"אני לא יכולה לשכוח את היום הארור הזה", מספרת בכאב מיכל (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה) ומתקשה לעצור את הדמעות. היא צעירה ממרכז הארץ בשנות ה-20 לחייה, וכמו צעירות אחרות בנות גילה היא גרה עם שותפים, למדה ועבדה – ובשעות הפנאי שלה נהגה לצאת לבלות עם חברים. אלא שביום שישי אחד הכול השתנה וחייה נהרסו. לדבריה היא נאנסה באלימות קשה בידי עומר, צעיר שהיה בחוג חבריה. בקול רועד ובעיניים דומעות היא פותחת את סיפורה בארבע מילים: "השטן שולט ביום שישי".
מאוחר יותר גילתה מיכל שהיא לא היחידה. התברר לה שרעות, צעירה אחרת ממעגל מכריה, טוענת כי אותו עומר תקף גם אותה מינית. אך אחרי שהגישו השתיים תלונה במשטרה, ובזמן שתלונתן מתבררת, נשאר עומר חופשי. כעת הוא נחשד כי אנס גם צעירה אחרת, איילת – וגם היא מעידה על האלימות הקשה שלדבריה חוותה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"הרגשתי לא נוח בנוכחותו"
מיכל מספרת שנהגה לבלות עם קבוצה של חברים, ואחד מהם היה עומר. "היינו יושבים יחד, מסתובבים ויוצאים, כמו כל חבורת צעירים רגילה", היא מתארת בקושי רב את התקופה ההיא. "לעומר אף פעם לא הצלחתי להתחבר, לא חשתי בנוח בנוכחותו". לדבריה, ככל שהשבועות חלפו, כך הסתייגה מיכל מכמה דפוסי התנהגות שלו שאליהם הייתה עדה, כמו שימוש בסמים קשים, והיא הקפידה שלא יבוא לביתה. "הכול נראה לי מאוד אלים ומאוד לא בריא בהתנהגות שלו".
אבל אז, בשעת ערב של יום חמישי אחד, היא פגשה אותו ברחוב. "מה שלא ידעתי אז", מדגישה מיכל, "הוא שבאותה נקודת זמן היה סיפור על צעירה אחרת שהוא הטריד". הערב נמשך, החברים שתו ובילו יחד, עד שהגיע השלב שבו פנה כל אחד לחזור לביתו. "הוא קרא לי, 'מיכל, בואי איתי', ולא הבנתי מה הוא רוצה, ניסיתי להתחמק מללכת איתו לבד וגם אמרתי לחברה שלי שאני לא הולכת איתו".
למה?
"זה היה מוזר, ההתנהגות שלו, הוא גם היה שתוי, ושוב – אף פעם לא הרגשתי בנוח לידו. התיישבתי על ספסל והוא בא והתיישב לידי ואמר לי, 'אם את רוצה לעשות שטויות, דברי איתי'. לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל חשבתי שכנראה הוא מתכוון לסמים. היה ממש ברור שאני לא מעוניינת בשום דבר איתו, אז אפילו לא חשבתי בכיוון שהוא יציע משהו מיני".
"ואז הוא התחיל ללכת איתנו לכיוון הדירה"
בשלבי סיום השיחה דיבר עומר על בדידותו, ומיכל ריחמה עליו. "כאב לי עליו, החלטתי לחרוג ממנהגי ואמרתי לו שהוא יכול לבוא אלינו הביתה בשישי בערב", היא אומרת והכאב ניכר על פניה.
איך התחיל אותו יום שישי?
"מאוד רגיל, סידורים, קניות, ואז יצאנו וראיתי את עומר. הוא כל הערב הלך ואני יודעת שהוא עשה סמים", נזכרת מיכל – וכך העידה גם במשטרה. "זהו, שתינו ובילינו והגיע הזמן לחזור לדירה להתארגן לערב שבת. יצאנו אני והשותפים שלי, שגם הם בחבר'ה, והוא שלח לי הודעה, 'איפה את?', ואמר שהוא מגיע.
"ואז הוא בא והתחיל ללכת איתנו לכיוון הדירה. עלינו כולם, אני במטבח, התחלתי להכין אוכל, והם יצאו למרפסת לעשן. ניגשתי ואמרתי להם לסגור כדי שלא ייכנס עשן. ברגע שהם לא עשו זאת ניגשתי לשם בעצמי. הוא נעמד, יצא במהירות החוצה ופשוט משך אותי בכוח לתוך החדר. וזהו, את ההמשך קראת".
מיכל מציגה מכתב שבו תיארה את ההתרחשויות, מכתב שאותו גם מסרה בעדותה במשטרה וחזרה על הפרטים שבו בעל פה. את המכתב היא ניסחה בימים שקדמו להגשת התלונה כדי שלא לשכוח פרטים. את מה שכתוב בו היא מתקשה לקרוא או לומר בקולה. האונס המתואר בו כולל פרטים גרפיים קשים מאוד לקריאה, ואנו בוחרים שלא לפרסם את תוכנו המלא.
"צעקתי, אני זוכרת שצרחתי"
לאט ובקול רועד משחזרת מיכל כמה רגעים מאותו רגע מסויט. "יש לי בעיקר פלאשבקים, זה היה מאוד אלים, הוא נעל את הדלת ואנס אותי בכוח. צעקתי, אני זוכרת שצרחתי, השותפים שלי ניסו לפתוח את הדלת מבחוץ, אני זוכרת גם את הדפיקות שלהם על הדלת. הייתי ממש קפואה, ניתוק מוחלט שאי אפשר להסביר". על פי עדותה, אחרי דקות ארוכות הצליחה לברוח ממנו לכיוון הדלת ולצאת.
את יכולה לתאר מה קרה אז?
"נכנסתי להתקלח, הייתי בהלם, לא הבנתי כלום, הכול היה עוד מנותק. הוא נשאר בחדר, אולי הוא נרדם. הייתי מול השותפים בהלם. לא יכולתי להישאר שם ובטח שלא לישון בחדר באותו לילה, סימסתי לאקס שלי ואמרתי לו שאני חייבת להגיע אליו".
במהלך אותה שבת לא יצאה מיכל מהדירה כלל. "סיפרתי לחבר שלי לשעבר, אורי, את כל מה שקרה, זה היה בחלקים ומאוד קשה". אורי מספר: "אמרתי לאחד החברים שאני צריך לדבר איתו על חבר אחר שעשה כנראה משהו רע לנשים, והוא ישר אמר לי 'מי, עומר?', הייתי בשוק". אורי תמך במיכל ועודד אותה להגיש תלונה במשטרה. "הרגשתי שאני רוצה את הצדק שלי ושיהיה כתוב שאני, מיכל, נאנסתי בידי עומר".
בשלב הזה שמעו מיכל ואורי שמישהי אחרת עברה אירוע דומה, והשניים החליטו להגיע אליה. "אמרתי לאורי שאני רוצה למצוא את הבנות האחרות. הלכנו למישהו שהבנו שהוא מכיר סיפור של בחורה אחרת שנפגעה וביקשנו ממנו פרטים. הוא סירב ואמר שהיא לא מעוניינת, אז עומר הציע לו שנכתוב לה מכתב והוא יעביר לה, ואם היא תרצה היא תיצור איתנו קשר. עשינו זאת, ולמוחרת על הצג של הטלפון שלי הופיע שם של מישהי שאני מכירה. אמרתי, 'שיט, רק שזו לא היא'", מספרת מיכל.
"אנחנו במרוץ לעצור את האונס הבא"
כשמונה ימים לאחר המקרה ניגשה מיכל למשטרה עם אורי ורעות (שם בדוי), שגם היא נפגעה לטענתה בידי עומר וסיפורה יובא בהמשך הכתבה.
מה אמרו לך במשטרה?
"שאלו למה הגעתי רק עכשיו, למרות שעברו שמונה ימים, ואני עוד לא הייתי בכלל בשלב של לעכל. הליווי של אורי ורעות עזר לי מאוד. חקרו את שתינו ופתחו תלונה. אחרי כמה ימים הציעו עימות, ואני הייתי מוכנה לזה. התכוננתי נפשית, ואז הוא נדחה, זה שבר אותי. החוקרת אמרה לי, 'תחשבי על עצמך ועל מה שיעזור לך לטפל בעצמך', וככה ויתרתי על העימות. היום אני כועסת על עצמי, כי אני חושבת שאולי יכולתי למנוע את האונס של איילת, שהיה במרץ. עכשיו השעון מתקתק ואנחנו במרוץ לעצור את האונס הבא".
בחודשים שלאחר הגשת התלונה נכנסה מיכל לדיכאון קשה. "בעבודה אמרו שאטפל בעצמי כי לא הצלחתי לתפקד". היא עברה כמה ניסיונות אובדנות, אובחנה בידי פסיכיאטר כפוסט-טראומטית ואושפזה לתקופה. "היו עושים עליי משמרות כל הזמן כדי שלא להשאיר אותי לבד. את הדירה כמובן עזבתי, ועד היום יש לי שם דברים שאפילו לא לקחתי".
"עזבתי את העיר ואת כל מה שהכרתי והייתי בדיכאון עמוק, ממש הרגשתי שאני רוצה למות. אז גם התחילה המלחמה וזה רק החמיר, חשבתי כל הזמן שאין תקווה ולמה לחיות. הרגשתי שאני לא מצליחה להכיל את הכאב הזה, שרצחו לי את הנפש. למזלי הגעתי לפני ארבעה חודשים למרכז לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, שמסייע להתמודד עם טראומה מינית קשה – ומאז אני פה, מטופלת במוסד סגור".
הסיפור של איילת: "אני זוכרת אלימות קשה"
בזמן שהתיק בגין התלונות של מיכל ורעות הועבר לבחינת הפרקליטות הסתובב עומר חופשי ואפילו נשאר לגור באותו אזור. כמעט שמונה חודשים לאחר מכן תקף, לפי עדותה של איילת, שוב. "זה היה יום שישי בצוהריים, ישבתי עם כמה חברים ושתינו יין", משחזרת איילת איך מפגש חברי רגיל הפך, לדבריה, ליום השחור בחייה.
הכרת אותו?
"לא. לא היה לי מושג מי הוא. זה רגיל מאוד שאנחנו יושבים עם חברים ומצטרפים אנשים, חברים של חברים. זה לא היה נראה חריג שיש פרצוף שאני לא מכירה".
איך נמשך האירוע החברתי?
"די רגיל, שתינו יין ומאוחר יותר התחילו אנשים להתפזר, ואני נכנסתי פנימה לדירה עם שני חברים. חברה שלי התחילה לשטוף כלים, ואני בשלב הזה כבר הרגשתי מעורפלת נורא. תראי, אני יודעת לשתות, זה לא משהו שהיה קורה לי מכמה כוסות יין. אימא שלי התקשרה אליי לפני כניסת השבת, היא סיפרה אחר כך שהשיחה הייתה שונה ונשמעתי לה תשושה, ואני גם זוכרת שלא הצלחתי לדבר ולהגיד יותר מ'כן' ו'לא'".
ידיד של איילת, שהיה בקרבתה באותה נקודת זמן, סיפר לה לאחר מכן (וכך גם העיד במשטרה) שהרגיש שמשהו לא תקין ולא בסדר בזה שעומר נשאר בדירה ולא יוצא – וביקש מעומר שיעזוב, כי הוא צריך לדבר עם איילת. ברגע שעומר עזב נפרד הידיד מאיילת ופרש מהמקום. אלא שעומר נכנס חזרה לבית ושם מצא את איילת לבדה.
בתיעודים ממצלמות האבטחה מבית עסק סמוך שאספה איילת בימים שלאחר מכן, נראה עומר ממתין ברחוב הסמוך וחוזר על עקבותיו אל הדירה עם עזיבתו של הידיד שביקש ממנו שילך. "אני לא זוכרת כמה זמן הייתי איתו לבד בדירה, לפי המצלמות והתחקיר העצמאי שעשיתי והעברתי למשטרה, זה נמשך שעתיים בערך. אני זוכרת אלימות קשה, אלימות גם מצידי, שברתי פה דברים, כנראה מהמצוקה שלי, שברתי את השולחן וממש התפרעתי. היו לי הזיות, אני זוכרת הזיות ואני זוכרת שני משפטים שמלמלתי על כוחות הביטחון. יש לי פלאשבקים שהוא נורא שלו ומשתף איתי פעולה".
"גם כשהיה עליי, לא זיהיתי את הפנים שלו"
איילת מתארת את הרגעים הקשים בצלילות. היא מעידה על האלימות שהופעלה אצלה בדירה: לדבריה עומר חנק אותה, אקט שהצליח לרגעים ספורים "לאפס אותה קצת". היא זוכרת אותו אומר לה שילווה אותה לאימא שלה ומציין את הכתובת המלאה שאליה היא צריכה ללכת. "לא הבנתי איך הוא יודע מה הכתובת. ניגשתי לצאת, והדבר הכי מוזר שקרה זה שקראתי לכלבה שלי, שלא הגיבה, כדי שתבוא, והרמתי אותה על הידיים וככה יצאתי מפה – אני אף פעם לא מרימה אותה כדי לצאת, אבל הכלבה הייתה מפוחדת לחלוטין".
לבית הוריה איילת לא הגיעה באותו הערב. התמונות היחידות שעולות לה מאותה הדרך היא מאחד הרחובות הסמוכים, ושהיא מדברת לעצמה לנסות ללכת ישר. אין לה זיכרון מהרגע שעלתה לדירה של עומר, והיא אומרת כי מעבר לזיכרון שאינו קיים, היא ומכריה יעידו שלא קרה מצב בחייה שבו עלתה לביתו של אדם זר. "זה לא אופייני לי בשום צורה, אין שום סיכוי שאעלה לדירה של אדם שאני לא מכירה ושפגשתי לראשונה לפני כמה שעות".
ומה הזיכרון הבא שלך?
"השלב הבא שאני זוכרת זה מדרגות. מהרגע שנכנסנו אליו לדירה אני פשוט לא זוכרת כלום, פשוט ניתוק מוחלט, יש מצב שגם איבדתי את ההכרה. הזיכרון הבא הוא שאני מתעוררת במיטה והוא מעליי. אין לי שום תחושת זמן ואני לא יודעת מתי זה היה או כמה זמן זה נמשך. זה המצב. יש לי זיכרון גם של בקבוק מים כלשהו, ואני מנסה להרים את הראש ימינה שמאלה להבין מה קורה איתי – אני חיה? אני מתה?
"גם כשהוא עליי, אני לא מזהה את הפנים שלו, אבל רואה עליו סימן אלימות. אני מרגישה שהידיים שלי שמוטות לחלוטין, שאני רפויה ושהוא אונס אותי, זה פלאשבק שיש לי". למשטרה הועבר פרט לבוש של איילת ודם עליו, כראיה, ועד היום אין היא יודעת מה התגלה בעקבות זאת.
את זוכרת את הרגע שחזרת לעצמך?
"בבוקר אני מתעוררת, מסתכלת סביב, רואה את עצמי עירומה, מבינה ישר מה קרה לי. תוהה איפה אני ויודעת שקרה לי משהו, אני בהלם טוטלי. הוא שכב עם קפוצ'ון שחור עליו. אני עדיין קפואה, לא מצליחה לזוז, ואני נותנת לעצמי פקודות לראש, 'קומי, עופי מפה', הרגשתי שבמשך כמה דקות אני מנסה להזיז את עצמי. התחלתי לחפש את הבגדים שלי, ראיתי אותם זרוקים, את המגפיים עם הרוכסן סגור, ואני מבינה שלא אני הורדתי לעצמי את המגפיים. אני מתלבשת עדיין בהלם מוחלט. היה שלב שהוא הסתובב אליי וסגרתי לו את הפנים עם הקפוצ'ון".
מתי הלכת למשטרה?
"כשיצאתי מהחדר שלו ראיתי את הכלבה יושבת ומפוחדת בחרדה. אני בהלם, בכלל לא זכרתי שהיא איתי. לקחתי אותה וברחתי משם כל עוד נפשי בי, ירדתי במדרגות ואני זוכרת שנעמדתי בכניסה של הבניין, מחזיקה את הידית של הדלת ואומרת לעצמי: איילת, תזכרי את המקום הזה, קרה לך פה אסון. זה היה לפנות בוקר, אין לי מושג מה הייתה השעה. הייתי בכמה ימים של הלם ואז הלכתי להתלונן בליווי של חבר טוב ששיתפתי אותו במקרה".
איילת השאירה עדות מפורטת במשטרה. היא נקראה לעימות מול עומר וביצעה אותו למרות הקושי הרב שהיא מתארת. מעצרו הוארך בבית המשפט שלוש פעמים והתיק עדיין פתוח. "למרות הפחד והחשש מנקמה אני מסכימה לדבר – רק כדי להזהיר נשים אחרות", היא אומרת בכאב.
הסיפור של רעות: "תפס לי את הראש ונישק אותי בכוח"
רעות הכירה את עומר במקום בילוי שעבדה בו. "הוא היה מגיע לשם, ואני רגילה לשתות אלכוהול. באותו ערב ביקשתי ממנו שילווה אותי. בדרך הוא מלמל משהו כמו 'עכשיו אנחנו לבד ואני יכול', לא הבנתי מה הוא רוצה".
כאן, מספרת רעות, הפכה השיחה לאלימות. "הוא תפס לי את הראש והתחיל לנשק אותי בכוח. העפתי אותו ואמרתי לו, 'מה אתה עושה, אני לא מעוניינת'. ביקשתי ממנו שילך, אבל הוא המשיך ללכת אחריי. התחלתי ללכת לבד והוא הלך אחריי ועלה לדירה למרות שהבהרתי לו שאני לא מעוניינת. הוא אמר, 'כן, הבנתי שאת לא בעניין, זה רק לראות טלוויזיה'. נכנסנו לדירה וראינו טלוויזיה, השותף היה בדירה. אמרתי לעומר שאני נכנסת להתקלח, והוא יצא לעשן. כשנכנסתי לחדר נעלתי את הדלת והוא ניסה לפתוח אותה, אמרתי לו שאני מתלבשת. הייתי בהשפעת אלכוהול, גם הוא, הוא גם הציע לי לעשות סמים קשים וסירבתי. הוא הלך ועשה לבד בשירותים".
בשלב זה, אומרת רעות, עומר נגע בה בכוח ויזם מגע מיני: "זזתי משם מהר ואמרתי לו שיעוף מהדירה. נשארתי רחוקה ממנו, פתחתי את הדלת וביקשתי ממנו שילך הביתה. נשארתי כל הזמן מרוחקת כדי שלא יהיה קרוב אליי, הוא פתח את הרוכסן, ממש התחננתי אליו שילך. הוא נכנס לחדר ורצה לישון איתי במיטה, וממש המשכתי להתחנן שילך, אבל הוא ישב על המיטה עם הרוכסן פתוח ואמר 'אני נשאר לישון פה'. אמרתי לו שממש לא. זה לקח קצת זמן עד שהעפתי אותו מהדירה, נשארתי כל הזמן במרחק.
"למוחרת עומר שלח לי הודעה שהוא ראה הכול באור שונה ושהוא מצטער. עניתי לו בכוונה הכול בהודעה אחת. כתבתי לו את כל מה שהיה, ואז הוא ענה שהוא מצטער ושהוא לא הבין אותי נכון ובלה בלה, ועם זה העדתי במשטרה".
לדברי רעות, "במשטרה פשוט לא אמרו כלום. אמרתי לחוקרת, 'את רואה שהוא מודה במה שהוא עשה', אבל היא אמרה שזו לא הודאה במעשה וההתכתבות לא אומרת כלום. הגעתי בכוונה להגיש תלונה במשטרה, הנאנסת השנייה הגיעה באותו יום עם בן הזוג שלה לשעבר, פגשנו את אותה חוקרת. כן הגשתי תלונה, אבל הם איחדו את התלונות, לא פתחו לי תיק לבד. פעם אחת התקשרה החוקרת ושאלה אם אני מוכנה לבוא לעימות. אמרתי לה שאני לא מוכנה אם מיכל לא מוכנה, כי ידעתי שאין לי למה, כי אני יודעת שהמקרה שלי הוא נורא 'קטן' לעומת שלה".
עומר נעצר לאחר שאיילת הגישה את תלונתה, ואף שהשופט ציין כי אינו שבע רצון מקצב התקדמות החקירה, הוא האריך את מעצרו בשלושה ימים ועומר שוחרר בתנאים מגבילים. "אני מפחדת", אומרת איילת. "הוא אדם אלים ומסוכן, ואני חוששת. אני יודעת שהוא עזב את האזור – אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב שהוא עלול לעשות את זה לבנות במקום החדש שאליו הוא עבר".
תגובות
תגובת משטרת ישראל
"מיד עם קבלת התלונות בשני תיקי החקירה נפתחה חקירה שכללה איסוף עדויות וממצאים וכן את מעצרו של החשוד במעשים המיוחסים לו לכאורה. מיותר לציין כי מדובר בחקירות רגישות מטבע החשד לעבירות אלו, וכך פעלו חוקרי המשטרה במקצועיות רבה.
"בדיון הארכת המעצר שהתקיים ב-7 באפריל ציין כבוד השופט כי אינו שבע רצון מקצב התקדמות החקירה, טענה שאנו חולקים על נכונותה, אך לצד זאת האריך את מעצרו בשלושה ימים נוספים. לאחר שמוצו פעולות החקירה הנדרשות ולאחר היוועצות עם גורמי התביעה (הפרקליטות), הוחלט לבקש מבית המשפט את שחרורו בתנאים מגבילים".
תגובת עו"ד גבי טרונישוילי, מטעם החשוד
"מרשי אדם צעיר נורמטיבי וחף מפשע. הוא נעצר לחקירה בעקבות התלונות שהוגשו כנגדו, חירותו נגזלה ואת הפגיעה העצומה בשמו לא ניתן לתאר במילים. מרשי שיתף פעולה בחקירתו באופן מלא, מסר גרסה והסכים לכל פעולת חקירה לרבות ביצוע עימות ובדיקת פוליגרף.
"עם סיום פעולות החקירה ולאחר בחינת חומר הראיות על ידי הגורם המוסמך הוחלט לשחרר את מרשי ממעצר.
שחרורו ממעצר מעיד יותר מכל על חולשת הראיות ועל כך שיש בעיה קשה דווקא עם המתלוננות אשר גרסתן אינה תואמת את המציאות.
"אין בפרסום הכתבה בעיתוי הנוכחי כלום חוץ מאשר נקמה אישית, וניסיון לא הוגן להטות עמדה ביחס לתיק החקירה שתלוי ועומד כנגד מרשי, וחבל שכך".
תגובת הפרקליטות
"התיק הגיע בשבועות האחרונים לפרקליטות ואנו נעשה מאמצים לבחינתו ולקבלת החלטה בעניינו מהר ככל שניתן".