בתוך חושך מוחלט נראה לפתע פיצוץ אדיר, ואחרי שנייה גם נשמע קול נפץ שמפלח את האוויר. הסרטון הזה לא הגיע ממרחב לחימה קשה כמו הרצועה או דרום לבנון – אלא מאזור גבול שנחשב "שקט" בבקעת הירדן. מדובר במכונית תופת בעיר הפלסטינית טובאס במזרח השומרון, שהתפוצצה במהלך הלילה בשבוע שעבר, ולא היו נפגעים. כמה ימים לפני כן זיהו התצפיות חשוד שניסה לחצות מירדן בבקעה – והוא נורה.
התקריות הללו ממחישות במידה רבה את השינוי הגדול מאוד שמתחולל באזור, הסמוך לגבול ירדן, קצת מתחת לרדאר ובצל הלחימה העצימה בעזה ובלבנון. הכוחות מזהים לאחרונה עלייה במספר הניסיונות לבצע פעולות טרור כמו הברחה ופיגועים. מדובר בגבול הארוך ביותר של ישראל, ראשיתו באילת וסופו בגבול עם סוריה. הגבול, שאורכו 400 קילומטר, פרוץ בחלקים רבים וכבר שנים שההבטחות לסגור אותו במכשול עילי של גדר חכמה ואמצעי תצפית לא ממומשות. באזור הערבה, למשל, מאופיין הגבול בגדר תיל דקה ונמוכה שכמעט כל אחד יכול לחצות. בשנתיים האחרונות מתריעים בצבא על התחממות הגבול ועל עלייה במספר החוליות שמנסות לחדור אליו.
ומי שמודאג מההתפתחות, מודאג מאוד, הוא קצין הביטחון של המועצה האזורית חבל אילות, דרור שמואלי. בתחומי המועצה שבערבה הדרומית יש 120 ק"מ גבול. האסון הבא, הוא מזהיר, עלול להגיע דווקא משם. "אין פה גדר, אין פה תצפיות ואין פה צבא", הוא מתריע. "היישובים שלנו כמעט כולם צמודי גדר, והכשירות של מעט החיילים כאן נמוכה מאוד. החיילים הירדנים מסתובבים בג'יפים ממוגנים ומקלעים, וחיילי צה"ל בטויוטות וסופות. החיילים האלה (הירדנים) הם פלסטינים. מספיק ששלושה מהם יחטפו עלינו סיבוב ויחליטו לתפור את כביש 90 – הם ייכנסו ליישוב, יבצעו טבח מטורף ויחזרו לירדן. הכול פרוס למולם ושום דבר לא יעצור אותם".
רצף האזעקות והדי הפיצוצים ברחבי הערבה מאז 7 באוקטובר רק העלה את מפלס הלחץ של התושבים. "האסימון לא נפל לאף אחד גם אחרי הטבח", מתאר שמואלי. "צה"ל הגדול עדיין מצוי בתפיסה שפלוגה וחצי יכולה להגן על עשרות קילומטרים של גבול, זה לא נורמלי. לכולם ברור שאיראן כבר מסתכלת על ירדן. לכולם ברור המצב הגיאו-פוליטי בירדן, עם האוכלוסייה הפלסטינית הגדולה שם. יום אחד ייעלם המלך ואז נראה מה יהיה. אנחנו מבינים שמכאן יגיע הפיגוע הבא וצופים את פני העתיד באירוע הזה. המדינה עדיין לא שם".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
חיילים ירדנים במקום חיילי צה"ל
שלום בן חנן, בכיר לשעבר בשב"כ, סבור כי המציאות השקטה ששוררת לאורך גבול ירדן עלולה להיגדע בכל רגע. "בכל מקום שיש בו גבול פרוץ, גם אם במשך שנים לא קרה שם כלום, בסוף יקרה בו משהו. זה גבול ארוך מאוד וקשה מאוד לסגור אותו רק באופן מודיעיני ובנוכחות צבאית מבלי שיש שם מכשול פיזי. הירדנים עושים שם מאמצים גדולים, אבל זה לא מספיק. יש מקומות שבהם כל התפקיד שלהם הוא למנוע שמשהו יקרה. הם לא שומרי גבול קלסיים שמסתכלים לגבול ישראל, אלא הם עומדים והגב שלהם אלינו – ומסתכלים לתוך ירדן. ובכל זאת, לא הייתי בונה רק על זה".
בן חנן מזכיר את הפגנות התמיכה של הפלסטינים בחמאס ואת החשש להתגברות הטרור האיסלאמי בירדן, שעלול לערער את יציבות המשטר. "האוכלוסייה בירדן, פלסטינית ברובה, הולכת ומקצינה. תנועת האחים המוסלמים, תנועת האם של חמאס, חזקה שם מאוד. בשנים האחרונות הצטרפה לכך בעיה הולכת וגוברת של פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה. כל אלה עלולים ליצור איומים שלא נתקלנו בהם. אם המשטר בירדן ייפול, הגבול הפרוץ יהפוך לבעיה כפולה ומכופלת. האיומים האלה רציניים כל כך, שגם אם המשטר לא יתפרק, יכול להתפלק להם פיגוע".
טרם המלחמה הייתה פריסת הכוחות בערבה דלילה יחסית, מאחר שמדובר בגבול של שלום. עם פרוץ המלחמה תוגבר מרחב המועצה בכוחות רבים, לצד כיתות הכוננות שגויסו להגן על מרחב בית הספר היסודי שממוקם קילומטר וחצי מהגבול. "התושבים שלנו הורגלו שזה בסדר שחיילים ירדנים הם מי ששומרים עליהם, הם כביכול רואים אותם ולא חיילים ישראלים", מאשים שמואלי. "מאז 7 באוקטובר הדבר הזה השתנה לחלוטין. האזרחים בגבול הערבה ציפו לנוכחות הצבא ולהתפכחות של צה"ל, וזה לא קרה. התחלנו בינינו לבין עצמנו לנסות להבין איך אנחנו נותנים לזה מענה, כי הצבא לא במשחק".
"המדינה לא תבוא לעזור לנו"
בערבה יוצאים נגד הקונספציה המוטעית, לטענתם, שמתייחסת לגבול ירדן כאל גבול של שלום. בין היתר הם מונים נפילת טיל שיוט בכניסה לאילת, כטב"ם שהתרסק בבסיס חיל הים, כטב"ם אחר שהתרסק בשטח ירדן סמוך לגבול ולנמל התעופה רמון – וכטב"ם שחדר לתחומי המדינה באזור פונדק הק"מ ה-101. בנוסף, בליל המתקפה של איראן על ישראל יירטו הירדנים עשרות כטב"מים שעברו בשמי הממלכה ונועדו לחדור לשטח ישראל דרך גבול המזרח. חלקם יורטו בצד הירדני של הבקעה, והיו בדרכם לסביבת ירושלים. אחרים שוגרו מכיוון עיראק וטסו מעל דרום ירדן והעיר עקבה לכיוון נמל אילת.
שמואלי לא בורר את המילים, הוא טעון. "אנחנו לבד, המדינה לא תבוא לעזור לנו. ב-7 באוקטובר זה רק התחדד. הכישלון הקולוסלי של הממשלה ביחד עם חוסר העניין, חוסר האכפתיות או הפוליטיזציה של הגבול הירדני – פגעו בצורה מאוד משמעותית בתחושת הביטחון, יחד עם ההבנה של הקלות שבה אפשר לחדור את הגבול. מתוך הבנה שאין כאן כוחות צבא זמינים שיודעים לתת מענה מהיר, הקמנו יחידת תגובה מהירה של המועצה. לחכות עכשיו שיגיע כוח צבאי איכותי? אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה פה בזמן הזה. אלה לא יישובים גדולים כמו בעוטף, אלה יישובים קטנים שיימחקו לחלוטין".
בעיני רוחו הוא כבר משרטט את האופן שבו תיפתח הרעה. "התרחיש שמדאיג אותנו יותר מכול הוא רכב הביטחון הירדני הממוגן שמגיע עם מא"ג, אבל ברור לנו לכולנו שזה יהיה תרחיש משולב עם רחפני נפץ כאלה ואחרים. זה יתחיל כנראה מאיזשהו אירוע משיכה, אפילו קטן, באילת או בים המלח, רק כדי לוודא שאף כוח תגבור לא ייצא משני האזורים האלה. אנחנו נערכים לכך שנותקף בידי חוליה אחת עד שלוש. זה יכול להיות בנקודה אחת ויכול להיות בכמה מקומות".
טבעת האש האיראנית
במערכת הביטחון מזהים מאמץ הולך וגובר של איראן ושלוחיה לערער את היציבות בירדן ולהפוך את מרחבה האווירי והיבשתי לחזית פעילה במאבק בישראל. עדות לכך הגיעה בהכרזה של חיזבאללה העיראקי בראשית אפריל על כוונתו לחמש 12 אלף ירדנים ללחימה בישראל. בהתאם לכך, אחד התרחישים שהמדינה נערכת להם הוא ניסיון חדירה של תאי טרור שיעיים, עיראקיים או אפגניים מעיראק דרך ירדן אל ישראל, שינסו לבצע פיגוע נרחב ביישובים במתכונת 7 באוקטובר.
"מדינה כמו איראן, שמנסה להקיף אותנו בטבעת אש, מיומנת מספיק לזהות את נקודות התורפה שכל ילד יכול לזהות", מבהיר בן חנן. "הם מקימים נגדנו מיליציות בסוריה, בלבנון, ברצועת עזה ובאיו"ש, ואני לא יודע למה זה לא יבוא מירדן. בינתיים ההתמודדות שלנו עם העניין הזה הייתה מודיעינית, אבל לא תמיד יהיה לנו מודיעין. אם לא יהיה מכשול פיזי, יום אחד גם המודיעין יפספס. זה יוכל להיות פיגוע קטן שנוכל לספוג וזה יוכל להיות גם משהו משמעותי יותר".
בחודשים האחרונים סיכלו שירותי הביטחון בירדן כמה הברחות נשק של איראן ובעלי בריתה, ובכללן מטעני חבלה, מוקשים נגד אדם, קלצ'ניקובים וגם קטיושות. רוב הנשק שהוברח לשכנתנו נועד לפי הדיווחים להגיע ליהודה ושומרון. עם זאת, חלק ממנו נועד לשימוש בירדן, על ידי תא האחים המוסלמים במדינה, שמנהל קשרים עם ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה.
לכך מצטרף השימוש החוזר לאורך המלחמה במרחב האווירי של ירדן, שעושות מיליציות פרו-איראניות בעיראק ובתימן, למתקפות כטב"מים על ישראל. בליל המתקפה האיראנית על ישראל, ב-14 באפריל, יירטו הירדנים עשרות כטב"מים ששוגרו מתחומי הרפובליקה האיסלאמית ועברו בשטח הממלכה ההאשמית.
תושבי הערבה חזו בכטב"מים המתאבדים האלה חולפים מעל ראשיהם והתריעו לגורמי הביטחון. "אנחנו נמצאים במרחב עם אתרים סופר-אסטרטגיים ברמה התודעתית, ולכולנו ברור האיום המשולב", אומר שמואלי. "הכטב"ם שפגע באילת עבר מעל שטח המועצה שלנו. גם הכטב"ם שהתרסק ליד נמל התעופה רמון וטיל השיוט שפגע ליד קיבוץ אילות. בנוסף, אנחנו מתריעים כבר שנים על רחפנים שמגיעים מהכפרים הירדניים ומסתובבים מעל היישובים שלנו ומעל השטחים החקלאיים שלנו. ברור לכולם שהם ממפים את השטח".
"לפעמים נדמה שמחכים לפיגוע כדי להקים גדר"
הקמת הגדר בגבול מצרים ב-2012 והאבטחה המוגברת בגבולות עם סוריה ועם לבנון הקשו את החציה הקרקעית משלוש המדינות האלה לישראל. ואולם הגבול עם ירדן – שהמשאבים המושקעים בו דלים יותר – נהפך לנתיב הברחה של אמצעי לחימה, סמים ומסתננים. "צריך גדר עם אמצעי התרעה ולא רק גדר טיפשה, ויכול להיות שצריך להציב שם יותר כוחות", סבור בן חנן. "צריך להמשיך להפעיל מודיעין מול יריבים כמו איראן, הג'יהאד העולמי וארגונים איסלאמיים אחרים. זאת חייבת להיות חליפה משולבת של פתרונות לניסיונות חדירה מהגבול הפרוץ כי נראה שממקומות אחרים זה נעשה קצת יותר קשה".
ב-2011 הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הנחה את צה"ל ואת מערכת הביטחון לתכנן את הגדר בגבול ירדן. ב-2015 אישר הקבינט המדיני-ביטחוני את הקמתה. עד כה בוצע רק שלב אחד בתוכנית: הוקם מכשול פיזי ומודיעיני באורך 34 ק"מ לשמירה על נמל התעופה רמון. כחודש לפני מתקפת הפתע מעזה הכריז נתניהו שוב על הקמת הגדר בגבול ירדן. "הקמנו גדר בגבולנו הדרומי ובלמנו את ההסתננות משם לישראל", כתב ב-X (טוויטר לשעבר). "עכשיו נקים גדר בגבולנו המזרחי ונבטיח שלא תהיה הסתננות גם משם. נשמור על הגבולות שלנו – נשמור על המדינה שלנו".
אף שכבר התקבלה ההחלטה העקרונית על בניית גדר חדשה לאורך הגבול, טרם הוקצה המימון. בטווח הארוך נראה שלא תהיה ברירה. "הצהרות זה נחמד, אבל צריך להתחיל כי אתה לא רוצה לפגוש את זה מהצד של האירוע", אומר בן חנן. "בהתחלה היה מדובר במסתננים מאפריקה, אז העלמנו עין. על הפלטפורמה הזו הגיע ב-2011 הג'יהאד העולמי, שהפך לדאעש. התעוררנו רק כשחטפנו סטירה בפיגוע על כביש 12. בתוך שנתיים נבנתה שם גדר באורך 300 קילומטר בהשקעה של מיליארדים. לפעמים אתה חושב שאולי מחכים לפיגוע בסדר גודל כזה כדי להקים גדר. נכון, זה הרבה כסף, זה בעייתי מאוד, זו גדר מאוד ארוכה, זה חתיכת פרויקט, אבל אין הרבה ברירות".
"הירדנים ירו כמעט בכל ערב"
גם תושבי בקעת הירדן חווים חודשים של חרדה גוברת, בעקבות התגברות האירועים הביטחוניים באזור, הכוללים פיגועי ירי, ניסיונות חדירה והברחות אמל"ח. אירועים אלה מעוררים חשש כי הבקעה עלולה להפוך למוקד טרור חדש. כך, לדוגמה, לפני שלושה חודשים נתפסו סמוך למושב פצאל שני מחבלים שחדרו מירדן חמושים ברובי קלצ'ניקוב. בחקירה סיפרו שהיו בדרך ליפו לבצע פיגוע. בתחילת חודש אפריל חצה מחבל את נהר הירדן בצפון הבקעה ופתח באש על ג'יפ סיור של צה"ל. הלוחמים והלוחמות לא נפגעו, והשיבו אש, אבל נזק נגרם לג'יפ הסיור.
"בחודשים הראשונים למלחמה הייתה סוג של פאניקה", מספר מתי כרמי, שגר בשני העשורים האחרונים בשדמות מחולה שבצפון בקעת הירדן. "הירדנים היו מתאמנים או מבצעים ירי הרתעה כמעט בכל ערב כדי למנוע, כנראה, מהמוני ירדנים להגיע לגדר. זה היה מלחיץ מאוד. העלינו את זה לדרגים הגבוהים ביותר בצבא".
אומנם קולות הירי פסקו מאז, אך החשש עדיין קיים. "כולנו ערוכים כדי שלא יקרה כאן מה שקרה בעזה", מבהיר כרמי. "אנחנו לא שוכחים את מאורעות 7 באוקטובר וזוכרים שאף אחד לא האמין שמה שקרה שם יקרה. זה חשש שחי אצלנו יום-יום, שעה-שעה".
כרמי חש ביטחון רב יותר מאז תחילת המלחמה, בשל הנוכחות הצבאית המוגברת באזור. ואכן, במהלך הלחימה גויסו בפיקוד המרכז כ-7 גדודי הגנה מרחבית: חלק מסד"כ חיילי ההגנה המרחבית שוחררו משירות מילואים, בהתאם לצרכים המבצעיים. "אנחנו רואים הרבה יותר כוחות ומרגישים בטוחים יותר", הוא אומר. "עם זאת, אנחנו לא נחים על זרי הדפנה. לא משנה אם נותקף מירדן או משכם, אנחנו צריכים לעמוד על המשמר מכל הכיוונים, כי מכל הכיוונים רוצים לכלותנו".
אף שלעומת גזרות אחרות ביהודה ושומרון הבקעה נחשבת רגועה יחסית, תושביה קוראים לממשלה ולצה"ל שיגבירו את הכוננות באזור לא רק בעיתות מלחמה. "ביקשנו כל הזמן שתהיה הרבה יותר נוכחות של כוחות הגנת היישובים ושיספקו לנו את כל האמצעים שהצבא יכול לספק", מספר כרמי. "לא חסרים אצלנו אירועים ביטחוניים, ואנחנו צריכים לוודא שאנחנו מוגנים".
לנוכח טענות התושבים לאורך גבול ירדן, בצבא מבינים שמחדל 7 באוקטובר לא מאפשר להם לדבוק בדוגמות ישנות. בשבועות שאחרי מתקפת הפתע של חמאס עדכן הצבא את תרחיש הייחוס המחמיר ביותר שלו באשר לחדירת מחבלים וגורמים עוינים מירדן, ושינה את היערכותו במרחב הבקעה והעמקים. מספר האמצעים והלוחמים באזור עובה, מרחב הבקעה תוגבר בגדוד חי"ר ותורגלו מערכת ההגנה החטיבתית ליום פקודה.
כחלק מכך, חטיבת הבקעה והעמקים יישמה שיטת הגנה שונה שכוללת תצפיות, מארבים, איוש של מוצבים בחלקים מסוימים של הגבול והקמה של מוצבים חדשים במרחב שלה, לראשונה אחרי שנים. לצד זאת, בצבא משלימים בימים אלה תהליכים של תכנון מחדש של המכשול בגבול וממתינים להחלטת הדרג המדיני באשר לסוג המכשול, מאפייניו והאזורים שיעבור בהם.
בצה"ל נערכים לתרחיש קצה ביתר שאת ויוצאים מנקודת הנחה שיכול מאוד להיות שיופתעו. ההבנה היא שההסתכלות על זירת המזרח צריכה להיות שונה מזו של השנים האחרונות. הם מבינים את חששות התושבים לאחר 7 באוקטובר ונוקטים שורה של פעולות כדי לחזק את תחושת הביטחון, ובהן חלוקת נשקים לכיתות הכוננות, שדרוג הנשקים והציוד, והחזרת מערך ההגנה המרחבית (הגמ"ר) לחלק מהיישובים.
נערכים ליום פקודה
החשש שערעור היציבות בירדן ייצור מצב שאיראן ושלוחיה יתייצבו על גבולה הארוך ביותר של ישראל, אומרים בגבול הערבה, היה אמור לדרבן את ישראל להקים מכשול. "אף אחד מאיתנו לא חי באשליה שמכשול, אם שדה מוקשים ואם גדר עם טנקים, ימנע משהו", מבהיר שמואלי. "זה ייתן לנו חמש–עשר דקות התרעה מקדימה כדי לסגור את היישובים ואת הנכסים החיוניים שלנו, כמו בית הספר. כשנסגור את היישובים אנחנו ננצח, גם אם יתקילו אותנו".
מתוך הנחה שייאלצו להילחם בגפם ובשל כוחות קטנים יחסית הפרוסים על רצועת שטח ארוכה מאוד, חיזקו בחבל אילות את כיתות הכוננות ובלית ברירה גם הקימו יחידת תגובה מהירה (ית"ם), שלוחמיה אמורים לספק מענה ראשוני לכל אירוע ביטחוני בגבול. "לכוחות מבסיסים מסביבנו ייקח זמן להגיע, הם לא רלוונטיים. לכן אנחנו מסתמכים על מתנדבים מהיישובים שייצאו להילחם, כי אין אף אחד אחר שיעשה את זה במקומם. לשמחתי הגדולה, זה קורה בגיבוי החטיבה המרחבית, שמבינה את גודל האירוע ומספקת לנו את כל מה שהיא יכולה. מבחינת צה"ל הגדול, המרחב הזה לא קיים בכלל. באיזו מדינה מתוקנת אזרחים צריכים להקים יחידה כדי לתת מענה ביטחוני שהצבא הגדול לא מסוגל לתת?"
לצד הקמת המכשול הפיזי ושדרוג האמצעים הטכנולוגיים בגבול, בן חנן סבור כי כיתות הכוננות וצוותי ההתערבות הם הפתרון לבעיית "השמיכה הקצרה" של צה"ל. "דווקא בגלל חוסר המשאבים של הצבא, אין ברירה. נצטרך להתבסס על יחידות לא צבאיות שייתנו את המענה הראשון עד שיגיעו הכוחות המרכזיים. אומנם הכוחות האזרחיים והמילואימניקים בכיתות הכוננות יהיו כפופים למפקד הצבאי, אבל הם יפעלו בצורה מבוזרת מחוץ לצבא. אנחנו לא יכולים להגדיל את הצבא ואת המשטרה בצורה שהמדינה כבר לא תוכל לעמוד בזה. זו תצטרך להיות מדינה מגויסת, בעיקר באזורי הגבול".
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.
תגובות
תגובת דובר צה"ל: "כוחות צה"ל פועלים יום וליל לצד כיתות הכוננות וצוותי החירום, להגנה לכל אורך הגבול ובתיאום מלא עם היישובים והמרכזים האסטרטגיים לאורכו. זאת תוך ביצוע עבודות לשיפור מרכיבי הביטחון. כמו כן, יכולות אמצעי הגילוי והתצפית לאורך הגבול משתפרות כל העת ובתוך כך הוקמו והורחבו יחידות מיוחדות לתגובה מהירה הנותנות מענה לאירועים מתפרצים לאורך הגבול. בהתאם להערכת המצב בחטיבת הבקעה והעמקים, הוצב גדוד חי"ר נוסף במטרה להגן בגזרת הגבול המזרחי, זאת בנוסף לכוחות הגזרתיים הפועלים במרחב".
תגובת משרד הביטחון: "המענה המדינתי להגנה בגבולות, ובתוך כך בגבול המזרחי, מצוי בעבודת מטה מואצת בצה"ל ובמשרד הביטחון ונידון בשיתוף המל"ל וגורמים נוספים. בנוסף, הנושא יובא לדיון בפני הועדה לבחינת תקציב הביטחון, שצפויה להתחיל בעבודתה בתקופה הקרובה".