השבוע, כמה שעות אחרי שההמולה של פתיחת המושב התפוגגה, התקשר אליי אחד השרים. לא היה לו מידע חדש למסור או סקופ מרעיש, אך הוא היה מודאג ושאל: "איך אנחנו מביאים חיילים עכשיו? אנחנו זקוקים לעוד כוחות בדחיפות".
פתאום זה הכה בי – רק מעטים בקואליציה רואים את סוגיית הגיוס כבעיה אמיתית שיש לפתור, ולא כהתגוששות פוליטית שיש לצלוח בשלום. לתחושתם, משבר חוק הגיוס תם ברגע שנמצא לו פתרון פוליטי.
אך המציאות שונה לחלוטין. חיילי המילואים, שמשרתים יותר מ-250 יום בשנה, קורסים. השורות מידלדלות ואין שום פתרון באופק. רק בימים האחרונים עודכנו חיילי המילואים שגם אם המלחמה תיגמר עכשיו, הם יצטרכו לבוא לכמה חודשי שירות גם בשנה הבאה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הדיל המסריח שחשפנו כבר לפני שלושה שבועות סביב חוק המעונות הוא תמצית העניין. המצב הקיים, שבו אין חוק גיוס, אמור להניע את החברה הישראלית לתהליך בריא שבו בסופו של דבר יהיה לא משתלם לא לשרת. אף חרדי לא יחויב לשרת בכפייה, אך מי שיעלה על מדים ייהנה ממעמד מוסדר ומהטבות, ומי שלא – לא. האם זה יביא עוד חיילים? בהחלט שווה ניסיון. וגם אם לא, מאות מיליוני שקלים יתפנו ויהיה אפשר להשקיע אותם בתגמול המשרתים.
חוק המעונות החדש יוצר עיוות מקומם – הוא למעשה קובע שלא תהיה שום משמעות להשתמטות מגיוס. מי שלא יתגייס יוכל להמשיך ליהנות מאותן הטבות כלכליות שקיבל, הטבות שאפילו המשרתים אינם זכאים להן, מכיוון שסבסוד מעונות ניתן לזוגות עובדים שהכנסתם נמוכה.
ומה עם הנטל הכלכלי? זה כבר שיא האבסורד. מעבר לכך שהחוק החדש יעלה למדינה עוד מאות מיליוני שקלים, הוא חוטא לייעוד המקורי של סבסוד המעונות – עידוד היציאה לעבודה, צורך חיוני של המשק. בלי משק חזק, גם אין צבא חזק. החוק החדש עושה בדיוק את ההפך – הוא יתמרץ גברים עם שכר נמוך לא לעבוד! הרי ההטבה תינתן למשפחות שבהן רק האישה עובדת אם ההכנסה המשפחתית הכוללת נמוכה – בדיוק ההפך ממה שהחוק המקורי נועד לעשות. גברים בעלי הכנסה נמוכה פשוט יעדיפו להישאר בבית כדי להציג הכנסה נמוכה וליהנות מההטבה. אי אפשר לדעת מה יקרה בפועל, אבל הנוסח החדש חותר תחת התכלית של סבסוד מעונות: עידוד היציאה לעבודה.
כבר עכשיו יש קולות בקואליציה שיוצאים נגד העיוות הזה – אותה גברת בשינוי אדרת (ולא במדים). ראש הממשלה בנימין נתניהו משתיק אותם ומתכוון להפעיל את כל כובד משקלו כדי לוודא שזה יאושר. הרי סוגיית הגיוס ומצב המשק משניים ליציבות הקואליציונית. ומה עם השר בצלאל סמוטריץ', השר איתמר בן גביר וכל מי שמניף את הדגל הצבאי ותומך במלחמה "עד הסוף"? יתמכו כמובן, אף שהמשמעות היא הכבדת הנטל על המשרתים.
וזה כבר מוביל אותנו לחזית נוספת, פיטורי שר הביטחון יואב גלנט. הרי אם חוק הגיוס לא יאושר, אזי להתנהלות מערכת הביטחון יש תפקיד חשוב ביותר בכל הקשור לאכיפה – כמה צווים יוצאו? למי? מי יאכוף אותם? טוב שיהיה שם שר ביטחון נוח. נתניהו כבר לא יכול לחכות. הוא מת לפטר את גלנט, אבל לא יכול לעשות את זה בזמן לחימה עצימה. הוא ימתין לסיום המלחמה כדי להשלים את המהלך שהוא חולם עליו עוד מליל גלנט הראשון.
אלא שנתניהו לא שש להציב את גדעון סער במקום גלנט. הוא צריך במשרד הביטחון יס-מן מושלם. הרי עידן החקירות והתחקירים יחל בקרוב, ונתניהו רוצה לשלוט במידע שיוצא משם. אומנם שר הביטחון לא שולט במערכת באופן מוחלט, אבל נתניהו מתכנן מהלך נרחב של חילופי גברי בצה"ל ובזרועות הביטחון, שבהחלט יקרב אותו ליעד. הלך הרוח הזה מסמל את החזרה לשגרה מבחינת נתניהו – בהתחלה עוד הבין שצריך אמון ציבורי רחב במערכת בימים קשים אלה, עכשיו חשוב רק האמון שלו בשרים.
וזה כבר מוביל אותנו לפתיחת כנס החורף. המושב נפתח בשבוע שנפלו בו 23 חיילים ושלושה אזרחים נרצחו. 56 ילדים נשארו יתומים. מושב הפתיחה היה בכלל ישיבת אבל. ובכל זאת, חברי הכנסת של הקואליציה לא הצליחו להתאפק והחזירו את המהפכה המשפטית לשולחן – חוק לשכת עורכי הדין (שנדחה רק בגלל שהחרדים דורשים קודם את חוק המעונות), חוק הרייטינג, חוק שיפגע בייצוג הערבי בכנסת והרשימה עוד ארוכה. כאילו דבר לא נלמד. גם התקציב נשאר, עם אותו סדר עדיפויות – כספים קואליציוניים ומשרדי ממשלה מיותרים.
ואיפה האופוזיציה? מפוררת בינה ובין עצמה. גם בחוק לשינוי שיטת פסילת הח"כים הערבים – ראש האופוזיציה יאיר לפיד עמד בראש המחנה המתנגד, וסיעת המחנה הממלכתי לא הגיעה אחרי שנרשמו אצלה דעות שונות. במקום לגבש חזית אחידה ועקבית נגד מהלכי הממשלה, כל חוק מצליח לפורר את האופוזיציה במקום את הקואליציה. נראה שלמישהו שם חשוב יותר לסיים מוקדם את היום, מאשר שהממשלה תסיים את כהונתה.
