למה נכנסנו באמצע היום להיכל התרבות? כי פרופסור רוני גמזו, שהיה מנכ"ל משרד הבריאות ומנכ"ל איכילוב, הוא עכשיו יושב ראש התזמורת הפילהרמונית.
עכשיו אתה גם מבין במוזיקה קלאסית?
"אני משתדל ללמוד ולדעת כמה שיתר, אבל נהניתי ואני עדיין נהנה לשמוע מוזיקה קלאסית, במיוחד החיבורים האלו בין מוזיקה עכשווית למוזיקה קלאסית, זה נפלא, גם אופרות".
כמו שאני מכיר אותך, כבר יש לך הצעות לייעול.
"כן, יש כמה דברים, אבל אני עכשיו בשלב הלימוד, ויש הרבה מה לעשות".
את יום האחרון שלו כמנכ"ל איכילוב הוא פתח בבית החולים ליס ליולדות. פרופ' יריב יוגב, מנהל בית חולים ליולדות ליס, אומר לו וצוחק: "אני רואה את ברהמס ושוברט ומוצרט עושים ישיבת מצב. שישה מיתרים? למה צריך שישה מיתרים בכינור? צריך לקצץ".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"יום אחד אמרת לי, רוחל'ה, 'תראי לי את תלוש המשכורת שלך' והראיתי לך", נזכרת המיילדת רחל סייג. "כשהפכת להיות סמנכ"ל משרד הבריאות, אמרתי לך, 'עכשיו תראה לי את התלוש שלך'. לא הראית לי. אבל לא נורא", היא צוחקת.
כבר לפני שנים רבות החליף הגניקולוג גמזו את חלוק הרופאים בחליפת המנהל, אבל אי אפשר לזייף את היחס כלפיו. "עם גמזו יש לנו רומן רומנטי ואתם רק יכולים כולכם לקנא", אומרת סייג ומנשקת אותו.
"איזה גמזולון"
ההערכה והחיבה מגיעה מרופאים ותיקים שגמזו טיפס מעליהם בהיררכיה וגם מהמיילדת שכבר בגמלאות, אבל חזרה הבוקר כדי לא להחמיץ את יום הפרדה.
"אוי, איזה גמזולון, תצליח", אומרת לו סילבנה אזיקרי, מיילדת לשעבר.
מה זה גמזולון?
"היו פעם בקבוקים גדולים של ספטלון, זה נקרא, ופרופסור גמזו, כשנהיה מנכ"ל, הוא בא והפחית את הבקבוקים. עשה אותם קטנים. לחסוך".
לחסוך.
"הוא כל הזמן חסך. ואז קראנו לבקבוק גמזולון".
"מבין את השפה של ח'אמנאי"
אני שואל אותו על שם המשפחה שלו גמזו. "זה היה תקופה בפרס שלא היו שמות משפחה", הוא מסביר. "שלחו את היהודים, בשלב מסוים אמרו להם, 'תבואו עם שמות משפחה, אי אפשר בלי'. אז הם לקחו פסוקים מהתלמוד, מהתנ"ך, מהמקרא, מכל מיני מקומות. גמזו זה שם הרבה יותר ארוך, זה 'גם זו לטובה'".
זאת אומרת, בילדות, כשהיו מקריאים שמות בבית הספר, זה רוני גם זו לטובה?
"כן. ואז בכיתה ד' נשברתי וביקשתי מההורים שנשנה וההורים שינו יחד איתי".
אתה מבין פרסית?
"אני מבין כשמדברים לידי. כשח'אמנאי מדבר אתה מבין?
"כן, שלושת רבעי מהדברים שהוא אומר. גם קללות".
"שיתוף נדיבים בעלי הון"
הוא פרץ לחיינו לפני ארבע וחצי שנים. בתוך הבהלה של התפרצות הקורונה, נתניהו הביא את גמזו להשליט סדר בכאוס. הפרויקטור גמזו המציא את שיטת הרמזור, אולי אתם זוכרים, ואחרי שלושה חודשים מיהר חזרה הביתה. איש נמרץ מאוד, פיקח ומוכשר כמו שד. הוא תמיד מציב יעדים לבית החולים, רואה רחוק ורואה קרוב.
כמו שהוא יודע לדבר עם העובדים הזוטרים, הוא מצטיין בגיוס עשירים גדולים. גמזו המשיך באיכילוב את מסורת מפעלי הבנייה של פרופסור גבי ברבש, קודמו ופטרונו. בשביל חדר מיון חדש למשל, או טיפול נמרץ חדש, צריך תרומה.
"אני לא קורא לזה גיוס תרומה, אני קורא לזה שיתוף אנשים נדיבים בעלי הון, ואני לא מתבייש בזה".
עכשיו אתה צריך להגיד לתורמים שלכם, עזבו אתכם מעוד סי-טי, אני חייב לפילהרמונית - עוד שלושה סטרדיוואריוס.
"חלק מהם כבר נותנים את הסטרדיוואריוס. וחלק מהם הם באמת אנשים שרואים גם את החשיבות בלחזק מערכות בריאות וגם את מוסדות התרבות של מדינת ישראל וגם את מוסדות החינוך".
"הרגשתי נבוך, כועס"
ב-7 באוקטובר סורוקה מקבל כמעט 700 פצועים, ואתה מנהל בית חולים גדול, מרכזי, לא במשחק. איך הרגשת?
"הרגשתי נבוך, קשה, הרגשתי כועס, כל הרגשות, הרגשתי מתוסכל מאוד, ועשיתי כל מה שצריך כדי להביא לכאן כמה שיותר פצועים כדי לטפל בהם".
הגעת לבור של חיל אוויר ואמרת "תביאו לי, אני רוצה אותם אצלי"?
"לא, לא, לא. הגעתי לבור כדי לראות מה הקונסטלציות של פינוי, איך מחליטים, איך אומרים למסוק הזה להגיע, מה השיקולים, איך זה עושה, איך החבירה ב-699, האם זה הולך על פי סוג הפציעה או איזשהו סבב".
אז הייתה טבלת צדק בין בתי החולים?
"כן, סוג של, ובדקנו אותה כל הזמן".
לא ביקשת עדיפות? לא מתאים לך.
"אני באירוע כזה, ממלכתי".
לא מאמין לך.
"אז למצלמה ממלכתי ובזה עשיתי ככל שיכולתי כדי שהרופאים שלי יממשו את היכולות שלהם".
קטסטרופה הסברתית
מסיבת העיתונאים עם יוכבד ליפשיץ. בת ה-85 מניר עוז, החטופה הראשונה שהופיעה בתקשורת, נערכה באיכילוב רק 12 שעות לאחר השחרור וזכורה כקטסטרופה הסברתית.
"היחס אלינו היה טוב. הם דאגו לכל הפרטים. הם דאגו שיהיה לנו הכול, שהשירותים ינוקו. הם ניקו, לא אנחנו. הם היו מאוד ידידותיים".
קודם כול, באמת אירוע שהיה ממש בתחילת המלחמה, שבועיים, ואף אחד מאיתנו ממש לא הבין עד הסוף איך עוטפים את השבים", אומר גמזו.
גמזו, שחטף על הראש מיריבו הוותיק, מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, מיהר לנער מעליו את הפדיחה. למרות שגמזו עצמו פתח את מסיבת העיתונאים, הוא זרק מתחת לאוטובוס את הדובר הוותיק של איכילוב, אבי שושן.
למה פיטרת את הדובר המסור שלך?
"הוא דובר לא רק מצוין, אולי הדובר הטוב ביותר במערכת הבריאות. אני חייב לומר שהעיתוי (של הפיטורים) היה באמת בעייתי, זה עיתוי אומלל, ובדיעבד, הסתכלות לאחור, לא היינו צריכים לקבל את ההחלטה אז ואולי זה היה בבחינת טעות. יש לי חשבון נפש על זה.
"קורע לי את הלב"
גמזו עצמו התמודד במהלך כהונתו עם גידול סרטני בעינו מסוג נדיר וקטלני והתגבר עליו אחרי שנותח דווקא בארצות הברית. עכשיו הוא הולך הביתה, אחרי תשע שנים, וזה קצת חריג כי אף אחד לא חייב אותו. יחליף אותו אלי שפרכר מאיכילוב, הפרופ' שדייק בתחזיות התחלואה בימי הקורונה.
למה אתה עוזב?
"יש רגע מסוים שאתה מסתכל על המערכת ואתה אומר, רוני, עשית טוב. גם בשאיפות האישיות שלי של מיצוי וגם כשאני מסתכל על אנשים מסביבי ואני רואה אנשים עם כישרון ניהולי גבוה, לא פחות משלי, ואני אומר, זה בסדר גם לא להידבק לכיסא. לא לחכות עד הפרישה ולתת לאדם אחר להמשיך את ההובלה".
ואיך אתה מרגיש היום, שזה באמת היום האחרון?
"קורע לי את הלב. עד דמעות".
לפני 34 שנים הוא התחיל לעבוד באיכילוב, עדיין לא כרופא אלא כטכנאי בבנק הזרע. "אני הייתי סוגר את המכון בשעה שמונה, תשע, עשר בלילה. אם הייתי יוצא לבילוי אז חברות, בנות זוג, הייתי אומר להן, 'בואי תאספי אותי מבנק הזרע'".
סליחה על השאלה הצהובה, תרמת?
"אם אני תרמתי זרע? לא. זה אסור גם, אני חושב, בנהלים שלנו. אבל פעם הקפאתי לי. אמרתי, רגע, הזרע שלי עומד בהקפאה או לא? ועשיתי מה שצריך לעשות באיזו שעה בלילה, שמתי, עשיתי הקפאה, הפשרתי, אמרתי, וואלה, מתרוצצים החברה".
"הפילהרמונית זה לנשמה"
גמזו, שכמנכ"ל שלח מיוזמתו רופאים להתמחויות במרכזים הרפואיים המובילים באמריקה, נאלץ לאחרונה להקדיש זמן ומשאבים כדי להיאבק על הכוכבים שלו. רק בשנה האחרונה בית חולים איכילוב לבדו איבד 20 רופאים בכירים.
זה לא רגע שאתה תגיד, טוב, זה המצב, המדינה אשמה, הממשלה אשמה, המלחמה אשמה, אין ברירה.
"יש ברירה. אנחנו צריכים להילחם בזה, להשקיע מאמץ ולהשקיע משאבים. אנחנו כאן הקמנו קרן שנקראת קרן מומנטום. כל אחד כזה שאנחנו ניאבק להחזיק אותו יקבל עשרות אלפי דולרים. המנכ"ל החדש, אלי שפרכר, נוסע שבוע הבא רק כדי לפגוש 15 רופאים מתנדנדים. זאת המטרה של הנסיעה שלו לניו יורק, למיאמי, ללוס אנג'לס. ואני חושב שזאת חובה של כל אחד ממנהלי הארגונים הרפואיים. ברגע שהוא מרגיש שנכס, איש כל כך יקר, לא רק לבית החולים שלו, אלא למערכת הבריאות בישראל, מתנדנד. הוא צריך לעשות כל דבר. וזה אחת המשימות החשובות ביותר שלו, כדי להחזיר אותם לכאן".
מה עם פוליטיקה?
"אני לא הסתרתי אף פעם שאני שואף אליה. אני חושב שהיום בסיטואציה הפוליטית במדינת ישראל, אני הבן-אדם האחרון שמתאים למנהיגי מפלגות שמחפשים נאמנות וחוסר דעתנות".
לא פנו אליך?
"לא. קרוב לוודאי מהסיבה הזו".
אתה כאב ראש.
"אולי לדברים מסוימים כן, לציבור בוודאי שלא".
אם לא לפוליטיקה, אז לאן? הפילהרמונית זה רק העיסוק לנשמה. גמזו הולך לעשות כסף.
אתה הולך להיות יושב ראש מגדל אחזקות. מה אתה מבין בביטוח?
אני מבין, ומי שמנהל את איכילוב, שזה קונצרן של ארבעה מיליארד, אז יכול גם לעמוד באתגר של חברות ביטוח והאתגרים של קונצרנים בהיקף הזה".
אל תתפלאו אם בקרוב תתחילו לשמוע על הפילהרמונית גם אם אינכם בדיוק משוחרי הז'אנר. או שיקוצצו הטובות או שכל מנוי חדש יקבל איזה גמזולון, תהיו בטוחים שבראש של היושב ראש כבר מתרוצצים הרעיונות כמו זירעונים של סטודנט צעיר.
תחקיר: מאי פכט