מאות מיליוני אזרחי האיחוד האירופי יצביעו בסוף השבוע בבחירות שרבים הגדירו "גורליות" או "היסטוריות". למעט הבחירות בהודו, מדובר בבחירות הדמוקרטיות הגדולות ביותר בעולם – יותר מ-350 מיליון בעלי זכות בחירה – וניכר כי הפעם הן עשויות להיות דרמטיות וחשובות אפילו הרבה יותר מן הרגיל. על פי כל הסקרים והתחזיות, אירופה הולכת לשבור ימינה בצורה חדה ובאופן כזה שיביא לידי שינוי של ממש, למעשה אולי חסר תקדים, בדינמיקה הפוליטית ביבשת.
בדרך כלל הבחירות לפרלמנט האיחוד האירופי, היושב בשטרסבורג שבצרפת ובבריסל שבבלגיה, לא מצליחות להסעיר וליצור עניין כה גדול, אבל הפעם ניכר שמדובר בסיפור אחר לגמרי. הפעם, בסבירות גבוהה, הולכת להשתנות בצורה ניכרת הדינמיקה הפוליטית במסדרונות הפרלמנט. אם עד היום הייתה מוכרת וידועה הברית בין כוחות הימין המתון לאלה של השמאל המתון, הפעם זה צפוי להשתנות – והקואליציה השלטת בפרלמנט תהפוך להיות ימנית יותר, אולי אף ללא תמיכה של מפלגות נוספות.
דמויות גדולות ומרכזיות מובילות את מהלכי ההתחזקות של הימין בבחירות הנוכחיות. אחת מהן היא ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני, אשת מפלגת "האחים של איטליה", שבאופן חריג הודיעה על התמודדותה גם בבחירות לפרלמנט האירופי. אף שהגישה את מועמדותה בניסיון להמריץ ולהגביר את התמיכה במפלגתה, היא לא צפויה לאייש מושב בפרלמנט, אך היא מובילה קמפיין נלהב לקראת הבחירות. לצידה של מלוני, גם מרין לה פן, מנהיגת האופוזיציה הימנית בצרפת, צפויה לגרוף הישגים דרמטיים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
על רקע גלי ההצלחה האדירה של מפלגות ימין ברבות ממדינות האיחוד האירופי, ההערכה היא כי הבחירות בסוף השבוע יביאו למצב שבו יותר מחצי ועד אפילו כשני שלישים מ-720 חברי הפרלמנט של היבשת השכנה הם ממפלגות ימין ומפלגות אנטי-איסלאמיסטיות. אף שמדובר בבחירות לפרלמנט באירופה, לכאורה ללא קשר לישראל, דווקא עשויה להיות לבחירות הללו השפעה מכרעת על יחסי האיחוד עם מדינת ישראל, השפעה שצפויה להיות חיובית.
ארבעה ימים, 27 מדינות, שיטות בחירה שונות
הבחירות לפרלמנט האירופי הן ככל הנראה הבחירות המוזרות והלא שגרתיות ביותר בעולם. הן מתפרשות על פני ארבעה ימים, מתקיימות ב-27 מדינות האיחוד וכוללות שיטות בחירה שונות. אחת הסיבות שהן כה חשובות היא שזה המוסד היחיד של האיחוד שנבחר בצורה דמוקרטית, והיחיד שבו לאזרחי היבשת יש השפעה של ממש על הנעשה בו.
הבחירות נערכות אחת לחמש שנים, ולא ניתן לפזר את הפרלמנט. עם השנים הפך הפרלמנט האירופי למוסד יותר ויותר חשוב, והוא זוכה ליותר ויותר סמכויות. למעשה, הוא נהנה מלגיטימציה גבוהה - משום שחבריו נבחרים בבחירות דמוקרטיות. "לכל מדינה יש השיטה שלה", מסבירה ל- N12 ד"ר מאיה שיאון-צדקיהו, מנהלת תוכנית ישראל–אירופה במכון מיתווים, ומרצה בפורום אירופה באוניברסיטה העברית. "הרצון הוא שהאזרחים ירגישו בנוח עם שיטת הבחירות ויבינו מה הולך. בהחלט מוזר ששיטות הבחירות הדמוקרטית לאותו פרלמנט הן שונות".
כל מדינה בוחרת מתי תערוך את הבחירות במהלך סוף השבוע שמוקצה לכך. רובן עושות זאת ביום ראשון. בכל מדינה מתמודדות מפלגות מקומיות ברשימות נציגים ייעודיות, הללו נבחרים ומייצגים את המדינה בפרלמנט של היבשת. כל מדינה זוכה לייצוג לפי גודלה היחסי ביבשת. כך, למשל, גרמניה, הגדולה במדינות האיחוד, מקבלת את מספר הנציגים הגדול ביותר (96), צרפת ואיטליה זוכות ל-81 ו-76 בהתאמה, ואילו המדינות הקטנות – קפריסין, אסטוניה, לוקסמבורג ומלטה – זוכות לייצוג הקטן ביותר, של שישה נציגים האחת, ובסך הכול נבחרים 720 חברי פרלמנט.
המשחק הפוליטי הגדול והחשוב ביותר מתחיל אחרי הבחירות – עם יצירת האיחודים ומאבקי הקואליציה והאופוזיציה. כל מפלגה ממדינה מסוימת שנבחרת לפרלמנט האירופי צריכה להצטרף לקבוצת מפלגה. תנאי הסף לקבוצת מפלגה הם לפחות 23 חברים שיגיעו משבע מדינות שונות לפחות. מהלך זה הכרחי לקבלת מימון מפלגות, תפקידים בוועדות וסמכויות וזכויות נוספות, כחלק מעבודת הפרלמנט האירופי.
באופן טבעי, לכל מפלגה יש אינטרס להקים קבוצת מפלגה גדולה וחזקה ככל הניתן, או להצטרף אליה – וזה מה שעשוי לקבוע ולשנות את דרכי הפעולה בפרלמנט. מאז שנת 1999 קבוצת המפלגה הגדולה ביותר היא ה-EPP (European People's Party, מפלגת העם האירופית), מפלגה המזוהה באופן מסורתי עם הימין המתון באירופה.
"לוקח בערך שבוע–שבועיים עד שהבריתות נרקמות ומתעדכנות, וב-15 ביולי תיערך ישיבת הפרלמנט הראשונה", אומרת ד"ר שיאון-צדקיהו. "עד 2019, המצב היה שה-EPP (ימין–מרכז) ומפלגת ה-D&S (שמאל–מרכז) היו בעלות הרוב הגדול. הן נחשבו ל-Grand Coalition, והיו מובילות יחד את החקיקה בפרלמנט. מ-2019 הקואליציה הזאת מתרחבת וכוללת גם את הליברלים והירוקים. כעת הירוקים צפויים להיחלש מאוד".
מוסדות האיחוד האירופי
- הנציבות האירופית: הרשות המבצעת של האיחוד. מורכבת מנציגים מכל מדינה ביבשת, כמעט כמו הממשלה. הנציבים זקוקים לאישור הפרלמנט האירופי. נכון להיום עומדת בראשה אורסולה פון דר ליין, והיא תנסה לשמור על תפקידה גם לאחר הבחירות.
- המועצה האירופית: הגוף המייצג את הממשלות והמנהיגים של המדינות השונות. עוסקת בעיקר בקביעת המדיניות. בראש המועצה האירופית עומד שארל מישל.
- הפרלמנט האירופי: הגוף המחוקק; בניגוד לפרלמנטים אחרים, אינו יכול ליזום חקיקה, והצעות החוק תמיד יבואו מהנציבות. תמיד יתקיים משא ומתן בין הפרלמנט, הנציבות והמועצה – כדי להגיע להסכמות על חקיקה. הפרלמנט מאשר את כל המינויים בנציבות האירופית ואחראי לאישור תקציב האיחוד האירופי. הוא מקדם חקיקה נרחבת בתחומי העבודה, הסחר, החקלאות, האקלים, ההגירה, החינוך, הביטחון ועוד. הוא גם אחראי לאשר הצטרפות של מדינות חדשות והסכמים בין-לאומיים עם מדינות שמחוץ לאיחוד.
התמונה הולכת להשתנות
בבחירות הפעם ניכר כי עומדים להשתנות סדרי עולם. רוני לשנו-יער, שגריר ישראל לשעבר באיחוד האירופי, תיאר בפרק של הפודקאסט "אחד ביום" מבית N12 את הבחירות שנערכות כעת כבחירות "היסטוריות". הוא סיפר כי האיזון המוכר בפרלמנט צפוי להשתנות, ובסבירות גבוהה נראה שינוי מהותי באופי הקואליציה המוכרת. אם עד היום ראינו שיתוף פעולה בין מפלגות הימין והשמאל המתונות, הפעם קיים סיכוי אמיתי שהקואליציה תורכב אך ורק ממפלגות ימין – קיצוניות יותר או פחות. לדבריו מדובר בלא פחות מרעידת אדמה.
"הגוש הימני צפוי להתחזק עוד יותר ולהמשיך להיות הרוב בפרלמנט האירופי", אומרת ד"ר אסתר לופטין, מומחית לאירופה, מהמחלקה לשפות באוניברסיטת תל אביב. "מפלגות הימין והמפלגות האנטי-איסלאמיסטיות מתחזקות, ואילו הסוציאליסטים הולכים ומאבדים מכוחם - הם עלולים לאבד כ-15% מהמושבים שלהם בפרלמנט האירופי". היא מסבירה כי גם הקבוצה הפוליטית המזוהה עם הימין המתון, ה-EPP, מסתכנת באובדן חלק מהתמיכה שלה, ולכן היא מאותתת על נכונות אפשרית לפעול עם מפלגות ימניות יותר.
במהלך קמפיין הבחירות אישרה לראשונה פון דר ליין, נשיאת הנציבות ואשת מפלגת ה-EPP, כי היא עשויה לשתף פעולה עם מפלגת ה-ECR (European Conservatives and Reformists, השמרנים והרפורמיסטים האירופים), מפלגתה, בין השאר, של ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני. לאוזניים אירופיות, עצם העובדה כי פון דר ליין אינה פוסלת על הסף את האפשרות הזאת היא התבטאות חריגה ויוצאת דופן כשלעצמה, שמעידה במידה רבה על הנכונות להקמת קואליציה כלל-ימנית ביום שאחרי הבחירות.
"בעבר נטה הימין לשתף פעולה עם הקבוצה הסוציאליסטית בפרלמנט ואפילו להתפשר עימה כדי לקדם את החקיקה ברמת האיחוד", מסבירה ד"ר לופטין. "אולם עם התחזקות גוש הימין קל יותר לאשר חקיקה. כך, למשל, חקיקה בנושאי הגירה ומקלט עשויה להיות נוקשה יותר".
ד"ר שיאון-צדקיהו מסבירה כי תהליך התחזקות הימין באירופה הוא מגמה מתמשכת. "המגמה ניכרה כבר בשנות ה-2000, ובייחוד בשנת 2008, עם המשבר הפיננסי הגדול של מדינות כמו יוון, ספרד ופורטוגל. אירופה חוותה הרבה משברים בשני העשורים האחרונים – וזה משליך גם על המפלגות מבית. תהליך האינטגרציה האירופית נותן הזדמנות פוליטית למי שמציע משהו חדש, למשל עמדות אירו-סקפטיות נגד האיחוד עצמו, כולל עמדות של יציאה מהאיחוד האירופי".
"יש פה התחזקות של גוש הימין – שיזכה ככל הנראה ב-480–500 מושבים בפרלמנט. לעומת זאת, גוש השמאל יקבל כ-240–250 מושבים", מוסיפה לופטין. "כשני שלישים יורכבו ממפלגות ימין וממפלגות אנטי-איסלאמיסטיות. הנטייה של ה-EPP היא לאמץ קו אנטי-איסלאמיסטי יותר, שמתנגד להגירה יותר, כדי לזכות בתמיכת הבוחר החושש לביטחונו האישי ולעתיד אירופה".
סוגיית הביטחון האישי במרכז
אחד הנושאים שככל הנראה צפויים להשפיע יותר מכול על תוצאות הבחירות הקרובות, ולהביא למהפך הימני בפרלמנט האירופי הפעם, הוא סוגיית ההגירה. אומנם אין מדובר בנושא חדש באיחוד, וכבר בשנות ה-70 דיברו אירופים רבים על הסוגיה, אך ניכר כי כעת היא מגיעה לנקודת רתיחה. במקביל מתחזקות מאוד מפלגות ימין מסוגים שונים במדינות רבות באיחוד, למשל באיטליה, בהולנד, באוסטריה, בשוודיה, בפינלנד, בפורטוגל, בסלובקיה ובקרואטיה.
"סיפור ההגירה קריטי לאירופה", אומרת ד"ר שיאון-צדקיהו. "עליית הימין הקיצוני קשורה בעיקר להגירה, ובפרט למתחים ממשבר ההגירה בשנת 2015, וכך גם יוקר המחיה. בזמנים של משבר כלכלי, בין השאר על רקע המלחמה בין רוסיה לאוקראינה – הנטייה של הבוחרים היא ללכת לימין".
ד"ר לופטין מדגישה כי לפני 20–30 שנה עסק השיח על הגירה בעיקר בחשש לפגיעה בצביון הלאומי והתרבותי של מדינות הלאום, והחשש האחר היה שהמהגרים הם נטל כלכלי – אם בהישענות גדולה על מוסדות הרווחה של המדינות, ואם במאבק עם אזרחי המדינות על מקומות העבודה. "לצד זאת", היא אומרת, "בשנים האחרונות נוסף לזה נדבך אחר – האלמנט הביטחוני. על רקע פיגועי הטרור האיסלאמי בשנים האחרונות, החששות העיקריים הם כבר לא אם המהגר מאיים על הצביון התרבותי או על הכלכלה המקומית, אלא אם הוא מאיים על הביטחון האישי ועל עתיד היבשת כולה".
"הדיון על ההגירה הופך בשנים האחרונות לדיון חשוב ומשמעותי", ממשיכה לופטין. "מאז הבחירות בשנת 2014 יש עלייה של הימין השמרני ושל המפלגות האנטי-איסלאמיסטיות. אף שהבחירות הללו העבירו מסר מאוד ברור להנהגה האירופית שהציבור מעוניין במדיניות הגירה ומקלט נוקשה ושהוא דורש שיוגבלו גלי ההגירה לאירופה, בייחוד של המהגרים המוסלמים - האיחוד עשה בדיוק ההפך. ובשנים 2015–2020 קיבלו מדינות האיחוד האירופי כ-4 מיליון פליטים, בעיקר ממדינות המזרח התיכון. חלקים רבים בציבור האירופי הרגישו שהופקרו בידי ההנהגה האירופית, שלא לקחה אותם ברצינות והעדיפה שלא להקשיב להם. בסופו של דבר סגר הציבור האירופי חשבון עם ההנהגה ארבע שנים לאחר מכן, בבחירות לפרלמנט האירופי ב-2019, עם התחזקות נוספת של גוש הימין".
הדמויות המרכזיות בבחירות
"לצד הצלחות של מפלגות אנטי-איסלאמיסטיות באיטליה, אוסטריה והולנד, אנחנו רואים גם התחזקות משמעותית של מרין לה פן בצרפת (מפלגת האיחוד הלאומי)", מוסיפה לופטין. "היא ככל הנראה תזכה ב-35% מהמושבים של צרפת בפרלמנט האירופי. יש לציין שבאוקטובר צפו שהיא תקבל 28% מהקולות, ובחודש האחרון עלתה ההערכה שהיא תשיג 30 מושבים מ-81 המושבים של צרפת באותו פרלמנט. בגרמניה, מפלגת ה-AfD (אלטרנטיבה לגרמניה, המזוהה עם הימין הקיצוני) עלולה לזכות במקום השני עם כ-20% מהקולות".
לה פן על תחום ההגירה: "מקרון פועל לדילול צרפת"
Je pense que les Français doivent écouter ce qu'Emmanuel Macron va dire jeudi parce que plus ils entendent ce qu'Emmanuel Macron veut faire et plus ils s'abstiendront de voter pour sa liste.
— Marine Le Pen (@MLP_officiel) June 4, 2024
Le projet d'Emmanuel Macron pour l'Union européenne, c'est la dilution de la France. pic.twitter.com/2pHwPT5wP2
לפני שבועות אחדים הודיעה לה פן כי היא מבטלת את השותפות עם מפלגת AfD הגרמנית, בטענה שהם מקדמים עמדות אנטישמיות. הסערה המרכזית פרצה לאחר שהמועמד המרכזי בבחירות מטעם ה-AfD, מקסימיליאן קראה, אמר בריאיון כי "לא כל אנשי ה-SS היו פושעים". כנראה הטענות הללו היו יותר מדי ללה פן, שבשנים האחרונות מראה במגמת התמרכזות קלה. כבר מאז הברקזיט ועזיבתה של בריטניה את האיחוד האירופי ניכר כי לה פן ממתנת את הגישה שלה, ובעיקר זנחה את הדרישה ל"פרנקזיט" – כלומר שגם צרפת תעזוב את האיחוד.
ג'ורג'ה מלוני מסתמנת ככוכבת הגדולה של הבחירות. עם היבחרה לראשות ממשלת איטליה בסוף 2022 היא זיהו אותה רבים כמנהיגת ימין קיצוני שגדלה והתחנכה על ברכי התנועה הניאו-פאשיסטית באיטליה. ואולם במהלך השנה וחצי שלה בשלטון היא הפכה למנהיגה מאוד פרגמטית, שמצליחה לשלב בצורה טובה בין מדיניות ימנית ברמה הפנימית באיטליה, ובין מדיניות פרו-אירופית מובהקת ברמה החיצונית. "מלוני ניהלה מדיניות חוץ פרגמטית", אומרת ד"ר שיאון-צדקיהו, "היא הלכה נגד רוסיה ובעד אוקראינה, פעלה כשחקנית קבוצתית יחד עם שאר המדינות, וסייעה לפשר ולקרב את ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן בתחום העיצומים על רוסיה, ומנגד זכתה להצלחה גדולה במדיניות ההגירה שלה מול האיחוד האירופי".
"אם מלוני מתאחדת עם לה פן אחרי הבחירות, הן יוכלו להיות המפלגה השנייה או השלישית בגודלה בפרלמנט, אך לא בטוח שזה יקרה. אם חרט וילדרס מהולנד ואנשיו, כחלק ממפלגת ה-ID (Identity and Democracy, מפלגת ימין בפרלמנט האירופי המזוהה עם מפלגות פופוליסטיות ואירו-סקפטיות), יחד עם לה פן הולכים עם מפלגת ה-ECR של מלוני – הם מחזקים את כוחם בצורה ניכרת", היא מוסיפה, ומדגישה שלמרות הדמיון הרב בין השחקנים הללו, עדיין קיימים ביניהם לא מעט פערים שעלולים לטרפד איחוד שכזה.
לאורך הימים האחרונים מנהל וילדרס ההולנדי קמפיין נרחב לעידוד ההצבעה למפלגתו בבחירות כעת, שמתרכז מאוד בניסיונות הפחדה של האזרחים מפני פגיעה בצביון ובביטחון של היבשת. בחודש נובמבר הוביל וילדרס את מפלגתו, שנחשבת לימין קיצוני בהולנד, להפוך למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט ההולנדי אחרי שזכה לקרוב לרבע מכלל הקולות.
חרט וילדרס ההולנדי מעודד את בוחריו להצביע:
Onze gezinnen weer veilig in Nederland.
— Geert Wilders (@geertwilderspvv) June 5, 2024
Met het strengste asielbeleid ooit.
Maak de PVV de grootste donderdag!
Zodat de zon weer gaat schijnen.#StemPVV pic.twitter.com/qpa1QFkhdc
מנהיג אחר שבונה על הצלחה גדולה בבחירות לפרלמנט האירופי הוא ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן. בחודש מרץ נשא אורבן נאום נלהב בבודפשט, שנועד להלהיט את הרוחות ולעודד את בני עמו לצאת ולהצביע בבחירות לפרלמנט האירופי. דבריו שיקפו במידה רבה את חוסר שביעות רצונו מהרחבת הסמכויות של מוסדות האיחוד לאורך השנים, ואת שאט הנפש שלו ממה שהוא מזהה כניסיונות של האיחוד להרחיב את השפעתו על המדינות על חשבון הממשלות המקומיות.
"הם פותחים במלחמות, הורסים עולמות, משרטטים מחדש גבולות ועטים על כל דבר אפשרי כמו ארבה. בריסל היא האימפריה היחידה שלטשה בעבר עיניים להונגריה, וכיום עמי אירופה מפחדים שבריסל תיקח את חירותם. אם אנחנו רוצים לשמור על החירות והריבונות של הונגריה, אין לנו ברירה – עלינו לכבוש את בריסל בעצמנו", אמר אורבן, הידוע במדיניותו האירו-סקפטית.
הבחירות האלה קריטיות במיוחד לאורבן, שבמערכות הבחירות האחרונות זכה ליותר מ-50% מהנוכחות ההונגרית בפרלמנט האירופי. הפעם הוא מתמודד עם אתגר חדש, ועם מועמד אופוזיציה חדש, צעיר ומפתיע שמאיים על ההגמוניה שלו: פיטר מגיאר בן ה-43, שהיה נשוי לשרת המשפטים לשעבר. מגיאר מצליח לזכות בשיעור תמיכה חסר תקדים מול ראש הממשלה הפופולרי, ומטיל בספק את המשך השליטה של מפלגת פידש של אורבן בפרלמנט של האיחוד.
ישראל צפויה להרוויח
לפי לא מעט הערכות, ההתחזקות הצפויה של הימין בפרלמנט האירופי מביאה עימה בשורות טובות לישראל. "מבחינתה של ישראל זה טוב", טוענת ד"ר לופטין. "ההתחזקות של הימין והמפלגות האנטי-איסלאמיסטיות טובה לישראל מהסיבה הפשוטה שחברי הפרלמנט האלה אוהדים מאוד את ישראל ועשויים להצביע לטובתה. ראינו זאת כבר ב-2014 כשהפרלמנט האירופי סירב להכיר באופן חד-צדדי במדינה פלסטינית – ושב ומדגיש כי מדינה פלסטינית צריכה להיות תוצר של משא ומתן בין שני הצדדים. אין לי ספק שגם אחרי הבחירות של יוני 2024 יצביע הפרלמנט האירופי באופן דומה ויסרב להכיר באופן חד-צדדי במדינה פלסטינית".
"במידה רבה, המפלגות האנטי-איסלאמיסטיות ומפלגות הימין הפכו להיות קולן של הקהילות היהודיות באירופה", מוסיפה לופטין. "מפלגות הימין הופכות ב-20 השנים האחרונות לאלה שדואגות לקהילות היהודיות באירופה. מסיבה זו יצביעו לא מעט יהודים באירופה למפלגות אלה, שכן הן נתפסות כמי שמגינות עליהם ועל יהודי אירופה". כך, למשל, וילדרס בהולנד, שכל הזמן מדבר בשבחו של העם היהודי, או לה פן בצרפת שהשתתפה בנובמבר בעצרת תמיכה בעם היהודי וביהודי צרפת. המפלגות האנטי-איסלאמיסטיות תומכות מאוד בעם היהודי ומאמינות שהם נלחמים באויב משותף – קרי האיסלאם הרדיקלי".
דוגמה אחרת לכך היא אסיטה קנקו (Assita Kanko), שמתמודדת בבחירות מטעם הרשימה האנטי-איסלאמיסטית בבלגיה (N-VA). רשימתה תומכת נחרצות בהגבלת ההגירה הבלתי חוקית ליבשת. קנקו, מוסלמית לשעבר, ילידת בורקינה פאסו שהיגרה להולנד ובלגיה, הפכה לפעילה בולטת בעד זכויות נשים (בצעירותה חוותה פשע של השחתת איבר המין הנשי). מתוקף היותה פעילה למען זכויות נשים – היא הפכה לאחד הקולות הבולטים נגד כל מי שמעז להכחיש את פשעי המין של מחבלי חמאס בטבח, וגם בחטופות ובחטופים שבעזה, או לא להכיר בהם. "היא הפכה לקולן של הנשים שנפגעו מינית ב-7 באוקטובר", אומרת ד"ר לופטין. "היא נושאת את דגל זכויות האדם של הקהילה היהודית, היא זו שאומרת שארגוני זכויות האדם באירופה צריכים להתבייש בכך שאינם מכירים בטבח של 7 באוקטובר. לטענתה, הגזענים האמיתיים נמצאים בשמאל הקיצוני ולא בימין. השמאל הקיצוני, שהתיימר במשך שנים רבות להיות אוניברסלי ולדאוג לכל בני האדם באשר הם, ללא הבחנה של דת, מין וגזע, מתנהג באופן גזעני וסלקטיבי ומבחין בין יהודים ללא יהודים".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בשבועות האחרונים הכירו ארבע מדינות באירופיות, שלוש מהן חברות באיחוד, במדינה פלסטינית. ספרד, נורווגיה, אירלנד וסלובניה מייצגות במידה רבה את הסנטימנט הפרו-פלסטיני והאנטי-ישראלי בפוליטיקה האירופית. בעוד גם נשיא צרפת מקרון התייחס לאפשרות של הכרה במדינה פלסטינית, ושר החוץ של האיחוד, ג'וזפ בורל, ידוע כגורם עוין וביקורתי לישראל, ד"ר לופטין שבה ומדגישה כי במצב הכוחות הנוכחי, החלטה כזאת לא צפויה להתקבל בפרלמנט האירופי, ומעריכה שהוא צפוי לצאת יותר ויותר בהחלטות שאוהדות לישראל.
"אני חושב שהפרלמנט האירופי הבא, שיתחיל לפעול ביולי 2024, צפוי להיות קצת יותר נוח למדינת ישראל", אמר רוני לשנו-יער ב"אחד ביום". השפעה כזו חשובה במיוחד דווקא בתקופה הנוכחית, על רקע המגמה העולמית ההולכת וגוברת נגד ישראל ברמה המדינית והדיפלומטית.
בישראל לא מהססים כבר לקפוץ על עגלת הימין שדוהרת לעבר הפרלמנט האירופי. לפני כחודש השתתף שר התפוצות עמיחי שיקלי בכנס נרחב של מפלגת הימין הקיצוני VOX בספרד. בכנס השתתפו ראש ממשלת איטליה מלוני, לה פן וגם נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, ידיד גדול של מדינת ישראל, הגיע לתמוך.
עם או בלי קשר למדינת ישראל, הפרלמנט האירופי צפוי לעבור זעזוע ולשנות את סדרי הפעולה שלו ואת דרכיו. לאחר שנים שבהם אזרחי האיחוד מרגישים כי ההנהגה שלהם אינה עושה מספיק בתחום ההגירה והביטחון האישי, כעת התהליך הזה עשוי לקבל ביטוי של ממש במוסד היחיד של האיחוד האירופי שנבחר דמוקרטית בידי האזרחים. בחודש הבא צפוי להתחיל בפרלמנט האירופי עידן חדש, שטרם נראה כמותו.