10 ימים בדיוק לבחירות, וראשי המפלגות מתמודדים עם הדילמות הקשות של הימים האחרונים. ארבעת הראשים של המפלגות שבמוקד - נתניהו, סער, בנט ולפיד - מגיעים לימים האחרונים של הקמפיין כשהם יודעים שכל דבר שיעשו עשוי להשפיע על תמונת המנדטים שתבוא לידי ביטוי ביום הבחירות עצמו. כעת המאבק הוא להגדיל את מספר הבוחרים, אך מאידך - לשמור על הגוש ועל מפלגות הלוויין יציבות.
הדילמה העיקרית של לפיד היא מה לעשות עם שותפו עד לפני שנה - בני גנץ. מצד אחד לפיד נמנע מלפגוע במפלגות הקטנות תחת ההערכה שבזבוז קולות זה ניצחון לנתניהו. יש עתיד אולי תרוויח מנדט או שניים מקריסה של מפלגה בשמאל אל מתחת לאחוז החסימה, אבל הגוש של מתנגדי נתניהו יקטן, ונתניהו ינצח בפועל.
מהצד השני - גנץ במגמת היחלשות בימים האחרונים כך שממילא יתכן שלכחול לבן לא תהיה תקומה בזמן האמת. לפיד גם חושש שבשורות כחול לבן יכול להימצא עריק שיעבור לממשלת נתניהו אחרי הבחירות, ולכן אולי משתלם לפגוע בגנץ שלא יעבור ממילא מבחינת לפיד.
הדילמה של נתניהו היא אחרת. בנט הוא מטרה נוחה בשבילו משום שקולות רבים בימין חונים כעת אצל בנט, ויהיה לו נכוח להעביר אותם אליו ולהגדיל את כוחו. צמצום כוחו של בנט יכול לסייע לנתניהו גם באפשרות למנוע מבנט לדרוש רוטציה, שהרי אם יהיה עם מספר חד ספרתי נמוך של מנדטים בנט לא יוכל לדרוש לחלוק את ראשות הממשלה עם נתניהו.
הבעיה בצד הזה היא שאם בנט נחלש מדי, הוא יכול לספק דווקא הצלחה לגוש מתנגדי נתניהו המובהק. צריך לציין שדילמה נוספת של נתניהו מגיעה דווקא מבן גביר. חבר "הציונות הדתית", שנתניהו אמר שלא יהיה חבר בממשלה, אמר הערב (שבת) בפגוש את העיתונות כי ידרוש מנתניהו להיות שר הנגב והגליל.
הדילמה של סער היא מה הוא עושה עם עקומת המנדטים היורדת ואיך הוא מחזיר את הבוחרים השמאליים שלו מבלי להרחיק את הבוחרים הימניים. הדילמה של בנט הפוכה מזו של סער - איך מחזקים את פלח הימין בקרב מצביעיו.