החיבוק של ריקי גל עם בתה לירי ממש לא מובן מאליו, וכמו כל דבר בחייה גם הדרך אליו הייתה מלאה מהמורות. "לירי לא גדלה איתי כל השנים האלה", היא אומרת. "ראיתי את עצמי ברגעים קשים של התאכזרות אליה. יכולתי להיות יותר אכזרית. אמרתי לעצמי 'אני לא מוכנה להיות כמו אימא שלי, אני לא מוכנה'. אבל כבר הכרתי את זה בי, ראיתי שזה קיים בי. ודווקא כשיכולתי להכיר בעובדה שאני מסוגלת להיות אכזרית, להתייחס לא ברגישות לאדם שצריך את זה ממני".
ביקשת סליחה על השנים האלה שלא הייתי מספיק אימא מתפקדת.
"זה סוג של סליחה. אני לא אבקש סליחה וזהו לצאת מזה. היכולת לדבר על זה, להודות בזה, זו הסליחה האמיתית".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
רק עכשיו, בגיל 74, ריקי גל פותחת מול המצלמות את היחסים המורכבים עם בתה לירי, שאותה אימצה בגיל שנתיים וחצי. "הרבה שנים לא אהבתי אותך, אני מודה", אומרת לה בתה לירי בכנות. אבל אנחנו עוד נגיע לשיחה המלאה והטעונה הזאת מתוך הסרט התיעודי החדש של הבמאית ציפי ביידר, "ריקי גל נערת רוק". כדי להתפייס עם בתה, גל הייתה צריכה קודם כל להתפייס עם עצמה ועם אימא שלה.
"מרגע שאתה נולד, אתה לא רצוי, אוקיי? ואחרי זה אתה גם חוטף מכות", היא מספרת על ילדותה. "אבא שלי היה אומר לי 'תפסיקי לעשות את זה, כי את תהיי כמו אימא שלך'. ואימא שלי אומרת לי, 'את לא יודעת לעשות כלום, את טיפשה. את טיפשה, את טיפשה, את טיפשה, את טיפשה'. בגיל שנתיים, שנתיים וחצי כבר הסתובבתי במוסדות לילדים".
"הייתי ילדה, לא הבנתי מה אני אומרת"
לקח לריקי גל לא מעט שנים להבין מה זאת אהבה. כשחושבים על זה, שום דבר בילדות שלה לא לימד אותה איך מרגישה אהבה. אביה היכה אותה, אימה התנכרה אליה ואחרי שהם התגרשו היא נדדה בין מוסדות שונים, מיסיון, קיבוצים, פנימיות. אף פעם לא באמת מרגישה בבית, גם כאשר בגיל עשר היא עוברת לגור בתל אביב אצל אביה ואשתו החדשה.
"זה היה לי קשה מאוד, מאוד קשה", נזכרת אימה של ריקי. "משה..." "מי?", שואלת אותה ריקי. "אבא שלך. הוא לקח אותך, אבל אתה היית ילדה קטנה. את היית עם אבא וגרתם ברחוב של הרבנות. ואז אחותי אמרה לי, 'דינה, למה לא תיקחי את הצלחת הזאת? תשימי בה דברים מתוקים ותקחי אותה לריקי'. הייתה מרפסת, והיא הייתה פתוחה. ואני צועקת, 'ריקי, ריקי, בואי תראי מה הבאתי לך'. אז את יוצאת למרפסת, מסתכלת עליי ואומרת לי, 'את מתבקשת לצאת מפה, זונה'. החיים נגמרו, זהו, יותר לא רציתי לראות אותך ולא לדעת מזה".
"נכון, נכון", אומרת גל. "את מבינה שאני הייתי ילדה קטנה, לא הבנתי מה אני אומרת, זה אבא אמר לי להגיד את זה".
"רציתי כל חיי בית, לקחתי קרטון, נעליים, ובתוכו בניתי מדפים, וחילקתי את זה לחדרים, ושמתי מיטות קטנות ובובות קטנות, ובניתי לי בית", גל ממשיכה לספר.
במקום הבית שהיה לך היה מפורק.
"נכון".
את חושבת לפעמים איזו מין אישה, איזה מין אדם היית הופכת להיות, אם לא היה לך ילדות כל כך מסובכת וקשה?
"תשמע, זאת ספקולציה שהרבה אנשים נורא רומנטיים אוהבים נורא להתעסק איתה, אני לא אוהבת את זה כל כך. להפך, אני אומרת, יופי, מה שקרה לי זה טוב".
"ככה? אני גם אבגוד בו"
המוזיקה הייתה מאז ומעולם גלגל ההצלה שלה. החל מהשירות הצבאי בלהקת חיל הים, ועד שהפכה לאחת הזמרות המצליחות במדינה עם אין ספור להיטים. שיתוף הפעולה שלה עם מתי כספי הוליד כמה מהקלסיקות הישראליות הגדולות בכל הזמנים.
"אנשים יכלו להישבע, להישבע בהוריהם, שבין מתי לביני יש רומן. ואני נורא צחקתי מזה, כי אני מבינה אותם. זה מה שהם מרגישים כשאנחנו על הבמה, כשהוא מנגן ולא מוריד ממני את העיניים. וזה יצר את התחושה לקהל שאנחנו ברומן. ויום אחד, כעבור הרבה זמן, הוא אירח אותי בפארק הירקון. ולפני שעליתי לבמה אמרתי למפיק שהיה איתי: 'אני עכשיו הולכת לעשות לו קטע'. ואני עולה לבמה, ואנחנו שרים שיר אחד, שניים, ואז אני מסתובבת למתי ואומרת לו, 'תגיד לי מתי, אנחנו שכבנו?'"
"מתי מביט בי המום ואומר 'ודאי ששכבנו, כל אחד במיטתו הוא'".
אבל הייתה אהבה, נכון?
"הייתה אהבה".
גל הייתה נשואה שלוש פעמים. עם בעלה הראשון פולי מהגשש, התחתנה בגיל 19. היא לא ידעה מה זאת אהבה, אבל רצתה בית בכל מחיר.
"אני עמדתי בבנק, פתאום הבחנתי בזה שהוא וגברי עומדים על הדלפק בצד", היא נזכרת. "אני מרגישה שעיניים ננעצות בי כל הזמן והוא מסתובב לגברי ואומר לו 'אתה רואה את זאת שם? היא תהיה אשתי'. פולי ואני היינו נשואים ארבע שנים. הייתי בחיתוליי כזמרת והוא תמיד אמר לי 'יום אחד את תהיי כוכבת גדולה, כי את מזכירה לי אותי'. הוא באמת האמין בי".
"אבל מה לעשות שאימא שלו הייתה יותר חזקה ממנו והיא לא סבלה אותי. והוא לא ידע לשים אותה במקום. זה התפרש אצלי כבגידה רצינית מאוד. ואמרתי, 'אה ככה? אני גם אבגוד בו", היא מספרת.
"קראתי את עצמי בתוך 'נערת רוק'"
גל ידעה לפלרטט עם הדימוי הפרובוקטיבי שדבק בה. אבל לא תמיד זה היה בשליטתה. "אני אף פעם לא הייתי קונצנזוס. מההתחלה כבר נחשבתי לחריגה, למעזה, למישהי ששמה את הדברים על השולחן", היא אומרת. "אני לא ידעתי את זה. זה פשוט קרה".
את הקריירה של גל צריך לחלק לשניים. לפני ואחרי על הלהיט הגדול שלה 'נערת רוק'. גם יותר מ-30 שנה אחרי שיצחק לאור כתב ומתי כספי הלחין הוא עדיין נחשב נועז.
"הרגשתי שכאילו מישהו נתן לי מראה ביד, ואני קוראת את עצמי בתוך השיר 'נערת הרוק'", היא אומרת. "הקשר שלה עם הלהקה, עם המוזיקאים שהיא נמצאת איתם, שהיא רוצה לחוות איתם את החיים. שהיא נוסעת מפה לשם, שהיא נוודית כזאת, ומחפשת את עצמה. חלקם מנצלים אותה, וחלקם אוהבים אותה ומייעצים לה, והיא מתחברת להוא ומתחברת לזה, וכל מה שהיא רוצה זה להיות נערת רוק".
היו שניצלו אותך?
"כן אבל אני מרוב שרציתי להיות לידם, אפשרתי לכמה דברים לקרות".
"המפיק מתקשר אליי ואומר לי 'יש צנזורה על השיר', אי אפשר להשמיע אותו", היא נזכרת. "לקח אולי חודש חודשיים נדמה לי, עד שאני נוסעת באוטו, ואני שומעת שהשדרן מודיע: 'קיבלתי אישור להשמיע את השיר, ואני הולך להשמיע אותו פעמיים ברצף'".
אבל גל מתברר, לא הייתה הבחירה הראשונה לנערת רוק. "אני יודעת שגידי גוב קיבל את השיר הזה, ולא רצה לשיר אותו – למזלי", היא מספרת.
אז הוא היה צריך לשיר על נערת רוק בעצם?
"זה היה הוויכוח שלי על אחת המילים שם, כי זו הייתה שפה של גברים בעיניי, ולכן רציתי להחליף את אחת המילים. כדי שזה יהיה קרוב אליי".
אז בעצם הסירוב של גידי גוב עשה את אחד השירים הכי יפים ברפרטואר שלך? אז תודה לגידי גוב.
"כן, לגמרי. אני לא יכולה לשכוח שאישה יושבת בשורה הראשונה עם הגבר שלה, אני פה על הבמה, והיא מסתובבת ככה, מסתכלת רק על הגבר שלה, והוא לא מוריד ממני את העיניים. והיא... 'תגיד לי, מה את מסתכל על הזונה הזאת?'"
במבט לאחור, שילמת מחיר על התדמית הזאת הפרובוקטיבית שלך?
"אם מודדים את זה בהצלחה, והפעם אני מדברת על הצלחה כלכלית, אז ודאי שכן. אבל הצלחה אישית".
באיזה אופן הצלחה כלכלית?
"זאת אומרת, זה לא מצב שהגעתי לסדרת הופעות בקיסריה, או סדרת הופעות בכל רחבי הארץ של 50 או 100 אלף איש".
בגלל הדימוי הזה?
"בהחלט כן".
"גיליתי שאני לא אוכל להיות אימא"
ולמרות התדמית הפרובוקטיבית, לחיים במסלול המהיר, בין הרוק לקוק, מה שריקי באמת חיפשה, זה בית וילדים.
"ניסיתי להרות שמונה פעמים", היא משתפת. "מפולי הייתי שלוש או ארבע פעמים. כשהייתי בשבוע השמיני, הבנתי למה זה לא מחזיק, כשהבנתי שיש לי כרומוזום הפוך. מה שלא מאפשר לי להיות בהיריון עד הסוף. הרגע הכי קשה שהיה בחיים שלי זה שגיליתי שאני לא אוכל להיות אימא. נשארתי עם תחושה שאני יכולה לוותר את הנשיות שלי. שאני לא שווה כאישה. אם אני לא יכולה ללדת, אז לאיזה אהבה אני אזכה בכלל מגבר או מילד".
אבל אז הגיע טוויסט מפתיע בעלילה. נערת רוק הנצחית התאהבה דווקא בחנון מהערוץ הראשון - כתב המשטרה אורי כהן אהרונוב.
"מצאנו את עצמנו משוחחים על חיינו", היא אומרת על בעלה לשעבר, "ומחליטים ששנינו יחד רוצים לאמץ. גם הוא רצה לאמץ, וגם אני. התחלנו את התהליך. אימצנו את לירי".
"חיכיתי ליום הזה"
הנישואים לכהן אהרונוב הסתיימו כעבור 3 שנים. ריקי נשארה עם לירי והתקשתה לשלב בין החיים על הבמה לחיים כאימא יחידנית לילדה קטנה. "הייתי צריכה כל לילה לשים אותה במשמרת אצל קרובת משפחה", היא מספרת. "ב-12 בלילה, כשאני מסיימת חזרות או חוזרת ממקומות רחוקים אני לוקחת אותה. עישנתי אז הרבה. הייתי אפופת סיגריות. אני לא מתפלאת שעכשיו לירי מעשנת, זה מה שהיא שאבה ממני באישון לילה".
בגיל חמש לירי עוברת לגור אצל אבא בירושלים, רק שהוא נפטר בגיל 64, היא חוזרת לגור עם ריקי.
"אוי לירי, חיכיתי ליום הזה שאני אוכל להביא לך את זה", אומרת ריקי לבתה ומגישה לה קופסה.
לירי: "וואו, מה יש כאן?".
ריקי: "תסתכלי, אלה הנעליים. תראי איך זה החזיק מעמד".
לירי: "זה מתפורר, אה?".
ריקי: "לא, זה עוד טוב. תראי, זה הנעליים הראשונות שהגעת איתן מבית היתומים".
לירי: "אני לא מאמינה".
ריקי: "זה את המאמי הזאת", היא מראה לה תמונה.
לירי: "איזו מתוקה הייתי".
ריקי: "מה זה היית בובה. הייתי משתגעת איך הם נתנו לי אותך. הם אמרו לי 'זאת הילדה הכי מיוחדת'. אני זכיתי להיות אימא שלך, ממש, להרגיש את זה בבטן, רק אחרי שאבא נפטר. כי אם הוא היה נשאר בחיים, את היית דבוקה אליו, ולא יודעת מה היה מתפתח מזה".
לירי: "אני גם חושבת שהרגשתי שאת מתחילה להיות אימא שלי כשאבא נפטר".
ריקי: "הוא היה כנראה צריך לפנות לי את כל הבמה, כדי שאטפל בך".
לירי: "כנראה".
ריקי: "בעצם גם בשבילך לא הייתי אימא, לא רק שאני הרגשתי ככה, גם את הרגשת ככה. גם אני גדלתי ככה, לא קרוב לאימא".
לירי: "וגם אני לא בדיוק גדלתי איתך. נוצרה לנו כאילו ילדות דומה, פחות או יותר. הרבה שנים לא אהבתי אותך, אני מודה. כאילו, מה זה לא אהבתי אותך? כעסתי עלייך. גם להיות הבת שלך עשה לי טראומות בבית ספר. מיררו את חיי. כל כתבה שהייתה יוצאת עלייך, כל סיפור שהיה יוצא עלייך, הסרט שלך עם אקי אבני, את יודעת מה היה לי עם הסרט שלך עם אקי אבני 'השיבה מהודו'? הרגו אותי, את לא מבינה עם הסצנה שלך שם".
"צרוב לי ממש, הזיכרונות של הילדים עוברים במסדרונות וצועקים לי, 'אימא שלך זונה'. הייתי אומרת, לא, לא, אימא שלי שחקנית, אתם לא מבינים את ההבדל. 'נערת רוק', לקח לי שנים לאהוב. שנים", אומרת לה לירי. "ירדו עליי, 'אוי, ואבוי, איך אימא שלך שרה דברים כאלה, תתביישי לך'. 'מה זה אימא שלך מדברת ככה בשירים?' אני התביישתי בעצמי לשמוע אותך שרה את המילים האלה בתור ילדה. ולא רק שאני הבת שלך, אני גם מאומצת. אז נוספו לזה עוד רבדים. כן, לא פשוט להיות הבת שלך".
ריקי, " לירי. אני אוהבת אותך. כזאת ילדה יפה היית ונשארת".
"כל מה שלא עבד - עובד בקשר הזה"
שיחת הפיוס עם לירי בת ה-33 היא חלק מסרט חדש על חייה של גל. הסרט "ריקי גל נערת רוק" יעלה בשבוע הבא ב-HOT8 וב-HOT VOD.
בשנים האחרונות גל מנסה לתקן, לסלוח, לעצמה ולמשפחתה. הצער לא רב והיגון כבר לא קודר. בעשור האחרון יש בחייה אהבה. היא נשואה לדניאל שוהם, מהנדס תל אביבי, שסיפור ההיכרות שלהם הזכיר לה שהדברים הכי טובים בחיים קורים דווקא כשכבר לא כל כך מצפים.
"ריקי זאת יד אלוהים. זה מתחיל בטלפון מקרי שהבת שלי ממלצרת ברידינג ושואלת אם אני רוצה להגיע להופעה של מתי וריקי", הוא מספר. "במהלך ההופעה רותקתי לא אל השירים, רותקתי אל הדמות. אחרי זה בחדר הלבשה שבאתי להגיד תודה, רעדתי כמו עלה נידף בן 16 ושש שעות אחרי זה אני רודף אחרי הטלפון שלה, ליצור איתה ולהתביית. אנחנו עשר שנים ביחד. אנחנו נשואים חצי מהזמן. ואני כל יום מתעורר לאהבת נעוריי".
מה עובד עם דני שלא עבד כל השנים עם הבעלים הקודמים, עם המערכות היחסים הקודמות?
"הכול. כל מה שלא עבד - עובד פה".
ובכל זאת, אף אחד לא התחרה באהבה הגדולה של ריקי גל לבמה. רגע לפני 75, עם רפרטואר אדיר, את הרומן הכי גדול היא עדיין מנהלת עם הקהל שלה. עדיין מופתעת שהוא שם. נאמן לה. היא שלו והוא שלה. כנראה לתמיד.
"אני לא שמתי לב שעברו 55 שנה של מקצוע, כי בבית אמרתי לעצמי, 'וואו, ריקי, איך תרקדי עכשיו את מה שאת רוצה לרקוד, עם כל האנרגיה הזאת? אולי תחטפי פתאום איזה תקף לב, תיפלי על הבמה. פחדתי פחד מוות", היא אומרת לפני ההופעה ומוסיפה אמירה על חייה בהווה: "זה השלב הכי גבוה שהגעתי אליו עד היום. שאני יכולה להגיד, אני אחראית המלאה לכל מה שקורה. על הבמה בטוח, אבל גם בחיים, אני לא מתחרטת על דבר".
ריקי עולה על הבמה וכשהיא יורדת, בתה לירי אומרת לה "אימא אני אוהבת אותך".
תחקיר: נוי ברכה