המחלוקת הנוכחית בממשלה בנוגע לשינוי 'חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי (חוק הלאום)', היא המשך לפולמוס החריף שנוצר בחברה הישראלית בנוגע לחוק היסוד. הוויכוח הסוער, שנמשך עד היום, עוסק בכמה מסעיפי החוק - וגם בערכים שנעדרו ממנו, ובמרכזם ערך השוויון.
הסעיפים בחוק הלאום שעוררו מחלוקת בחוק הלאום
שלושת הסעיפים העיקריים שעוררו מחלוקת הם 1(ג), 4 ו-7. סעיף 1(ג) קובע כי "מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי". המתנגדים לחוק העלו חשש כי סעיף זה יפגע בקבוצות המיעוט בישראל.
סעיף 4 קובע כי עברית היא שפת המדינה, ואילו לערבית "מעמד מיוחד". היו מי שטענו כי סעיף זה פוגע במעמד השפה הערבית ובכך גם באזרחי ישראל הערבים. עם זאת, בחוק מודגש כי "אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק-יסוד זה".
לפי סעיף 7 בחוק, "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה". הביקורת שעלתה בעקבות הסעיף הזה היא שהוא פותח פתח לאפליה והדרה של מי שאינם יהודים מקרקעות המדינה.
הפתרון של שופטי בג"ץ
בג"ץ פסק כי אין מקום לבטל או לשנות את חוק הלאום, אך קבע כי יש לפרש את החוק ב"פרשנות מקיימת". כלומר, לפרש את הסעיפים השונים באופן שיעלה בקנה אחד עם חוקי היסוד האחרים ועם "העקרונות והערכים של שיטתנו המשפטית".
בהתאם לפרשנות הזו, השופטים קבעו כי סעיף 1 אינו שולל זכויות אישיות או "זכויות תרבותיות מוכרות במישור התת-מדינתי". לגבי סעיף 4, נקבע כי הוא לא יגרע ממעמדה של השפה הערבית הלכה למעשה, וכי האפשרות לקדם את מעמדה במרחב הציבורי במדינה - תישמר. עוד קבעו השופטים כי סעיף 7 לא נועד להכשיר אפליה והדרה של מי שאינם יהודים.
לגבי עקרון השוויון שנעדר מהחוק - רוב שופטי ההרכב סברו כי אמנם מוטב היה אילו עקרון השוויון היה מעוגן במפורש בחוק היסוד, אך הבהירו כי העובדה שהוא לא עוגן אינה גורעת ממעמדו ומחשיבותו כעקרון יסוד בשיטתנו. השופט ג'ורג' קרא סבר בדעת מיעוט כי הסעיפים הללו שוללים את ליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה ומזעזעים את אמות הסיפים של המבנה החוקתי - ולכן יש לבטלם.
השבוע קרא שר האוצר ליברמן "לתקן את חוק הלאום ולקבע את מגילת העצמאות", ואמירתו הובילה למחלוקת בין חלקי הקואליציה. השרים גדעון סער ואיילת שקד התנגדו לשינוי. עם זאת, סער קרא לעגן את עקרון השוויון בחוק יסוד.