כוח של חטיבת השריון 401 התקדם לו בפאתי מחנה הפליטים ג'באליה שבצפון רצועת עזה, עד שבשלב מסוים נקלע למארב. מחבלים שהסתתרו בבניין בעמדה שולטת פתחו באש תופת ממטולי נ"ט ומנשק קל לעבר הטנק הראשון, שפעל במרחק עשרות מטרים מהם. האש שהמטירו לא פסקה והלוחמים היו נצורים במרחב. שניים מהם נפצעו קשה משלושה טילי נ"ט שפגעו בטנק ונזקקו לפינוי מיידי. נהג הטנק לקה בהלם קרב והקשר עם הכוח נותק. "אני צריך תקיפת קרב", נשמעה הבקשה ברשת הקשר אל חיל האוויר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מי שדרש תקיפת "הבזק" מיידית לחילוץ הפצועים ולהשמדת המחבלים באותו יום דרמטי, ב-18 בנובמבר, בעיצומו של השלב הראשון לתמרון הקרקעי, היה רס"ר ר', קצין שיתוף האש של חטיבה 401. הוא החל לתפעל את האירוע כשחזה בצילום בזמן אמת של ההיתקלות על המסכים ב"קדמית" של החטיבה, חמ"ל ענק שמספק למח"ט בתוככי עזה את כל המעטפת ההכרחית לו. "ראיתי הכול והבנתי שהחטיבה נקלעה למארב מחבלים סמוך לציר, אבל עדיין לא היה ידוע שיש לנו פצועים. המארב כלל היתקלות של גדוד שקד עם מחבלים ממזרח לציר ושל גדוד 46 ממערב לציר. גם החטיבה לא הבינה אם יש פצועים או הרוגים, עד שהפעלנו את מטוס הקרב".
הירי לא נעצר ור' היה צריך לקבל החלטות גורליות בתוך שניות. "התקשרתי ווידאתי שהכוחות נמצאים בתוך הכלים, כדי שלא ייגרם להם נזק. ראינו ירי נ"ט עליהם מאיזשהו בית במרחק 80 מטר מהם. וידאתי יחד עם חיל האוויר והחטיבות בשטח שכל הלוחמים בתוך הכלים. אף אחד לא יכול היה להיכנס לחלץ אותם כי התבצע כל הזמן ירי על הכוחות. החלטנו להפעיל מטוס קרב לעבר המבנה שממנו ירו המחבלים".
מזהים שאלו לא כוחותינו - ומאשרים שיגור
עוד לפני ההפצצה הוזנק לנקודה כטמ"ם מסוג "זיק". כלי הטיס וידא שכל הכוחות בכלים ושאין חיילים בטווח קצר מדי. בחיל האוויר לא הסתמכו על הדיווחים שהגיעו ממעגל שני והתעקשו לקבל צילום חוזי בזמן אמת לפני שיאשרו את התקיפה. במקביל, אנשי תא השליטה בבור חיל האוויר עמלו במרץ על תכנון התקיפה. בתוך דקות ספורות הובאה התקיפה לאישורו של מפקד תא התקיפה בדרגת תת-אלוף. האור הירוק ניתן והמקום הופך לכוורת רוחשת.
בתא השליטה ישב ברגעים אלה סרן י', נווט קרב מטייסת 107 המשמש קצין מדור הקרב ביחידה לשיתוף פעולה של חיל האוויר. "כל עוד יש לך מטוסים באוויר וחימוש זמין, התקיפה יכולה להתבצע בתוך דקות", הוא אומר. "האירוע נהיה מורכב כשאתה תוקף בקרבת כוחותינו. הפיצוץ הוא פיצוץ, זו פיזיקה - אם יש כוחות קרובים, הם גם עלולים להיפגע מהפיצוץ שאנחנו יוצרים. השאלה היא באיזו פצצה אתה משתמש ובאילו נתונים אתה משתמש. יש לך טווחי בטיחות קבועים ומפוענחים שעשו עליהם ניסויים. הם ודאיים מאוד, ובהם אתה יכול לתקוף. מרגע שאתה יורד מתחת אליהם, זה כבר אירוע מורכב".
המטוסים אינם צריכים להמריא ולהגיע - הם כבר נמצאים במעגלי המתנה לא רחוק מהמקום, ועל הנייר יכולים בתוך פחות מדקה לשגר חימוש לעבר המטרה שעליה הצביעה החטיבה. אבל המטרה הזאת צריכה לעבור דיוק, בדיקה ואישור, וזה נמשך כמה דקות.
רס"ן (במיל') ג', נווט קרב בטייסת 69 המפעילה מטוסי "רעם" (F-15I), היה בעיצומן של סדרת תקיפות ברצועה באותו יום, כשקיבל פקודה לעצור הכול. "קיבלנו משימה שהיא די חריגה", הוא מודה. "הבנו שיש כוח על הקרקע שהסתבך באחד הבניינים, גם יורים עליו מכל הכיוונים וגם יש שם פצועים. היה צריך להטיל שם פצצות כמה שיותר מהר, והמרחק הוא 80 מטר מכוחותינו, שזה חורג בהרבה מהגבלות הבטיחות שאנחנו כמטוסי קרב יודעים לתקוף לפיהן ליד כוחותינו כדי שלא לפגוע בהם בטעות".
"מה שמאפיין ממש חזק את המלחמה הזאת הוא הסיוע של כוחות האוויר לכוחות הקרקע", מתאר רס"ן ג'. "זה משהו די תקדימי, שבפעם הראשונה באמת עובד כמו שצריך. כשאני אומר 80 מטר זה יכול להישמע קצת רחוק, אבל למטוסי קרב יש פצצות גדולות מאוד וכל טעות קטנה מאוד עלולה לפגוע בכוחותינו".
הדילמה המרכזית והפוטנציאל לטעות
התקיפה הזו הייתה מורכבת גם בגלל הקרבה לכוח, אבל גם בגלל הדחיפות לבצע את הפעולה הנדרשת כמו שצריך וכמה שיותר מהר, כדי לעזור לחיילים שהותקפו מכל עבר. "ככל שאתה עושה את זה מהר יותר, כך הפוטנציאל לטעות בנ"צ (נקודת ציון) או בפצצה גבוה יותר", מסביר ג'. "ככל שתיקח את הזמן, כנראה לא תעשה טעות כי תעשה את כל הבקרות, אבל אז יכול להיות שתטיל את הפצצה וזה כבר לא יהיה רלוונטי. הדילמה המרכזית הייתה כמה מהר עושים את זה".
על המטרה – שנמצאת 80 מטר בלבד מכוח צה"ל – הוטלה תחמושת אווירית מדויקת ומונחית (JDAM), שמשקלה 200 קילוגרם. החימוש החכם והמדויק, יחד עם המודיעין האיכותי, מאפשר לחיל האוויר לצמצם למינימום את מרווחי הבטיחות מכוחות הקרקע. "בקוקפיט של המטוס מחלקים את העבודה בין הטייס לנווט. הנווט מתעסק רק במטרה ועושה את כל הבקרות שרק אפשר. בזמן הזה הטייס מטיס את המטוס לנקודת ההטלה המיטבית", מציין ג'. "ככה מצליחים לעשות את זה גם מהר וגם יעיל. הגענו למצב שמרגע שהמג"ד בשטח ביקש את הפצצות, בתוך דקות הפצצות כבר פגעו במטרה".
לאחר הפגיעה במטרה נפסק הירי על הכוחות - והיה אפשר להגיע לפצועים בטנק ולחלצם. במקביל, מסוקי חילוץ שהוזנקו לאזור פינו את הנפגעים לבתי החולים. "הבנו מהלוחמים בקשר שהצליחו לחלץ את החברים שלהם", מתאר ר'. "היו שם שני פצועים קשה, ונהג שהיה בהלם קרב ולכן לא תקשר. חשבו שהוא הרוג, וכשהגיעו אליהם הבינו שהוא לא ענה מההלם של הנ"ט. לולא התקיפה הזאת, יכול להיות שהיינו במצב אחר עם אותו כוח".
מצמצמים למינימום את זמן התקיפה
מעולם לא היה בצה"ל, גם לא בצבאות זרים, שילוב הדוק כל כך של כוח האוויר בתוך הקרב על הקרקע. לא רק תקיפות עומק, אלא גם סיוע קרוב לכוחות הקרקע שהוכיח עצמו מאוד מאז החל התמרון הקרקעי ברצועה. קצין הסיוע של צוות הקרב החטיבתי (צק"ח) יודע לתת נ"צ מדויקת מתוך מכשיר מוצפן דמוי טלפון סלולרי - למטוס קרב שחג במעגלי המתנה מעל הים. המטוס מצויד מראש בסוגים שונים של חימוש מדויק כדי לפגוע באותם מחבלים שמפעיל ה"זיק" או הלוחמים על הקרקע הבחינו בהם בתוך מבנה.
באחד המקרים במהלך הלחימה יצא כוח מילואים מחטיבה 551 לתקוף יעד של מחבלים בבית חאנון, אך חוליות חמאס התמקמו בקומה גבוהה של בניין מולן ושלטו עליהם באש ובתצפית. מפקד כוח הקרקע דרש תקיפה של אותו מבנה - והיא הגיעה בתוך 15 דקות. מטוס הקרב חיסל את הצלפים ואת מפעילי הנ"ט שארבו בבניין.
באירוע אחר זיהתה חטיבת גולני, באמצעות מודיעין מקדים, מארב שהכין ללוחמים גדוד סברא של חמאס, אחד מארבעת הגדודים החזקים שפעלו בעיר עזה. הלוחמים נערכו מראש במארב מקדים, ומח"ט גולני כיוון את מטוסי הקרב שיתקפו את עשרות המחבלים - בדיוק כאשר הללו עלו לעמדותיהם מול חייליו.
"ככל שהתמרון התקדם, כך צברנו עוד ועוד ניסיון", אומר י'. "הניסיון הזה לאו דווקא אפשר לנו לרדת מהגבלות התקיפה, אבל הוא אפשר לנו בהחלטה פיקודית ובזמן אמת ליצור תקיפות קרובות יותר לכוחות. אם יש לך מטרה שאין לך זמן להעמיק בה ואתה לא מסוגל לראות עם החוזי היכן הכוחות בדיוק, אתה לא תחרוג מטווחי הבטיחות. הניתוק מכוחות הקרקע תמיד יהיה קיים. אתה לא שם, וגם מי שמדווח לך על מיקום הכוחות מקבל את המידע ממקור שני או שלישי. החוזי, מנגנוני הבקרה והלמידה של המערכות אפשרו לנו להעלות רמת את הוודאות שלנו בשמירה על בטיחות הכוחות".
בתיאום קפדני ובקשב מלא לצורכי השטח שמרו מטוסי הקרב על רצף באוויר, מצמצמים למינימום את הזמן בין בקשת החטיבה לפגיעה במטרה ועד לתקיפתה בפועל. זו הפעם הראשונה שמתבצע סיוע קרוב כל כך של מטוסי קרב בתמרון קרקעי, וככל שהתקדמו הכוחות על הקרקע למדו כולם יחד את היתרונות והאתגרים בשילוב המורכב.
"אנחנו רגילים לתקוף 250 מטר מכוחותינו, 500 מטר מכוחותינו, תלוי בפצצות ובכמה חומר נפץ", מתאר ג'. "כדי לנהל את הסיכון, אני מוודא את נתוני המטרה שאני מקבל. גם השליטה בבור בודקת את המטרה כמה פעמים ועוזרת לי. בנוסף, כמה מטוסים יושבים על הערוץ, מאזינים ומוודאים שאנחנו לא עושים טעות. אנחנו בוחרים פצצה ספציפית, מדויקת יותר ועם פחות חומר נפץ. אנחנו משגרים אותה מכיוון מסוים או אפילו מטילים כמה פצצות מכל מיני כיוונים כדי לוודא שחומר הנפץ לא יעשה פיצוץ שיהדוף גם את מי שנמצא 80 מטר ממנו. אנחנו מטילים את הפצצות רק מכיוונים שאנחנו יודעים בוודאות שהם בטוחים לכוחותינו ושאין איזשהו כוח שיחטוף את הפצצות בדרך".
"נתת למשפחות את יקיריהן בחזרה"
היעד שסימנו בחיל האוויר לתקיפת "הבזק" מיידית הוא 30 דקות מהטלפון של המג"ד - ועד לפגיעת הפצצה בקרקע. בפועל הצליחו להגיע לתקיפות גם בפרק זמן של דקות ספורות; הכול תלוי במורכבות המטרה ובמרחקה מהכוחות. "אנחנו מתעסקים בזה בכפפות של משי", מודה י'. "כל מטר שהורדנו (במרחק מהכוח), הורדנו בהתקרבות איטית ומבוקרת, ולאו דווקא מתוך מחשבה שאם שם עשו ככה, אז גם פה זה יהיה בסדר. התוצאה הסופית היא שהיו אפס מקרים של תקיפות כוחותינו באמצעות מטוסי קרב, וזה בעיניי אחד ההישגים הכי גדולים של הלחימה".
בחלק מהמקרים מורגשת האטה בתקיפות האוויריות שדורשים כוחות הקרקע בליווי צמוד. בחיל האוויר מסבירים כי הסיבה לכך אינה נעוצה בכלכלת חימושים, אלא במנגנוני זהירות מפגיעות דו-צדדיות בחיילים. לא אחת התגלעו מחלוקות בין חיל האוויר למפקדי גדודים ומפקדי חטיבות שדרשו תקיפה בקרבתם - אבל הטייס הבחין בחיילים בטווח קצר מדי או בכוח שלא נכנס למקום בטוח כמו מבנה או רכב קרבי משוריין (רק"ם).
"החוקים שלנו נועדו לגשר על הפער הגדול שבין מטוס שטס בגובה רב מאוד ובמהירות אדירה ובין החייל בקצה", מסביר י'. "לפעמים יש מטרות שפשוט אי אפשר לתקוף, והמקום שלי כתא שליטה הוא לומר 'לא' אם זו תקיפה שתסכן מדי את הכוחות, תיצור אירוע הומניטרי או תפגע ביותר מדי בלתי מעורבים, או שזו תקיפה שדורשת יותר מדי חימוש איכותי מדי, ולא נכון להשתמש בו שם. הדרישה של כוחות הקרקע היא מעל הכול, וכל מה שמבקשים מקבלים, אבל אנחנו מפעילים המון שכל ובקרה כדי למנוע משהו שאנחנו לא רוצים שיקרה".
אין דרך אמיתית להסביר את התחושות של מי שהצליחו בפעולותיהם להציל את חייהם של חבריהם לחטיבה, אבל ר' מנסה בכל זאת: "התחושה היא שנתת למשפחות של האנשים את היקירים שלהן בחזרה אליהן. אותם אנשים נפצעו ולא נהרגו. זה סיפוק שהוא מעל ומעבר לכל הדבר הזה".
נווט הקרב ג' - שספק אם זוכר יום בלי גיחות תקיפה, איסוף מודיעין או הגנה על שמי המדינה מאז 7 באוקטובר - רואה באלפי תקיפות הסיוע את אחד המרכיבים הבולטים בתמרון. "זה משהו שמכריע במלחמות, בעיקר במלחמה כזאת מסובכת בעזה. פעם רק מסוקים וכטמ"מים היו יודעים לעשות תקיפות כירורגיות כאלה, שתוקפים ממש קרוב לכוחותינו ומדברים בקשר ישיר עם המג"ד. עכשיו חיל האוויר יודע להגיע גם עם מטוסי קרב למטרות ומצליח לתקוף קרוב מאוד לכוחותינו. זו יכולת מכפילת כוח".
"יש הרבה תקיפות הזויות בכל מיני מקומות רחוקים שהטייסת שלנו מתמחה בהן, אבל תמיד מרגישים הכי טוב כשאפשר להגן על הלוחמים מלמעלה", משתף הנווט. "זו תמיד תחושה טובה, על אחת כמה וכמה כשאני מבין שיש לזה השפעה ישירה בשטח. היו שם חבר'ה פצועים קשה שהסתבכו מאוד, ואני הצלחתי לאפשר את החילוץ שלהם מאחר שהפצצתי את האויב שם".
הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.