פרופסור ירון זליכה, יושב ראש מפלגת "הכלכלית" שמתמודדת בבחירות לכנסת, התראיין אתמול (רביעי) לגלי צה"ל והתייחס לביקורת הציבורית על עברו וכן על תוכניתו הכלכלית. במהלך הריאיון, נשאל זליכה על תמיכתו בהטלת מס על ייבוא מלט ממדינות כמו טורקיה ויוון, בשל היצף שלטענתו נועד לפגוע במפעלי הייצור בישראל.
זליכה הסביר בריאיון מדוע אז עמד לצידה של חברת "מלט הר-טוב" ותמך בהטלת מס על ייבוא, וכעת הוא מצהיר בתוכניתו הכלכלית שיפעל נגד הטלת מכסים שמסייעים לטייקונים בישראל. יו"ר "הכלכלית" השמיע בתשובתו כמה טענות: לדבריו, בשל ההיצף שגרמו הטורקים והיוונים, מפעל הר-טוב, שהיה אחד משני המפעלים היחידים לייצור מלט בישראל, נסגר ופשט את הרגל.
עוד טען זליכה כי בשל פתיחת שוק המלט לייבוא חופשי מחו"ל וירידת המחירים, ישראל נותרה עם מונופול בדמות מפעל "נשר" וכן עם ייבוא מלט במחירים יקרים. לבסוף, טען זליכה כי מאז שמפעל "מלט הר-טוב" "פשט את הרגל" ועבר לייבוא, מחירי הייבוא עלו.
בדיקה קצרה שערכנו מעלה עובדות אחרות:
המפעל פשט את הרגל?
שוק המלט נפתח לייבוא מחו"ל בשנת 2014, בניסיון לשבור את המונופול החזק של מפעל "נשר" בתחום ייצור המלט. "נשר", במשך עשרות שנים, החזיקה בנתח שוק של 80% מייצור המלט בישראל. מפעל "הר-טוב", הממוקם סמוך לבית שמש, היה המפעל השני לייצור מלט בישראל והחזיק בנתח קטן מהשוק. רבים טענו כי שני המפעלים כיהנו בעצם כדואופול בענף, ותיאמו ביניהם את חלוקת השוק. באותה שנה ולאחריה החלו יבואנים לייבא מלט ממדינות כמו טורקיה, יוון וירדן.
בשנת 2015 המפעל נמכר למשפחת וייל ולחברת שמשון תמורת 185 מיליון שקל, כך על פי הערכות בענף. המכירה בוצעה כחלק ממהלך ממשלתי ליצור תחרות בענף המלט. עם זאת, גם לאחר המכירה החברה לא יצרה תחרות ממשית שהורידה מחירים, בין היתר בשל שיטת הייצור הלא יעילה והמיושנת. כדי לבצע את המעבר לטכנולוגיה חדישה יותר, דרושה הייתה השקעה כספית גדולה במיוחד.
לקראת סוף שנת 2019, עם המשך מגמת ירידת המחירים בשוק בעקבות הייבוא מחו"ל, החליטו במפעל להפסיק לייצר את המלט בישראל בשל חוסר הכלכליות שבתהליך. הנהלת המפעל הודיעה לעובדים כי בכוונתה לעצור את פעילות הכבשן ולעבור הסבה מייצור לייבוא של מלט. לפי הודעת ההנהלה, המפעל ימשיך לטחון קלינקר מיובא ולהפוך אותו למלט, ובמקביל יעסוק גם בייבוא ישיר של מלט.
זליכה טען שהמפעל נסגר או פשט את הרגל בעקבות הייבוא, אך טענה זו אינה נכונה. מלבד פיטורים נקודתיים של עשרות עובדים במחלקת הייצור, המפעל ממשיך להתקיים. המפעל עבר לייבא מלט וחומרי גלם מחו"ל בשל חוסר כדאיות כלכלית ושיטת הייצור המיושנת. כפי שצוין, העלות הכלכלית של מעבר לטכנולוגיה החדישה לא הייתה כדאית, ובמפעל החליטו לייבא את המלט. המשך תהליך העיבוד עדיין מתקיים במפעל בישראל, שפועל ובו עשרות עובדים.
מטעמו של זליכה נמסר: "החוק וכללי התחרות קובעים כי מונופול הוא גוף שנתח השוק שלו גבוה מ-50% או שהוא בעל כוח לגבות מחיר הגבוה משמעותית מהמחיר בשוק תחרותי. נשר ירדה אמנם מתחת לנתח שוק של 50%, אולם הוא היה ונותר בעל כוח לגבות מחיר הגבוה משמעותית ממחיר בשוק תחרותי. כמו הרבה החלטות של רשות התחרות, גם החלטה זו היא שערורייתית ואבטל אותה מיד עם כניסתי לתפקיד שר האוצר. בישראל ישנן עוד עשרות חברות הפועלות כמונופול, אך לא מוגדרות כך, רק משום החולשה של המנהיגות הכלכלית שלנו, ונטייתה להתרפס בפני כוח במקרה הטוב, או רצונה להבטיח לעצמה משרה נאה אצל המונופול במקרה הפחות טוב".
מפעל "נשר" הוא מונופול?
חברת "נשר" הייתה מונופול מוכרז רשמית מאז חקיקת חוק התחרות הכלכלית בשנת 1988 ומחיריה נכנסו לפיקוח. גם לפני החוק, ובעצם מאז הקמתה, "נשר" החזיקה כמעט בבלעדיות בשוק ייצור המלט בישראל. בתחילה, מלבד יבואן אחד, החזיקה נשר בכמעט 100% מהשוק. בהמשך, בעקבות פעולות ממשלתיות להגברת התחרות בענף, הוכרחה נשר למכור את מפעל "מלט הר-טוב" שהיה בבעלותה. עם זאת, נתח השוק של "נשר" ירד רק במעט לכ-80% מהשוק.
עם פתיחת הענף לייבוא זול מחו"ל ב-2014, ולאחר מאבק ארוך, איבדה "נשר" מכוחה המונופוליסטי בהדרגה עד כדי 50% משוק המלט בישראל. כעת היא אפילו מחזיקה בנתח שוק קטן יותר.
בחודש ספטמבר 2020, הודיעה רשות התחרות באופן רשמי כי חברת "נשר", יצרנית המלט, כבר לא נחשבת למונופול. לפי ההודעה הרשמית של הרשות לתחרות, בעקבות הגידול בייבוא שוק המלט הפך לשוק תחרותי, כשנתח השוק של "נשר" הפך לקטן מ-50%. גם מטעם "נשר" אושר כי נתח השוק שלהם ירד משמעותית, והם בירכו על ההחלטה להסירם מרשימת המונופולים.
כיום, למרות הייבוא שגדל, "נשר" פועלת ומתפקדת בצורה רווחית, בעיקר בזכות הטכנולוגיה המתקדמת שברשותה. נתח השוק שלה קטן מ-50%, כשאת החלק הנותר ממלאים 6-7 יבואנים שונים. היבואן הגדול והחזק ביניהם הוא חברת "סימנט", ששייכת לחברת "מספנות ישראל". "סימנט" מחזיקה בכ-12% בלבד מהשוק, כך ש"נשר" היא עדיין החברה הגדולה ביותר בענף המלט בישראל, אך היא אינה מחזיקה ברוב השוק.
זליכה טען שמפעל "נשר" הוא מונופול בענף המלט, אך טענה זו אינה נכונה.
מטעמו של זליכה נמסר: "מפעל הייצור של הרטוב אכן נסגר! נותרה בו פעילות עיבוד זניחה של חומרי ייבוא. החברה הפכה מיצרנית ליבואנית. משפטית חברת הרטוב לא פשטה את הרגל, אך הלכה למעשה, פעילות הייצור שלה קרסה מבחינה עסקית. ישפוט הקורא, דבריו של מי היו נאמנים יותר למציאות".
מחירי הייבוא עלו?
מאז 2014 ועם פתיחת ענף המלט לייבוא בהמלצת ועדת טרכטנברג, חלה ירידה תלולה במחירי המלט. כיום אין הפרשים משמעותיים בין המחיר של היצרנית "נשר" לבין היבואנים השונים. המחיר כיום נע בין רמות של 235-265 שקל לטון מלט - תלוי בסוג ובאיכות. המחיר שבו הורגלה "נשר" לעבוד נקבע לפני מספר שנים כחלק מפיקוח המחירים ועמד על 346 שקל לטון מלט. כלומר, ייבוא המלט הוריד את מחירו בכ-20-30% במהלך השנים האחרונות.
גם לפי נתוני רשות התחרות, הייבוא הוביל לאובדן הכוח המונופוליסטי של נשר בענף המלט ולהגדלת כמות המתחרים בתחום. זאת לצד השפעות טבעיות של ייבוא כמו הגדלת היצע המלט, גיוון מקורות האספקה וכן ירידה מתמשכת במחיר שהגיעה עד כדי עשרות אחוזים תוך 5 שנים.
גם מאז המעבר של מפעל "מלט הר-טוב" לייבוא, לא חלה עלייה במחירים. לפי גורמים העוסקים בענף המלט, המחירים המשיכו לרדת במגמה דומה ולא הורגש שינוי כלשהו. בדבריו, זליכה לא ציין מאיפה הנתונים אותם הציג בריאיון.
הטענה של זליכה לעלייה במחירי הייבוא והמלט אינה נכונה. מחירי המלט ירדו ב-5 השנים האחרונות, מאז פתיחת השוק לייבוא, בעשרות אחוזים. המגמה נמשכה גם ב-2019 ולפי גורמים בתחום לא חל שינוי בכך בשנת 2020. בנוסף לכך, כמות היבואנים ונתח השוק שהם תופסים הלך וגדל, מה שמצביע על אטרקטיביות המחירים והתחרותיות הרבה שנכנסה לשוק בעקבות הייבוא. החיסכון לאזרחי ישראל מהמהלך נאמד בכ-350 מיליון שקלים.
מטעמו של זליכה נמסר: "טענתי כי בעקבות סגירת מפעל הייצור של הרטוב עלו המחירים בשנה האחרונה בלבד, ולא בחמש השנים האחרונות כטענת חדשות 12. בחמש השנים האחרונות אכן הייתה ירידה בדיוק בשל היבוא הטורפני, אולם בשנה האחרונה המחירים החלו לטפס מעלה. למי שמתעניין, מחירי הצמנט המיובא מתורכיה עלו בשנה האחרונה ב-20% - ממחיר של 32-34 דולר למחירים של 38-40 דולר (FOB). בעקבות משבר הקורונה, בשלב זה היבואנים עדיין סופגים את עליית המחירים. אולם כל בר דעת מבין, כי כל עוד עלויות ההובלה הן יקרות ובישראל היה ונותר יצרן מונופוליסטי אחד, עד מהרה הלקוח הסופי הוא שישלם את המחיר על החולשה של הרשות לתחרות והמנהיגות הכלכלית בישראל".
הערת הכותב: על פי נתוני הלמ"ס לשנת 2020, לא חלה עלייה במחירי המלט שנמכר בישראל. המדד משלב את מחיר המלט שנמכר בישראל יחד עם מחירי הייבוא ממדינות שונות. לפני נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המחיר נשאר סטטי ואף חלה ירידה קלה במחירי המלט לקראת סוף השנה. מטעמו של זליכה לא נשלח מקור ברור לטענה על עליית מחיר.
טענות זליכה אינן נכונות
האמירות שהשמיע יו"ר מפלגת "הכלכלית" בגלי צה"ל אינן נכונות. זליכה הציג את עמדתו הכלכלית באשר למה שהוא מכנה "ייבוא טורפני", אך טעה בעובדות בכל הנוגע לענף המלט: מפעל "מלט הר-טוב" לא נסגר או פשט את הרגל, אלא רק שינה את ייעודו ליבואן והוא עודנו ממשיך בתהליך העיבוד בישראל. בנוסף, חברת "נשר" כבר אינה נחשבת מונופול באופן רשמי מאז חודש ספטמבר. כיום "נשר" מחזיקה בפחות מ-50% מנתח השוק והחברה הושפעה גם מירידת המחירים שהוליד הייבוא מחו"ל.
לבסוף, גם הטענה של זליכה על עלייה במחירי הייבוא של המלט, וכתוצאה מכך עלייה במחיר המלט לצרכן, אינה נכונה. מאז פתיחת השוק לייבוא מחיר המלט נמצא בירידה תלולה שמגיעה עד כדי עשרות אחוזים. לפי נתוני רשות התחרות, המחיר נחתך משמעותית מאז 2014, ובמקביל גדל היצע המלט וכמות היבואנים שנכנסו לענף. התחרות הובילה לירידת מחירים ולהחלשה משמעותית בכוח המונופוליסטי של "נשר".
סייעו בהכנת הכתבה: טליה זיסו, עמותת "צדק פיננסי", מיזם ההמונים "האינטרס שלנו - הלובי שלך בכנסת".