לא בכל מערכת יחסים אפשר להצביע על הרגע שבו הכול התחיל. מערכת יחסים נבנות לאט ובהדרגתיות ולעיתים גם בחשאי. אבל כשמדובר במערכת היחסים בין נתניהו למפלגתו של מנסור עבאס, אפשר לסמן רגע כזה. זה קרה ב-16.6.2019: קוראי עיתון "הארץ" שפתחו את העיתון בבוקר היו עשויים לחשוב שהם עדיין בחלום השביעי. מקורבו של ראש הממשלה, נתן אשל, קרא לשלב ערבים בהנהגת המדינה - וזאת בתום קמפיין ארסי במיוחד נגד מנהיגי המגזר הערבי. המאמר שהפתיע רבים לא היה מקרי: בלון הניסוי שנזרק אז לחלל האוויר מבשיל אט אט לתוכנית פוליטית שעשויה לספק לנתניהו חבל הצלה ברגע קריטי.
כבר אחרי מערכת הבחירות הראשונה הבין נתניהו שישראל נקלעה לדד-לוק פוליטי. הברית עם החרדים כבר לא הספיקה, ונתניהו הלך לחפש בני ברית מתחת לפנסים שעד אז היו מחוץ לתחום. מתיחת רדיו חשפה שלפני סבב הבחירות השני התקיימו שיחות בין מיקי זוהר ואשל למנסור עבאס. עבאס סיפר שנבדקה אז האפשרות להיעזר ברע"מ להקמת ממשלה של 60 ח"כים. לדבריו, הוא אף העביר רשימת דרישות - אך הכנסת התפזרה והיא לא נענתה. לא דובר אז על כניסה לקואליציה אלא על הקמת ממשלה צרה שרע"מ תאפשר את הקמתה, במהלך דומה לזה שבחנו בכחול לבן וזכו למתקפה מהליכוד. גם אם נתניהו לא התכוון ללכת עד הסוף, הוא ניסה להיעזר ברע"מ לייצר מנוף לחץ פוליטי על יריביו.
אבל נתניהו זקוק לרע"מ כמו אוויר לנשימה גם מחוץ לקואליציה כדי לבלום מהלכים בכנסת. בימים אלה כשכחול לבן מאיימת בפיזור הכנסת ובחקיקה נגד נתניהו, שיתוף הפעולה הפרלמנטרי עם רע"מ הופך קריטי לנתניהו. עבאס מצהיר שמבחינתנו הכול פתוח, הכול שאלה של מחיר, ונתניהו לא מתכוון לוותר על ההזדמנות לקבל שכפ"צ מול שותפיו-יריביו. שיתוף הפעולה הזה כבר הוכיח את עצמו בעבר: כך למשל בהצבעה על פיזור הכנסת זכה לתמיכת המשותפת, שהייתה מעוניינת בעצמה במקצה שיפורים אחרי שהתפצלה. בכנסת גם העריכו שהיה שיתוף פעולה עם רע"מ בבחירת מבקר המדינה אך ברע"מ הכחישו בתוקף.
האינטרס של עבאס ברור - הוא מוכן לשתף פעולה עם כל מי שיידע לפתור ארבע סוגיות כאובות במגזר שהוא מייצג: 1) בעיית הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, 2) המשך תוכנית החומש לסיוע כלכלי למגזר, 3) הכרה בכפרים הלא מוכרים בנגב ו-4) המאבק בחוק קמיניץ. הוא זוכה גם לתמיכה אדירה בתוך הציבור שלו בקידום בסוגיית האלה גם מול ממשלת ימין. מעניין יותר להבין מה גורם לנתניהו להתקרב לרשימה האיסלאמית, אחרי שנים שבהם הסית נגד מנהיגי הציבור הערבים ועשה דה לגיטימציה לכל שיתוף פעולה איתם - עד כדי כך שהשמאל ויתר על ההזדמנות להחליף את נתניהו כי שניים מחברי כחול לבן חששו לשתף פעולה עם המשותפת.
הרצון להרחיב את מרחב התמרון הפוליטי ברגעים קריטיים הוא רק אחד המניעים להתקרבות של נתניהו ועבאס. האמירות המשתלחות כלפי המגזר הערבי, ובראשם חוק המצלמות שעורר התנגדות קשה ונגנז, התגלו כבומרנג שחזר אל נתניהו בעוצמה. אפילו מקורבו מיקי זוהר הצהיר בליל הבחירות שההתעצמות של הרשימה המשותפת היא זו שמנעה מנתניהו את השלטון. זעם מוציא אנשים לקלפיות ונתניהו הטריף את הרחוב הערבי כשהוא רץ שוב ושוב תחת הכותרת "ביבי או טיבי". הפעם נתניהו רוצה שלציבור הערבי לא יהיה כל כך דחוף להצטופף בקלפיות כדי להדיח אותו. הוא מעדיף לתת להם תקווה, וכשמדובר על שיוויון גושי, כל מנדט שנשאר בבית הוא קריטי.
אבל לנתניהו יש יעד נוסף, שאפתני בהרבה. האיש שריסק בעבר את מפלגת העבודה, קדימה וכחול לבן מזהה הזדמנות לפצל גם את הרשימה המשותפת. שלושת הסבבים האחרונים הראו מעל לכל ספק שפיצול של הרשימה מפחית שליש מכוחה - מ-15 ל-10 מנדטים, דרמה במציאות הפוליטית הנוכחית. הקרקע למהלך כבר פוריה: את הרשימה המשותפת מחלקת בימים אלה מחלוקת עמוקה על אופייה של המפלגה - שמרני או ליברלי. המחלוקת הזו באה לידי ביטוי בעיקר ביחס לקהילה הגאה: כך לדוגמא התנגד עבאס נחרצות לגיבוי שנתנו עודה ושניים ממפלגתו לטחינה אל-ארז, שתמכה בהקמת קו הסיוע לקהילה הגאה בשפה הערבית. גם בהצעת החוק נגד טיפולי ההמרה עודה, כסיף ותומא סלימאן הצביעו בעד החוק למרות התנגדות נחרצת של המפלגה האיסלאמית.
נתניהו הריח הזדמנות לסכסך ולפלג. הוא מרעיף כיבודים על מנהיג רע"מ, מתוך תקווה שהמתח הפנימי יוביל לפילוג המשותפת. במקביל הגיש חבר הכנסת שלמה קרעי הצעת חוק להורדת אחוז החסימה, כדי להפוך את ההחלטה על פילוג לקלה יותר. כמו שאומר ליברמן: "יש מחזרים שמביאים יין, יש כאלה שמביאים פרחים אבל נתניהו יצירתי - הוא שולח את שלמה קרעי להגיש הצעת חוק להורדת אחוז החסימה כדי שהכלה העתידית תוכל להיכנס בדלת". החשש הגדול של מתנגדי עבאס ברשימה המשותפת הוא שכמו כל שיתופי הפעולה של נתניהו, המהלך יסתיים בכך שהוא ירסק את הרשימה המשותפת מבפנים ובסוף לא ימלא את חלקו בעסק. אם לא די בכך, נתניהו מבין שברגע שהוא יכשיר שיתוף פעולה עם המשותפת, הדבר ישמש בעיקר את מחנה השמאל שיוכל סוף סוף (לשיטתו) לבנות קואליציה נגדו.
אבל הפעם לשם שינוי יש כאן יותר מפוליטיקה. נתניהו ניצב בימים אלה בפני אתגר שאפשר לנצח אותו רק בדרך אחת - ענייניות וממלכתיות. נתוני התחלואה בקורונה מראים שהמצב במגזר הערבי יכול למשוך את המדינה כולה כלפי מטה. עבאס וחברי כנסת נוספים מתריעים כבר תקופה שההתנכרות של המדינה כלפי המגזר פוגעת בנכונות למלא אחר ההנחיות. מי שמרגיש מופקר, הם מסבירים, לא ממהר להתגייס למשימות לאומיות. וכך אותו נתניהו שהשתמש שוב ושוב בקרע היהודי ערבי כדי לנצח בחירות, צריך עכשיו לאחות אותו כדי לנצח את הקורונה.
