אחרי יותר מ-20 שנה, דניאל חן סוף-סוף מרגיש מוכן לספר את הסיפור שלא חשף עד היום. זה נשמע דרמטי וזה אכן דרמטי. הערב (חמישי) עולה ב-HOT הסדרה "ילד רע" שהפיקו SIPUR וטדי הפקות, המבוססת על התקופה שבה בילה הסטנדאפיסט הכריזמטי ומהיר הדיבור (והקורע מצחוק, אם יורשה לנו) בכלא אופק לנוער. כשהיה בן 14 החל לרצות עונש מאסר שהסתכם בסופו של דבר בארבע שנים. על סעיפי ההרשעה המדויקים הוא לא מפרט, אבל מתאר בכנות רדיקלית טבולה בהומור ללא מעצורים ילדות לא פשוטה בלשון המעטה, שהובילה אותו להסתבך בפשע. "לא דיברתי על זה עד היום, גם לא בסטנדאפ. הרגשתי כוח ועוצמה מזה שיש לי סודות. גם בכלא. כולם היו מדברים על הגנבות שלהם, אני לא הייתי מדבר. הייתי שושואיסט וזה שיחק לטובתי. הכוח של השושואיזם".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
שורה של קליברים בתעשיית הטלוויזיה המקומית מעורבים ביצירת הסדרה. מובילים אותה רון לשם, יוצר "אופוריה" הישראלית שנמכרה ל-HBO והתסריטאית הגר בן-אשר שהופקדה על הבימוי. יחד איתם, בין היתר, השתתפו ביצירתה רועי פלורנטין, משה מלכה, עמית כהן, עדי סמריאס, דניאל אמסל. את הדמות הנשענת על חן הצעיר מגלם השחקן גיא מנסטר שמצליח להעביר את האנרגיה של השורשים של חן בצורה משכנעת. לירז חממי מגלמת את מפקדת הכלא ובת חן סבג משחקת דמות חינוכית בין כותלי הכלא.
הרעיון להפוך את הסיפור האישי שלו לסדרה נולד בשלבים. זרע הרעיון הונבט בזמן אמת. "זה לא קרה ברגע אחד. כשהייתי בבית סוהר היינו רואים 'אוז', 'זינזאנה' ו'מרחב ירקון' בטלוויזיה כל הזמן. סדרות פשע, על כלא. היינו מחכים לזה, בעיקר 'אוז'. זו סדרה הארדקור שלא ריחמה על הצופה ובמקביל חייתי בעולם קשוח דומה לשלה. אמרתי לשותף שלי לתא: 'אתה יודע על מה צריך סדרה? עלינו'. כנער תמיד אהבתי את העולמות שבהם יש רק ילדים, כמו 'בעל זבוב'. חייתי בעולם מטורף, מהפנט. זה אומנם היה בתוך הביבים, אבל היו קולקציות של טיפוסים צבעוניים. אנשים שלא רואים בחוץ. התאהבתי ולא ידעתי שאני אוסף חומרים. אלה טיפוסים שמדברים אחרת, חושבים אחרת וחיים בעולם שיש לו מוסכמות משלו".
מגיל 19 הוא על הבמה. חן החל את דרכו במופעי סטנדאפ בקאמל קומדי קלאב לפני כמעט 20 שנה, אך במשך תקופה ארוכה הוא לא זכה להכרה ממשית. "בשנים הראשונות שלי בסטנדאפ לא היה לי שקל. לא היה לי רישיון. אחרי הופעות שהיו יכולות להסתיים גם בשתיים בלילה הייתי הולך ברגל הביתה. בכל הליכה כזאת הייתי מבלה עם עצמי במחשבות. משחזר את ההופעה, חושב איפה אני אהיה עוד כמה שנים, מפנטז על זה שיום אחד יבואו לראות אותי, שיהיה עליי 'דוקו סלב'. התחלתי לשים לב לדפוס שבכל מקטע של הדרך אני חושב על משהו אחר. כאן על הופעות, כאן על כסף, כאן על הקומדיה ובמקטע האחרון הייתי חושב על סדרת נוער על כלא. המצאתי דמויות, סצנות ועולם שלם. לאט, לאט התחלתי להבין שיש לי סיפור. בהתחלה לא חשבתי שזה יהיה סדרה או סרט, חשבתי בקטן, אולי סיפור לאולפן שישי. זה כמו זרע שמקודד בו עץ שלם שיצמח בעתיד. ככה הרגשתי, ידעתי שיש בי משהו".
"התקופה הכי קשה שלי הייתה בשנים של הסטנדאפ"
ההבנה שהוא רוצה ללכת על זה ולכתוב יצירה טלוויזיונית יצאה מהתת-מודע והגיעה אל מעל פני השטח, אבל לא היו לו לא הכלים ולא הידע. "כשהייתי ילד הייתה לי מצלמה. רציתי לביים, הייתי אוהב להקים דברים ולרתום ילדים אחרים לשיגעונות שלי. במשך שנים הרגשתי שלא קורה איתי כלום. לא הרווחתי שקל מהסטנדאפ שלי, לא הייתי טוב ברשתות ברמה שלא הייתי יודע לעלות סטורי", הוא אומר. "הייתי מצלם תמונות שנראו שצולמו עם מגהץ. דיסלקט. היו עיקולים בבית שלי ובבית של אימא שלי ולא היה לי על מי להישען. תקופות על הפנים. תמיד אומרים 'וואו, הכלא... מה הוא עבר', אבל התקופה הכי קשה שלי הייתה בשנים של הסטנדאפ. שנים של מועקה אינטנסיבית. לא ידעתי איך להתנהג. אני מסתכל אחורה על עצמי ורואה סקיצה. לא הייתי בן אדם קיים. בגיל 30, בעקבות פרידה שעברתי, לקחתי את עצמי בידיים".
"לא דיברתי על זה עד היום, גם לא בסטנדאפ. הרגשתי כוח ועוצמה מזה שיש לי סודות. גם בכלא"
הפרידה ההיא הייתה הטריגר, האירוע המחולל שהניע את העלילה. "הייתה לי בת זוג במשך שלוש שנים. כמו החיים שלי, זה היה קשר כאוטי. הרגשתי שאני לא עצמי. הייתי רופס. היו לי תחושות נוראיות של חוסר עצמאות, של זלזול מהסביבה. היא נפרדה ממני ואז, כמו שאומרים, נכנסתי למסע הגיבור. חשבתי מה אעשה כדי שהיא תחזור אליי. עשיתי רישיון והתחלתי לעבוד בכל הכוח. היא לא חזרה אליי, אבל בניתי קריירה".
"רכשתי מוטיבציה, רציתי להיות הסטנדאפיסט הכי טוב שאני יכול להיות", הוא ממשיך. "הרגשתי שאין לי ברירה, שאני חייב לעזוב את הבית של אימא שלי. זה דרבן אותי גם מהמקום החומרי, שאני לא רוצה להיות במקום שאני צריך ללוות כסף מאף אחד. זה הפך להיות מסע עם עצמי שנמשך עד היום. עד היום אני מניח את הלבנים של העצמאות".
ואז הגיעה התפנית הראשונה בעלילה. "הייתי מוכשר בסטנדאפ אבל ההופעות שלי לא היו מלאות. התחלתי לשתף פעולה עם חן מזרחי. עשינו את הסרטון הקומי 'שון וג'ון' שהתפוצץ. הייתי בתקופה שכל מה שאני עושה לא קורה. שום דבר. פתאום זה הגיע למיליוני צפיות, 100 אלף צפיות בשעה. למדתי את הכוח של שיתוף פעולה וקיבלתי טעימה קטנה של הגשמה. אפילו אימא שלי התרגשה והזילה דמעות. התחלתי להרגיש שאני בונה לעצמי ביטחון חדש, מתחיל להאמין בעצמי ובחלומות שלי. יום אחד חן התקשר אליי ואמר לי: 'אתה יודע מה צריך לעשות? סדרת פשע. זה מה שהישראלים אוהבים'. אמרתי לו 'וואללה אני חושב על זה שנים'".
הפגישה הבהולה עם טמירה ירדני בשבת
ב-1999, כשהיה דניאל בן 14, התראיינה אימו לכתבה בעיתון "הארץ". מסיבות שעד היום לא ברורות לו, היא העלתה על הכתב את נקודת המבט שלה על מערכת היחסים ביניהם וציירה תמונת אימים. "אימא שלי התראיינה לכתבה וסיפרה עליי על גביי חמישה עמודים. כותרת הכתבה הייתה 'ילד רע'. נשבע לך. משם גם שם הסדרה. היא סיפרה שהיא אם חד הורית, שהיא לא מצליחה להשתלט עליי ועל מה אני עושה לה. היא אמרה שאני מכה אותה. כל מי שקרא את הכתבה שנא אותי וריחם על אימא שלי. מלא אנשים בשכונה קראו את הכתבה. התביישתי".
כשהדיבור על כתיבת הסדרה הפך לרציני, הוא הוציא את אותה כתבה מכאיבה מהארכיון. "שלפתי אותה כדי להראות לחן. אשתו אמרה לי: 'הסדרה עליך, זו הדמות'. אמרתי 'מה פתאום'. זה הדבר האחרון שרציתי. רציתי לכתוב על ילדים, על עולם שאני מכיר, לא עליי. זה היה חץ מבהיל שנורה לעברי", הוא אומר.
בשלב זה מזרחי החל להשמיע קולות של פסימיות. "הוא אמר 'מאיפה נביא סורגים?', 'איך נקבל אישור שילדים יעשנו על הסט?", הוא נזכר וצוחק. "נפרדו דרכינו והחלטתי שאעשה את זה לבד. לא ידעתי עדיין איך. שנים לא סיפרתי את הסיפור שלי. היו לי פיתויים כל הזמן ולחצו עליי חבל על הזמן. הציעו לי לבוא ל'האח הגדול', לעשות כתבה כזאת וכזאת. אני מודה לאלוהים ששמרתי את זה, כמו מישהו שלא מכר את הביטקוין. לא רציתי שימכרו אותי בזול. הרגשתי שהסיפור שלי מורכב יותר מזה. הייתה לי אינטואיציה, ידעתי מבפנים שאני צריך לחשוף את הסיפור בנקודה הנכונה".
"כשהייתי בן 14 אימא שלי התראיינה לכתבה וסיפרה שהיא לא מצליחה להשתלט עליי. כותרת הכתבה הייתה 'ילד רע'"
ב-2018 הוא נקרא למשרדי "קשת" כדי לקחת חלק ביצירת תוכנית רשת חדשה. "הייתי מוקצה. עד אז הייתי שומע שלא רוצים לעבוד איתי. הייתי מאוד בעייתי, מופרע, שרפתי גשרים, רבתי עם אנשים. היה לי מרד נעורים בתוך הסטנדאפ. הבניין של 'קשת' היה מבחינתי מבצר. בגלל החוסר, הכול קיבל משמעות עצומה, הייתה לי יראת כבוד", הוא מספר. "ידעתי שזו התקדמות שאני בכלל דורך בבניין הזה. חיכיתי לפגישה שלי עם אחד המפיקים והיה עיכוב. יצא שביליתי זמן עם הבמאי רועי פלורנטין בחדר ההמתנה. הוא התחיל לשאול אותי כל מיני שאלות על החיים שלי. הרגשתי שאם אשקר לו הוא יאמין ואם אגיד את האמת הוא יחשוב שאני משקר. החלטתי מתוך שעמום להגיד לו את האמת. הוא חשב שאני מחרטט אותו".
ואז?
"נדב פרישמן (אחד מתסריטאי 'קופה ראשית' - נ"כ), שהוא גם חבר, עבד בטדי הפקות ואמר 'בוא נעשה לך תוכנית'. אמר גם שיש סלט כל יום. לא היה לי אוכל, תביני, זה היה ברמות האלה. הייתי בא בצוהריים, אוכל סלט. ככה שמונה חודשים. הייתי זה שאוכל סלט. ידעו שאני מצחיק, אבל לא ידעו מה לעשות איתי. בשלב מסוים סיפרתי לחבר'ה בטדי. אמרו לי 'אתה מטומטם? זו הסדרה שלך'. אז התחלתי לכתוב עם נדב. פגשתי שוב את רועי פלורנטין שאמר שהסיפור שלי לא יוצא לו מהראש. עשיתי תחקיר לכתבה, הרמנו מצגת וקבענו פגישה עם טמירה ירדני. התרגשתי מאוד. היה לי פחד שאישה תקרא את החומרים ותזדעזע, שתחשוב שזה אלים".
"אחרי יומיים קיבלנו הודעה: טמירה רוצה להיפגש איתכם שוב. נקבעה פגישה ליום שבת. הבנו שמשהו קרה", מתאר דניאל. "אין דבר כזה פגישה ביום שבת. היא אמרה: 'תקשיבו, לא יודעת מה קרה פה, הכוכבים הסתדרו. איך שיצאתם מהפגישה נכנס לפה רון לשם. הוא בדיוק מכר את 'אופוריה'. שאלתי אותו מה הדבר הבא והוא אמר שהוא רוצה לעשות סדרה על כלא נוער'. משם זה הפך להיסטוריה. ישבנו עם רון בבית קפה, בית קפה שעבדתי בו אז אגב. סיימנו את הפגישה ואני חזרתי לנקות את מכונת המיצים. משם יצאנו לדרך".
"הסתבכתי עם אנשים בעייתיים, ניצלתי ממוות"
זה הפרויקט הראשון של חן. לפני הקורונה הייתה לו פינה בתוכנית "מועדון לילה" ותוך כדי עבודה על "ילד רע" הוא השתתף בתוכנית "סיפורים מהכורסה" של כאן 11 ויצר סדרת רשת סאטירית באינסטגרם בשם "שישי בשיכון". בתחושה שלו הוא מתחיל עכשיו מחדש: "אני רק עכשיו מנקה את השולחן. זה היה סידור תשתיות. צללתי לעבר שלי, עשיתי סדר בארון שלדים שלי, עשיתי מהם תערוכה. יש לי עוד הרבה. זו זכות מטורפת לעשות קלוז'ר כזה. זה כוח מרפא של אומנות. זה גם הכוח של ההומור. אני מרפא את עצמי דרך הפצע שלי. התרה של התסבוכת הכי עמוקה שלך הופכת למתנה. מחול של הנפש. משהו שעזר לי זה אומנים שיצרו מתוך הפצע שלהם שהיה דומה לשלי. אמינם, טופאק. הצלחתי איכשהו לראות שזה שגדלתי בלי אבא זה מזל. בגלל הפצע נחלצתי מההנדוס של החברה ונוצרה לי הזדמנות לעצב את עצמי. זה כמו שמישהו יקבל ארון של איקאה בלי הוראות הרכבה. מתוך הניסיון והחיטוט הפנימי, הפכתי לאדם יצירתי".
"הייתה שם חריגות. היו אומרים לי שאני מטורף"
הפצע המרכזי, אומר חן, זה הבית. "נולדתי עם פצע. עם אבא שנטש את הבית ואימא לא מתפקדת. גדלתי בסביבה נורמטיבית כך שהחריגות שלי בלטה עוד יותר. הרגשתי נורמלי כשפגשתי את האנשים בשוליים. גדלתי בצורה אקספרימנטלית. הייתה שם חריגות. היו אומרים לי שאני מטורף, שאני מוטרף. היו לי התקפי זעם, עשו לי גזלייטינג. הוטרפתי. יש פצע ענק במקום של הבית. למזלי יש לי חסד שמלא אנשים אוהבים אותי".
"כשנולדתי קראו לי דין", הוא מגלה. "היה לי אח תאום שנפל ברחם והרופא אמר לאימא שלי: יש דין ויש דיין. זה היה חריג, כבד. שיניתי לדניאל בגיל 19. לא הייתי לומד. הייתי היפראקטיבי. כשהייתי קטן יותר, העיפו אותי מבית ספר בכיתה ג' כי הייתי עושה שטויות. הייתי מצחיק את הילדים, שם גיליתי שזה מה שאני אוהב. כדי להצחיק הייתי עושה מעצמי צחוק. למשל, התקלחתי בכיור של הכיתה. כעסו עליי, אבל זכרו לי את זה שהצחקתי. אם שיחקנו מחבואים הייתי מתחבא בפח הזבל הגדול. הייתי עושה אקסטרה ואוכל אותה. העיפו אותי לבית ספר של מופרעים, ל'ברושים'. זה כמו תוכנית הגמר של כל המופרעים. הגאווה של בית הספר זה שיצפאן למד שם".
"צללתי לעבר שלי, עשיתי סדר בארון שלדים שלי, עשיתי מהם תערוכה. יש לי עוד הרבה"
יש בך תקווה שהסדרה תהיה אור לבני נוער שחוו את מה שאתה חווית?
"אני מקווה. לי לא היה אח גדול, לא היה לי אבא, לא הייתה לי דמות כמו דניאל חן כזה שאומר שהוא היה בכלא והנה הוא היום. אני מרגיש מאז שאני ילד יש לי השגחה פרטית. ניצלתי ממוות, זה שאני בחתיכה אחת זה מה זה מזל. הייתי במקומות שאנשים יצאו עם חתכים בפנים כל יום. זו הייתה המציאות. יצאתי בלי שריטה. הסתבכתי עם אנשים מאוד בעייתיים, מישהו רצה להרוג אותי ואז פתאום הוא מת. באמת הרגשתי ששומרים עליי, הרגשתי שיש סיבה לזה, שאני חייב לספר את הסיפור הזה.
"יכולתי להישרט מסמים, להיחתך בכל הפנים שלי. אני רואה היום אנשים שהיו איתי בכלא, הם נראים גמורים. זה מקום שאתה לומד בו על אופטימיות, על אמונה, על להיות לבד. ממה שאני יודע, רבע מהאנשים שהיו בכלא בתקופתי מתו. כן חוויתי, לא יצאתי חלק לגמרי, אבל הייתי שם מסיבה ויצאתי משם עם סיבה. אם הסדרה תעזור אפילו למישהו אחד שצריך את זה - מבחינתי זה עולם ומלואו".
ספר לי על רגעי ההומור בכלא.
"הומור זה מה שאני מביא לחיים. יש הומור של השוליים כמו שיש הופ הופ של השוליים. לא כל כך מתייחסים לזה. מי הכי מצחיקים? היהודים והשחורים. מי שסבל. יש גם כל כך 'חוסר הומור' בכלא שההומור הופך לפרדוקס. אתה צוחק מהאבסורד. הייתי ביישן, זה היה יוצא לי בהבלחות, כשהייתי נפתח. אני מתייחס להומור ולכוח שלו מאוד ברצינות".
מה היה סדר היום בבית הסוהר?
"זה משתנה ותלוי איפה אתה. אין יום גנרי. אחד מהאגפים בכלא אופק באותן שנים נחשב לאגף הכי מסוכן בארץ. זה היה הסט הכי אלים. כל יום מישהו היה יוצא על אלונקה, כל הזמן היו מצבי חירום, כמו אזעקות. זה היה הישרדות. סדרת אקשן מטורפת שאתה חי בתוכה".
עד כמה הפחד היה נוכח?
"פחדתי אבל הסתקרנתי. גם מתרגלים, חייתי את זה. אלה ילדים רעים שבאים עליך. קשה להתחמק מזה. באותה תקופה היה מחדל מטורף של שב"ס, מחבלים ויהודים היו יחד. מה שהיה באמסטרדם, זה היה ככה כל יום. היו מפתיעים אותי כשאני ישן. זה מקום נוראי. אני שרדתי את זה".
"מי הכי מצחיקים? היהודים והשחורים. מי שסבל. יש גם כל כך 'חוסר הומור' בכלא שההומור הופך לפרדוקס"
שאלה שבטח תעניין את מרבית הצופים בסדרה היא - עד כמה האירועים נאמנים למה שקרה במציאות?
"יש רגעים שהיא דומה ויש רגעים שזה לא בדיוק אחד לאחד. זו שאלה טריקית, כי זה כמו לשאול קוסם. אתה עושה אומנות. זה בהשראת סיפורים אמיתיים אבל יש דברים שלא נכנסו לסדרה. הסדרה יותר רכה מהמציאות. הרבה יותר רכה. במציאות הייתה אווירה של שודדי ים".
מה עם אהבה?
"אני חושב על זה הרבה. אני מסתכל על זוגות, מנסה להבין מה עובד ומה לא עובד. הייתי בשנים האחרונות בכמה מערכות יחסים, גם כאלה שחשבתי שזהו מצאתי, אבל הסתבר שלא. אני רוצה אהבה, רוצה משפחה".
מה הדבר הבא מבחינתך?
"אני מתחיל לעבוד על דברים חדשים. אני תמיד אומר, לא עושים חמין במיקרו. עבדתי על עצמי, הכול יוצא עכשיו ביחד. יש לי כלבה עכשיו. שנטי. אחרי שלקחתי אותה החזרתי אותה. אחרי שלושה שבועות התחרטתי, בכיתי. למזלי יכולתי להחזיר אותה. לקחתי אותה כדי לא להתעסק בעצמי כל היום. הייתי כל כך בתחת של עצמי שזה הגעיל אותי.
"עכשיו אני מקבל את הרישיון ליצור דברים כמו שאני מרגיש וכמו הוויז'ן שלי. אני רוצה לעשות קולנוע. מבחינתי רק התחלתי והייתי צריך את ההתחלה הזאת כדי שיבינו, שיתנו לי אישור. יש לי עוד הרבה מה להגיד. אני הולך להתפוצץ יצירתית. אני מרגיש את זה. אני עוד מעט בן 40, מרגיש שזה הזמן שלי. אני רוצה לעשות דברים שאני נהנה מהם וכבר עובד על סדרה חדשה".
"ילד רע" משודרת החל מה 21.11 ב-22:00 ב-HOT3, ב-HOT VOD וב-NEXT TV. חן יקיים הופעה בליל הסילבסטר, 31 בדצמבר בבית החייל בתל אביב