מעולם לא חשבתי שבאמצע החיים שלי אצטרך לשבת רגע ולסכם שנה בחיי. לא דמיינתי שאעבור גיהינום שיסיט את החיים שלי ממסלולם. מסלול די ברור. משפחה. לגדל ילדים. לגייס אותם לצבא. לחתן אותם. לגדל נכדים. ליהנות. ואז באה אותה שבת נוראה, עם אותן מפלצות, וכל הקלפים נטרפו. כל מה שתכננתי, כל מה שרציתי, כל מה שייחלתי לו נשבר ביום אחד.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
רוני היא הבת הבכורה שלנו. עם בת בכורה עוברים הכול לראשונה. הכול חדש. הלידה, הפעם הראשונה בגן ובבית הספר, הצבא. לא אמשיך כי פה זה נגמר לרוני. חלאות האדם שלקחו מאיתנו בכוח את הילדה, כמו את שאר הנשמות הטהורות שחייהן נגדעו באותה השבת, לקחו מאיתנו וממנה את העתיד. והחיים מאז לא אותו דבר. איך הם יכולים להיות?
זה לא קל. אני מנסה להיות חזק. אבל אחרי שחוטפים אגרוף כזה בחיים, קשה להתאושש. רוני שלי, אני אוהב אותך. אני מתגעגע אלייך. אני צריך אותך. אני יודע שאת איתי כל הזמן. תעזרי לי למצוא את הכוח להמשיך
אני מסתכל אחורה על השנה הזו ומנסה לצייר איזשהו ציר זמן שלי, כאבא של רוני. וזה ציר זמן עקום. נורא. ציר זמן שהתחיל באותה שבת בדאגה, כי יש אזעקות, ונמשך ברגיעה, כי רוני אמרה שלא לדאוג, הכול בסדר.
ציר זמן שנמשך עם חרדה מטורפת, כי פתאום רוני לא ענתה. דאגה נוראה מהולה בתקווה ובחוסר ודאות, כי לא מצאנו את רוני במשך 34 ימים. כאב ואבל נורא כשמצאנו אותה. חוסר אוויר ויכולת לנשום ביום שקברנו אותה (אני עדיין לא מאמין שאני אומר קברנו), ומאז מאבק להבין מה היה שם. מה גרם למחדל, מה צריך לתקן ומה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה שוב.
כן. זה ציר הזמן של השנה האחרונה שלי. ויחד עם כל זה, עדיין אני מרגיש שאני בסוג של סיוט שאני לא מצליח להתעורר ממנו. סיוט נורא. באיזה עולם מתוקן הורה קובר את הילד שלו? בשום עולם.
אז כן. המשימה שלי היא לתקן. שהורים לא יקברו את הילדים שלהם. שמחדלים כאלה לא יישנו. כי הכאב שלי הוא כאב לנצח. הוא לא יעבור. הזמן אולי מרפא פצעים, אבל לא את כולם. לא את העמוקים שבהם.
הקלטות הקשר הדרמטיות מחמ"ל התצפיתניות
זה לא קל. אני מנסה להיות חזק. אבל אחרי שחוטפים אגרוף כזה בחיים, קשה להתאושש. רוני שלי, אני אוהב אותך. אני מתגעגע איליך. אני צריך אותך. אני יודע שאת איתי כל הזמן. תעזרי לי למצוא את הכוח להמשיך.
בחלומות שלי אני מחבק אותך כל הזמן ולא עוזב. בחלומות שלי את איתנו. ומהחלומות האלה לא בא לי להתעורר.
אז כן, זו הייתה השנה שלי. על ציר זמן של עצב, כאב ושכול. אני מחפש את התקווה. מחפש את הנחמה, מחפש תשובות, מחפש את עצמי. רוצה שהאמת תצא לאור, רוצה שיסתכלו לאמת בפנים גם כשהיא לא טובה. תתמודדו, דרג מדיני, דרג צבאי. כשלתם, נכשלתם, הרסתם מדינה שלמה. תעצרו, תשאלו, תנקו, תענישו, תדיחו! תעשו הכול כדי שנמשיך לחיות בשקט ובשלווה.
