ההתפתחויות באיראן לאחר מותו של אבראהים ראיסי לא משנה לחלוטין את המורכבות של המערכה בעזה. העולם טוב יותר בלי התליין מטהראן. אולי איראן תיכנס למשבר "היום שאחרי" ולמאבק ירושה ממושך לאחר שראיסי - שהיה המועמד המוביל להחליף את ח'אמנאי בבוא יום - יצא מהתמונה. כך או כך, לנו הרבה יותר חשוב להבין מה יגיע אחרי המצב שאנו מצויים בו כעת בחזית הדרום.
בימים האחרונים התעורר מחדש במלוא העוז הדיון בשאלת "היום שאחרי", אותה סוגיה שעל אף שנשחקה בשיח בלתי פוסק הכרעה טרם התקבלה בה הכרעה - זו שלא יכולה להידחות עוד. הסוגיה חזרה לקדמת הבמה לאחר דברי שר הביטחון יואב גלנט שקבע שיש להחליט על כך בהקדם, וכי היעדר החלטה תוביל לחזרת חמאס לשלטון (ובמשתמע, לתבוסה צבאית). מנגד, נשמעות טענות בדבר חוסר הצורך להחליט על מהות הכתובת החלופית לחמאס בשלב זה. ההצהרה זכתה לתגובות נגד רבות (רובן פוליטיות), אך המקצועיות שבהן היו:
- חוסר היכולת של הרשות הפלסטינית לחזור לשליטה בעזה, וברקע – הטענה כי אין הבדל מהותי בינה לבין חמאס.
- ללא החלשת ארגון הטרור העזתי, אין לשום כתובת חלופית סיכוי להתבסס - חמאס ידיח אותה כפי שעשה לרשות הפלסטינית ב-2007, ולכן ראשית כול יש לחסלו ואז לדון בזהות המחליף.
מדוע יש למהר ולהחליט עכשיו?
טענות אלו מתעלמות מהאופן שבו פועלת "מערכת ההתנגדות" (ארגוני הטרור) הפלסטינית בעזה, והמערכת הפלסטינית בכלל. אם נקבל את הטענות הללו ונדחה את ההחלטה, כפי שאנו עושים כבר יותר משבעה חודשים, נבטיח תבוסה ישראלית אסטרטגית ואי-עמידה במטרות המלחמה - וננציח את שלטון חמאס בעזה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בהסתכלות על רצועת עזה ב"יום שאחרי", יש חשיבות רבה לקידום חלופה שלטונית אזרחית במקביל לפעילות הצבאית, מארבע הסיבות האלה:
- העברת הסמכויות האזרחיות על תושבי עזה היא הסיוט של מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר והיא תבוסה מדינית לארגון הטרור ולקטאר.
- כתובת חלופית אזרחית תשחרר את ישראל מהאחריות לטפל בצרכים הבסיסים של 2 מיליון תושבי הרצועה. הדבר לא יפטור מהאחריות המשפטית, אך יקל מאוד מבחינה תפעולית.
העברת הסמכויות האזרחיות על תושבי עזה היא הסיוט של סינוואר | צילום: Yousef Masoud/SOPA Images/LightRocket via Getty Images - ללא כתובת אזרחית שאמונה על חלוקת הסיוע ההומניטרי, חמאס נשאר הגוף שעושה זאת. בכך מחזק ארגון הטרור את סמכותו מול הציבור הפלסטיני ויוצר נרטיב של "ניצחון מוחלט" על ישראל.
- חמאס הוא ארגון טרור המבוסס על "רעיון ההתנגדות". כדי לנצח אותו צריך לפרק את הארגון במתקפה צבאית, ובו-זמנית להחליש את התמיכה ברעיון זה על ידי יצירת כתובת אזרחית חלופית שתערער את בסיס התמיכה העממית בארגון.
סיוע שנבזז ממשאיות הסיוע בעזה | צילום: U.S. Central Command
המקור ל"התחדשות" של חמאס
למערכת ההתנגדות של הטרור הפלסטיני בעזה שתי שכבות: העליונה - הזרוע הצבאית של חמאס, תצורתו הצבאית: ארגון המונה כ-30 אלף מחבלים שמאורגנים בחמש חטיבות ו-24 גדודים. ארגון צבאי זה שואב את כוחותיו מהאוכלוסייה האזרחית, השכבה התחתונה, המשמשת לו מגן אנושי ומקור לחידוש שורות לוחמיו.
כל עוד יש מוטיבציה בקרב צעירים פלסטינים להתנגד לישראל, כנגד כל מחבל הרוג יעמדו כמה מתנדבים להשלים את השורות: אוכלוסיית עזה מורכבת מרוב מכריע של צעירים. כמעט 40% מכ-2 מיליון תושביה גילם עד 14, וכ-30% נוספים הם צעירים בני 15–29 (לפי נתוני CIA – The World Factbook). נניח, ולו לצורך הדיון, שרק מחציתם תומכי חמאס, אז הארגון לא יתקשה לגייס כ-15 אלף מחבלים חדשים בחצי שנה - קצב השחיקה שצה"ל הצליח ליצור עד כה.
רעיון ההתנגדות הוא הרעיון היחיד בעזה כיום, כפי שניכר מסקרי דעת קהל עדכניים שנערכו במכון שקאקי, המעידים על תמיכה רחבה בחמאס ובמאבק אלים נגד ישראל. תמיכה זו היא מקור העוצמה של הארגון, שכן היא המאפשרת את שרידותו.
האינתיפאדה השנייה כמקרה בוחן
באינתיפאדה השנייה פיקדתי על חטיבה מרחבית (חטמ"ר) ביהודה ושומרון. מספר המחבלים שחיסלנו ועצרנו היה אדירה. אבל כל עוד היה יאסר ערפאת בשלטון ודחף לרעיון ההתנגדות, "מעיין" המחבלים המשיך לנבוע ולמלא את החבית בקצב שעלה על הקצב שבו אנחנו "שאבנו" ממנה. לעיתים נדמה היה שמדובר בפעולה סיזיפית וש"אין תחתית לחבית הטרור".
התפנית התרחשה לאחר מות ערפאת ועליית מחמוד עבאס (אבו מאזן) לשלטון, שהציב רעיון חלופי להתנגדות החמושה – "התנגדות לא אלימה" – ומאוחר יותר את רעיון "בניית האומה וגיבוש מוסדותיה". רעיונות אלו אפשרו לצעירים רבים לממש את גאוותם הלאומית ואת מאבקם בישראל בנתיבים אחרים, והיו תחרות לרעיון ההתנגדות המזוינת. צעירים רבים התגייסו לכוחות הביטחון הפלסטיניים, אחרים בהשקעת משאבים בבניית עיר פלסטינית, וחלק עוסק גם כיום בניסיונות השתלטות על שטחי C ועוד.
כך, בתהליך שנמשך כשנתיים, התהפכה המגמה ו"חבית הטרור" החלה להתרוקן. קצב שחיקת הטרור בידי צה"ל, שהמשיך לפעול במלוא הכוח נגד הטרור, היה גבוה מכושר הגיוס של מחבלים בידי ארגוני ההתנגדות החמושה. וזה בדיוק מה שחסר כיום בעזה.
המסקנה
אנו יכולים לחזור עוד עשרות פעמים לג'באליה, לזייתון ולסג'עייה במבצעים צבאיים אמיצים ומקצועיים ובכל פעם להרוג מאות מחבלים. אך ללא אלטרנטיבה רעיונית ל"התנגדות" ההישג יהיה זמני ו"נופתע" לגלות שהכוח הצבאי של חמאס חודש. לו הייתה ממשלת ישראל מקבלת החלטה להכניס לרצועה כתובת אזרחית חלופית בדמות רשות פלסטינית שעוברת רפורמה מבנית בחסות ובבקרה של מדינות ערב מתונות כגון מדינות המפרץ, היינו מעמידים תחרות לרעיון ההתנגדות מבית חמאס.
למרבה הצער, אנו לא עושים זאת. אנו ממשיכים לשחוק את השכבה הצבאית של חמאס ומאפשרים לה להתחדש פעם אחר פעם מהשכבה האזרחית. נכון, הרשות הפלסטינית היא רשות מושחתת הפועלת כנגד ישראל, היא חלשה מכדי לנצח את חמאס ולעולם לא תפעל מולו צבאית - אבל מדובר בתהליך ארוך שיימשך שנים ובמסגרתו נפעל מול כל המערכת של ההתנגדות הפלסטינית, ובו נטפל גם בסוגיות אלה.
במקביל יש לשים לב לתקווה המוצעת לישראל בדמות יוזמה של מדינות המפרץ:
- הרשות הפלסטינית תעבור רפורמות משמעותיות בהובלה ובבקרה של קואליציה בין-לאומית שתורכב מארה"ב וממדינות ערב - איחוד האמירויות, מצרים, ירדן ובחרין.
- הרפורמות יהיו מגוונות, החל משינוי תוכנית הלימוד בבתי הספר וכלה במינוי בעלי תפקידים אחרים בראשותה.
- התמריץ לשינוי יהיה התניית כספי שיקום הרצועה בקיום הרפורמות.
האם ישראל תסכים למהלך של ארה"ב עם מדינות ערב שישנה את פני הרשות הפלסטינית? | צילום: עומר מירון, לע"מ - הרשות הפלסטינית תחלק את הסיוע ההומניטרי במקום חמאס ובכך תתחיל להחיל את מרותה, בחסות הקואליציה הערבית שתממן ותציב כוחות שמירת חוק וסדר (כן, כולל לחימה בארגון הטרור באמצעות חברות אבטחה אזרחיות).
- חמאס יגלה שחלקים מהרצועה אינם בשליטתו ושאיבד את ריבונותו עליה - גאוותו בשנים האחרונות.
- הציבור בעזה יגלה אפשרות תעסוקה אלטרנטיבית בשיקום רצועת עזה.
- צה"ל ימשיך לפעול נגד בכירי הזרוע הצבאית של חמאס, בתיאום חלקי עם הרשות הפלסטינית המחודשת בעזה - בדיוק כפי שהדבר מבוצע כל הזמן ביהודה ובשומרון.
אם ההצעה תקודם, חמאס יגלה שחלקים מהרצועה אינם בשליטתו. שוטרי חמאס בצפון הרצועה, ארכיון
ומה לגבי ממשל צבאי?
צודק מי שטוען שממשל צבאי הוא פתרון טוב יותר מחוסר החלטה ומהמצב הנוכחי. ממשל צבאי ישפר את היכולת לפעול נגד הזרוע הצבאית, ויהיה חלופה תפקודית להיבטים האזרחיים של האוכלוסייה. הבעיה היא שהוא לא חלופה רעיונית - וניסיון העבר מוכיח שלא ניתן לסיים ממשל צבאי בלא עימות צבאי נוסף בנוסח האינתיפאדה הראשונה, או תהליך מדיני להעברת הסמכויות לרשות פלסטינית מחודשת בנוסח ההסכמה שבסיום האינתיפאדה השנייה.
כך או כך, לפתרון כזה יידרשו הרבה זמן והרבה משאבים, ואלה יצמצמו את יכולת הפעולה של צה"ל בזירות אחרות. אנו עלולים למצוא עצמנו מותחים את השמיכה הקצרה לכיוון עזה על חשבון שאר אתגרי הביטחון הדחופים ותוך כדי החמרת הבידוד הבין-לאומי של ישראל. כל זאת מבלי להזכיר את המחירים הפנימיים - האזרחיים, הכלכליים והחברתיים - שיגבה ניהול ממשל צבאי מהחברה הישראלית, אשר חובה להביא בחשבון גם כן.
סיכום
אין זמן. את ההחלטה היינו צריכים לקבל לפני חצי שנה. מדובר בתהליך התהוות ארוך ומורכב שראוי להתחיל מהר. ללא פעולה בו-זמנית נגד התשתית הרעיונות של חמאס במישור האזרחי, לצד פעולה נגד היכולות הצבאיות, לא ננצח את חמאס, גם אם המלחמה תימשך עוד מספר שנים.
יש לצאת ביוזמה ישראלית שמקבלת ומאמצת את רצון מדינות המפרץ להיות אחריות גם הן ל"יום שאחרי" בעזה. אם המחיר הוא הסמכה ישראלית לכינון רשות פלסטינית משופרת בעזה, יש לקבל את סיכון זה.
עסקת חטופים גדולה היא קריטית ומשתלבת היטב עם קידום כתובת חלופית לחמאס: יש להציע עסקה כוללת, "הכול תמורת הכול" ובשלב אחד בלבד. הפסקת הלחימה שעליה תתחייב ישראל תאיץ את המהלך המוצע ברובד האזרחי, וברובד הצבאי תעבור ישראל ממלחמה אל לחימה נגד טרור: פעולות מתמשכות מוכוונות מודיעין מדויק למעצר או לחיסול של מחבלים בתוך השטח הפלסטיני.
>> האלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ולשעבר ראש אמ"ן