עליית המדרגה במלחמה בגבול לבנון לאורך חג הפסח הבליטה את הדחיפות בשינוי המצב בצפון. ועדיין העיסוק "ביום שאחרי" בגבול לבנון מצומצם יחסית, למרות המלחמה ההולכת ומסלימה מול חיזבאללה, אשר גובה מחיר יקר מתושבי הצפון. ההתכתשות עם חיזבאללה הפכה כמעט לעניין שבשגרה, ללא פתרון נראה לעין, וללא מאמץ למיצוי כל דרך אפשרית לפני שנגלוש למלחמה רחבה מול הארגון - שתהפוך במהרה למלחמה רב-זירתית עצימה יותר. תרחיש זה מנוגד לאינטרס הישראלי להתמקד בתקופה הקרובה בהשגתם תחילה של היעדים מול עזה - שחרור החטופים ומניעת חידוש שלטון חמאס.
המלחמה היום-יומית בגבול לבנון, אשר הפרה את השקט היחסי שהושג בעקבות מלחמת לבנון השנייה (2006), הפכה אט-אט ל"מלחמת התשה", המייצרת אבדות ונזק לשני הצדדים. חיזבאללה, אשר ביקש לסייע לחמאס על ידי ריתוק צה"ל לחזית נוספת בשירות "חזית ההתנגדות" שבהובלת איראן, יכול להתבשם בשורה של הישגים בשטח: הסבת נזק לעמדות ובסיסי צה"ל; פגיעה באמצעי לחימה, כולל כטב"מים; הרס של תשתיות, מבנים אזרחיים, בתי תושבים ומשקים חקלאיים ואובדן חיי אדם.
מנגד, נראה, כי צה"ל הצליח להסב נזק גדול יותר לחיזבאללה, אשר ספג פגיעות קשות ונרחבות בתשתיות, מבנים צבאיים, מפקדות ואמצעי לחימה, לא רק בסמיכות לגבול, אלא גם בעומק לבנון (בעיקר במרחב הצבאי והלוגיסטי בבעלבק כ-100 ק"מ מהגבול). לחיזבאללה גם אבדות רבות בנפש, כולל שורה של מפקדים בכירים (הארגון דיווח רשמית כי נהרגו קרוב ל-300 מפעיליו ונראה שהמספר גדול יותר). אך ישראל מתקשה לתרגם הישגים אלה למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך הגבול, וחשוב עוד יותר לא מצליחה לייצר מציאות שתאפשר את חזרתם של המפונים בצפון לבתיהם.
אומנם המלחמה גרמה גם לעקירתם של תושבי דרום לבנון שברחו צפונה - תופעה מוכרת מהעבר ומושכת פחות תשומת לב, למרות שמדובר בכ-100 אלף תושבים לבנונים - אך בצד הישראלי מדובר בהחלטה תקדימית על פינוי, שקבעה את גורלם של כ-60 אלף תושבים מ-43 ישובים הסמוכים לגבול, שנאלצו לשהות בחג החירות במגורים ארעיים הרחק מביתם. תושבים אלה לא יסכימו לשוב, אלא אם ישתכנעו שמשהו יסודי השתנה ברמת האיום מצד חיזבאללה וברמת הביטחון שמספק להם צה"ל כדי שיוכלו לנהל שגרת חיים ללא חשש.
מה נשתנה מאז 7.10 - פרויקט מיוחד:
- כשמחסום הפחד העזתי נשבר - השינוי הגדול שישראל פספסה
- מ"מלחמת צללים" למלחמה פתוחה: ההחלטה הגורלית של איראן
- חמאס נכשל בהפיכת יו"ש לחזית, אך מתבסס 10 דקות מערי ישראל
- האינטרס הרוסי במלחמה בעזה - והדילמה שפוטין ניצל לטובתו
- היסטוריה של התנגדות: האמת מאחורי האיום החות'י על ישראל
החיבור שעל ישראל לנתק
להלן ניסיון לענות על השאלות הרלוונטיות במאמץ לתרום לחשיבה בנושא:
- מהם הסיכויים להידרדרות למלחמה רחבה בצפון? מדובר באפשרות שלא ניתן לבטלה, אך ההחלטה על כך חונה בעיקר במגרש הישראלי. מדפוסי הלחימה של חיזבאללה, הדבק בשמירת אופייה המוגבל של הלחימה בצפון - וכן מהעניין המסתמן של איראן בסגירת סבב העימות הישיר הנוכחי עם ישראל, מתבססת עוד יותר ההערכה שחיזבאללה ואיראן אינם מעוניינים במלחמה רחבה עם ישראל בעיתוי זה (כל אחד מסיבותיו, שאינן חופפות בהכרח). הקושי העיקרי נובע מכך שחיזבאללה קושר את סיום המלחמה בצפון לסיום המלחמה בעזה. חיבור שנדרש לנתק, אך אף אחד בישראל אינו עוסק בכך.
- האם לישראל אינטרס במלחמה רחבה עם חיזבאללה? ברור שאת האיום החמור לישראל מצד חיזבאללה ניתן להסיר, או לצמצם משמעותית, רק באמצעות מלחמה רחבה. אך יש לקחת בחשבון כי זו תהפוך למלחמה רב-זירתית, שתדרוש תמרון קרקעי בלבנון ותשבש שוב את שגרת החיים בכל העורף הישראלי. מאז 7 באוקטובר סדר העדיפויות השתנה, ועל צה"ל להשלים תחילה את המלאכה שבה התחיל בעזה: מעבר לצורך הדחוף לטיפול בסוגיית החטופים, אסור לפספס את ההזדמנות לחסל את שלטונו של חמאס בעזה, אשר תהיה לו גם השפעה על יכולתה של כל "חזית ההתנגדות", כולל חיזבאללה, לאתגר את ישראל בעתיד. כך, שעל ישראל להימנע מליזום מלחמה כוללת מול חיזבאללה בשלב זה, ולדחותה למועד מתאים יותר.
- מהי המציאות הרצויה שתאפשר את חזרת מפוני הצפון? כמובן שתחילה נדרשת הפסקת אש, אך חשוב מכול הוא שלא נחזור למצב שלפני המלחמה, כשנוכחותו של חיזבאללה הייתה ניכרת לאורך הגבול. החשש הגדול ביותר של התושבים הוא מניסיונות חדירה של מחבלים ליישובים בדומה להתקפה מעזה ב-7 באוקטובר. לכן חשוב ביותר שפעילי חיזבאללה, אשר חלק ניכר מהם כבר נסוג לאחור במהלך הלחימה, יורחקו לצמיתות. יש לקבוע משני צידי הגבול משטר ביטחון חדש, שבמסגרתו בצד הלבנוני נוכחות של כוח צבאי אמין ומצויד היטב (לבנוני ובין-לאומי), בעל יכולת אכיפה למניעת נוכחות או פעילות צבאית במרחב זה של גורמי טרור מטעם חיזבאללה או הארגונים האחרים (פלסטיניים ולבנוניים). בצד הישראלי יש להבטיח עיבוי של כוחות צה"ל ופעילות ונוכחות קבועה, כולל מרכיבים של הגנה אקטיבית. כמו כן נדרש לשפר את מרכיבי הביטחון האזרחיים: הקמת כיתות כוננות, ויישום והרחבה של תוכניות המיגון של התושבים. בממד האזרחי נדרשת הקצאת משאבים למתן פיצוי על נזקי המלחמה ובשיקום הבתים, מבני הציבור והמשקים שנפגעו, כמו גם תוכניות ומענקים לעידוד ההתיישבות מחדש בצפון.
מה על ישראל לעשות עכשיו כדי לייצר מציאות חדשה זו?
יש לגבש בדחיפות אסטרטגיה ברורה ביחס ל"יום שאחרי" בצפון ולפעול ליישומה תוך דחייתה לפי שעה של יוזמה למלחמה כוללת. מדובר באסטרטגיה המשלבת מהלכים צבאיים, מדיניים ופנימיים, למיצוי הסיכוי להחזרת המפונים ואף לשינוי לטובה במציאות הביטחונית בטרם נסתבך במלחמה נוספת בצפון בעיתוי פחות נוח מבחינתנו:
- בממד הצבאי – כל עוד לא הושגה הפסקת אש על צה"ל להמשיך בפעילותו הצבאית הנחושה לפגיעה בנכסיו של חיזבאללה ובהרחקתו מהגבול. במקביל נדרש תכנון מראש של היערכות צה"ל והמשאבים הנדרשים למתן ביטחון ותחושת ביטחון לתושבים "ביום שאחרי", כולל שינוי מדיניות התגובה מול התגרויות או הפרות של הפסקת האש מהצד הלבנוני.
- במישור המדיני – לפעול לתרגום ההישגים הצבאיים בשטח למעשה מדיני. ישראל צריכה לדרוש מארה"ב ומצרפת את האצת המאמצים מול ממשלת לבנון, תוך ניצול הלחץ הפנימי הגובר על חיזבאללה, לגיבוש הבנות להשגת הפסקת אש. יש לקדם מאמץ מדיני לפרימת הקישור שייצר חיזבאללה בין הפסקת אש בצפון להפסקת האש בעזה. הפוגה בעזה במסגרת עסקה להחזרת החטופים יכולה להוות הזדמנות לקידום הסדרה בצפון, אך אין להסכים שתהפוך תנאי לכך לאור ההערכה כי הלחימה בעזה צפויה להימשך לאורך זמן.
- במערכת הישראלית – חשוב להאיץ את התוכניות לשיקום הצפון, שהטיפול בהן מתנהל בעצלתיים. מסתבר כי לראשי הרשויות בצפון שזומנו למשרד הראש הממשלה (ב-11 באפריל) היו השגות רבות על התוכנית "צפונה" שהוצגה בפניהם לאחר עיכוב רב והוכנה ללא תיאום עימם.
>>> הכותבת היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב