה גם סיבות אחרות: אידאולוגיות ובין-אישיות. קשה הרי להבין עד הסוף איך ממצים אחרי שנה בתפקיד בלשכה החשובה במדינה.
ועכשיו השאלה: האם מכת העזיבות הסתיימה מבחינתו של בנט? לעזיבות נוספות בסיעה או בקואליציה יכולות להיות השפעות פוליטיות דרמטיות מבחינתו, אולי אפילו עד פירוק הממשלה.
