המסמכים, ההדלפות והסודות של לשכת רה"מ: "עבדו פה בדרכים מלוכלכות"

תא"ל (במיל') רן כוכב מודאג. מודאג מאוד. על שולחנו בכהונתו כדובר צה"ל עברו אין-ספור מסמכים מסווגים, והוא יודע בדיוק מתי ואיך מחליטים לפרסם מידע ביטחוני רגיש לציבור. "מישהו פה נוגע בקודש הקודשים", הוא אומר למגזין N12, "מישהו משחק במידע מודיעיני, עושה מניפולציה של המידע לצרכיו. לפעמים זה לטובתי, לפעמים זה נגדי, אבל זו אף פעם לא האמת".

אין זה סוד שצה"ל מנהל לוחמת תודעה נגד האויב, אבל בפרשת המסמכים המסווגים שהולכת ונחשפת – ומסעירה את לשכת ראש הממשלה – כוכב מזהה אירוע אחר: הפעלת טכניקות של מבצעי השפעה כלפי פנים, על ציבור הבית. "אסור לבצע מבצעי השפעה מניפולטיביים על הציבור הישראלי. אתה יכול לעשות את זה על האויב, על חמאס, על איראן – אבל לא על אזרחי ישראל", הוא מצהיר.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

החשש של מי שהיה דובר צה"ל בין 2021 ל-2023 הוא לא מעצם ההדלפות: "ההדלפה היא הבסיס לעיתונות", הוא מבהיר. ואכן, אין מדובר בחקירה של הדלפה: הפרשה, הנחקרת בידי השב"כ, מתמקדת בחשד להוצאת מידע מודיעיני רגיש במיוחד מרשות הצבא בלא סמכות – כלומר גנבת מסמכים – ובחשש שעצם פרסום המידע היה עלול לחשוף את מקור המודיעין שדרכו הושג. במרכז הפרשה הדובר אלי פלדשטיין, שהחל לעבוד במשרד ראש הממשלה באוקטובר 2023, ימים ספורים לאחר תחילת המלחמה, אף שנכשל בסיווג הביטחון.

פלדשטיין חשוד שביקש וקיבל מסמכים מסווגים משלושה קציני אמ"ן, והדליף אותם לשני עיתונים זרים. הפרסום המרכזי היה בעיתון הגרמני בילד, פרסום שצוטט לאחר מכן בקולו של ראש הממשלה, ובו נטען שמנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר כתב מסמך המפרט אסטרטגיה סרבנית למשא ומתן. בפועל לא סינוואר כתב את המסמך אלא אנשי המודיעין הצבאי של חמאס, ותוכנו הוצג בצורה מסולפת ומעוותת. במקביל, הג'ואיש כרוניקל הבריטי פרסם "מידע" על חשש שסינוואר יבריח את החטופים למצרים ומשם לאיראן, ולכן יש להמשיך בהחזקת ציר פילדלפי – פרסום שהתברר כבעייתי במיוחד כאשר העיתונאי שהיה חתום עליו נחשד כמתחזה ופוטר מהעיתון.

שתי ההדלפות נראו כמכוונות להשפיע על דעת הקהל בישראל בנוגע למשא ומתן על עסקה להשבת החטופים. "זה אסון אם מסמך מ-8200 הגיע מעל הראש של דובר צה"ל לעיתון זר", קובע כוכב. "לא משנה אם זה עבר דרך פלדשטיין או דרך לשכת ראש הממשלה – המידע הגיע שלא בשליטתו של דובר צה"ל. מחר אותו גורם יגיד מתי תוקפים, באיזו שיטה ובאילו יעדים".

פרשות המסמכים - סיקור נרחב:

• המסמך שהוחזק בידי 8200, והרגע שבו הפרשה התפוצצה | עושים סדר
• גרסת הקצין החשוד: "לא רציתי להיות כמו הנגדת מ-8200 שהתריעה שוב ושוב"
• סערה חדשה בלשכת רה"מ: נבדק אם הוצא מידע רגיש על גורם צבאי בכיר
• המשטרה ביצעה פעולת חקירה דרמטית בלשכת רה"מ

מסלול עוקף צנזורה

"אחרי כל השנים שהייתי במערכת אני לא מכיר סיטואציה שבה מתוך המערכת לוקחים חומר בחוסר סמכות, גונבים אותו מתוך מערכות צה"ל, מעבירים אותו ללשכה פוליטית והיא מדליפה אותו", אומר גורם שעבד עם לשכת ראש הממשלה. "העניין פה הוא לא ההדלפה, אף שהיא חמורה בפני עצמה, אלא האופן שבו הושג המידע".

השאלות המרכזיות נוגעות לשרשרת המידע כולה – מי היו בעלי הגישה למסמכים בתוך המערכת, כיצד הגיע המידע ללשכת ראש הממשלה בניגוד לכל הנהלים המקובלים, ואם הייתה כאן כוונת זדון מלכתחילה או רק שרשרת של החלטות בעייתיות. "בדרך כלל לא מדליפים ממש מסמכים מפורטים שהגיעו חמים מהתנור", מתאר אותו גורם. "נחצו כאן כל הגבולות והכללים, אפילו אם לא הוגדרו בצורה מסודרת. הכללים הלא כתובים של המערכת, של ההיגיון הבריא, נפרצו".

הדלפה של מידע ביטחוני לתקשורת הזרה היא פרקטיקה מוכרת בחלונות הגבוהים. "מסלול עוקף צנזורה", מכנים זאת. כך זה עובד כבר שנים: הצמרת הישראלית מדליפה לכלי תקשורת זרים, שאינם כפופים לצנזורה הצבאית, ואז התקשורת המקומית יכולה לצטט את הפרסומים הזרים. זו דרך נוחה להתגבר על האיסור – עיתונאי ישראלי לא יכול לפרסם את המידע בעצמו, אבל הוא יכול להסתמך על מה שכבר פורסם בחו"ל.

מה ששונה בפרשה הנוכחית, מסביר הגורם שמכיר מקרוב את הלשכה, הוא הזלזול המוחלט בשיקולים המבצעיים. "אם החומר רק הגיע", הוא מתאר, "זה אומר שאולי יש עדיין פעולות מבצעיות שקורות ואסור לסכן אותן, שמא האויב יבין מה החורים אצלו ויגיב בהתאם".

בלי נהלים, בלי גבולות

באופן כמעט מעורר תמיהה, אין היום בישראל נוהל המגדיר כיצד ראש הממשלה יכול להחליט על חשיפת מידע מסווג, אך גם אין נוהל האוסר זאת במפורש. האחריות לסיווג המידע מתחלקת בין שני גופים עיקריים – מערך ביטחון המידע באגף המודיעין, והממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב) במשרד הביטחון. במקביל כל ארגון ביטחוני – השב"כ, המוסד וצה"ל – אחראי לסיווג המידע היוצא משורותיו. המרווח הזה שבין הנהלים החסרים משאיר פתח רחב מדי לפרשנות ולניצול לרעה.

לפי הודעות לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא לא ידע כלל על המסמכים שהודלפו. אבל גם בימים כתיקונם, כשהדרג המדיני רוצה לחשוף מידע מסווג, יש דרך מקובלת לעשות זאת. גם אם אין נוהל כתוב, הפרקטיקה ברורה: מעדכנים את המזכיר הצבאי, נועצים בראשי זרועות הביטחון – ומקבלים אור ירוק מהדרגים המקצועיים בתוך הארגונים.

כך, למשל, כשנתניהו חשף את הפריצה לארכיון הגרעין האיראני ב-2018, אותה חשיפה הייתה מתוזמנת ומתואמת עם ראש המוסד באותה עת יוסי כהן. "זו לא הייתה הכנסה של אייטם נקודתי לבילד", אומר הגורם, "אלא ממש מסיבת עיתונאים בקריה. יוסי כהן היה בלופ. התייעצו איתו ואז החליטו מה ואיך – את החומרים האלה אפשר, את אלה לא, על זה אפשר לפרט איך הושג, על זה לא. הביאו בחשבון את כל ההשלכות".

אבל בפרשת המסמכים המסווגים הנוכחית, טוען אותו גורם, נחצו כל הקווים האדומים. לא רק שהמידע הודלף לתקשורת הזרה בניגוד לנהלים, אלא שהיה מדובר במידע מודיעיני טרי, שעלול לחשוף מקורות ושיטות פעולה. עיתוי הפרסום, בתחילת ספטמבר, אינו מקרי אף הוא – ימים ספורים אחרי היוודע דבר הירצחם של ששת החטופים במנהרות, בשיאה של המחאה הציבורית למען עסקה. נראה שההדלפה המסולפת נועדה להדוף את הלחץ ולגלגל את האחריות המלאה לקיפאון במגעים אל סינוואר, שמאז חוסל בהיתקלות עם לוחמי צה"ל בתל א-סולטאן שבנפת רפיח.

המקום שממנו הגיע המסמך המסווג הוא שהדליק את נורות האזהרה בצה"ל: אזור מתוחם ומבודד במערכת הביטחון, שבו מספר מצומצם של אנשים החליטו על דעת עצמם למסור מידע סודי לגורם בלתי מוסמך. משם, על פי החשד, עשה המידע את הדרך לדוברו של נתניהו, והלה הדליף אותו לבילד הגרמני. "נפתח כאן ערוץ אלטרנטיבי לדובר צה"ל, באופן לא חוקי ולא נשלט", מתאר כוכב. "התוצאה היא ערעור מוחלט של אמינות המערכת. יש שתי אמיתות – אחת שבאה ממשרד ראש הממשלה ואחת שבאה מדובר צה"ל. זה דבר חמור מאוד שפוגע בביטחון הלאומי ובאמון הציבור בצבא, שגם ככה קרס".

"ראש חולה במיטה חולה"

המינוי של פלדשטיין, ביום הרביעי למלחמה, לדובר שמופקד על הקשר בין הכתבים הצבאיים ובין הלשכה, נחשב חריג כבר אז. בדרך כלל שר הביטחון והרמטכ"ל הם מי שעומדים בקשר עם הכתבים הצבאיים, ולא אנשי ראש הממשלה. אבל לפלדשטיין היה ניסיון רלוונטי. "הרצון והיכולת להדליף, לעבוד בדרכים קצת מלוכלכות, לתדרך נגד ראשי המערכות", טוען הגורם שעבד עם הלשכה, "הוא לא סתם הגיע לשם ולכן גם לא מפתיע שככה זה נגמר. זה קם, נופל ונשען על הסביבה של ראש הממשלה ועל יכולתה להתנהל בצורה הגיונית ונורמטיבית".

פלדשטיין התחיל את דרכו בשירותו הצבאי בדובר צה"ל. הוא שימש דובר אוגדת איו"ש ומכיר היטב את הכתבים הצבאיים. "ראש הממשלה לוקח קצין מדובר צה"ל במילואים, ממנה אותו כ'דובר צה"ל' בלשכתו, ואומר לו – אתה עכשיו תהיה הדובר הצבאי שלי, מעל הראש של דובר צה"ל", מתאר כוכב, "אתה תדברר את פעילות ראש הממשלה לפי המדיניות והדעות והעמדות שלי, נניח בנושא החטופים. אם אתה לא מצליח לשכנע את הכתבים הצבאיים, תפרסם את זה בחו"ל, דרך הבילד או דרך הג'ואיש כרוניקל, והכתבים בישראל כבר יצטטו את זה".

באזרחות שימש פלדשטיין זמן קצר בתור דוברו של השר איתמר בן גביר, אבל כעבור ארבעה חודשים התפטר. "הם כולם ידעו במי מדובר", אומר הגורם מהיכרותו עם אופן ההתנהלות בלשכת ראש הממשלה. "כולם ידעו מי הבן אדם ומה השיטות שבהן הוא עובד. אם ההחלטה להביא דובר ביטחוני הייתה מתקבלת בלשכה אחרת, הייתי אומר שזה מרצון לנהל את הסיטואציה בצורה יעילה וטובה יותר ולהנגיש את המידע לכתבים. אבל מכיוון שזו לשכת נתניהו, אנחנו יודעים מה היה המניע להביא דווקא אותו. הם מראש הכניסו ראש חולה למיטה חולה".

התהיות בדבר למינויו של פלדשטיין לא הסתיימו בכך: העובדה שהועסק באופן לא רשמי דרך לשכת המנכ"ל, למרות שלא עבר את הסיווג הביטחוני הנדרש, אפשר שיש בה כדי להעיד על ניסיון לעקוף את המנגנונים המקובלים. "כל מי שנכנס למשרד ראש הממשלה, גם ברמה היום-יומית, חייב לעבור סיווג ביטחוני", מציין הגורם. "הניסיון להציג את העסקתו דרך לשכת המנכ"ל כפתרון נראה תמוה, כי גם שם נדרש סיווג. מה גם שמדובר בקצין לשעבר שכיהן כדובר אוגדת איו"ש, ישב בישיבות הערכות מצב והחזיק בסיווג ביטחוני".

חומת החשדנות בין הלשכות

נדמה שאין נקודת שפל או קו תחתון שלא נחצו בכל הקשור ליחסי ראש הממשלה והצמרת הביטחונית בשנה החולפת. בכירי מערכת הביטחון האשימו את נתניהו בהתחמקות מאחריותו למחדלי 7 באוקטובר ובניסיון להסיט את האש אל ראשי זרועות הביטחון ואל יריביו הפוליטיים, ובראשם שר הביטחון יואב גלנט, שבינתיים פוטר מתפקידו והוחלף בידי ישראל כ"ץ. נתניהו, מצידו, טען כי הם מתדרכים נגדו באופן שיטתי ולא מאפשרים לבסס יחסי אמון.

"יש חשדנות גדולה מאוד בין הלשכה שלו לכל יתר הלשכות", מסביר הגורם. "אם אתה יועץ של פוליטיקאי מתגלגל אליך המון כוח, אבל בצד הכוח הזה אמורה להגיע גם אחריות. כאן התגלגל המון כוח לידיים של אנשים שלא תחמו אותו לתוך אחריות, וזה שילוב מסוכן מאוד. היום הוא מוקף אנשים שלא הייתה להם היכולת הבסיסית להפעיל שיקול דעת ולהגיד, 'רגע, אומנם אני יכול לעשות את זה, אבל זה לא אומר שנכון שאעשה את זה, כי זה חסר אחריות'".

מה יקרה מכאן? ההדלפות לא ייפסקו, קובע אותו גורם ומוסיף: "זו תמימות לחשוב אחרת". להערכתו הן ימשיכו לזרום לתקשורת הזרה, אבל באופן מרוסן יותר ולא בצורת מסמכים מסווגים שנגנבו ישירות (לפי החשד) ממערכות צה"ל. "אנשים ייזהרו יותר, יחשבו פעמיים", הוא אומר. "כשאתה רואה מישהו נופל לבור, אתה לא ממשיך לרוץ ספרינט". אבל בסופו של דבר, "מתנבא" הגורם, תחזור המערכת לדפוסי ההדלפות המוכרים – כאלה שלא חוצים את כל הקווים האדומים בבת אחת. "יהיה לזה אפקט מצנן על המערכת ואז היא תחזור לסורה. יימשכו ההדלפות אבל לא כאלה, כי כאן עברו לכאורה על כל העבירות בספר".

הפתרון, לדעת כוכב, טמון בחזרה ליסודות: "כל המידע מצה"ל אמור להיות מופץ בידי דובר צה"ל, לא דרך משרד הביטחון, לא דרך ראש הממשלה, לא דרך הצנזורה הצבאית ולא דרך הדלפות". הוא מצביע על הצורך למלא פונקציה חסרה: "הבלגן הזה נובע מכך שאין דובר לאומי. דובר צה"ל, שלא בטובתו, נכנס לג'וב הזה של הדובר הלאומי. הוא חושב שהוא עוזר, אבל בעיניי הוא עושה טעות".