ח"כ אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר, הוא לא אחד שצריך ללמד אותו את חשיבותה של "יכולת הרתעה". הוא יודע שכמו בביטחון ובמדינאות, כך גם בפוליטיקה – איום שלא מומש הוא מכה אנושה להרתעה. כזה הוא בדיוק מטבע הלשון החביב שטבע בחודש מאי השנה, כשהבטיח באולפן המהדורה המרכזית כי אם נתניהו לא ימנה אותו לשר בממשלתו הנוכחית הדבר יחולל "רעידת אדמה בעוצמה 8 בסולם דיכטר". נתניהו לא התרשם מהאיום ודילג על דיכטר, שנאלץ לבלוע את העלבון ולכהן כחבר כנסת מן השורה. זאת למרות שדורג במקום ה-11 ברשימת הליכוד - הרבה לפני חברי כנסת אחרים שמונו לשרים.
מאז האיום של דיכטר חלפו שבעה חודשים, והאדמה מבוששת לרעוד. כעת, כשנראה שהמערכת הפוליטית בפתחה של מערכת בחירות נוספת, דיכטר מחדש את האיום בריאיון מיוחד ל-N12, ומדגיש: "כל דבר בעתו, אבל אני לא אומר דברים לחינם. על רעידת אדמה יודעים רק אחרי שהיא מתרחשת. אני לא אוהב את העובדה שאני לא שר בממשלה ואני גם לא אֹהַב את זה בעתיד. אני חושב שכשר בממשלה אני אצליח לשרת את המדינה טוב יותר, בזכות הניסיון הרב שלי לאורך הרבה מאוד שנים והרבה מאוד תפקידים. אני חושב שזו בעיה שלא התמניתי לשר ואני לא מתכוון להישאר עם בעיות, אלא לפתור אותן".
בשבוע שעבר פרצו פצחנים המשתייכים לקבוצה המכנה את עצמה "בלאק שאדו" למאגרי המידע של חברת הביטוח "שירביט". לאחר שדרישת הכופר שלהם לא נענתה, החלו הפצחנים להפיץ מסמכים גנובים המכילים מידע רגיש על לקוחות החברה ואף הכריזו כי החומרים עומדים למכירה. בין המסמכים שדלפו, כך נודע ל-N12, היה גם מסמך עם פרטיו של דיכטר. בתגובה על החשיפה, חיזק חבר הכנסת את ידי החברה על ההחלטה שלא להיכנע לדרישות הפורצים.
בהתייחסו למתקפת הסייבר, שבימים האחרונים התחזק החשד שמעורבים בה ישראלים, מפתיע דיכטר ואומר כי יש לצאת מנקודת הנחה שהיא בוצעה בהכוונה אירנית, והוא מוטרד: "ברירת המחדל היא אירן, אלא אם יוכח אחרת. לפעמים אתה עושה משהו ואתה מנסה להסתיר אותו באמצעות גוון פלילי מסוים, ואני לא בטוח שזה לא המקרה. בשנה האחרונה אנחנו בגל של פריצות סייבר בסדר גודל כזה וזו סיבה לדאגה. אין ספק שבעקבות התקיפה הזו הגורמים הרלוונטיים חייבים להסיק מסקנות ולכפות על הגופים השונים את שדרוג ההגנה מתקיפות סייבר. זה בדיוק כמו טרור אחר".
בעיית הבעיות
בינתיים דיכטר מסתכל מבחוץ על הממשלה והוא אינו חוסך בביקורת על כך שאין תקציב מדינה ומפקד קבוע למשטרה ועל הסרבול של קבינט הקורונה. אך עיקר הכשלים שהוא מצביע עליהם הם סביב ההתנהלות בסוגיות המדיניות והביטחוניות, שבהן נראה שהוא מאגף את נתניהו מימין – בין אם בנושא הסדרת המאחזים ביהודה ושומרון או הפצצה המתקתקת הקרויה רצועת עזה, שאותה הוא רואה כבעיה המרכזית של ישראל.
"זו בעיית הבעיות שלנו", טוען דיכטר, שאין רבים שמכירים כמוהו את עזה, עוד מתקופת שירותו כראש מרחב דרום בשב"כ בשנות ה-90. "בעזה יש צבא של טרוריסטים – 30 אלף בחמאס ו-10,000 בג'יהאד האסלאמי, שנתמכים, ממומנים ומתוספקים על ידי אירן. הם יודעים איך לבנות נשק והחשיבה שלהם הפכה להיות התקפית. אם לא נתארגן לפתור את הבעיה הזו, נשלם על זה מחירים קשים וכבדים מאוד וזו תהיה בכייה לדורות".
אז מה אתה מציע?
"סיפור עזה יצטרך להיפתר כמה שיותר מהר ב'חומת מגן 2', בהריסת תשתיות הטרור של החמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועה. כל שיהוי הוא לרעתנו ויהפוך את המשימה ליותר בעייתית וקשה. זו מערכה שתהיה לא של שבועות ולא של חודשים, היא תימשך תקופה ארוכה מאוד. טרוריסטים לא מרימים דגל לבן, אבל זו טריטוריה שאפשר להתגבר עליה. אין אפשרות אחרת כי אני לא רואה דרך מדינית לעשות את זה. אנחנו לא יכולים כל הזמן למשכן את עצמנו לבעיה העזתית, זה לא סביר ולא הגיוני".
בנושא המאחזים ביהודה ושומרון, דיכטר מוביל לאחרונה מהלך שעשויות להיות לו השלכות מדיניות משמעותיות. הוא דורש את הסדרתן של עשרות התנחלויות שהוקמו בשנים האחרונות, שבהן מתגוררים אלפי תושבים, ומאחר שאינן מוכרות – לא מחוברות באופן סדיר לתשתיות כמו חשמל, מים ואינטרנט.
"אנחנו לפעמים מתנהגים כאילו אנחנו המנדט הבריטי ביהודה ושומרון ולא מדינת ישראל", מאשים דיכטר. "יש שם 69 ישובים ישראליים שהוקמו לפני כ-20 שנה, רובם הגדול בצמוד ליישובים קיימים, ואין הסדרה. יותר מ-10,000 אנשים חיים בתנאים של הנקודות שהוקמו בשנת 1946 בנגב, ואתה שואל את עצמך - למה? הרי אלה יישובים שחיים בהם אנשי צבא, מהנדסים, רופאים, אחיות, מורים, בעלי עסקים פרטיים ועובדי מדינה. הם נוסעים לגבעת הראל או לחוות גלעד ונושאים תפילה שכשהם יפתחו את הברז יהיו מים וכשהם ירימו את המתג יהיה חשמל. זה לא יכול להיות. אלה יישובים ישראליים שלא מוסדרים רק בגלל גרירת רגליים".
לטענת דיכטר, היד של המדינה קשה כלפי היהודים ביהודה ושומרון, אך רפה במקרים אחרים, למשל מול ההשתלטות של כ-200 בדואים על אדמות המדינה בח'אן אל-אחמר שממזרח לירושלים. למרות שבית המשפט העליון קבע כי המבנים במקום אינם חוקיים ואישר כמה פעמים צו הריסה נגדם, הוא לא מומש, בין היתר בעקבות לחץ בין-לאומי.
"בח'אן אל-אחמר יושבים בדואים שהפכו להיות הילדים המאומצים של ארגונים בעולם שתפסו את הכיוון הזה", אומר דיכטר. "צר לי מאוד על הזמן שלוקח לנו לפנות את המקומות האלה, שהם ללא ספק השתלטות בלתי חוקית על אדמות מדינה. אין שום הצדקה לשיהוי הזה, אנחנו נבהלים יותר ממה שנדרש".
דרוש מפכ"ל
אך הנושאים המדיניים-ביטחוניים אינם היחידים הטורדים את שלוותו של דיכטר. בהיותו השר לביטחון הפנים לשעבר בממשלת אולמרט בשנים 2009-2006 (אז כיהן בכנסת מטעם "קדימה"), הוא מביט בעיניים כלות כיצד כבר יותר משנתיים הממשלה לא מצליחה למנות מפכ"ל קבוע למשטרה, שמתפקדת היום תחת ממלא מקום, ניצב מוטי כהן.
"זו תקלה, אסור היה בשום פנים ואופן למשוך שנתיים ללא מפכ"ל קבוע. מבין כל המינויים שמתעכבים, זה הדבר הראשון שצריך לעשות. מדובר במינוי הכי משמעותי והיה צריך כבר לבצע אותו, אני לא יודע מה מונע את זה. משטרת ישראל היא גוף היררכי ובמערכת הזאת אתה רואה את הדרגה. לממלא מקום מפכ"ל אין את הדרגות של רב ניצב וזה לא בריא. הנזק הוא נוראי ובתוך המשטרה מבינים את זה יותר טוב מכל אחד אחר".
אלא שבימים האחרונים הרוחות סוערות הרבה יותר סביב מינוי אחר, שאמור לצאת לפועל בקרוב. אלא אם כהונתו של נדב ארגמן כראש השב"כ תוארך בשנה, הוא אמור לסיים את תפקידו בחודש מאי, ויש שלושה מועמדים שסומנו כמחליפים אפשריים – שאחד מהם הוא ראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, שכיהן בעבר כראש מרחב דרום בשב"כ. אלא שעל פי פרסומים מהשבוע האחרון, בכירים בשב"כ מאיימים להתפטר אם בן שבת הוא זה שייבחר לתפקיד על ידי הממשלה. בין היתר הם טענו כלפיו כי אין לו את הסמכות המקצועית והפיקודית הנדרשת, כי הוא נגוע בפוליטיקה וכי משבר הקורונה הוכיח את אי-כשירותו.
דיכטר, שהארגון שעמד בראשו בתחילת שנות ה-2,000 יקר במיוחד ללבו, אומר כי "אם הפרסומים נכונים, יש פה פשוט עוול לארגון ולאנשים עצמם. אני חושב שלפרסם דברים בעילום שם זה מפלט לפחדנים. היה עדיף להם שיישארו ברמת הרכילות הפנימית ולא ינסו לעשות קמפיין דרך התקשורת כדי להשפיע על הממשלה. בן שבת הוא איש רציני, מנוסה ומשופשף מאוד, כמו שני המועמדים האחרים".
"לעצור את הסוסים"
ברור לכל שהמתיחות בין שתי המפלגות המרכזיות בממשלת האחדות, הליכוד וכחול לבן, פוגעת בעבודת הממשלה ועלולה להביא לסופה כבר החודש. כשזה קורה תוך כדי מאבק במגפת הקורונה ומשבר כלכלי חסר תקדים, דיכטר מודאג.
"עד עכשיו אין תקציב לשנת 2020 וזו בעיה קשה מאוד שלא מצליחים להגיע להסכמות ואי אפשר לעשות תכנון. קבינט הקורונה רחב מדי וקשה מאוד לקבל ככה החלטות, אבל יכול להיות שהמציאות הפוליטית שלנו קצת מקשה לנפות ממנו שרים מסוימים. אני חושב שרע מאוד למדינת ישראל ללכת לבחירות בעת הזו, שזה אומר שיתוק למשך חצי שנה בוודאות, הרבה יותר גרוע מהמצב הנוכחי. אני מקווה שהשכל הלאומי יגבר ויגיעו לפשרה".
התקופה האחרונה, במיוחד מאז הקמת הממשלה הנוכחית, מתאפיינת במתקפות של הדרג הפוליטי כלפי משרתי ציבור, רבים מהם ממערכת המשפט. "אני חושב שצריך להיזהר מאוד בטרמינולוגיה שמפעילים כלפי מערכות ביצועיות. כשאתה מתעסק מול מערכות של אנשים ממונים, שאינם נבחרים, הכוח שלך מולם הוא לפעמים חזק מאוד ואני חושב שנעשה בזה שימוש באופן חורג. זה דבר שצריך להדאיג את כולנו ופה צריך לעצור את הסוסים ולהיזהר מאוד לא להגיע לגלישה, כי בסוף זה עניין של מערכת אמון, שאם הוא יתערער אנחנו נהיה בבעיה קשה מאוד שלתקן אותה ייקח הרבה זמן".
לסיכום, דיכטר מבהיר את כוונותיו להמשך דרכו בפוליטיקה, והן ברורות ושאפתניות מאוד. "אני רואה את עתידי בכנסת ועושה את עיקר מאמציי כדי להמשיך להיות במקום גבוה ברשימת הליכוד. אני אתמודד על תפקיד בממשלה, משם על תפקיד יו"ר הליכוד, ומשם על תפקיד ראש הממשלה. לא ישתנה שום דבר בסוגיה הזו ושום דבר לא ירפה את ידיי".