"ירו פה פעמיים על ישיבה של בנות יהודיות – מישהו שמע על זה?" שואלת בייאוש אסתר מרדכי, אישיות מוכרת בקהילה היהודית בטורונטו, העיר הגדולה בקנדה. "לא הופתעתי מהירי", מוסיפה מרדכי, שחיה בקנדה 34 שנה ומשתתפת קבוע בהפגנות בעד ישראליות בעיר. "אומרים שההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה. אחרי 7 באוקטובר הייתי מוכנה לזה, אמרנו שזה יגיע. אבא שלי תמיד נהג לומר, 'לעולם לא תרגיש בטוח בגלות'. הוא צדק".
ואכן, הירי שהתרחש ביום כיפור לפנות בוקר זעזע את הקהילה היהודית, אף שלא דווח על נפגעים. מדובר בירי השני השנה לעבר בית הספר היהודי לבנות "בית חיה מושקא" בטורונטו. בעוד אנחנו מדברות התקבל דיווח נוסף על פשע שנאה שבוצע באותה מדינה נגד מוסדות יהודיים – בקבוק תבערה הושלך לעבר בית הכנסת של קהילת בית תקווה במונטריאול. זה קרה ביום רביעי השבוע. אומנם גם במקרה זה לא דווח על נפגעים, אך פשעי השנאה האלה גובים מחיר נפשי כבד מהקהילה היהודית.
"שמעי, המצב שיט", אומר בכנות היהודי הקנדי רן מאייר. "בחיים שלי לא הרגשתי מוטרד ככה ברחובות קנדה". מאייר עלה ארצה לפני שנתיים, אך הוריו ורוב משפחתו עדיין שם, וגם הוא כבר הספיק לחוות אירועים מטרידים בביקורים שלו בשנה החולפת. "הגעתי לשבעה, ובאחד הרחובות הראשיים של טורונטו התחלתי להרגיש שמסתכלים עליי, בוחנים אותי. לקח לי רגע להבין שזה בגלל הכיפה. היו שני צעירים, בעלי חזות של מהגרים, שרכבו על אופניים. הם ממש נעצו בי עיניים ועקבו אחריי במבטים שלהם. אמרתי למשפחה שלי: 'אני כבר לא מרגיש בבית'".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו הגיב על זריקת בקבוק התבערה על בית הכנסת במונטריאול ואמר כי מדובר ב"מתקפה אנטישמית בזויה נגד הקהילה היהודית בעיר" וכינה אותה "פחדנית ופלילית". זה פשע השנאה השני שהתרחש לאחרונה במקום. בנובמבר דווח על הצתה בבית הכנסת ובמשרדי Federation CJA (פדרציית יהודי קנדה) שבמתחם. גם אז לא דווח על נפגעים, והמשטרה הודיעה כי איש לא נעצר בעקבות האירוע.
הירי ביום כיפור ובקבוק התבערה שנזרק השבוע לא מפתיעים את הקהילה היהודית בקנדה. ההפגנות הפרו-פלסטיניות האלימות במדינה הגיעו לשיאן לפני פחות מחודש, כאשר מפגינים מחו נגד כנס נאט"ו שהתקיים במונטריאול. המפגינים השתוללו בעיר, שרפו מכוניות והתעמתו עם שוטרים. בסרטון שהפך ויראלי ועורר זעם רב תועדה מפגינה מצדיעה במועל יד וקוראת ליישום "הפתרון הסופי".
אירוע חריג אחר התרחש בטורונטו לפני כשבועיים במהלך צעדת תמיכה בישראל שקראה לשחרור החטופים. במסלול הצעדה, באחת השכונות הגדולות בעיר שבה ריכוז גבוה של יהודים, הוקם "מיצג אומנותי" שמשחזר את רגעיו האחרונים של רב-המרצחים יחיא סינוואר. "אנשים הצטלמו עם מישהו שגילם את סינוואר וישב על ספה, כאילו הוא גיבור תרבות, זה מטורף", סיפר אחד מחברי הקהילה היהודית בטורונטו. המקרה סוקר גם בעיתונות המקומית, שם צוין כי כמה מפגינים נעצרו לאחר שהאירוע החל להסלים. למרבה האירוניה, דווקא עיתונאי יהודי שצילם את ה"מיצג" הוא אחד מהעצורים.
"מוציאים מיליונים על אבטחה"
לפי דוח של משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, שנת 2024 עוד לא הסתיימה וכבר נרשם זינוק של 670% באירועים אנטישמיים בקנדה לעומת השנה הקודמת. 70% מפשעי השנאה במדינה מבוצעים כלפי יהודים, אף שהם רק 1.4% מהאוכלוסייה. הדוח מצביע גם על עלייה ניכרת במספר האירועים הפרו-פלסטיניים הקיצוניים ובגילויי התמיכה בארגוני טרור כמו חמאס.
"יש הרבה מוקדי מתח. הקהילה היהודית מוציאה מיליונים על אבטחה, כדי להבטיח את שלומם של חבריה", מאשר שאול, ישראלי-יהודי שחי בטורונטו. "לצערי הקהילה מרגישה שהרשויות לא מגינות מספיק על הישראלים והיהודים, במיוחד בהפגנות, שם יש חשש אמיתי לביטחונם. בכל יום ראשון, למשל, מתקיימת הפגנה פרו-פלסטינית אנטי-ישראלית ברחוב הראשי של טורונטו", הוא מספר.
איך מגיבים אנשי הקהילה?
"בהפגנות יש בצד אחד פרו-ישראלים ומצד שני פרו-פלסטינים. לפעמים זה הופך להיות אלים, כשהם מנסים להגיע לצד שלנו. אבל המשטרה שם תמיד עוצרת אותם. ובכל זאת, יש המון מקרים של ישראלים או יהודים שנושאים סממנים מזהים, והם מקבלים מבטים, קללות ואיומים. וגם היו כמה מעשי אלימות של ממש".
"למשפחה שלי שנשארה בקנדה ולחברים שלי שם קשה מאוד", מוסיף מאייר. "הרבה מדברים על לעזוב, חלק עוברים לארצות הברית, חלק חושבים על עלייה לארץ. הקהילה בקנדה מאוד-מאוד תומכת בישראל ומאוד ציונית, ויש חשש ללכת ברחובות עם סממנים יהודיים כמו ציציות", הוא מעיד. "למשל יש לי חבר סטודנט עם שם מאוד יהודי והוא לא מרגיש בנוח להזדהות בשמו המלא באוניברסיטה ובחוגים מסוימים. אתה יכול ללכת בקניון בטורונטו ותראה באופן קבוע תמונות ושלטים וכתובות 'עצרו את רצח העם בעזה', דגלים על רכבים ברחובות, תחושות לא נעימות".
"אומנם זה איחד את הקהילה", מוסיף מאייר ומסייג: "אבל לא במובן הכיפי של זה. כן, טוב שיש מישהו בסירה שלך, אבל יש לנו חטופים, חיילים שנהרגים ומלחמה, אז לא באמת נהנים מהאחדות הזאת".
החברים בקהילה משתפים זה את זה בתחושות שלהם?
"בטח, כל הזמן. אתמול דיברתי עם החברים שלי וכולם אומרים אותו דבר: שואלים לאן הידרדרה קנדה ואומרים כמה נורא נהיה לגור שם. יש לי חברים סטודנטים שחוו אירועים מאוד לא נעימים. אחד מהם הוא סטודנט, ולפני תחילת הסמסטר הוא קיבל הודעה מאחד המרצים על כך שבקורס שלו הוא מתכוון לדבר על 'רצח העם' שישראל מבצעת בעזה. המרצה הפנה את התלמיד שלו בהודעה למאמר שקרי כלשהו, שבו כתוב שיש לפחות 186 אלף הרוגים עזתים ב'ג'נוסייד'. אותו איש אקדמיה כתב שהוא מבין שאולי 'חלק מהסטודנטים ירגישו שלא בנוח', אבל הוא מחויב לדבר על זה. ניסינו להגיב לו בהודעה – הוא לא ענה".
ואיך המשפחה שלך?
"למשפחה שלי יש עסק שם. הם מתלבטים אם לעלות חזרה לארץ, אבל זה לא פשוט, יש להם קהילה וחברים שם, וזה נוח, אבל הם בהחלט מרגישים את העוינות. לצערי אני חושב שהמצב רק יחמיר, בגלל מדיניות ההגירה של קנדה. הלוואי שהיה אפשר ללכת אחורה, זה נשמע לא טוב להגיד את זה, אבל בתכלס כבר הכניסו למדינה את האנשים הבעייתיים – ואין אפשרות לחזור אחורה. על זה קנדה בנויה, על הגירה".
"הם יודעים על משחקי ספורט של ילדים"
שני, ישראלית שחיה בקנדה זה יותר מעשור, מתארת גם היא איך הידרדר המצב מתחילת המלחמה, עד שהגיע לנקודת רתיחה בשבועות האחרונים. "הרי כבר בימים שאחרי 7 באוקטובר ראינו את ההפגנות, צפינו שזה רק יחמיר – והינה זה קרה", היא מספרת. מההתחלה הם סימנו מקומות של יהודים וישראלים כיעדים, הם ממש מאורגנים – אלה לא סתם הפגנות. יש להם היררכיה ומנהיגים, והם מקבלים מימון, זה ידוע לנו. הם מקבלים רשימות של עסקים בבעלות יהודים, אירועים של הקהילה, אפילו משחקי ספורט של ילדים – ולכולם הם מגיעים ומפגינים. הם לא עוצרים ולא מתעייפים ולא נחים. מה זה לטרגט יהודים? מה יותר אנטישמי מזה? ואם אתה שואל אותם, התשובה שלהם היא שזו 'אנטי-ציונות', ו'אני נגד רצח עם בעזה'. פשוט אין להם מושג על מה הם נלחמים, זה מתיש".
כישראלית שחיה שם המון שנים, את יכולה לספר על אירוע מסוים שחווית?
"אחד המקרים היותר הזויים היה בארוחת ערב אצל חברים טובים. היינו ממש קבוצת חברים מגובשת שהיו בה יהודים וישראלים, ואחד מהם היה יהודי שבת זוגו היא לא יהודייה. היינו יחד בארוחה, ממש כמה שבועות אחרי 7 באוקטובר, ולפתע בת הזוג של החבר שלנו עזבה את השולחן בבכי. לא דיברנו על המצב בעזה בכלל, לא הייתה שיחה פוליטית או משהו דומה. כן דיברנו ממש בקטנה על הכאב שלנו מאז שמחת תורה – וחשבנו בכלל שהיא בכתה בגלל זה".
"הערב המשך בצורה מוזרה ולמוחרת קיבלנו הודעה בקבוצה המשותפת, ובה הם ביקשו שלא נהיה יותר בקשר, מכיוון 'שהמצב נהיה רגיש מדי' ואין להם 'יכולת להכיל את הנרטיב הישראלי'. בהודעה הם צירפו קובץ ש'מסביר' איך 'יהודים מנצלים את הטראומה שלהם כדי להצדיק רצח עם'. היינו בהלם. אנחנו חברים מלא זמן, כולנו טבעונים, ובשנייה קאט! הם חתכו הכול".
"זה מפתיע במיוחד, כי לא נאמר שום דבר פוגעני – לא על פלסטינים, לא על עזה. אבל עם הזמן ראינו ושמענו שהיא נעשית פעילה מאוד בכל ההפגנות והקבוצות הפרו-פלסטיניות כמובן. הם בטוחים שהם ליברלים ולוחמי צדק ושהם נלחמים למען החלש – אין להם מושג בכלל. אם תנסי לאתגר אותם בשאלות – לא תקבלי תשובות, רק סיסמאות שנאה".
ניסית?
"האמת היא שהפגיעה מהם הייתה כל כך קשה, שאפילו לא ניסיתי. סכין בגב קיבלנו מהם. עם אנשים אחרים דווקא כן ניסינו, אבל הם כל כך שטופי מוח, ששיחה שמבוססת על היגיון ועובדות פשוט לא עובדת איתם. האנטי לישראל וה'אנטי-ציונות', שהיא הטרנד החדש, חזקים מכל הגיון וסיבה".
וחברים קנדים, לא יהודים, שתומכים בישראל, יש?
"וואו, לא-יהודים שמביעים תמיכה זה כל כך מחזק. זה מתבטא בזה שהם שואלים שאלות, דואגים למשפחה שהשארנו מאחור. הם מכירים במורכבות של הנושא ומציינים שהם לא מתיימרים לתפוס צד – אלא בעיקר מזדהים עם הכאב והאובדן שלנו".
"תקיפות, אלימות וסטיגמות"
"המצב מורכב מאוד כרגע בקנדה", אומרת לימור שמואל פרידמן, עיתונאית ישראלית שחיה בקנדה זה יותר מעשור. "זו שנת בחירות והמלחמה בעזה מדוברת מאוד ומשפיעה פה. למשל, הפרלמנט לא יכול לקבל החלטה להכיר במדינה פלסטינית ללא גבולות – אז אושרו תשעה תתי-סעיפים שרק פוגעים בישראל. עוד מקרה שהיה: שלא אפשרו לאלביט מערכות להשתתף במכרז, וזה רק מכרז. יש החלטות של עיריות ללמד על הנכבה בבתי ספר, מורים מלמדים על יום הנכבה. בטורונטו מכניסים לבתי ספר ולמקומות עבודה את התוכנית למאבק ב'גזענות כלפי פלסטינים' (Anti-Palestinian Racism, APR). מדובר בתוכנית לימודים שעוסקת בגזענות המופנית ספציפית נגדם, בניגוד לאיסלאמובפוביה, שהיא נגד כל המוסלמים", מסבירה שמואל פרידמן, שמדווחת על התהפוכות בקנדה בכמה כלי תקשורת – ובהם עיתון הארץ וכאן.
"כמו שהליגה נגד השמצה קבעה שמשפט כמו 'מהנהר ועד הים', הוא אנטישמי, כי הוא קורא להשמיד את מדינת ישראל, אז פה הם גם רוצים להכריז שמי שטוען שלא הייתה מעולם מדינת פלסטין, הוא גזען כלפיהם. זה הבסיס של זה", אומרת שמואל פרידמן. "את ההסבר של המושג הזה כתבו ארגון עורכי הדין המוסלמי וארגון היהודים Independent Jewish Voices (IJV, "הקול העצמאי היהודי"), שהם אנטי-ציוניים בבסיס שלהם. הם אישרו את זה במהירות, כמחטף, לא כמו שאת האנטי-ציונות ישבו וחקרו המון שנים. אני בטוחה שיש גזענות כלפי פלסטינים, אבל צריך להקדיש לזה קצת יותר מחשבה. לבדוק שזה שמנסים לאשר תקנה נגד גזענות כלפי מישהו אחד לא גורם אוטומטית לגזענות כלפי קבוצה אחרת, במקרה הזה – ציונים, ישראלים, יהודים".
איך הגיעה קנדה למצב הזה, שבו הכוח של הפרו-פלסטינים רק מתחזק?
"ראש הממשלה טרודו אישר כניסה כמעט חופשית לפני עשור לפליטים מסוריה. בהתחלה הוא שלח שליחים כדי שיבררו מי מתאים, והגיעו בעיקר קבוצות של נוצרים, סונים, ארמנים, שכמובן לא היה להם סיכוי לשרוד תחת משטר אסד. עם הזמן ביקש טרודו לעמוד ביעד שהציב לכניסת מהגרים ורופף את תנאי הכניסה, הוא פתח את הגבולות לגמרי. אז התחילו להגיע לקנדה גם השיעים מסוריה, שלא בהכרח נמצאים בסכנת חיים. מתוך אוכלוסייה של 40 מיליון קנדים, כיום 5% הם מוסלמים. אגב, היהודים הם בקושי 1% – אבל סובלים משיעור גבוה ביותר מכלל פשעי השנאה כלפי המיעוטים".
"לאחר שנבחר דונלד טראמפ לנשיאות בפעם השנייה הוא הודיע על הגבלת ההגירה לארה"ב", מוסיפה שמואל פרידמן. "הצפי הוא שעד ינואר ינסו להיכנס לקנדה המונים שמועמדים לגירוש בידי טראמפ. בנוסף, רבע מיליון איש הגישו בקשת מקלט בקנדה. לוקח ארבע שנים לטפל בבקשה שלך, ועד אז אתה במעמד של פליט, כלומר אתה מקבל סיוע בדיור, לימודים לילדים ועוד הטבות שמכבידות על משלם המיסים והפכו גם להיות כבדות מאוד על התקציב. זה כמובן גורם גם להתעוררות פה של אזרחים".
העיתונאית האמריקנית היהודייה בארי וייס, מייסדת חברת התקשורת The Free Press, אמרה השבוע ברשת פוקס ניוז שהאנטישמיות "נתפרה לתוך המרקם החברתי בקנדה: תקיפות, אלימות, סטיגמות כלפי יהודים והעסקים שלהם – כל זה עבר נרמול. כבר יש יהודים שמדברים על הימלטות מקנדה בגלל הנרמול של אלימות אנטישמית".
לדברי וייס, "קבוצה של אידיאולוגים הצליחה לשכנע המונים וגם השתלטה על מוסדות ביקורתיים-ליברליים ברחבי קנדה. הם הצליחו לקדם תפיסת עולם שלפיה הציונות היא לא תנועה להגדרה עצמית של יהודים, אלא 'רעיון גזעני שתומך בעליונות הלבנה', 'תנועה שתומכת בעליונות היהודית' – ולכן היהודים הופכים למטרות מוצדקות לסטיגמה ולאלימות".
כשנשאלה אם המצב בקנדה גרוע מהאנטישמיות שנצפתה בארה"ב באחרונה, השיבה וייס בנחרצות "כן" – והסבירה כי הדמוגרפיה בקנדה משתנה במהירות. "יש 40 מיליון קנדים, אחד מכל 20 הוא מוסלמי ורק 350 אלף הם יהודים. אם רוצים להבין למה יש פוליטיקאים שאימצו גישה עוינת כלפי ישראל ולמה טרודו מדבר על לעצור את נתניהו אם ינחת בקנדה – זה נובע גם מהסיבה הזו".