>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
ב-17 בדצמבר 2010 ניגשה שוטרת מקומית בתוניסיה אל דוכן הירקות של מוחמד בועזיזי, והודיעה לו שעליו לעצור את העבודה מכיוון שאין לו אישור מתאים למכור ברחוב. בתגובה לכך הגיע בועזיזי לבניין הממשל המקומי, ואחרי שלא הורשה להיכנס הוא נעמד במרכז הכביש, שפך על עצמו דלק, והדליק גפרור.
שבועיים אחר כך מת בועזיזי מפצעיו, והמעשה הזה שנולד מתוך ייאוש קיצוני הוביל לגל של מחאות. בהתחלה הן היו מקומיות, אחר כך לאומיות, ובמהרה התפשטו למדינות ערביות בכל רחבי צפון אפריקה והמזרח התיכון. תנועת המחאה הענקית הוציאה מיליונים לרחובות וזכתה לכינוי "האביב הערבי".
בניגוד למקומות אחרים שבהם הניסיון להנהיג שלטון דמוקרטי והוגן כלפי האזרחים נכשלה, המהפכה בתוניסיה נחשבה לאורך העשור שחלף מאז לסיפור הצלחה. המקום שבו התחילה המהפכה היה ההוכחה לכך שתנועת האביב הערבי יכולה להביא איתה דברים חיוביים, שינוי אמיתי למדינה ולתושביה.
אלא שבימים אלו גם המעוז האחרון של הדמוקרטיה החדשה קורס, ונדמה שתונסיה חוזרת אחורה - בחזרה לדיקטטורה. אז הפעם ב"אחד ביום": הסיפור של תונסיה, המקום שבו נולד, ועכשיו אולי גם מת, האביב הערבי. אורח: ד"ר דניאל זיסנוויין, עמית מחקר במכון טרומן של האוניברסיטה העברית. האזינו
