כמה נשים התמודדו בעבר והאם המרוץ ידוע מראש? כל מה שצריך לדעת על הבחירות לנשיאות

רשימת המועמדים לבחירות לנשיאות המדינה כבר נסגרה בחצות (בין רביעי לחמישי) – המועמדים היחידים שהצליחו להשיג את מספר החתימות הנדרשות מחברי הכנסת ויתמודדו בבחירות לנשיאות, שיתקיימו ב-2 ביוני, הם מרים פרץ ויו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג. אז כיצד נבחר הנשיא, האם יו"ר הכנסת יכול לעכב את הבחירות וכמה נשים כבר ניסו להתמודד לתפקיד עד כה?  כל הנתונים, השאלות והתשובות על פי פרופ' עופר קניג וד"ר עמיר פוקס, המכון הישראלי לדמוקרטיה.

מקום המדינה ועד 2014 התמודדו 23 אישים על התפקיד. 17 מתוכם הגיעו מהזירה הפוליטית: חברי כנסת מכהנים, חברי כנסת לשעבר או פעילים בזירות אחרות. רק 6 מועמדים לתפקיד הגיעו מחוץ לזירה הפוליטית. 

הבחירות ומוסד הנשיאות – כל השאלות והתשובות

כיצד נבחר נשיא בישראל?

הנשיא הוא ראש-המדינה הסמלי של ישראל. הוא נבחר על ידי חברי-הכנסת, בבחירות חשאיות, לכהונה של שבע שנים. חוק יסוד הנשיא קובע בפירוט יחסי את סדרי בחירתו ומועד בחירתו: הנשיא ייבחר לא מוקדם מ-90 יום ולא יאוחר מ-30 יום לפני תום כהונתו של הנשיא המכהן. הבחירות מתקיימות גם אם לא מתקיים מושב של הכנסת, ומכונסת לשם כך ישיבה מיוחדת.

האם קיימת אפשרות שיו"ר הכנסת יעכב את בחירת הנשיא?

במצב בו חוק היסוד קובע את מסגרת הזמנים באופן כה-חד משמעי, אין שיקול דעת ליו"ר הכנסת שלא לקיים את הבחירות לנשיא במועדן. עיכוב או דחייה במועדי הבחירה יחשבו לשיבוש סדרי משטר ולכן אפשרות זו נראית רחוקה ביותר.

האם ניתן לשנות את חוק היסוד, כך שהבחירה בנשיא תהיה גלויה?

כמו כל חוקי היסוד בישראל, גם חוק יסוד נשיא המדינה ניתן לשינוי, ובאופן יחסי לכל תיקון חוקתי במדינה אחרת, בקלות רבה. חוק יסוד נשיא המדינה אף איננו משוריין ודי ברוב רגיל לשם כך. אלא, שכמובן ששינוי כזה, ממש לקראת בחירת נשיא, ומטעמים פרסונליים לחלוטין הוא מעשה שלא ייעשה: תיקון כללי המשחק בהתאם לנוחות הפוליטית של מתקני החוק.

במידה מסוימת מדובר גם בתיקון בעל היבט רטרואקטיבי שכן נכנסנו כבר לתוך המועדים הנקובים בחוק היסוד. אף כי בית המשפט העליון לא ביטל תיקונים לחוקי יסוד, ישנה אפשרות כי התערבות גסה שכזו בכללי המשחק, שנעשית ערב הבחירה ומטעמי פרסונליים ובלתי ענייניים תחשב כניצול לרעה של הכוח הפוליטי לייצר שינוי משטרי באופן פוגע בליבת הדמוקרטיה הישראלית, דבר שיחייב את בית המשפט להתערב.

מדוע הצבעת חברי הכנסת היא חשאית?

סעיף 7 לחוק היסוד קובע כי בחירת הנשיא תיעשה בהצבעה חשאית. זאת, משום שבחירת הנשיא אמורה להיות בחירה ממלכתית, ולא פוליטית, שאינה נובעת משיקול קואליציוני. מוסד הנשיאות איננו מוסד פוליטי במהותו. להיפך. הנשיא הוא ראש המדינה, דמות ייצוגית וטקסית. הוא אינו אמור לייצג אג'נדה פוליטית כלשהי אלא את העם כולו. ההצבעה החשאית נועדה לוודא כי חברי הכנסת יצביעו לפי שיקולם האישי ואף לאור שיקולים "גבוהי-קומה" של ממלכתיות, ולא בדומה להצבעות שגרתיות יותר שבכנסת, המוכרעות גם לפי שיקולים פוליטיים.

באיזו מידה קיימת לנשיא חסינות מדין פלילי?

בדומה לחברי הכנסת, לנשיא ישנה חסינות מהותית וחסינות דיונית. החסינות המהותית נוגעת לעניינים הקשורים בתפקידיו ובסמכויתיו (סעיף 13 לחוק היסוד) שחלה גם לאחר סיום תפקידו, והחסינות הדיונית מונעת "את הבאתו לדין פלילי" (סעיף 14 לחוק היסוד) במהלך כהונתו, והיא חלה גם על מעשים שנעשו טרם כניסתו לתפקיד, שאינם קשורים בתפקידו. בניגוד לחסינות חברי הכנסת, מדובר בחסינות שמוענקת אוטומטית (ללא צורך בהצבעה בכנסת) ולא ניתן, בדומה למודל שהיה בעבר אצל חברי הכנסת, להסירה.

האם החסינות חלה גם על משפט מתנהל?

קיימת שאלה משפטית פתוחה באשר למשפט שמתנהל בזמן כניסת הנשיא לתפקיד. חוק היסוד נוקט בלשון "נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי". לפי פשוטם של דברים, ניתן לפרש את החוק ככזה שמונע הבאה לדין (הגשת כתב אישום חדש) של הנשיא, אבל לא ככזה שמונע המשך של תיקים מתנהלים.

עם זאת, לשון החוק גם מאפשרת לפרש בצורה רחבה יותר, כך שחוק היסוד חל גם על תיקים מתנהלים, וזאת מתוך רצון להגשים את התכלית של הגנה על מוסד הנשיאות וכבודו. עם זאת, יש לשים לב גם לכך שהנוסח הישן של החוק הקודם שהסדיר עניין זה היה "אין דנים את נשיא המדינה בזמן כהונתו" ועניין זה תומך בפרשנות לפי פשוטם של דברים. בנוסף, ברור הוא שהמגמה של חוק היסוד, בנוסחו הקיים, היא של צמצום היקף החסינות. וכך גם של פסיקה מנחה בנושא, אשר עסקה באפשרות של חקירה ושימוע של נשיא במהלך כהונה, להלן.

חוק היסוד מתפרש גם לאור תכליתו ולא רק לפי לשונו. פרשנות תכליתית, במובן של הגנה על שלטון החוק, כבודו של מוסד הנשיאות והפרדת הרשויות תומכת במסקנה לפיה אסור להפוך את מוסד הנשיאות לעיר מקלט לאנשים שעומדים לדין, ומכאן שאין לפרש את הסעיף ככזה המפסיק הליכים קיימים. יש לזכור, בהקשר זה, כי עיכוב של 7 שנים בתיק פלילי, משמעו במידה רבה, מחיקת ההליך. גם אם לא מתקיימת התיישנות פורמלית, בפועל מבחינת הקושי להביא עדים וראיות, יהיה קשה מאוד לחדש הליך פלילי, בוודאי בתיקים מורכבים וגדולים, הנוגעים גם לנאשמים אחרים, לאחר שנים כה רבות.

האם נאשם בפלילים יכול להיות מועמד לנשיא המדינה?

מבחינת לשון חוק היסוד, אין מגבלות כשרות על מועמד לנשיאות. נאמר בו כי "כל אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל כשיר להיות מועמד לכהונת נשיא המדינה". תעלה השאלה, האם מבחינת כללי הסבירות ניתן יהיה לבית המשפט להתערב בשיקול דעתם של חברי הכנסת המציעים מועמד – שכן כל מועמד חייב להביא את חתימותיהם של עשרה חברי כנסת ליו"ר הכנסת. שאלה היא באיזו החלטה ניתן להתערב (החלטת חברי כנסת להציע מועמד/ת; החלטת הבחירה עצמה) אבל נראה כי עצם האפשרות להתערבות שיפוטית קיימת.

מחד, ניתן לטעון שהפגיעה הקשה בשלטון החוק, כמו גם במוסד הנשיאות, שאמור להיות ייצוגי ונקי מכל רבב יכולה להצדיק טענה לחוסר סבירות קיצוני בהחלטתם של חברי הכנסת. מאידך, ניתן לטעון ששיקול דעתם של חברי הכנסת רחב מאד, ולא ניתן להתערב בו בהתערבות שיפוטית. אפשר להשוות בין טענה זו לבין החלטת בית המשפט בסוגיית הטלת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, לאחר שכבר הוגש נגדו כתב האישום. אבל, יש לשים לב שאפילו בפסק דין זה, בית המשפט הותיר פתח – אמנם נדיר שבנדירים – להתערב. בנוסף, גם האנלוגיה במקרה זה אינה נקייה. זאת, כי בעוד שהחלטת הכנסת להמליץ לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד היא החלטה פוליטית-ליבתית במהותה, המגשימה את רצון הבוחר – וזו הייתה הסיבה לכך שבית המשפט נמנע מלהתערב במקרה זה – כאן מדובר במקרה שונה.

האם ניתן להתנות את בחירת הנשיא בהסכמתו מראש למתן חנינה לאדם כלשהו?

בוודאי שלא. זה יהיה מעשה אסור במספר רבדים. ראשית, חבר הכנסת לא יכול להתנות את כוח ההצבעה שלו במתן טובות הנאה אישיות כלשהן – מדובר בעסקת שוחד לכל דבר. הבטחה לחנינה לחבר הכנסת המצביע בעד הנשיא היא בוודאי כזו, אך גם הבטחה לחנינה לחבר כנסת אחר, שחבר הכנסת המצביע תלוי בו או קשור אליו בקשרים פוליטיים חזקים מספיק, יכולה לעלות כדי שוחד. במלים אחרות, מובן כי בנימין נתניהו לא יכול להתנות את הצבעתו בעד מועמד פלוני בהבטחה לכך שיקבל חנינה, וכך גם כל מי שפועל מטעמו של נתניהו לא יכול "לתווך" בעסקת שוחד כזו. אפילו דיונים מקדימים בעניין כזה יכולים להיחשב הצעה לשוחד. גם באשר למי שעתיד להיבחר לנשיא  – מדובר בקבלת שוחד (טובת ההנאה עבורו היא בחירתו לנשיא), והתמורה היא החנינה. חוק העונשין קובע בפירוש כי שוחד יכול להינתן גם למי שהוא אך מועמד לתפקיד.

בחירות תחרותיות או מרוץ ידוע מראש?

מבדיקה שערך פרופ' קניג, ב-6 מתוך 16 הפעמים שבהן נבחר נשיא המדינה לא התקיימה התמודדות, שכן היה מועמד אחד בלבד. ב-5 מקרים היה מדובר בהתמודדות של נשיא מכהן לתקופת כהונה נוספת (היה מקובל עוד משנת 1951 לא להציב מועמד נגדי מול נשיא מכהן, אבל משנת 2000 הוגבלה הכהונה לאחת בלבד).

ב-7 מערכות בחירות הייתה התמודדות של עימות ראש בראש בין שני מועמדים. בדרך כלל נדרש סיבוב הצבעה יחיד כדי להכריע את זהות המנצח במקרים אלו, אך בבחירות 2000 חסר למשה קצב קול אחד כדי להיבחר כבר בסיבוב הראשון, ועל כן נערך סיבוב הצבעה שני. ב-3 מערכות הבחירות מרובות המועמדים נדרש גם כן יותר מסיבוב הצבעה אחד. בשתי הבחירות האחרונות לנשיאות (2007 ו-2014), לא הצליח אף אחד מהמועמדים להשיג רוב של 61 ח"כים, ועל כן נכפה סיבוב שני. ב-1952 נדרשו שלושה סיבובי הצבעה בטרם הבטיח יצחק בן-צבי את ניצחונו.

מתי היה הרוב הקטן ביותר באמצעותו נבחר נשיא?

הרוב הזעום ביותר היה בבחירות הצמודות של 1983, כשחיים הרצוג קיבל 61 קולות מול 57 למנחם אֵלון. הרוב הגדול ביותר, תמיכה של 86 ח"כים, הושג בשלוש התמודדויות שונות - ב-1968 (שזר), ב-1978 (נבון) וב-2007 (פרס). כשהכנסת בוחרת נשיא חדש ויש יותר ממועמד אחד, קיימת סבירות גבוהה ביותר למרוץ צמוד.

מועדון סגור של גברים מבוגרים?

ניתוח המאפיינים הדמוגרפיים של 23 המועמדים ושל 10 המנצחים, מלמד שמרביתם חולקים תכונות משותפות: גברים, אשכנזים ומעל גיל 60. מהבחינה המגדרית, לא רק שכל עשרת הנשיאים עד כה היו מהמין הגברי, רק 3 מבין 23 המועמדים היו נשים (קולט אביטל, דליה איציק ודליה דורנר).

האם ניתן להתנות את בחירת הנשיא בהסכמתו מראש למתן חנינה לאדם כלשהו?

בוודאי שלא. זה יהיה מעשה אסור בכמה רבדים. ראשית, חבר הכנסת לא יכול להתנות את כוח ההצבעה שלו במתן טובות הנאה אישיות כלשהן – מדובר בעסקת שוחד לכל דבר. הבטחה לחנינה לחבר הכנסת המצביע בעד הנשיא היא בוודאי כזו, אך גם הבטחה לחנינה לחבר כנסת אחר, שחבר הכנסת המצביע תלוי בו או קשור אליו בקשרים פוליטיים חזקים מספיק, יכולה לעלות כדי שוחד. במלים אחרות, מובן כי בנימין נתניהו לא יכול להתנות את הצבעתו בעד מועמד פלוני בהבטחה לכך שיקבל חנינה, וכך גם כל מי שפועל מטעמו של נתניהו לא יכול "לתווך" בעיסקת שוחד כזו. אפילו דיונים מקדימים בעניין כזה יכולים להחשב הצעה לשוחד. גם באשר למי שעתיד להבחר לנשיא – מדובר בקבלת שוחד (טובת ההנאה עבורו היא בחירתו לנשיא), והתמורה היא החנינה. חוק העונשין קובע בפירוש כי שוחד יכול להנתן גם למי שהוא אך מועמד לתפקיד.

שני נשיאים בלבד, יצחק נבון ומשה קצב, היו ממוצא ספרדי, בעוד שהשאר הם ממוצא אשכנזי. אם נרחיב את המבט לכלל אוכלוסיית המועמדים, נגלה עוד שלושה מועמדים בלבד ממוצא מזרחי - שאול עמור (1998), מאיר שטרית ודליה איציק (2014).

הגיל הממוצע שבו נבחרו אישים לתפקיד הנשיא הוא כ-67. הגיל הממוצע של כלל המועמדים זהה. שלושה נשיאים בלבד נכנסו לתפקידם בגיל צעיר מ-60: משה קצב (54), אפרים קציר (57) ויצחק נבון (57).

בחירות פוליטיות?

בארבעה מקרים לא הצליחה מפלגת השלטון לקבוע את זהות הנשיא. בזמן שלטון הליכוד בשנים 1977–1984 נבחרו לנשיאות דווקא יצחק נבון וחיים הרצוג, שניהם מועמדי המערך/מפלגת העבודה. גם בחירתו של עזר ויצמן לתקופת כהונה שנייה ב-1998 התרחשה כשהליכוד היה בשלטון והריץ מטעמו מועמד כנגד.

גם בשנת 2000, כשישראל אחת, בראשות אהוד ברק, הייתה בשלטון, נבחר לנשיא דווקא מועמד הליכוד משה קצב. פרופ' קניג מבהיר כי הסבר אחד לתופעה נעוץ בעובדה שמדובר בהצבעה חשאית לתפקיד טקסי סמלי, אך הסבר אחר מדגיש דווקא את הפן הפוליטי של הבחירות לנשיאות.