בחצי השנה האחרונה קמנו ללא מעט בקרים שבהם ההודעה הראשונה שנתקלנו בה בטלפון הנייד כללה את צירוף המילים הכואב "הותר לפרסום". מאז 7 באוקטובר הפך צמד המילים הזה לחלק בלתי נפרד מחיינו, עם אותו מסר קשה מנשוא שמבשר על נפילתו של חלל נוסף בקרבות. מערך שלם עומד מאחורי צמד המילים הללו, בלילות רבים ללא שינה, אחרי שיחות קורעות לב עם משפחות שחרב עליהן עולמן ברגע אחד.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"כשקראו לנו לחמ"ל הנפגעים בשמונה בבוקר ב-7 באוקטובר עוד לא הבנו את גודלו של האירוע", משחזרת סא"ל אלונה סלומון, ראש תחום נפגעים בענף הנפגעים של אגף כוח אדם בצה"ל, בריאיון למגזין N12. השנים הרבות הרבות בצה"ל לא הכינו אותה לתרחיש האימים שהתממש בבוקר השבת השחורה: "כשהתחיל להגיע שם ועוד שם, התחלנו להקפיץ את כוחות המילואים. לא ציפינו לתרחיש הזה, אלה היו ימים קשים, ימים ולילות שהתחברו להם ביחד".
"לא הכנו את עצמנו לתרחיש כזה, אבל הודעת נפגעים ופעילות צוות מודיעים זה מה שאנחנו עושים בשגרה", היא נזכרת. "אומנם המספרים היו שונים בצורה בלתי נתפסת, אבל אנחנו ידענו לתת את המענה. פרק הזמן עד שנכנסנו אל בית המשפחות היה תלוי בזיהוי, קיבלנו את השמות מהרבנות. תרחיש כזה זה אירוע מטורף וכואב. אתה אחר כך רואה את השמות האלה בטלוויזיה וכל חלל הוא עולם ומלואו, וזה לא נתפס, עד עכשיו זה לא נתפס".
להגיע כמה שיותר מהר למשפחות
על מספר החללים בימים הראשונים של המלחמה היא מספרת: "ב-7 באוקטובר התקבלו החלטות שאנחנו נכנסים למשפחות רק שאנחנו יודעים והחללים מזוהים באופן ודאי, מי שעשה את תהליך הזיהוי אלו היו אנשי הרבנות במחנה שורה. הרב הצבאי הראשי חתם על הזיהוי לפי נוהל מיוחד במלחמה. כל חלל שזוהה וגופתו במרכז לחללים במחנה שורה, אנחנו יצאנו עם הודעה למשפחה. לנו מאוד חשוב להגיע כמה שיותר מהר למשפחות כדי להגיד להם מה שקרה, ומצד שני אנחנו רואים תמיד לנגד עינינו את מהימנות הדיווח".
"נערכנו מיד עם צוותי מודיעים, וברגע שהרבנות הוציאה לנו את השמות ידענו להיערך ולהודיע למשפחות. היו כאן זיהויים מורכבים - לא רק בטביעות אצבע, אלא בזיהוי שיניים, זיהוי של DNA בגלל המצבים הקשים של הגופות שאותרו", היא אומרת בכאב. "מדובר בשורה של תהליכי זיהוי ארוכים ומורכבים בגלל המצב הקשה של חלק מהגופות, ואנחנו פעלנו להודיע בהקדם לאחר האישור".
חמ"ל הנפגעים, הפועל בבסיס חיל השלישות ברמת גן פועל 24/7, הוקם בעקבות לקחי מלחמת יום כיפור. הייעוד שלו הוא לטפל בכל אירוע נפגעים, בשגרה או בחירום. אנשי החמ"ל מפעילים את כל המערכות השונות שפועלות כאשר יש הרוגים ופצועים: "זה מערך שעובד יומם וליל מתוך מקצועיות והרבה נשמה", מדגישה סא"ל סלומון. "אנחנו מטפלים בכל אירוע שבו מעורבים חיילי צה"ל ללא קשר לנסיבות: טביעה, תאונה או פיגוע. אנחנו יוצרים קשר עם היחידה ושאר גופים במדינה, כמו מד"א ומשטרת ישראל, כל זאת במטרה לקבל כמה שיותר מידע על החייל".
במקרים של מוות כמובן שהטיפול מורכב ורגיש הרבה יותר: "כשאנחנו מגיעים למשפחה כדי לבשר לה על הנורא מכול - אין מקום לטעויות", מספרת סא"ל סלומון. "אנחנו גם אחראים לארגון ההלוויה הצבאית, ומלווים את המשפחה במהלך השבעה. לאחר מכן אנחנו מעבירים את המקל לקצינת הנפגעים, שמלווה אותה מאז והלאה".
"תופס את הראש ולא מאמין"
אחד הימים הזכורים ביותר לרעה לסא"ל סלומון בחמ"ל הנפגעים היה 22 בינואר, הבוקר שבו עודכנו רשמית קציני הנפגעים על נפילתם של 21 לוחמי מילואים בפיצוץ במבנה במחנה הפליטים אל-מע'אזי במרכז הרצועה. "בחמ"ל ברמת גן התקבל טלפון, מצד השני אומרים לנו 'היה אירוע קשה במחנה הפליטים אל-מע'אזי 21 חיילים נהרגו, עשרות נפצעו מפיצוץ של חומר נפץ סמוך למבנה שהיה בו כוח מילואים'". סא"ל אלונה ממש זוכרת את הרשמים שכתבה במחברת שלה באותם רגעים: "זה אירוע שמתחיל בשיחה על שני נפגעים וכמה נעדרים, ואז מתחילים המספרים להתגלגל ולעלות ולעלות ואנחנו מקפיצים עוד צוות של מודיעים עוד אחד, ובכלל אין זמן לעכל את גודל האסון שהתרחש שם. ואז מגיע סוף היום, אתה נכנס הביתה, פותח את הטלוויזיה ורואה כתבה על 21 הלוויות של חללים שנפלו בקרב ואתה תופס את הראש ולא מאמין".
"אני אימא לשני לוחמים, כשאני יושבת פה בחמ"ל גם אירוע של חלל הוא אירוע אחד יותר מדי", היא מצהירה. "פשוט כל אירוע הלב שלך מדמם, אתה מבין שאנחנו שולחים את המודיעים לעוד משפחה שיכולה להיות בעוד יום עבודה, או משפחה שנמצאת בחו"ל, או הורים לחייל בודד שנמצאים מחוץ לגבולות ישראל וברגע אחד, אחרי השיחה איתנו חרב עליהם עולמם".
סלומון מספרת שבלא מעט מקרים המשפחות השכולות הן אלה שמחכות שהחמ"ל יוציא את ההודעה לציבור: "חשוב להם שההודעה תהיה מדויקת ונכונה. גם בשעתן הקשה מכל המשפחות נותנת תשומת לב לכל מילה שנכתבת בהודעה, גם בבחירת התמונה שתופץ לתקשורת. כל תיק שעובר לנו בידיים אני זוכרת, אני זאת שחותמת עליו ומאשרת אותו".
מיד עם קבלת האישור הרשמי, בחמ"ל הנפגעים נכנסים למלאכת איתור ובניית "עץ המשפחה" - "מי ההורים? מי האחים? איפה עובדים? אם יש קרוב שלא יכול לקבל את ההודעה הקשה כי הוא בחו"ל ומנותק מקליטה, בהרבה מקרים מדובר בחבר'ה שהסבים והסבתות שלהם עדיין איתנו ואנחנו יוצרים עימם קשר, אתה ממש מרגיש במהלך התהליך ובסיומו שאתה מכיר את המשפחות האלה".
פגיעה קשה במשפחות
במהלך המלחמה קיבלו אנשי מערך הנפגעים את ההחלטה להוסיף את שם החלל בלועזית בהודעת ה"הותר לפרסום". סרן במיל' דביר רוט נזכר: "באיזה יום המפקדת שלנו נסעה ברכבה ושמעה את השדרן ברדיו טועה בשמו של החלל. מאז קיבלנו החלטה שלא יהיה מצב כזה שנקשה על השדרנים והמגישים, נוציא את שם החלל גם בלועזית כדי שיהיו מינימום טעויות עם שמותיהם של הגיבורים שלנו. אפילו נשיא המדינה התייחס לשינוי הזה ובירך עליו. אין דבר יותר מתסכל מלטעות בשם, בטח של גיבור, בטח באירוע כזה".
בזמן שהמערך פועל לוודא כל פרט ולהשיג את בני המשפחה, פעמים רבות חרושת השמועות ברשתות החברתיות כבר מקדימה את הפרסום הרשמי. "זאת תופעה מצערת, לפעמים יוצאים שמות שלא תמיד נכונים ומדויקים וגורמים עוגמת נפש לאותן משפחות, שמקבלות את ההודעות לפני קבלת הבשורה והעדכון הרשמי ממדור נפגעים", מסבירה סלומון. "כל מי שהופך את עצמו ל'כתב לרגע' יכול לגרום לפגיעה קשה באותן משפחות. מן הצד השני אנחנו באים עם האמת והמקצועית שלנו, בקצב שלנו שבו אנחנו עושים את הדברים באפס טעויות".
"אני לא יכולה בגלל הודעת וואטסאפ לדפוק על דלת לא נכונה, כי את זה אתה לא יכול לקחת אחורה", היא מדגישה. "אנחנו מתדרכים אנשים שימתינו לפני שהם מעדכנים, לתת למערך הנפגעים לעשות את התפקיד שלו. עושים מאמץ כביר להגיע ראשונים למשפחות, לצערנו זה לא תמיד מצליח. כל הנושא הזה של רשתות חברתיות הוא פחות נכון ברגעים הקשים והרגישים האלה".
שאלתי אותה אם בשנותיה הארוכות בתפקיד היא הייתה צריכה לטפל בחללים שהכירה אישית מהבית. "במלחמה הזאת לא קרה, לאורך השנים בתפקיד זה קרה", היא נזכרת. "זה אפילו קרה לחברה טובה שלי. כשזה קורה זה מורכב, אבל אני הרבה שנים עושה את התפקיד וזה מה שמניע אותי קדימה - דווקא משם, מהעשייה הזאת לאורך השנים, עשייה בחרדת קודש, מבינים את החשיבות שבתפקיד הזה: להגיע למשפחה ברגע הכי קשה, למסור לה את אותה בשורת איוב בצורה הכי נכונה ורגישה".
"זאת סאטירה, אבל לי זה צבט בלב"
ברקע סערת חוק הגיוס שעלה שוב לכותרות, לאחרונה שודר מערכון בתוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" שבו נראים שני קציני נפגעים דופקים על דלתו של חרדי תושב בני ברק, שנבהל מפני שהוא חושב שהם באים לגייסו לשורות הצבא. בהמשך המערכון מתברר כי הם טעו בכתובת. המסר שביקשו להעביר יוצרי המערכון עורר רגשות מעורבים בקרב הציבור: היו מי שהביעו את כעסם וזעמם, ומולם היו אלו שטענו שזו "האמת בפנים" דרך הסאטירה. סא"ל סלומון מודה שכקצינת נפגעים וותיקה, היא דווקא נפגעה מהמערכון: "אני מבינה קודם כל שזאת סאטירה, אבל לי זה צבט בלב. אנחנו עושים כל כך הרבה עבודה רגישה כדי להימנע מהדפיקה הלא נכונה בדלת, והקטע הזה במערכון הפריע לי - אנחנו לא שם".
"חשוב לייצר ודאות ברגע הנורא"
בחמ"ל הנפגעים יש תא דוברות שכפוף לדוברות אגף כוח אדם בדובר צה"ל, ועובד בשיתוף פעולה ובסנכרון מלא עם חמ"ל הנפגעים. קציני ומש"קי הדוברות מאיישים את החמ"ל 24/7 ונותנים מענה דוברותי לכל אירוע שמתופעל בחמ"ל הנפגעים מול דובר צה"ל. דרך התא מופעל גם אתר החללים באתר צה"ל, במטרה שהמידע יעלה בצורה מהירה, מדויקת וללא מתווכים. סרן במיל' דביר רוט - לשעבר דובר אגף כוח אדם, והיום סטודנט להנדסת חשמל הוא אחד הדוברים בתא. את רוט תפסה הבשורה על מתקפת הטרור בזמן התפילה בבית הכנסת.
"היינו בבית הכנסת, ואז נכנס לתפילה אדם סביב השעה 8:35 ואמר לכל המתפללים 'מדינת ישראל נכנסה למלחמה, נכבשו יישובים בדרום, כל מי שעם נשק שיצא, כל מי שבר גיוס מילואים שילך להדליק את הטלפון'. באותו רגע שהטלפון נדלק, יצרה איתי קשר יעל דוברת אכ"א ומאז אני פה". רוט זוכר את המראות שקיבלו את פניו בכניסה לחמ"ל הנפגעים: "רשימות על רשימות על רשימות, והדבר הראשון שצריך לעשות זה סדר - הוצאנו הודעות עם 30 שמות של נופלים בהודעה, היינו צריכים ממש לחלק לאיזו הודעה הולך כל שם".
רוט מספר כי שככל שעברו הימים, עלה צורך מצידן של המשפחות השכולות לדעת מתי ההודעה מתפרסמת: "כשההודעה של דובר צה"ל יוצאת, כולם יודעים. מאותו הרגע המשפחות מוצפות בהודעות של רבים שרוצים לנחם ולעזור להן, רואים את זה גם היום כמה קריטי וחשוב למשפחות לדעת מתי ההודעה יוצאת, זה אחד הדברים הכי חשובים להן. ברגע הנורא הזה היה חשוב לנו לייצר את הוודאות. המטרה שלנו היא לתת כבוד לתת כבוד לחלל ולמשפחה בשעה הקשה שלה. עשינו הכול כדי למנוע את המצב שאתה קרוע בין משפחה שחרב עליה עולמה, לבין הרצון המשותף הזה לשגר את ההודעה לציבור".
אחד הנושאים החשובים והרגישים שעלו במהלך ניסוח ההודעות היה לאיזה יחידה לקשר את החלל בעת פרסום ההודעה. "היו מקרים שחלל שירת בסדיר ביחידה מסוימת אולם כשנפל היה בשירות בגדוד מילואים שמסופח לכוח אחר. זה היה רגיש ולא פעם התייעצו עם בני המשפחות והמכרים של החלל על כך". רוט מציין למשל את ההודעה שהפיצו ביחידה עם ההודעה על נפילתו של רס"ן יפתח שחר שנפל בקרב בצפון הרצועה: אומנם רס"ן שחר נפל בפעילות מבצעית יחד עם הכוח שפיקד עליו בגדוד צבר (432) של חטיבת גבעתי, אולם גם היה קצין לוחם ביחידת שלדג. "לכן כתבנו בהודעה שהופצה לציבור את היחידות שבהן שירת רס"ן שחר, כי זה מה שהיה חשוב למשפחה, ואנחנו איתם".