על אחד מקירות משרדה של אורלי לוי-אבקסיס במשכן הכנסת תלויות, זו לצד זו, שלוש תעודות ממוסגרות. הראשונה, מ-2015, מכריזה על חברת הכנסת כאבירת איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון. לצידה: אות תנועת אומ"ץ (אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי) לשנת 2014. התעודה השלישית מרחיקה עד 2012 ומזכה את הח"כית באות הפרלמנטר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. התעודות הללו ניצבות בבדידות מזהרת מול דלת הכניסה למשרד, כמו צל"שים על אומץ לב בשדה הקרב הפוליטי – ואולי כמו תעודות הכשר מהממסד האליטיסטי לכאורה שמאס בה מאז. "תסתכל על זה", היא אומרת, "איכות השלטון, אומ"ץ, המכון לדמוקרטיה. אני חושבת שאני בין המחוקקות הכי חזקות והכי עם מאסה שנוגעת לנושאים חברתיים בכנסת. כל זה נעלם בשנייה שאמרתי שאני לא נותנת יד להקמת ממשלה שנתמכת על תומכי טרור".
לפני שנה וחצי הפכה לוי-אבקסיס מח"כית פופולרית ומוערכת לאויבת (מחצית) הציבור. זה קרה לאחר מסע יוצא דופן שבמהלכו חצתה את המפה הפוליטית מהקוטב הימני של ישראל ביתנו, דרך המרכז המבולבל מעליו קבעה גשר, ועד החיבורים המפתיעים עם מעוזי השמאל במרצ ובמפלגת העבודה. ב-10 מרץ 2020, שמונה ימים לאחר עוד סיבוב בחירות שסימן סטטוס קוו, עשתה לוי-אבקסיס אחורה פְּנִי והודיעה בפוסט בפייסבוק כי "אינני רואה עצמי מחויבת עוד לשותפות עם מרצ". המהלך נחתם חודש לאחר מכן באופן הצפוי: לוי-אבקסיס העניקה את המנדט הבודד שבידיה לבנימין נתניהו, האיש שרק חודש קודם לכן עוד נטלה חלק במערך המבורדק להחלפתו, וסייעה לו בכינון ממשלתו החמישית.
לוי-אבקסיס נשטפה בגל של זעם ציבורי. פוליטיקאים שחשו מרומים רשפו עליה אש (תמר זנדברג ממרצ לכאן רשת ב': "היא גנבה את המנדט של השמאל, ירקה לבוחרים בפרצוף"); בעלי טורים דקרו אותה במקלדות מושחזות (בן כספית ב"מעריב": "היא הונתה את המצביעים במצח נחושה"); הרשתות החברתיות גלגלו אותה בזפת ובנוצות. היא סיפרה שאיימו עליה ועל ילדיה. כינויי הגנאי חזרו על עצמם: "רמאית", "גנבת בחירות", "שודדת קולות".
מאז חלפו שנה וחצי, שבמהלכם לוי-אבקסיס נסוגה עם חבריה לליכוד (אליו הצטרפה בפברואר האחרון) משולחן הממשלה לספסלי האופוזיציה. הזעם של מצביעי השמאל, שעשו את המסלול הפוליטי ההפוך, שכך; לא הזעם של לוי-אבקסיס. על מה שהיה הבית הפוליטי הדו-משפחתי (ותלת-משפחתי) שלה במשך כמעט שמונה חודשים ועד לא מכבר היא מתבוננת היום בסלידה מופגנת ובעלבון תהומי. "הצבועים והגזענים הכי גדולים נמצאים שם", היא אומרת, "שלא יבואו להטיף לי".
החיבור בין נסיכת הימין ומפלגות השמאל נראה לרגע כמו אידיליה פוליטית או כגרוטסקה של "רק לא ביבי" – תלוי את מי שואלים. היום מתייחסת אליו לוי-אבקסיס במונחים פוסט-טראומטיים. "אלו היו הימים הכי נוראיים שלי", היא אומרת. "אם הייתי יכולה למחוק את הדף הזה מהחיים שלי – הייתי מוחקת".
מי שחתם איתי על ההסכם ידע עם מי הוא מתחתן
ראיית הזהב בה נופפו המוחים כנגד לוי-אבקסיס הייתה ראיון שהעניקה לאולפן ynet בפברואר, שבועיים וחצי לפני הבחירות ופחות מחודש לפני פרישתה מהעבודה-גשר-מרצ. עד אותו רגע לוי-אבקסיס נשאה בלב הרשימה את דגל המרי בהשתתפות או בתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת בקואליציה להחלפת נתניהו. היא סומנה כאבן נגף בדרכו של בני גנץ להקמת ממשלה ונחשדה כעריקה בפוטנציה. מאותו ראיון יצאה כותרת מהדהדת, לפיה לוי-אבקסיס הצהירה כי "אין לי בעיה עם ממשלה צרה בתמיכת המשותפת". בימין זעמו על הזגזוג, בשמאל חגגו את יישור הקו.
זה לא היה לא מדויק. לוי-אבקסיס נשאלה על הקמת ממשלה ללא 61 מנדטים בתמיכה מבחוץ של המשותפת, הבהירה שזה תלוי בקווי היסוד, ואז אמרה "לי אין בעיה שיתמכו מבחוץ", אך עם סייג משמעותי שנשמט מהכותרת: "בנושאים חברתיים". גם בהמשך הראיון לוי-אבקסיס לא פסלה במפורש את תמיכת המשותפת, אך גם לא הצהירה על הסכמתה לכך – אבל הציטוט המקוטע כבר היכה גלים, והשמאל גלש עליהם אל קואליציית הפנטזיה היודו-ערבית.
שבועיים לאחר מכן, בראיון ל"אופירה וברקו" שהתקיים שלושה ימים לפני הבחירות, נשאלה לוי-אבקסיס אם תשב עם המשותפת וענתה בגיחוך "בוודאי שלא, לאן הגענו?". לוי-אבקסיס, פוליטיקאית מנוסה, ידעה לחמוק מהצהרות חד-משמעיות ומסנדלות דוגמת אלו שמלכדו את בני גנץ ונפתלי בנט, אבל בתודעה הציבורית לא היה למיומנות התקשורתית הזו זכר. לוי-אבקסיס – שלא עברה את אחוז החסימה כשהתמודדה בראשות מפלגה עצמאית בבחירות אפריל 2019 – סומנה כמי שבנתה לעצמה גשר לכנסת על פתקי מצביעי השמאל, ואז חתכה ימינה לזרועות נתניהו. במילה אחת, שהוצמדה לשמה ברשתות החברתיות שוב ושוב: בוגדת.
לוי-אבקסיס, כאמור, הייתה רוצה לבצע "מחק היסטוריה" לגלישה שלה מהערש הפוליטי בימין אל מפלגות השמאל. היא מסבירה שאיננה רוצה לעסוק בזה עוד, אבל מדברת על הסיפור בלהט של מי שעדיין חובשת את פצעיה.
זו לא רק הריצה עם מרצ – "חיבור טכני", כפי שהיא מדגישה שוב ושוב – עליו הייתה בדיעבד מוותרת. "אפילו החיבור עם עמיר", היא אומרת, "זה הביא בסוף לאירוע מתגלגל. הוא לא הבין שברגע שהוא מתחבר למרצ, לא רק שהוא עובד בשבילם – הם הראשונים שיערפו לו את הראש, כי הוא לא מאותו מיליה. ואמרו לו את זה בפרצוף, הוא ידע את זה".
את הפוסט בו הודיעה על פירוק חד-צדדי של רשימת האחדות הכוזבת החלה לכתוב "כשהתפרסמה התמונה של ראשי הקוקפיט עם ליברמן והייתה הבנה שהולכים להקים ממשלה בתמיכת המשותפת ותומכי הטרור בתוכה. הרי בעבודה-גשר, וגם מפלגות אחרות, פנינו לוועדת הבחירות וביקשנו לפסול אותם. פתאום אנחנו מכשירים את היבה יזבק? תחשוב על האירוע, על האצבע שלה יכלה לקום ממשלה. זה היה האות מבחינתי להגיד: חבר'ה, אל תספרו אותי. אמרתי את זה גם קודם, אבל הם הלכו כמו מטורפים. מה זה, חשבתם שאם אני נמצאת במקום הזה תוכלו לשים לי אזיקון חנק? אז התבלבלתם. החיבור הטכני היה מעוגן בהסכמים, ואני אמרתי שאני רוצה לקיים את ההסכם. העבודה ומרצ לא רוצים? שיישארו ביחד. אני לא חלק מהאירוע הזה. אני בימין הפוליטי. מי שחתם על ההסכם, ידע בדיוק עם מי הוא מתחתן".
מבחינתך כל הזמן היה ברור שאחרי הבחירות את מתפצלת מהם?
"בטח".
למה לא אמרת את זה לבוחרים?
"בטח שאמרתי. אפילו בראיון הראשון שלי, אצל יונית לוי. אמרתי שזה חיבור טכני, תהום פעורה בינינו וניפרד יום למחרת. בכל ראיון מאז דיברתי על חיבור טכני ואנחנו נפרדים".
את באמת חושבת שבוחרי העבודה ומרצ ידעו שאחרי הבחירות את עוזבת ולוקחת את המנדט לאן שאת רוצה?
"אם מישהו הסתיר מהם זה המנהיגים שלהם. אני ייצגתי את גשר בחיבור הזה, לא אף אחד אחר".
לוי-אבקסיס אכן אמרה באותו ראיון לחדשות 12 שהחיבור האפשרי יהיה טכני, אך לא אמרה דבר על התפצלות אחרי הבחירות. עם זאת, בראיון ל"חדשות הבוקר" (קשת 12) למחרת חתימת ההסכם עם מרצ, אמרה בין השאר שזה "רק לתקופה של חודשיים".
אבל הכעס הוא לא רק על הפיצול, אלא על העובדה שנבחרת במסגרת רשימה שהצהירה שלא תשב עם נתניהו – ואחרי שנבחרת עזבת אותה כדי לעשות בדיוק את זה.
"יש שיעורים בחיים שאתה לומד תוך כדי תנועה. אני ראיתי את הבן-אדם הזה מנהל ישיבות עד ארבע לפנות בוקר, מקשיב לכולם, עורך את הנתונים, זמין בשעות לא שעות, תמיד מעודכן ועושה עבודה מדהימה".
אמרת שלא תשבי תחת ראש ממשלה עם כתב אישום.
"כשאמרתי את זה עוד לא הייתה החלטת בג"ץ בנושא. בג"ץ קבע שאין שום מניעה. אבל אני אומרת דבר נורא פשוט: הבן-אדם שגיליתי הוא סוס של עבודה, אינטליגנט בטירוף, ויש לו את היכולת לנהל את הדברים. בוא, תמצא לי את האמירה הכי קיצונית, תראה שאני מאמא תרזה לעומת כל השדרה הפוליטית".
אמרת שצריך להחליף את נתניהו האנטי-חברתי ושלא תשבי תחתיו אם יוגש נגדו כתב אישום. לא התנית את זה בהחלטת יועמ"ש או בג"ץ.
"אה, ואני אשב עם תומכי טרור, זה יותר טוב?".
יכולת להיפרד מהעבודה אם החיבור למרצ לא התאים לך. אבל הבנת שאם את נפרדת מהעבודה לא תיבחרי לכנסת, אז נכנסת על גבה.
"אתה חוצפן, כי הבאתי עם גשר לבד שניים וחצי מנדטים, ולפחות מנדט אחד בא איתי לחיבור עם העבודה".
לא עברת את אחוז החסימה כשרצת לבד.
"ואתה רוצה להגיד לי שלא הבאתי אפילו ארבעים אחוז מאותם מצביעים?".
אפילו בבית שאן, בבייס שלך, הצביעו לעבודה-גשר 50 אחוז פחות ממה שהצביעו לגשר כשרצת לבד.
"קשה מאוד למכור את העבודה".
ברור שקשה. קשה – ולא הצלחת.
"מאיפה הביאו הרשימה המשותפת 15 מנדטים? מהעבודה ויותר מזה ממרצ. הגזענים האלה העדיפו להצביע למפלגות אחרות ולא לנבחרת שמייצגת גם אותם בגלל שני מרוקאים שעומדים שם למעלה. הדברים האלה נאמרו לנו בפרצוף, במפגשים שלנו עם אנשים בשטח".
אמרו שלא יצביעו לכם בגלל שאתם מרוקאים?
"כן. שהשתלטנו להם על המפלגה. הייתי אומרת לעמיר: תגיד לי, מה זה? והוא היה אומר 'לא, את תראי, זה הוותיקים, קשה להם'".
מפלגת העבודה בחרה בפרץ ליושב ראש. בסוף המפלגה שהציבה בראשה אדם מזרחי, פעמיים, זו מפלגת העבודה, בזמן שבליכוד זה לא קרה מעולם.
"כי הם ניצחו את המנגנון, פקדו יותר. הם ניצחו והאנשים ברחו. זאת אומרת שמי שעושה מפקד נשאר עם המפלגה אבל בלי המצביעים. זה האבסורד. פתאום הקיבוצים הפכו להיות כחול לבן, אתה מבין? עובדתית, מצביעי השמאל בורחים למפלגות חליפיות שבראשן עומדים אנשים שדומים להם. לא כולם, לא כולם. אבל יש כוח מאוד מסיבי, שהשיקולים הנאורים שלו נמצאים בסימן שאלה".
נפגעת מהתגובות שקיבלת אחרי שפירקת את החיבור עם מרצ והעבודה?
"אני גדלתי בבית של דוד לוי. השריטות שיש לי מהתקופה ההיא חישלו אותי למה שהיה בשנתיים האחרונות, הכינו אותי לאירוע הזה. באתי חזקה. לא כל כך יכולים לפגוע בי".
ועדיין, לא נעים כשקוראים לך "גנבת".
"הגנבים הכי גדולים מדברים בצורה הכי אבסורדית. לזמן יש כוח מרפא, כוח שחושף את המציאות, והפרצוף האמיתי של כל אותם אנשים שביקרו אותי מתגלה. ערוותם חשופה לכל בקואליציה הזו. הצביעות שלהם חוגגת. הכל תלוי מאיזו פוזיציה אתה. אם לא הייתה קמה הממשלה הזו, עוד היינו מאמינים שהם אידאולוגים".
אני בין האנשים הכי נקיים בפוליטיקה
לוי-אבקסיס, אם לארבעה שנעה היום בין העבודה בירושלים לבית בשלפים (שכונת הרחבה בעמק בית שאן שעתידה להפוך ליישוב קהילתי), תחגוג בעוד שבועיים את יום הולדתה ה-48. היא גדלה כאצולה ליכודניקית, בתו של דוד לוי, אבל את תחילת דרכה בפוליטיקה עשתה בישראל ביתנו. עוד קודם לכן, במה שיכול להיקרא כרמז מטרים לנטייתה לשוטטות פוליטית, פלירטטה לוי-אבקסיס עם השמאל ("נראה לי שדווקא העבודה תוביל את השינוי", אמרה בראיון ל"מעריב" ב-2005) וביקרה בחריפות את הליכוד ("הרסני לציבור הישראלי"). ב-2008 הצטרפה לליברמן, ב-2015 נסקה למקום השני ברשימתו, וב-2016 התפלגה לסיעת יחידה. היא תלתה זאת בהצטרפות ליברמן לממשלת נתניהו ללא התחייבות לקידום נושאים חברתיים; אחרים טענו שפרשה משום שיו"ר המפלגה העניק את תיק השרה לסופה לנדבר.
לוי הייתה אז בשיא כוחה. היא נתפסה כח"כית חברתית פעלתנית ועצמאית שמתעלה מעל שיקולים פוליטיים. כך, למשל, קידמה את חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי עם דב חנין ואת התיקון לחוק על טלטול פעוטות עם אחמד טיבי ("בנושאים חברתיים אני רוצה לגייס את כולם"), והצביעה נגד מתווה הגז בניגוד לעמדת ליברמן. סקרי 2018 ניבאו לה חמישה עד שמונה מנדטים עוד לפני שהכריזה על התמודדות בבחירות וסימנו אותה כלשון המאזניים החדשה. "זאת הולכת להיות הפתעת הבחירות", הבטיחה בראיון ל"כלכליסט" ב-2017. שנתיים מאוחר יותר, גשר התגלתה כהפתעה מהסוג שמחלק קונדסון בכפר הדרדסים – כזו שמתפוצצת בפרצוף. המפלגה זכתה בפחות מ-75 אלף קולות שהיוו 1.73% מהמצביעים – כמחצית אחוז החסימה. אף על פי כן, לוי-אבקסיס לא מתחרטת.
"יצאתי להרפתקה שהאמנתי בה, בלי שקל של מימון מפלגות, עם תרומות, מתנדבים, ערבויות, סנג'ור של המשפחה, מה שלא תרצה. לא סחטתי כמו דרך ארץ, ששינו את החוק בשביל שיוכלו להיות סיעה נפרדת ולקבל שישה מיליון וחצי שקל ובסוף לעשות את מה שהבטיחו לא לעשות. אני בין האנשים הכי נקיים בפוליטיקה הישראלית. עשיתי קמפיין צנוע, כמו במוניציפלי – עשיתי את זה בארצי. עשינו קמפיין סדינים. כשלא היה לנו כסף אפילו לבד יוטה, לקחנו סדינים וכתבנו עליהם עם תרסיס. לא רק שלא הייתי באינטרס של אף בעל הון, גם לא הייתי כוס התה של אף בעל אינטרס כלכלי חשוב במדינה הזו. עשיתי פה מהלך מטורף. אבל לעולם לא אסלח לאותם אנשים שגרמו לי לאבד חלק מהרגישות שלי".
למי את מתכוונת?
"לאותם אנשים שבתוך האירועים המטורפים האלה התנהגו כמו אחרוני העבריינים. אבל עברייני מקלדת".
למזלה של לוי-אבקסיס, בחירות אפריל 2019 לא הולידו ממשלה, ולקראת סיבוב ספטמבר היא חברה למפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ. יחד גירדו השניים שישה מנדטים. בסבב הבא, במרץ 2020, נולדה הברית קצרת הימים עם מרצ. "זה היה מעשה חברי", מסבירה לוי-אבקסיס. "עמיר היה השותף שלי לדרך, והוא בא אליי אחרי שהתחילו תהליך הדחה במפלגה. הוא אמר 'תקשיבי, אני חייב אותך שם. אני לא רוצה ללכת עם מרצ'. אבל איציק שמולי כבר התחיל את ההתנהלות מולם".
הפירוק היה מהיר. ב-10 במרץ התנערה לוי-אבקסיס פומבית מהחיבור למרצ, ב-12 באפריל הודיעה כי תמליץ בפני הנשיא על נתניהו, וב-14 במאי חתמה על ההסכם שהבטיח לה מיניסטריון ראשון בקריירה. כך נולד "המשרד לחיזוק וקידום קהילתי", פרנקנשטיין ממשלתי שאיבריו נקצרו ממשרדים מתפקדים. המטרות היו חשובות, נרשמו גם פעילות והישגים ראשוניים, אבל הצורך במשרד ייעודי ומתוקצב היטב נראה קלוש.
תפרו בשבילך משרד. את מרגישה בנוח עם זה?
"ממש לא בשבילי. מדובר בהחלטה חברתית מהמעלה הראשונה. דווקא בתקופת הזמן בה היינו בתוך המאבק בקורונה, לייעד משרד שיטפל באופן ממוקד בנושאים החברתיים הנוגעים בחיי היומיום של האדם בתוך הקהילה, בהנגשת השירותים והרחבת הטיפול המתאים בקהילה".
אבל כל הגופים האלו היו כבר קיימים במשרדים אחרים. בשביל מה צריך להוציא אותם ולהרכיב מהם משרד חדש בתקציב של 45 מיליון שקל?
"המשרד התמקד בנושאים שהוזנחו במשרדים הגדולים ושילב את הכוחות לפעולות חשובות. התקציב שהוקצה למשרד עבר לפרויקטים החברתיים שמגובים בהישגיו: תקצוב המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, הקמת מחלקה לתחלואה כפולה, מרכז ניטור לשימוש בחומרים ממכרים, מרכזי הורים וכו'. אני גאה בהישגים האלו. זו לא חוכמה להגיע להישגים במשרד מוכר. זו ההוכחה לכך שלא הייתה כאן עסקה פוליטית - באתי לעסוק בתחום שאני קשורה אליו, כי אני רואה בתחום החברתי שליחות חיי".
ההפסד בהצבעה לוועדה למינוי שופטים הייתה אירוע מטומטם
בפברואר 2021 השלימה לוי-אבקסיס את סיבוב הפרסה ושוריינה על ידי נתניהו במקום ה-26 ברשימת הליכוד. "חזרתי הביתה", היא אומרת, "למפלגה שנולדתי בה. כל הילדות שלי שם, הבגרות שלי, משפחה שהשורשים שלה עמוק עמוק בתוך הליכוד". לבד מאביה, שהיה מבכירי המפלגה, בולטים בה גם אחיה הח"כ לשעבר ז'קי לוי, ראש עיריית בית שאן, ובן דודה חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי.
למה רק עכשיו חזרת הביתה?
"כמו ילד שכועס לפעמים ומורד. יש לך ביקורת על מה שקורה בבית, ואז אתה יוצא ורואה מה קורה בבתים אחרים ואומר 'אלוהים ישמור, טוב לי בבית'. זה האירוע. יש לך ביקורת? תשנה בתוך הבית. זה אנשים שדומים לך, שאתה לא צריך אפילו לחשוב מה הם חושבים עליך. זו תחושה של בית, וזה שווה יותר מכל דבר אחר".
ותישארי בליכוד? בן כספית פרסם שאת מועמדת להצטרף למפלגה של יעקב ברדוגו.
"קראתי וצחקתי. בן כספית הזוי, לדעתי הוא איבד קשר בין הפנטזיות למציאות. אם זה לא היה מספיק ברור, אהיה יותר ברורה: זה הבית. חזרתי לבית ילדותי, לבית של אבא שלי. אני יושבת עם אנשים שאכפת להם ממני. אני מרגישה בית".
את עובדת על המקום שלך במפלגה? מתישהו יהיו פריימריז, תצטרכי להתמודד, ללכת לאירועים של חברי מרכז.
"אני פחות בזה, יותר בעשייה הפרלמנטרית. לא שאני מזלזלת. בכל מפלגה דמוקרטית, אם אתה רוצה לזכות באמון אתה צריך לבוא ולדבר אל הציבור".
לא קיבלו אותך בקלות כשחזרת.
"מה אתה אומר".
בקבוצות של ליכודניקים רצו סרטונים על איך את קופצת ממפלגה למפלגה ואסור לשריין אותך. פורום דרור כתב שאת לא מייצגת את הליכוד, קבוצת הליברלים קראה לך 'פיגוע אלקטורלי'.
"תשמע, גם בפוליטיקה הפנימית יש כאלה שיש להם אינטרס. אם אתה משריין מישהו, זה יוצר תזוזה. טבעי שאנשים לא רוצים את זה. אבל אתה יודע איזה אהבה קיבלתי? כמות הפרחים שקיבלתי? ואני מתה על פרחים. אנשים דפקו לי בדלת בבית, באו מהדרום, באו לי עם חלות לשבת".
נתניהו לא שקט על שמריו עד שחילץ את לוי-אבקסיס מבין המלחציים של פרץ-הורוביץ. מאז נחתם המעבר, נדמה שהוא כבר לא יוצא מגדרו למען בתו של מי שהיה פעם מיריביו הפוליטיים החריפים והבוטים ביותר ("כלי ריק", אמר עליו פעם לוי האב, וטען שהליכוד צריך "אנטי-ביביוטיקה"). הוא הציב את לוי-אבקסיס במקום נמוך יחסית (ולא בשריון הנחשק במקום העשירי שניתן לגלית דיסטל אטבריאן), ולא תמך במועמדותה לנציגות הליכוד לוועדה למינוי שופטים באוגוסט – תפקיד שהיה בבת עינה. "הוא תמך במליאה", אומרת לוי-אבקסיס, "איחל לי בהצלחה".
אחרי שכבר ניצחת בסיעה את המועמדת שלו, קרן ברק.
"אני לא יודעת מה היה מאחורי הקלעים. עובדתית, פעם אחת הוא לא הרים לי טלפון להגיד 'תרדי מהסיפור', הוא איפשר את התהליך החשאי והוא לא עשה נפשות בשביל המועמדת שלו, כפי שאתה אומר, כי אז היא הייתה מנצחת".
לא התאכזבת מכך שהוא לא תמך בך?
"לא".
את לא מרגישה שהוא השתמש בך והמשיך הלאה? אחרי שהוציא אותך מהחיבור עם השמאל, הוא שריין אותך בשיפולי הרשימה והעדיף את קרן ברק.
"לא יודעת במי הוא תמך, העובדה היא שקיבלתי 18 קולות בסיעה".
והפסדת בהצבעה בכנסת למועמד השני של האופוזיציה, שמחה רוטמן.
"זה היה דבילי, לחלק את הקולות, ומי שניהל לי את האירוע הזה מטומטם".
יריב לוין.
"מה זה משנה? הוא הודה בטעות שלו. הוא לא מטומטם באמת, אבל האירוע היה מטומטם".
כשאתה לא משתתף בהצבעה זו היכולת הכי גדולה להשפיע
בשבוע שעבר נקלעה לוי-אבקסיס לקטטה פנים-ליכודית. זה קרה לאחר שמספר רב של ח"כים מהליכוד, בהם לוי-אבקסיס, נעדרו מההצבעה על החוק להסדרת השימוש בקנביס רפואי. דוד ביטן, שמילא את מקומו של יריב לוין כיו"ר הסיעה, זעם על המבריזנים. בהקלטה מישיבת הסיעה שפורסמה ב-ynet נשמע ביטן מבטיח ש"כל מי שלא נמצא כאן – ישלם על זה".
"אפשר להבין את ביטן לחלוטין", אומרת לוי-אבקסיס. "המשמרת שלו הייתה לארגן את ההצבעות. התפקיד שלנו כאופוזיציה זה להחליף את הקואליציה הרעה הזו, נקודה".
לא משנה איזה חוק עולה להצבעה?
"לא לא לא. האירוע למשל של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית...".
ערכות האונס. התנגדתם לחוק לשמירת דגימות מהנפגעות.
"התנגדנו רק אחרי שספרנו את האצבעות וידענו שבכל מקרה זה עובר. ואני אומרת לך, זאת הייתה טעות פטאלית להצביע נגד. ומאז ועד היום, כל ההצעות של הקואליציה על נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אנחנו מצביעים בעד. לא עושים חשבונות. אני כל כך שמחה שבנושאים האלו הגענו לתמימות דעים".
מצוין. אז מה הבעיה עם הסדרת קנביס רפואי?
"בקנביס רפואי יש יותר תמימות דעים. אני הייתי חתומה על הצעת החוק הראשונה של פייגלין, כשהיינו חברים בוועדת הבריאות. אין בכלל ספק שהדבר הזה, בשביל הרבה מאוד אנשים, זה תרופה מצילת חיים, איכות חיים".
השתכנעתי. תצביעי בעד.
"לא התנגדתי".
לא, פשוט לא נכנסת למליאה להצביע.
"בוודאי שלא הצבעתי. בסופו של דבר יש לנו מטרה אחת והיא להחליף את הממשלה".
יכולת להצביע עם האופוזיציה ולהגיד "אין מה לעשות, משמעת אופוזיציונית". ויכולת להגיד "אפר את המשמעת ואצביע בעד כי זה חוק חשוב". מה שבחרת לעשות זה לעמוד מהצד. זה האקט הכי פחדני. את לא מתערבת כי את לא רוצה שהדבר הזה ידבק בך, הפקת את הלקח מההצבעה על ערכות האונס.
"לפעמים כשאתה לא משתתף זה היכולת הכי גדולה שלך להשפיע".
איך?
"אתה מוריד מהמכסה של המתנגדים".
נו באמת.
"כאופוזיציה אנחנו צריכים ליישר קו. אבל לא היה דיון בסיעה. אם היה דיון הייתי מבקשת שנצביע בעד, ואם הייתה מתקבלת החלטה שמצביעים נגד, הייתי נשמעת למשמעת של האופוזיציה. ועד להצבעה חשבנו שרע"ם גם מתנגדים".
כן, רציתם שרע"ם יצילו אתכם, והם לא.
"מרגע שרע"ם הלכה עם הקואליציה, והחוק גם ככה יכול לעבור – בוא נצא החוצה, לא נשתתף. רצינו לראות מה עושות המפלגות האחרות".
הדרך נלוזה, אבל בטח שבנט הוא ראש הממשלה
השיחה עם לוי-אבקסיס מתקיימת בשבוע שבו מדינת ישראל מציינת את יום הזיכרון לרצח רבין. לפני שנה עוררה לוי-אבקסיס סערה כשנעדרה מכנס של העבודה ומרצ לזכר ראש הממשלה לשעבר בטענה ש"רבין זה שלכם, לא שלי". בהמשך הסבירה שזה היה כנס פוליטי על מורשת רבין ("אין לי מושג מה זה"). הפוליטיזציה של הרצח עדיין מעסיקה אותה, אבל הזיכרונות מאותו לילה קוטעים לרגע את שטף הכעס ואפילו מעלים דמעות בעיניה.
"הייתי סטודנטית, בבית עם אמא שלי", היא נזכרת. "הייתי מזועזעת, לילה שלם, אמא שלי בוכה כמו ילדה, ואני איתה. ראיתי בעיניים שלה שמה שהיה עד אז זה כבר לא מה שיהיה. לא האמנו שיהודי יעשה דבר כזה. התעוררנו ממציאות שהייתה אולי נוחה לנו באיזשהו אופן. אבא שלי הזהיר מהדבר הזה".
דוד לוי נטש את ההפגנה הידועה לשמצה בכיכר ציון, באומרו כי "יש פה קהל מוסת שמזיק לארץ ישראל יותר מגדולי השמאלנים". ירח טל דיווח ב"הארץ" כי לוי ציין ש"אף אחד ממנהיגי הליכוד, ובראשם בנימין נתניהו, שעמדו במקום, לא נזעקו ולא גינו".
"הוא לא אמר 'נתניהו מסית'", אומרת לוי-אבקסיס, "הוא אמר להם: התבלבלתם, אתם מדברים פה על ראש ממשלה. אבל לא תשמע אותו פעם אחת אומר שהרצח הזה הוא רצח של מחנה. אנחנו דוגמה לבאים בתור, ואני רוצה לסמן להם שאפשר וצריך להילחם על מה שאתה מאמין בו, אבל תוך שמירה על גבולות גזרה".
אז מה את חושבת על כך שיש היום ראש ממשלה שצועקים לו "בוגד"?
"קודם כל ולפני הכל הוא ראש ממשלה".
יו"ר המפלגה שלך לא מתייחס אליו ככה.
"בין אם הוא עשה את זה בצורה נלוזה או לא, הוא הצליח להביא 60 אצבעות. בטח שהוא ראש ממשלה".
הוא עשה את זה בצורה נלוזה?
"הוא אפילו חתם בשידור שלא ייתן ללפיד להיות ראש ממשלה".
את רוצה שנדבר שוב על הבטחות בחירות שהופרו?
"אתה בא להחליף מישהו, וכל מה שאתה מצביע עליו כקלוקל אתה מאמץ כדי להחליף אותו?".
לא, זה פשוט מגוחך להאשים מישהו אחר בהפרת הבטחת בחירות אחרי שעשית את אותו הדבר.
"הציבור נתן את הקולות לבנט מתוך מחשבה שהוא לא ילך עם הערבים, לא עם מרצ ולא עם לפיד. הוא אמר את זה בקולו, הוא חתם על מסמך".
נתניהו הקים את הממשלה שהיית חברה בה עם גנץ שהתחייב לא לשבת איתו. למה כשמפרים הבטחות לבוחרי שמאל-מרכז זה בסדר, וכשמפרים הבטחות לימין לא?
"כחול לבן גם אמרו שלא ילכו עם הערבים. גנץ בעצמו אמר לי בפנים שזה לא יקרה".
בדיוק, הוא היה חייב להפר אחת מההבטחות. זה מה שקרה לבנט.
"אתה יודע מה הבעיה? כשאתה יוצר בפוליטיקה אירוע חד-פעמי, אתה לא מבין עד כמה יש לזה השלכות עתידיות. העניין של החליפי, שיאיר לפיד תקף – כשקמה הממשלה הזו הם לקחו את זה כברירת מחדל. מעתה ואילך כל אחד ירצה להיות חליפי. ומעכשיו כל מפלגה עם מעט מנדטים תוכל לדרוש את ראשות הממשלה. האנשים האלה שיקרו כמעט בכל. הבדיחה הכי גדולה זה שכל אחד מהם הלך עם שנוא נפשו לאורך השנים".
ונתניהו לא הלך עם ברק ועם לבני ועם גנץ? כולם הולכים עם היריבים הפוליטיים שלהם.
"אבל בנט עם המשותפת?".
הוא לא עם המשותפת. נתניהו עם רע"ם זה יותר הגיוני?
"לא הייתי בשיחות האלה, אין לי מושג מה היה בפנים. נתניהו לא ראה בהם שותפים בקואליציה. אני לא יודעת לגבי הימנעות. אני לא מאמינה שזו באמת הייתה כוונתו, כי אחרת הוא היה עושה בדק בית, מי בסיעה הולך איתו".
הוא הזמין את עבאס לבלפור.
"אני רוצה להגיד לך שמדינת ישראל יותר מדי זמן לא טיפלה כמו שצריך בנושאים האזרחיים והחברתיים בחברה הערבית".
את לא מתכוונת להגיד לי שזה מה שעניין אותו במו"מ עם עבאס.
"מה אכפת לי מה הסיבה? התוצאה היא החשובה".
אז את צריכה לשמוח שבנט עשה את זה.
"בממשלה שהיינו בה הכנו במשרד תוכנית עבודה למגזר. עשיתי אגף מיוחד, הבאתי תקציבים. נפגשתי גם עם עבאס ועם ח"כים מהמשותפת. הנושאים האלה צריכים להיות אינטרס של כל אחד ואחת מאיתנו".
אז מה הבעיה לדבר עם עבאס?
"לא כחלק מהקואליציה. כשיהיה אירוע ביטחוני והמדינה תלויה בהצבעה שלהם, תבין את החולשה, את ההרפתקה הביטחונית שעלולה להיות פה. מישהו יסכים למערכה בעזה?".
אתם תפילו את הממשלה בזמן שתהיה מערכה בעזה? לא תגלו אחריות לאומית?
"הם יפילו, לא אנחנו".
אם אתם תתמכו בממשלה היא לא תיפול.
"בנושאים ביטחוניים אתה לא צריך לדאוג מה הליכוד יעשה. אנחנו נחליף את הממשלה בטובה יותר".
זה לא מה ששאלתי.
"זה מה שאני עונה".
צילום: עופר חן | איפור ושיער: מיכל פוסמן