לפני שבועיים בדיוק, נראה היה שהכל כבר מוכן: המגעים הממושכים בין בנט ללפיד ושאר מפלגות גוש מתנגדי נתניהו הגיעו לשיאם, כשמרבית הסוגיות העקרוניות בין הצדדים נסגרו, וכך גם התיקים. אלא שאז ההתפרעויות בירושלים הובילו לפרוץ מבצע "שומר החומות", ולצדו המהומות האלימות בין יהודים לערבים – ששינו לחלוטין את סדר היום. בשל המצב, המשא ומתן הוקפא תחילה עד יעבור זעם, וחדל סופית עם ההבהרה של בנט: "האופציה ירדה מהפרק". רגע לפני ההשבעה, רגע אחרי האזעקות: עלייתה ונפילתה של ממשלת השינוי.
מנדט נתניהו: בנט מבין – אין ממשלת ימין
הניסיונות להקמת ממשלת שינוי החלו עוד בימי המנדט של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בנט הבהיר כל העת כי הוא מעדיף ממשלת ימין תחילה, אך אם הדבר אינו מתאפשר והאלטרנטיבה היא בחירות – יחתור לקדם מהלך עם הגוש הנגדי; "ממשלת אחדות", כינה זאת – וספג ביקורת חריפה ממי שהיו עד לאחרונה שותפיו למחנה, על כך שהוא לכאורה "חובר לשמאל".
בראשית תקופת המנדט של נתניהו כבר התגלה המבוי הסתום בימין: הגוש מנה 59 ח"כים בלבד, מימינה דרך הליכוד והציונות הדתית ועד המפלגות החרדיות. היה צורך להישען על רע"ם של מנסור עבאס – מהלך שסמוטריץ' התנגד אליו נחרצות, וככל שעבר הזמן טיפס על עצים גבוהים יותר. במקביל, גדעון סער עמד על הבטחתו שלא לשבת בממשלה עם נתניהו – מה שחידד אצל בנט את תמונת המצב.
בשלב זה, החל יו"ר ימינה לנהל מגעים במקביל גם מול לפיד, שצברו תאוצה במהירות. נתניהו, שהבין כי תסריט האופוזיציה קרוב מאי פעם, החל במסע דה-לגיטימציה חריף לממשלת השינוי, שאותה כינה "ממשלת שמאל מסוכנת". הוא אף הביא לשולחן הצעות מרחיקות לכת מבחינתו, ביניהן רוטציה לבנט כשהוא ראשון בניסיון לגייס בכך רוב, שישאיר אותו בכל זאת בבלפור. אך עם פקיעת המנדט, הניסיונות של ראש הממשלה ירדו לטמיון – ואפשרו לבנט וללפיד להעלות הילוך.
מנדט לפיד: ממשלת שינוי בהישג יד, סיכומים אפילו מול רע"ם
הנשיא ריבלין החליט להעניק הזדמנות גם ליו"ר יש עתיד, שהביע תחילה אופטימיות זהירה, ואף שיבח את בנט על נכונותו וכנות כוונותיו. יו"ר ימינה עצמו הבהיר באופן פומבי שלאחר כישלון נתניהו האפשרות המועדפת עליו היא ממשלת אחדות, ושלא ייתן יד לבחירות חמישיות. בנט האיץ את המגעים עם גוש השינוי: קיים סדרה של פגישות עם לפיד וכך גם עם ראשי כל מפלגות הגוש, ואף עם יו"ר רע"ם עבאס – שאיתו הושגו הסכמות עקרוניות לתמיכה בממשלה.
סדקים ראשונים בתוך ימינה התגלו עם הצהרתו של ח"כ עמיחי שיקלי, שיצביע נגד ממשלת לפיד-בנט. על אף החשש מהתרחבות המרד במפלגה, כשהעיניים נישאו בעיקר לאיילת שקד, נדמה היה שבנט הצליח במאמצי הדיכוי, וגייס למהלכיו שורה של הצהרות תמיכה מטעם שאר חברי ימינה.
הצדדים המשיכו לדהור ולחתור להסכמות מהירות, בשלב מוקדם של המנדט של לפיד. הרצון היה לבלום את ניסיונות הסיכול מצד גוש נתניהו, שאנשיו ניסו בכל כוחם לגרום לימינה לסגת: לחצים על חברי הכנסת של הסיעה, גיוס רבנים משפיעים בציונות הדתית ויצירת התנגדות ציבורית.
אלא שלצד אותם לחצים, הושגה התקדמות: חלוקה עקרונית של התיקים, שיח על קווי יסוד מוסכמים ועל פיצול הכוח בין הימין, השמאל והמרכז – וירידה לפרטים בשורה ארוכה של סוגיות מהותיות. המטרה של בנט ולפיד נראתה ברורה: להגיע תוך ימים ספורים לנשיא, להכריז ש"עלה בידינו להקים ממשלה", ולהשביע אותה בכנסת – אפילו עוד לפני חג השבועות.
המהומות בירושלים ובערים המעורבות והמבצע בעזה: קריסת המגעים
במהלך ימי סוף השבוע לפני כשבועיים החלה מגמת הקריסה של ממשלת השינוי – בסימן ההסלמה הביטחונית. תחילה היו אלה המהומות וההתפרעויות בירושלים, שעד מהרה אף התפתחו לתגרות אלימות בין יהודים לערבים בערים המעורבות. ההסלמה בבירה עירבה גם את חמאס בעזה, שהחליט להגיב במטח רקטות לעבר ירושלים – מה שחייב את תגובתה של ישראל, וכניסתה למבצע "שומר החומות".
בתחילת האירועים הביטחוניים, כשטרם היה ברור היקפם, החלה דעיכה במשא ומתן הקואליציוני: רע"ם השהתה את המגעים, רגע אחרי שבוטלה הפגישה המכרעת שהייתה אמורה להתקיים בין בנט לעבאס. שאר הצדדים הקפידו באותם ימים שלא לנעול את הדלתות, ולהמתין להתפתחויות בחזית עזה ובערים המעורבות בישראל.
אלא שעם המשך הדשדוש במגעים, ביום חמישי שעבר בנט הטיל פצצה פוליטית כשהבהיר: ממשלת השינוי ירדה מהפרק, כפי שפרסמנו לראשונה. זאת, כשברקע המערכה בדרום אמר יו"ר ימינה בשיחות סגורות כי אין היתכנות לממשלה שנתמכת על ידי מפלגה ערבית.