לעמית דרעי, נער שחוגג השבוע את יום הולדתו ה-18, סיפור שאפשר להגדיר כנס חנוכה. הכול קרה לפני 5 חודשים, כשהסתיימה הבגרות בלשון וחברו הטוב של עמית הרכיב אותו על אופניו החשמליים בדרך אל הים. בשל טעות בשיקול הדעת, עמית והאופניים נמחצו מתחת למערבל בטון. החבר יצא ללא פגע, אך עשן התחיל לצאת מהאופניים שהיו על עמית, ובחצי נס, מישהו בתושייה רבה העיף אותם ממנו, ואז הם התפוצצו.
מיד לאחר מכן צלצל הטלפון בבית משפחת דרעי וביקשו מההורים להגיע אל בית החולים. "באה מונית ואתה שומע ברדיו: 'מערבל בטון בוויצמן פינת פנקס. ילד אחד במצב אנוש וילד אחד במצב קל'", סיפר שלומי דרעי, אביו של עמית.
"באה אליך אחות, עובדת סוציאלית", הוסיף שלומי. "אומרים לי 'בוא תשב בחדר הזה'. אני לא יכול לשבת, אני רוצה לראות את הבן שלי. 'אתה לא יכול לראות אותו עכשיו, הוא עבר תאונה קשה'. מ-15:00 ועד 20:00 בערב אתה חסר אונים. אתה לא יודע עם מי לדבר, מה לדבר".
עמית הגיע לבית החולים איכילוב עם פגיעה רב-מערכתית. האגן שלו היה שבור לחלוטין וגם הגולגולת. מכה בגזע המוח, הרגליים נמחצו, הרופאים לא חשבו שישרוד את 48 השעות הקרובות. "לא הצלחנו בהתחלה להחזיק אותך בחיים", סיפר לעמית ד"ר אייל חשביה, רופא בכיר במערך הטראומה באיכילוב. "עשינו את כל מה שאנחנו יכולים, ועדיין המצב שלך היה יותר קרוב ללמות על השולחן שלנו. לא הפסקנו להילחם עליך, גם כשלא חשבנו בינינו שאתה תצא מזה, שבכלל תצא מהחדר. אני עד עכשיו לא מבין איך בכלל שמרת על הרגל. היו לנו דיונים קדחתניים אם להציל אותה, אם לא להציל אותה, אתה היית במצב שהרגל עלולה הייתה גם להרוג אותך".
מונשם ומורדם, עמית עבר בכל יום ניתוח – 28 ימים ברציפות, גם בשישי ובשבת. אז פתאום גילו – יש זיהום ברגל. הדופק צנח, החום טיפס ל-40 מעלות ולא ירד. "באחת הפעמים אמרו לי: 'בוא תחתום שאתה מסכים שנחתוך לו את הרגליים, נכרות לו את הרגליים'", סיפר האב שלומי – שסירב, למרות הסיכון האדיר, ולא הסכים לחתום.
כמוצא אחרון, כשעמית עדיין היה מונשם ומורדם, הוא הועבר לבית החולים אסף הרופא, שם נכנס ל-60 טיפולים בתא לחץ ולעוד סדרה של ניתוחים מורכבים. אחרי חודש וחצי, הוא התעורר.
השבוע הוא יחגוג בבית החולים איכילוב את יום הולדתו ה-18. צפויים לו שם עוד חודשים ארוכים וניתוחים רבים, אבל הוא חי ונושם. בשבוע שעבר הוא גם עשה את הבלתי-אפשרי, הצליח לעמוד על רגליו וללכת. "אמרו לי ששנתיים אחרי התאונה לא אלך, והנה, אני עומד עכשיו על הרגליים שלי והולך".