לקול תשואות ומחיאות כפיים סוערות נכנס נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להיכל המוזהב בקרמלין, לכבוד טקס השבעתו לנשיא רוסיה. המדינאי זכה לכבוד ממאות בני האדם שנכחו באולם רחב הידיים ובאו לחלוק לו כבוד, לאחר "הניצחון" בבחירות לנשיאות בחודש מרץ. פוטין נראה גאה ובטוח בעצמו בשעה שקיבל את המינוי הרשמי לשש שנים נוספות בשלטון. את הטקס ניהל הפטריארך קיריל, ראש הכנסייה הרוסית.
למען האמת, הטקס הזה שהתקיים בשבוע שעבר היה קצת פחות השבעה – והרבה יותר הכתרה: בעולם תהו מה פשר האופי הדתי והלא שגרתי באירוע לכבוד הנשיא בן ה-71 במהלך הטקס הרשמי. מעבר לתוכן החריג, שבמידה רבה יכול לסמל את המקום שנמצא בו כיום נשיא רוסיה, ושנמצאת בו גם הפדרציה הגדולה כולה, רבים במערב התייחסו לטקס בלעג – כאל עוד לבנה בחומת האוטוקרטיה ההולכת ומתחזקת במוסקווה.
"אתם, אזרחי רוסיה", נאם פוטין, "הוכחתם את צדקת הדרך והכיוון שהמדינה הולכת בהם. יש לזה כעת חשיבות אדירה, כשאנו מתמודדים עם אתגרים ממשיים. אני רואה הבנה עמוקה של המטרות ההיסטוריות המשותפות שלנו, נחישות להגן בתוקף על בחירותינו, ערכינו, חירותנו והאינטרסים הלאומיים של רוסיה". חתן האירוע אמר במהלך דבריו כי היה רוצה "להשתחוות" לפני חיילי הצבא הרוסי וטען כי "ניצחונו המוחץ" בבחירות הוכיח את האחדות הגדולה בעם.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
דבריו החלקיים הללו של נשיא רוסיה משקפים במידה רבה את המצב הנוכחי של מדינתו, בתהליך שהואץ בשנים האחרונות, ובייחוד מאז תחילת המלחמה באוקראינה לפני יותר משנתיים. בוושינגטון פוסט נכתב סמוך למועד ההשבעה: "תחת פוטין הפכה רוסיה להיות צבאית יותר, דתית יותר ושמרנית יותר – בחברה שהולכת ומתגבשת כדי לאתגר את המערב".
"מונרך שעבר טקס הכתרה"
"פוטין גם עבר מהפך", אומר בשיחה עם N12 ד"ר יבגני קלאובר מבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בין-לאומיים באוניברסיטת תל אביב, מומחה למזרח אירופה. "בשנות ה-2000 ראינו את פוטין הפרגמטי, עם שיח מאוד ליברלי, שאפילו דיבר בשנת 2003 על רצונו להצטרף לנאט"ו – והיום הארגון נחשב לאויב מספר אחת של רוסיה".
"ראינו את זה בתהליך ההשבעה, שהיה דומה יותר להכתרה, כי זה היה טקס דתי מאוד", ממשיך ד"ר קלאובר. "כל העולם המערבי צפה ולא הבין מה המשמעות של כל הסממנים הדתיים בטקס. הפטריארך קיריל ממש ערך טקס הכתרה, וניתן להשוות את משך הזמן שהוקדש לטקסט המדבר על נשיא רוסיה הרציונלי – למשך הזמן של הטקסט שכמו התייחס למונרך שנמשח בידי אלוהים. הרבה יותר זמן הוקדש לנושא המשיחי, המלוכני, עם אזכורים לאימפריה הרוסית שקמה לתחייה".
"הפטריארך קיריל אמר לו בטקס 'אנחנו רוצים שתמשול בנו לנצח', וקרא לו 'ריבון העולמים'", ממשיך ד"ר קלאובר. לעומת זאת, הוא מספר שכאשר עלה תמלול הדברים לאתר הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, המילים הללו פשוט הושמטו משם: "הם עדיין מנסים להיראות כמו המערב, להראות שיש להם מוסדות רציונליים כמו בחירות ודמוקרטיה", הוא מפרש.
"הם גם הביאו להשבעה שופט", מספר קלאובר, ואומר שהוא היה הדמות שנתפסה כמייצגת של הליברליזם ברוסיה. "הוא הופיע בגלימת בית המשפט העליון, אך היו כמה 'אידאליסטים' מהסביבה הקרובה של פוטין שביקרו את המהלך, ואמרו שלא צריך פה אנשים בגלימות – כי מבחינתם הם מייצגים את שלטון החוק, ופוטין בעצם נמצא מעל שלטון החוק", הוא מסביר.
פוטין מבודד, רוסיה הולכת ונחלשת
תהליך השינוי שעוברת החברה הרוסית כולה קשור בעבותות למלחמה באוקראינה. במהלך יותר משנתיים הכפיף פוטין לחלוטין את המדינה כולה למטרות שהוא מזהה במלחמה באוקראינה: לשם כך הפכה המדינה למדינה צבאית, שמשקיעה באופן כמעט מוחלט בתעשיות הביטחון ובייצור הנשק וזונחת את התחומים האזרחיים במדינה. האינפלציה הולכת ועולה, על רקע העיצומים הכבדים המוטלים על המדינה והיעדר ההשקעות. גם שוק העבודה נפגע קשות בשל העובדה שרבים מהאזרחים העובדים גויסו לצבא, ולא מעטים נהרגו ונפצעו באוקראינה, או נלקחו לעבוד בתעשייה הביטחונית – שם השכר גבוה לאין שיעור.
כמה הרשויות ברוסיה קורסות ולא מסוגלות לספק אפילו שירותים בסיסיים? לפני יותר מחודש הציפו שיטפונות ענק את אזור אורנבורג בדרום רוסיה, לא רחוק מהגבול עם קזחסטן. השיטפונות התרחשו בעקבות קריסה של סכר, שנפרץ בשל מה שנתפס כהזנחה של הרשויות. במקרה של האזרחים, הם נפגעו פעמיים – תחילה בהזנחה שקדמה לקריסת הסכר, ולאחר מכן בכישלון הקולוסלי להתמודד עם המשבר ולספק להם תנאים בסיסיים. השיטפונות הכבדים נמשכו שבועות.
"שטח עצום הוצף במים ואיש לא היה יכול לעזור לאנשים", אומר ד"ר קלאובר. "כל הכסף הולך למלחמה. לפוטין אין זמן וכסף לטפל בזה, אימפריות לא מטפלות בבעיות פנימיות, הן רק חושבות החוצה. הם רק רוצים להוביל ערכים של התרחבות ולפנטז על התפשטות למדינות הבלטיות ולפולין".
"כל מהות הפוטיניזם היא התפשטות", טוען ד"ר קלאובר. הוא מזהה את הגישה ברוסיה כגישה אימפריאליסטית, וכך הוא גם מסביר את טקס "ההכתרה" החריג בשבוע שעבר: "האימפריה תמיד דורכת על החוק, כי היא תמיד צריכה להתפשט. ברגע שהוא מפסיק להתפשט הוא רואה עצמו כמפסיד. הם אומרים שימשיכו לכרסם את החזית באוקראינה, הוא רוצה להראות לעם תוצאות – שהוא כל הזמן מתקדם. ברטוריקה של דיקטטורה, הדיקטטור לא יכול להפסיד, בטח בהקשר של שאיפות אימפריאליסטיות. הוא תמיד חייב להראות ניצחונות, גם אם הם קטנים. זה חשוב מאוד לתעמולה של פוטין".
"לכל זה יש מחיר כבד מאוד, מכיוון שרוסיה מבודדת מאוד, כמו שאף פעם היא לא הייתה. ראינו שבציון יום הניצחון (על הנאצים במלחמת העולם השנייה ב-9 במאי – א"ר) מי שהגיעו היו ראשי מדינות דיקטטוריות בלבד", מוסיף ד"ר קלאובר. "הגיעו ראשי מדינות ברית המועצות לשעבר, כמו קזחסטן, קירגיזסטן ואחרות, והגיעו גם מנהיגי גינאה-ביסאו ולאוס – שתי מדינות שאין להן שום קשר למלחמת העולם השנייה ולניצחון על הנאצים, המחיר שרוסיה שילמה להם על הגעתם הוא עצום, כי בעצם ויתרו להם על חובות".
ד"ר קלאובר מדגיש כמה רוסיה מבודדת כיום: בשנים הראשונות לכהונתו של פוטין, אי-אז בשנות ה-2000, נהגו לפקוד את המצעד הצבאי לציון יום הניצחון על הנאצים מנהיגים רמי דרג כמו נשיא ארה"ב, קנצלרית גרמניה ואחרים. "היום רואים מנהיגים של מדינות אומללות שקיבלו הטבות כספיות בתמורה להגעתם, סוג של אחוות דיקטטורים", הוא אומר. כך נראה פוטין יותר משנתיים לתחילת המלחמה באוקראינה – מצד אחד נחוש לשדר עוצמה וכוחנות, ומצד שני מבודד יותר ויותר, עם שותפים קטנים ושנויים במחלוקת. ראוי לציין כי בעוד רבים משגרירי מדינות המערב בחרו להחרים את מצעד יום הניצחון השנה וטקס ההשבעה, שגרירת ישראל במוסקווה, סימונה הלפרין, השתתפה בשניהם.
כשפוטין עקר לב של אייל
כאילו בתזמון מכוון מראש ומתואם, בשבוע שעבר – ממש סמוך להשבעה – עלה לכותרות סיפור פיקנטי, על גבול הביזארי, שמזכיר את התקופה שבה פוטין דווקא קיים מערכות יחסים אמיתיות ומשמעותיות עם מנהיגים ממדינות המערב. פבריציו צ'יצ'יטו, לשעבר סנאטור איטלקי הנחשב למקורבו של ראש הממשלה המנוח סילביו ברלוסקוני, חשף לראשונה בעיתון קוריירה דלה סרה סיפור על ה"מתנה" המיוחדת שהעניק פוטין לידידו האיטלקי. כך, במהלך חופשה ברוסיה – הדגים המנהיג הרוסי עוצמה, קשיחות וקור רוח.
"איזו מתנה אתם הענקתם לאחרונה לחברים שלכם?" נכתב בכותרת בפוליטיקו על הסיפור של הסנאטור לשעבר צ'יצ'יטו, שחשף כי פוטין העניק לברלוסקוני לב של אייל שזה עתה ניצוד. האירוע המדובר התרחש בשנת 2013, כאשר פוטין החליט לקחת את ידידו מאיטליה למסע ציד בעת ששהו באחת מבקתותיו היוקרתיות של הנשיא. ברלוסקוני לא התלהב יותר מדי מההצעה, אך בחר לכבד את מארחו והצטרף אליו.
"ולדימיר הראה לי את הטבע האלים שלו, שמעולם לא דמיינתי שקיים באדם כה אדיב ורציונלי", ציטט צ'יצ'יטו את דברי מקורבו ברלוסקוני, שהלך לעולמו לפני כמעט שנה. מאז עלה פוטין לשלטון נחשב ברלוסקוני לידידו ולמקורבו ונהג לסייע לו ולתמוך בו מול מנהיגי המערב גם בשנים עברו. לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה המשיך ברלוסקוני לתמוך בידידו, גם כשכבר לא כיהן בתפקידי מפתח בפוליטיקה האיטלקית. לאחר מותו של האיטלקי ביוני תיאר אותו פוטין במילים "חבר אמת".
צ'יצ'יטו סיפר כי ברלוסקוני נעתר להזמנתו של פוטין לצאת למסע הציד, אף שהדגיש לפניו כי מעולם לא החזיק בידיו נשק. בעודם הולכים ביער מושלג מסר פוטין רובה ציד לברלוסקוני, והלה הסכים לקבל אותו. כמה דקות לאחר מכן זיהה פוטין בערבות היער שני איילים וקרא לברלוסקוני לירות בהם ולצוד אותם. "זה שלך, תירה", אמר פוטין לברלוסקוני, סיפר צ'יצ'יטו. בשלב הזה סירב ראש הממשלה האיטלקי לירות, ופוטין ירה והרג בעצמו את שני האיילים. "הוא נתן לברלוסקוני מבט שהראה שהוא מאוד מרוצה מעצמו", שיחזר צ'יצ'יטו.
לאחר שהרג את האיילים רץ פוטין במורד הגבעה שעליה עמדו ושלף סכין אישית שהייתה בכליו. באמצע היער המושלג החל נשיא רוסיה לחתוך ולקצב את גופת אחד האיילים הניצודים, ובמו ידיו שלף את ליבו. לבקשתו, אחד מבני לווייתו של פוטין הופיע ברגע הזה ובידו מגש עץ, ולב האייל המדמם הונח עליו והוענק לברלוסקוני. פוטין הבטיח לו שיכין לו מזה "מנה יוצאת דופן".
אז, מספר צ'יצ'יטו מפי ידידו המנוח, הלך ברלוסקוני מאחורי אחד העצים הסמוכים והקיא את נשמתו. גם לאחר התקרית הזאת המשיך ברלוסקוני להחמיא לחברו הרוסי ולהגן עליו. "אולי זה רק מנהג של ציידים", צוטט ראש הממשלה לשעבר כשחזר מהביקור ברוסיה.
"האבסורד הרוסי": קניבלים מחנכים ילדים
הסיפור הזה עשוי להיתפס כפיקנטריה נחמדה, כעוד סיפור רכילות קצר על מנהיג חזק ורב-עוצמה שמעסיק את העולם כולו. ואולם, אפשר גם לראות בו עדות נוספת לאופיו הרצחני של פוטין, למי שעוד זקוק לעדות כזאת לאחר יותר מ-800 יום של מלחמה שגבתה את חייהם של מאות אלפי בני אדם.
במסגרת הלחימה והמטרות באוקראינה, נראה כי פוטין מוכן אף יותר מבעבר לשלם מחירים כבדים. בחודש אפריל, לדוגמה, עמד מספר החיילים הרוסים ההרוגים בממוצע יומי על קרוב ל-1,000 – מספר שמזכיר את האבדות הכבדות של רוסיה בחודשים הראשונים למלחמה. במוסקווה מוכנים לעשות מעל ומעבר כדי להגדיל את מכסת החיילים המשרתים בחזית באוקראינה, גם אם זה אומר להביא להידרדרות נוספת בחברה הרוסית הפגועה.
למען המטרה הזו, החלה רוסיה לגייס בשנה האחרונה אסירים מורשעים מבתי הכלא במדינה. קבוצת וגנר בראשות יבגני פריגוז'ין הייתה הגוף הראשון שעשה זאת, אולם גם משרד ההגנה המשיך בפרקטיקה הזאת. לאותם אסירים הוצעה עסקה מפוקפקת – התגייסו לפרק זמן קצר, לרוב לחצי שנה, ומי מכם שיישאר בחיים יזכה לחנינה ויוכל לשוב לביתו ולמשפחתו. רבים מאותם אסירים חסרי מזל הפכו במהרה לבשר תותחים בחזית. למרות זאת, עשרות אלפים כבר זכו להגיע ליום השחרור המיוחל וחזרו לקהילותיהם ברחבי המדינה הגדולה.
המציאות שנוצרה באזורים גדולים ברוסיה היא שעבריינים מסוכנים – רוצחים, אנסים ואחרים שהורשעו בפשעי תקיפה וחטיפה – חוזרים לחברה האזרחית ברוסיה. לא זו בלבד שהם לא סיימו לרצות את עונשם, אלא שמדובר ברבים שנטענו ביצר אלימות קשה, סובלים מפוסט-טראומה חמור בעקבות המלחמה, ואין להם שום סיוע נפשי או תמיכה מסודרת מטעם המדינה. לא מפתיע, אם כך, שלעתים קרובות מתפרסמים בכלי התקשורת הרשמיים למחצה ברוסיה סיפורים על לוחמים שחזרו מהחזית והיו מעורבים בעבירות קשות, לרוב אלימות מאוד.
"רוסיה זינקה ברמת האלימות הפנימית", מספר ד"ר קלאובר. "זה צמח במאות אחוזים, אבל הממשל כמובן מסתיר את המידע הזה. אפשר להגיד שיש כיום ברחבי רוסיה עשרות אלפי אסירים שישבו בכלא גם על דברים נוראים כמו רצח אם או סבא או קניבליזם – ופוטין למעשה שחרר אותם. המלחמה פצעה אותם עוד יותר, והם חוזרים לקהילות. הם פשוט מאוד אלימים, אבל דווקא אותם משרד החינוך הרוסי שולח לבתי הספר כדי ללמד את הילדים להתגייס לצבא ולאהוב את המולדת. אנשים אוכלי אדם, ולא כמטאפורה, נכנסים לבתי הספר בתור מחנכים – זה האבסורד הגדול של רוסיה של פוטין היום".
סיקור מורחב במגזין N12:
"ההיסטוריה הפכה לכלי נשק"
תהליך המיליטריזציה בחברה הרוסית מחלחל גם לתהליך שכתוב הנרטיב ההיסטורי, שמקדם פוטין בשנים האחרונות. "ההיסטוריה הפכה לכלי נשק", קובע ד"ר קלאובר. פוטין לאורך השנים האחרונות נוהג להרביץ בנאומיו שיעורי היסטוריה, בעיקר בנושא מלחמת העולם השנייה: "הוא לגמרי ממעיט בערכן של בעלות הברית בניצחון על הנאצים. למשל הוא אמר כי רוסיה הייתה מנצחת את המלחמה גם ללא עזרת אמריקה, בריטניה או צרפת – מה שכמובן רחוק מלהיות נכון".
מתחילת המלחמה באוקראינה מרבה פוטין לכנות את נשיאה וולודימיר זלנסקי ואת כל נציגי ממשלתו "נאצים", אולם פעמים רבות ניכר כי דווקא הוא מי שמשמיע אמירות שמתאימות לטרמינולוגיה הנאצית. ד"ר קלאובר מספר כי לאחרונה פרסם דמיטרי מדוודב, לשעבר נשיא רוסיה וסגן המועצה לביטחון לאומי, ואחד הדוברים הלא-רשמיים הניציים ביותר של מוסקווה, מאמר ארוך שטוען כיצד לכאורה קידמו מדינות המערב פאשיזם ונאציזם.
"כל עניין ההתמודדות שלהם עם הנאציזם הוא בדוי לחלוטין, פוטין ניכס לעצמו שהוא ממשיך דרכם של הלוחמים בנאצים, ולא שם לב שדווקא רוסיה הפכה להיות מדינה פאשיסטית", אומר ד"ר קלאובר, שטוען כי רוסיה במידה רבה מאמצת ערכים שמזכירים את אלו של הנאצים. "יש בה אפס סובלנות לאופוזיציה, אין פרוצדורות דמוקרטיות, הורגים מנהיגי אופוזיציה ומאדירים את דמותו של המנהיג". ויאצ'סלב וולודין, יושב ראש הדומה, הבית התחתון בפרלמנט הרוסי, אמר 'אין רוסיה אם אין פוטין', ולפי קלאובר "זה בדיוק ערך של הרייך השלישי".
בריאיון שהעניק פוטין בפברואר לאיש התקשורת הימני-שמרני האמריקני טאקר קרלסון הוא למעשה, לדברי ד"ר קלאובר, הצדיק את אדולף היטלר: "הוא אמר שלפיהרר לא הייתה ברירה, שהמעצמות במערב אילצו אותו לצאת למלחמה, שלא השאירו לו ברירה. מיד אחרי זה הוא דיבר על המלחמה באוקראינה ועל איך שם אילצו גם אותו לצאת למלחמה ולא השאירו לו ברירה".
"לשיטתו של נשיא רוסיה, פולין אשמה בפלישת הנאצים אליה ב-1 בספטמבר 1939, מכיוון שלא הסכימה לבוא לקראת היטלר ולהתגמש לדרישותיו, ובמקום זה רקמה בריתות עם מדינות המערב. היטלר מצויר בידי פוטין כדמות חיובית. כל העובדות הבסיסיות נשמטות כעת מהדפים בספרי ההיסטוריה של פוטין. הוא 'שוכח' להזכיר הרבה דברים חשובים, זו קריאה מאוד סלקטיבית של ההיסטוריה, קריאה כזו מאפשרת את כל המהלכים האימפריאליסטיים שהוא מקדם".