כבר בתור ילדה קטנה למשפחה חרדית מירושלים היה לציפי לביא חלום לא שגרתי – להיות ראש הממשלה. היום, בגיל 24 בלבד, היא מנסה לעשות משהו חריג לא פחות: לחולל מהפכה בחברה החרדית ולקדם שוויון לנשים. ציפי נזכרת באירוע יוצא דופן שנגע עמוק בליבה וחיזק את אמונתה בצמא של נשים חרדיות לייצוג ולקול במרחב הציבורי. זה קרה כשהעניקה בבני ברק ריאיון לאחד מערוצי החדשות באינטרנט. בזמן שדיברה היא הבחינה לפתע בעשרות נערות חרדיות שחזרו מלימודיהן בסמינר, עומדות ומקשיבות קשב רב לדבריה. לביא התרגשה. "הופתעתי מהאומץ שלהן לעצור ולהקשיב לנושא כה טעון באמצע הרחוב הסואן", היא מסבירה היום, ואולי ראתה בהן את עצמה, הילדה הקטנה שהעזה לחלום חלום שחורג מכבלי הממסד החרדי.
ציפי לביא, גרושה ואם יחידנית מבני ברק, היא אשת תקשורת ופעילה חברתית בולטת בתחום האקטיביזם הנשי החרדי, ופועלת למען ייצוג הולם לנשים חרדיות בפוליטיקה הציבורית בישראל, נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי – ולמען גיוס חרדים לצבא. שלושת נושאי הליבה האלה גורמים לעיקר המתח בין אורח החיים החרדי לזה של שאר החברה הישראלית.
החרדי שכיבה בזעם נר נשמה, וזו שחזרה להתנצל: "לא כולנו ככה"
במסגרת פעילותה, ביום ה-30 לטבח 7 באוקטובר החליטה לביא, יחד עם פעילה חברתית אחרת, ליזום אירוע סמלי ומרגש בעיר החרדית. היא הגיעה לאחת הכיכרות הגדולות בעיר ועימה מאות נרות זיכרון – והציעה לעוברים ושבים להדליק נר ולקרוא פרק תהילים לעילוי נשמתם של הנרצחים. האירוע הזה ומה שקרה בעקבותיו הם דוגמה לפער בין החברה החרדית ובין שאר חלקי החברה הישראלית, גם בכל הקשור לטבח הנורא.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"הרגשתי שיש ניתוק בחברה החרדית מהמאורעות של 7 באוקטובר, מחוסר קרבה לסיטואציה", משתפת לביא בריאיון למגזין N12. השתיים הגיעו לכיכר עם נרות נשמה וגפרורים, נושאות דף נייר שכתבו עליו "שבעה באוקטובר", אותו דף שהופץ ברשתות החברתיות וקרא לציבור להדליק נר לזכר הנופלים. חלק מהאנשים נענו לבקשתן, והיו שהבטיחו לקרוא פרק תהילים בבית.
"היה ניכר שחלק מעוברי האורח נרתעו מהאירוע", מסבירה לביא, "אבל זה בדיוק מה שרצינו לנרמל". בזמן האירוע ניגש אל השתיים בזעם אדם חרדי קיצוני. "הוא כיבה בנפנוף יד את הנרות שהדלקנו וצעק לעברנו: 'הם לא שלנו, הם לא קשורים אלינו, מה לנו ולהם. לא צריכים להדליק נרות לזכרם'".
למרות האירוע, לביא מציינת כי ברגע שאותו אדם עזב את המקום, עוברי אורח רבים נוספים, שאולי קודם לכן חששו להביע הזדהות פומבית עם היוזמה, ניגשו אל הנרות, הדליקו אותם מחדש וקראו פרק תהילים. נערה אחת אף אמרה ללביא: "אל תחשבי שכולנו ככה, אנחנו כן מחוברים וכן מרגישים מחוברים". "היה חשוב לי לענות לה", מסבירה לביא, "ולהגיד לה שאני יודעת שלא כולם כאלה, כי גם אני חלק מהקהילה הזו. עצם זה שאישה בבני ברק עושה מעשה כזה מיד מחריג אותה בעיני הקהילה".
לביא ראתה באירוע הדלקת הנרות עדות שקיימת בקרב הציבור החרדי גם הזדהות עם משפחות שכולות וחיילי צה"ל, למרות הניסיונות להציג מציאות מנוכרת ואדישה מצד חלקים מהמנהיגות הדתית והפוליטית.
נקודת המפנה בחייה: "כך התחיל האקטיביזם שלי"
לביא נולדה למשפחה חרדית חסידית בירושלים, הבת השביעית ב-12 ילדים. היא למדה במוסדות חינוך חרדיים, חוותה את אורח החיים החרדי על בשרה ומכירה מקרוב את מורכבויותיה ואתגריה של החברה החרדית. כשהתבגרה סירבה להיכנע למוסכמות ולגבולות שהציבה לה החברה שגדלה בה. בגיל 18 עזבה את הבית והלכה ללמוד בבית הספר הדתי לקולנוע ולטלוויזיה "מעלה".
"יש מצג שווא כזה כאילו חברי הכנסת החרדים לא באים בחיכוך עם נשים. הם נמצאים כל הזמן בחיכוך עם נשים חילוניות בכנסת, אז שלא יגידו שבגלל צניעות מדירים אותנו"
בלימודיה הכירה לביא את בעלה, ואיתו התחתנה אחרי שלושה חודשי היכרות. כשנה לאחר שנולד בנם הבכור החליטו השניים להיפרד, ולאחר מכן להתגרש, בעקבות פערים שלא הצליחו לגשר עליהם.
נקודת המפנה בחייה הגיעה דווקא אז. את תהליך הגירושים שלה החליטה לביא לשתף באפליקציית וואטסאפ שמשמשת גם רשת חברתית בחברה החרדית. "שיתפתי נשים רבות שעקבו אחריי איך זה להתגרש בגיל צעיר, ועם תינוק קטן. ואז התחילו השאלות: מה עושים? איך מסתדרים? הן היו כמו אחיות שלי. אנשים לא מבינים שאנחנו עדיין ילדות והמשפחות לרוב לא תומכות בגירושים, אז במקרים כאלה הנשים נשארות לבד ומזה הן מפחדות. הייתי מלווה את חלקן לדיונים בבית הדין הרבני, רק כי לא היה מי שילך איתן. אחיות של נשים נשואות היו משתפות אותי שהן לא יודעות מה לעשות, כי הגברים אלימים והאחיות שלהן אומללות. פשוט הייתי שם בשבילן, כך התחיל האקטיביזם שלי".
לביא הבינה שסיפורה האישי דומה לזה של נשים חרדיות רבות שחוות קשיים, אפליה וחוסר שוויון מגדרי בתוך החברה החרדית. היא החליטה להשמיע את קולה, לא רק למען עצמה ועל מה שחוותה על בשרה - אלא למען כל אותן נשים שקולן לא נשמע. "כילדה חלמתי להיות ראש הממשלה ואפילו לא הייתה לי חברת כנסת אחת להכיר ולהזדהות איתה", היא משתפת. "לא אמרתי את זה בקול בחיים שלי, כי אז היו צוחקים עליי בעיקר".
"אחד הדברים שהיה חשוב לי שכולם יבינו ואולי זה ישתנה, זה שאימהות חד-הוריות צריכות לקבל סבסוד מהמדינה להנפקת רישיון נהיגה", היא מדגימה. "יש כל כך הרבה נשים שאין להן רישיון. לנשים אסור לנהוג ברוב הקהילות החרדיות והן יכולות בקושי להתפרנס. בשביל לג'נגל חיים של חד-הורית חייבים להחזיק ברישיון".
המאבק בפוליטיקה החרדית: "מצג שווא"
היום ציפי פעילה מאוד ברשתות החברתיות ואינה נמנעת מלהביע את דעותיה במגוון נושאים, אולם פעילותה אינה מתמצה רק במחאה ובביקורת. ציפי פועלת נמרצות כדי לקדם שינוי ממשי בחברה החרדית. היא הקימה את התא החרדי במפלגת יש עתיד והייתה פעילה בתנועת "נבחרות" - תנועה פוליטית חרדית פמיניסטית הפועלת לקידום השוויון המגדרי והייצוג ההולם לחרדיות בפוליטיקה. עוד היא מנהלת מיזמים חברתיים שנועדו לקדם העצמה נשית, סיוע לנשים חרדיות במצוקה וקידום גיוס חרדים לצה"ל.
כחלק מהפעילות הציבורית שלה, היא ופעילות חרדיות אחרות מלוות נשים מהקהילה אשר מעוניינות להיבחר לתפקידים ציבוריים, ברשויות המקומיות או בכנסת, מקימות להן חוגי בית ומשמיעות את קולן בקהילה שהן חיות בה. "הרבה פעמים אומרים לי, אם אישה חרדית תיכנס למפלגת ש"ס היא גם ככה לא תדאג לזכויות הנשים כי היא תיאלץ ללכת לפי גישתם של הגברים במפלגה. ברור לי שזה מה שיקרה בהתחלה, אבל הייצוג הוא מטרה בפני עצמה, כדי שנשים חרדיות וילדות חרדיות יוכלו לראות מודל של אישה חרדית חזקה. כבר הדבר הזה יעניק להן יותר ביטחון והן יאמינו בעצמן וירצו להילחם על הזכויות שלהן".
לביא פועלת לשלב נשים חרדיות במפלגות ליברליות ולא במפלגות חרדיות קיימות. היא מאמינה שחלק מהגברים החרדים בפוליטיקה מונעים מאינטרסים של שימור הכוח ושליטה, ואינם פועלים בהכרח למען טובת כלל הציבור החרדי, ובפרט לא למען נשים חרדיות. ולכן לנשים חרדיות יהיה יותר כוח במפלגות ליברליות. "הם משתמשים בהמון תירוצים", היא אומרת על המפלגות החרדיות. "בגלל הצניעות – אישה לא יכולה לנאום לפני קהל או לדבר בתקשורת. יש מצג שווא כזה, כאילו חברי הכנסת החרדים לא באים בחיכוך עם נשים. הם נמצאים כל הזמן בחיכוך עם נשים חילוניות בכנסת".
"הסיבה שחברי הכנסת החרדים רוצים להישאר במקום שלהם ולא לזוז היא שזה נוח וזה כוח. אם תיכנס חברת כנסת חרדית - מישהו מהם יצטרך לצאת, הרי מספר המנדטים לא משתנה"
"בסרטון שצילמתי בכנסת רואים את חברי הכנסת מתלחששים עם חברות כנסת חילוניות, בקרבה פיזית משמעותית. אז שלא יגידו שבגלל צניעות מדירים אותנו. ויש נשים גם בלשכות שלהם. הסיבה שהם רוצים להישאר במקום שלהם ולא לזוז היא שזה נוח וזה כוח. אם תיכנס חברת כנסת חרדית, מישהו מהם יצטרך לצאת, כי מספר המנדטים לא משתנה. ולמרות ההתנגדות רבת השנים שלהם, הם מגלים שעם התפתחות התנועה הפמיניסטית בחברה החרדית הם צריכים להתחיל לפנות גם אל נשים בקמפיינים שלהם – וזה מה שקרה בבחירות האחרונות".
לביא גם לא בעד להקים מפלגת נשים בלבד. "יש לנו אמירה בקליקה החרדית, בקבוצות הפמיניסטיות החרדיות: הכנסת היא לא בית כנסת ולא צריך להקים בה עזרת נשים. אחד הדברים הראשונים שכל הזמן הגברים בתפקידים האלו אומרים לנו הוא שאנחנו לא באמת חרדיות ואנחנו לא באמת מבפנים", היא מוסיפה. "אבל זה לא משנה מה הם אומרים, כי מבחינת המגזר אני חרדית לכל דבר. יש גם נשים שאומרות שאנחנו לא מייצגות אותן, שהן זורמות עם ההדרה והפטריארכיה, כועסות עלינו שאנחנו מפירות את השגרה שלהן. זה לא מבהיל אותי. אין לי עניין להיכנס בעצמי למפלגות החרדיות, אלא אני מעוניינת להכניס את מי שמייצגות את המפלגות החרדיות למפלגות האלה, כדי שהן ידאגו לזכויות שלהן".
המחיר האישי והמאבק בהדרת הנשים מהמרחב הציבורי
פעילותה של לביא אינה נעלמת מעיני הציבור החרדי, ורבים שם רואים בה איום על אורח חייהם המסורתי. היא סופגת תגובות קשות, גינויים ואיומים – אבל הדבר המכאיב לה ביותר הוא ההשפעה על משפחתה. "מי שסופג בעיקר את הביקורת על הפעילות שלי זו המשפחה שלי וזה יוצר בינינו מתחים. לכן כשאנחנו נפגשים אנחנו נמנעים מלדבר על הנושאים האלו", היא אומרת. "הם לא תומכים בגיוס חרדים לצבא ובזכויות נשים, ומתנגדים לפמיניזם, ההפך הגמור ממני. זה מאתגר אותנו כמשפחה, אבל נהיה בסדר".
לביא מודעת למחיר האישי שהיא משלמת על פעילותה, אך מסרבת להירתע. היא מאמינה בצדקת דרכה ובחשיבות המאבק למען שוויון מגדרי, גם אם הוא כרוך במחיר כבד. היא גם מרבה לשתף ברשות החברתיות על מאבקה בהדרת הנשים מהמרחב הציבורי. בפוסטים השונים היא מתארת את הוויכוחים שלה עם חרדים שמבקשים ממנה לעבור לחלק האחורי של האוטובוס, מה שלעיתים מידרדר לעימות קולני.
באחת התקריות שסיפרה עליהן לביא, גברים באוטובוס ניסו לשכנע אותה לעבור לחלק האחורי בטענה שזהו אוטובוס "מהדרין", ולאחר מכן אף ניסו לטעון לפניה ש"אסור לשבת מאחורי אישה" על פי הגמרא. לביא התווכחה איתם והסבירה להם שפירושם לגמרא אינו נכון. אחד הגברים המשיך ואמר בקול רם, "בסדר, לא לכולם יש לב טוב". לביא השיבה לו שמדובר בהטרדה. היום היא כבר כותבת ספר עדויות של נשים שהוטרדו באוטובוס ונדרשו לעבור לחלקו האחורי. "אנשים אומרים לי, מה, זה באמת קורה? האמת היא שיש אלפים כאלו בשנה".
המאבק לשוויון בנטל: "למה צה"ל לא אוכף את הצווים שלו?"
לביא תומכת בגיוס חרדים לצבא ומבקרת לא פעם בבסיסי החיול – שם היא תומכת בחיילים החרדים שהגיעו להתגייס וסופגים ביקורת חריפה מסביבתם, ומחבקת אותם מרחוק. אחרי 7 באוקטובר היא גם הקימה עם חברותיה מארגון נבחרות את "חרדיות שותפות", מיזם שנועד לחבר נשים חרדיות להתנדבות בבסיסי צה"ל.
"זה היה מחזה לא שגרתי", מספרת לביא. "300 נשים חרדיות ביקשו להגיע לבסיסי צבא. ואכן רבות הגיעו לבסיס בפעם הראשונה, ושם הכינו ערכות רפואיות, קיפלו מדים, ארזו מנות קרב. ההיענות הייתה גדולה". היוזמה זכתה להערכה רבה מהציבור הישראלי ומחיילים בצה"ל, אשר ראו בכך צעד חשוב בדרך לנורמליזציה של שירות חרדים בצבא. עם זה, לביא מסבירה שהציבור החרדי לא חונך לגיוס לצבא. לכן, לשיטתה, הצבא צריך לנקוט גישה אחרת כלפי המועמדים לגיוס החרדים. "הצבא צריך להתחיל לאכוף על מספיק חרדים להתגייס כך שזה יהיה לא חריג. ככל שיתגייסו יותר, ככה זה יהפוך להיות נורמלי יותר בחברה החרדית. אני לא מבינה למה צה"ל לא אוכף את צווי הגיוס של עצמו. לקחת סבסוד של מעונות יום מאברכים זו לא הדרך הנכונה".