לידיעת הקורא נתניהו: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר ישראל כ"ץ ושר האנרגיה ומשאבי המים יובל שטייניץ הפכו לשלישיה שכיהנה יחד בכל ממשלה מאז שנת 2009 - ועד לימים אלו ממש. אולם, הכהונה הזו צפויה להסתיים בשבוע הבא והם ישובו לראשונה מזה יותר מ-12 שנה להיות חברי כנסת מהשורה, אלא אם יהיה שינוי של הרגע האחרון. לקראת ההשבעה של ממשלת השינוי - אלו התפקידים שהם מילאו במשך יותר מעשור סביב שולחן הממשלה וזה מה שמצפה להם במשכן הכנסת.
נתניהו הרכיב ארבע ממשלות ברצף
בנימין נתניהו הרכיב מאז שנת 2009 ארבע ממשלות וכיהן ברצף בתפקיד ראש הממשלה. בתקופה זו גם כיהן לפרקים בשורת תפקידי שר. כך למשל, כבר בכהונה הראשונה הוא שימש באופן רשמי כשר הבריאות, בשעה שבה ליצמן החזיק בתפקיד סגן שר.
כשאביגדור ליברמן פרש מהממשלה חודש לפני בחירות 2013 נטל לידיו נתניהו את תיק החוץ, הוא כיהן שוב בתפקיד זה בין 2015 ל-2019. בין 2018 ל-2019 שימש נתניהו כשר הביטחון, בין 2014 ל-2017 כשר התקשורת וכמה חודשים בין 2014 ל-2015 כשר האוצר.
מרבית בכירי הליכוד שהתחילו את הכהונה עם נתניהו בעת עלייתו לשלטון ב-2009, הוזזו הצידה או עזבו את הליכוד. כך לדוגמה, גלעד ארדן, דן מרידור, גדעון סער, משה בוגי יעלון, סילבן שלום, משה כחלון ולימור לבנת, כולם היו שרים בממשלה ה-32 מטעם הליכוד. אך יש כמה יחידי סגולה שנשארו לצידו בצמרת השלטונית לאורך כל אותן שנים.
כ"ץ נשאר לצד נתניהו
ישראל כ"ץ כיהן כשר התחבורה במשך 10 שנים בין 2009 ל-2019. בין 2015 ל-2020 הוא היה גם השר לענייני מודיעין. בין 2019 ל-2020 כיהן כ"ץ כשר החוץ וב-17 במאי 2020, לפני מעט יותר משנה, הוא מונה לשר האוצר.
גם שטייניץ נותר קרוב
יובל שטייניץ גם כן נשאר קרוב לצלחת במשך כל שנות שלטונו של נתניהו. הוא החל כשר האוצר בין 2009 ל-2013. בין 2013 ל-2015 היו לו שני משרדים - משרד המודיעין והמשרד לנושאים אסטרטגים. ב-2015 מונה לתפקיד שר האנרגיה, בו הוא מכהן כבר 6 שנים. מזה כחודש הוא גם משמש כשר למשאבי המים.
חשוב לציין בהקשר זה גם את יולי אדלשטיין, גם הוא מבכירי הליכוד. הוא אומנם מכיר מקרוב את עבודת הכנסת, היות שהיה יו"ר הכנסת בין 2013 ל-2020, אך לא היה ח"כ מן השורה מאז 2009. קודם למינויו ליו"ר הכנסת הוא היה שר ההסברה והתפוצות בין 2009 ל-2013. לאחר כהונתו כיו"ר הכנסת מונה לשר הבריאות.
מה עושה ח"כ מהשורה בכנסת?
תפקידיה העיקריים של הכנסת הם חקיקה ופיקוח על הממשלה. מרגע שתושבע הממשלה החדשה, אם תצליח לעבור את ההשבעה בשלום, כל הצעת חוק שבכירי הליכוד ירצו להעלות על שולחן הכנסת - הם ייאלצו להגיש כהצעת חוק פרטית. המשמעות היא שחבר הכנסת עצמו מנסח את החוק.
אם הצעת החוק עוברת את אישור נשיאות הכנסת ואת הקריאה טרומית, היא עולה לקריאה ראשונה במליאה. אם צלחה גם את המשוכה הזו, היא מוחזרת שוב לעבודה בוועדות הכנסת, שם נכנסים לחוק תיקונים והסתייגויות. בסוף מליאת הכנסת מנהלת דיון בהצעה, שבו לחברי הכנסת זכות לטעון מעל דוכן המליאה. לאחר הדיון, ישנן שתי הצבעות בקריאה שניה ושלישית, אם גם בהן יש רוב להצעת החוק - הוא נכנס לספר החוקים.
זימון ראש הממשלה למליאה - בכפוף לחתימה של 40 ח"כים לפחות
הכנסת גם אחראית לפיקוח על הממשלה כאמור. חברי הכנסת יכולים לעשות זאת באמצעות דיונים במליאה, בהצעות לסדר היום, בשאילתות ובדיונים בוועדות הכנסת שאליהם נקראים שרים או נציגיהם לדווח על פעילויותיהם. בחתימה של 40 ח"כים לפחות, ניתן לזמן את ראש הממשלה לדיון במליאה.
האופוזיציה בכנסת, מתוך שאיפתה להפיל את הממשלה, מציעה לא פעם הצעות אי אמון. באישור הצעת אי-אמון בממשלה במליאת הכנסת, ברוב של 61, הממשלה למעשה מוחלפת. בהצעת אי-אמון על פי החוק יש לציין את הרכב הממשלה המוצעת וחלוקת התפקידים בין השרים המיועדים וכן חבר הכנסת המיועד לעמוד בראשה.
חברי הכנסת גם צריכים להישאר בקשר עם הציבור. בזמני עבודתה של הכנסת - המליאה מתכנסת בימים שני, שלישי ורביעי. זה קורה שמונה חודשים בשנה, ובארבעת החודשים הנותרים מדי שנה הכנסת נמצאת בפגרה. במהלך זמני עבודת הכנסת, בימים ראשון וחמישי ובמהלך הפגרה, חברי הכנסת מסתובבים ברחבי הארץ ושומרים על קשר עם בוחריהם.