חודשים ספורים אחרי שפרצה המלחמה מצאה עצמה ישראל מתגוננת מפני לחצים כבדים בזירה הבין-לאומית. מעבר להפגנות המתלהמות ברחובות, דעת הקהל הרעילה ברשתות והזירה המשפטית האגרסיבית שנפתחה נגדה בבית הדין בהאג – את מנוף הלחץ החזק ביותר חוותה ישראל בתחום הביטחוני. גרמניה, כפי שחשף תחקיר בין-לאומי של "שומרים" בספטמבר, עצרה כמעט לגמרי את ייצוא הנשק ההתקפי לישראל. צרפת אסרה על חברות ישראליות להשתתף בתערוכות ביטחוניות חשובות בפריז, בריטניה הקפיאה עשרות רישיונות יצוא נשק לישראל, איטליה קיבלה החלטה רשמית שלא לשלוח עוד חימושים, וכך גם ספרד – שנוסף על כך סירבה שספינות הנושאות ציוד ביטחוני המיועד לישראל יעגנו בשטחה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
זולת ארה"ב – שאומנם השתמשה לאורך המלחמה במשלוחי החימושים כ"שוט" אל מול ישראל, אבל בד בבד גם ציידה אותה בחימושים רבים והעניקה לה גב נרחב – מדינות אירופה לא חסכו את שבטן מישראל. את האמברגו שהן הטילו הן נימקו בחשש שהנשק ישמש את ישראל לפעולות המפירות את החוק הבין-לאומי בעזה.
ואולם כפי שחושף כעת תחקיר שומרים, למרות ההצהרות התקיפות והטפות המוסר האירופיות, כאשר זה נוגע לאינטרסים הביטחוניים שלהן, אותן מדינות מפגינות מה שאפשר לכנות "גמישות מוסרית" רבה הרבה יותר. כמה מהן עדיין מנהלות קשרים שוטפים, לרבות הזמנות לכנסים מקצועיים – וגם רוכשות ציוד ביטחוני ישראלי מתקדם, ובכלל זה אף אמצעים שונים, שלפי פרסומים עשו לעצמם שם בשימוש מבצעי בזמן שחלף מתחילת המלחמה.
"קבלת הפנים" מגופי המשטרה בספרד
בקרב מדינות אירופה, ספרד היא אחת המבקרות התקיפות ביותר של ישראל מאז פרוץ המלחמה, אם לא החריפה שבהן. באופן רשמי היא הקפיאה כל מכירה של חימוש ונשק לישראל וכן רכישה מישראל, ומאז מאי 2024 היא אסרה כאמור עגינת משלוחי נשק לישראל בשטחה. בראשית אוקטובר האחרון אמר ראש הממשלה פדרו סנצ'ס כי הוא מאמין ש"לנוכח המתרחש במזרח התיכון, על הקהילה הבין-לאומית לעצור בדחיפות את יצוא הנשק לממשלת ישראל". זמן קצר לאחר מכן ביטל שר הפנים שלו חוזה של המשמר האזרחי (Guardia Civil) לרכישת 15 מיליון קליעי 9 מ"מ בשווי של כ-6.5 מיליון אירו מחברה ישראלית.
עם זאת, כך נחשף כעת, חברות ביטחוניות ישראליות זכו במקביל לקבלת פנים חמה במדריד. לפי פוסט שהעלתה בלינקדאין ראש תחום הכלכלה והמסחר בשגרירות ישראל במדינה, ביוני 2024 הגיעו חברות ישראליות לספרד כדי להציג את מוצריהן לפני נציגי הרשויות הספרדיות, ובכלל זה בכירי המשטרה והאכיפה.
אחת החברות שהצטרפו היא קורסייט (Corsight AI), שפורסם כי מערכת זיהוי הפנים המתקדמת מתוצרתה שימשה את ישראל בעזה – בין היתר במאמצי החיפוש אחר חטופים וכן בזיהוי מחבלי חמאס וארגוני הטרור בתוך ההמון העזתי, פרסום שעליו החברה לא הגיבה. על פי כתבה בניו יורק טיימס מהשנה שעברה, החברה זקוקה לפחות מ"מחצית הפנים של האדם" כדי להביא לזיהוי מלא שלו. לדבריה, הטכנולוגיה שפיתחה מסוגלת להרכיב זיהוי מצילומים בזוויות מאוד לא שגרתיות.
חברות אחרות שהשתתפו בכנס בספרד הן מגנ"א בי-אס-פי (Magna BSP), שידועה בעקבות מערכות הניטור הפועלות בבתי כלא ישראליים ובמזרח ירושלים, וכן חברת די-פנד (D-Fend Solutions) – שפיתחה מערכת הגנה מפני רחפנים, מערכת שפורסם כי שימשה את צה"ל במלחמה. אחת הנציגות הישראליות שהשתתפה באותו אירוע ציינה בפוסט שהעלתה כי לקראת הביקור אומנם התעוררו בה חששות בשל ההתפתחויות השליליות ביחסים בין המדינות, אך לבסוף נוכחה לדעת כי רוח השותפות ושיתוף הפעולה עמדה בעינה.
מסמך שמעיד על פגישה מתוכננת של חברות ישראליות עם המשמר האזרחי בספרד:
נתונים רשמיים של ממשלת ספרד גיבו את התחושות וחשפו כי בנובמבר 2024 התקבלו בספרד לפחות שני משלוחים שיובאו מישראל, ובהם מוצרי ביטחון מגוונים – פצצות, רימונים, מוקשים, טילים כאלה ואחרים וחימושים מסוגים אחרים.
דיווח ספרדי על משלוחי הנשק מישראל:
חודשיים קודם לכן, גם כן במדריד, נפגשו ישראלים וספרדים בכינוס שעסק בתחום החקירות, הזיהוי הפלילי והסייבר, בהשתתפות נציגים בכירים של מערכת האכיפה בספרד. באותו כינוס נשא דברים אשר רובל, דירקטור המכירות באירופה, באפריקה ובמזרח התיכון של חברת הסייבר הישראלית סלברייט (Cellebrite), המתמחה בשליפת נתונים מטלפונים נעולים.
הזמנה לכינוס ביטחוני בספרד בספטמבר האחרון, בהשתתפות חברת סלברייט:
מוצרי החברה הישראלית צוינו גם בהקשר של שימוש בעייתי שנעשה בהם נגד עיתונאים ופעילים פוליטיים ברוסיה, בבלארוס ולאחרונה גם בסרביה. בתגובה על תחקיר אמנסטי אינטרנשיונל מדצמבר האחרון מסרה החברה שאינה מבצעת פעילות סייבר התקפי מכל סוג שהוא וכי תבדוק עם הלקוחות שלה את הטענות לשימוש לרעה בטכנולוגיה שלה. כמו כן הודיעה כי הפסיקה למכור את מוצריה לרוסיה ולבלארוס.
אשר לקשרי הביטחון הנמשכים עם ספרד, מסמך שהגיע לידי שומרים מגלה כי נציגים של חברות ביטחוניות ישראליות עומדים לשוב לספרד גם בחודש הקרוב, כדי להציג את מוצריהן בפני נציגי המשטרה הקטלאנית, המשטרה הבאסקית, וכן בפני יחידות מיוחדות של כוחות השיטור וביטחון הפנים הארציות של ספרד.
הטילים בדרך לרומא
ספרד אינה היחידה שמשחקת עם ישראל משחק כפול. באיטליה, למרות ניסיונותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקשור קשרים עם מנהיגים מן הזרם השמרני באירופה, הודיעה ממשלתה של אשת הימין ג'ורג'ה מלוני כי הקפיאה את כל חוזי הביטחון עם ישראל מאז מתקפת 7 באוקטובר וביקרה אותה על פעילותה בעזה ובלבנון. "לא ניתן עוד להצדיק" את המתקפות על אזרחים בעזה, נימק בריאיון גווידו קרוזטו, שר ההגנה וחבר מפלגתה של מלוני, "האחים של איטליה".
ואולם, גם במקרה זה לא עצרו ההצהרות את משלוחי הנשק מישראל: לפי נתונים שהוצגו לראשונה בכלי התקשורת האיטלקי Il Fatto Quotidiano, במחצית הראשונה של 2024 ייבאה איטליה מישראל "כלי נשק ותחמושת" בשווי 16 מיליון אירו.
באפריל אשתקד הפרלמנט האיטלקי אף אישר להשלים עסקת רכש של מאות טילים מתקדמים מסוג ספייק (Spike) מתוצרת רפאל, המשמשים את צה"ל. חברי הפרלמנט דנו בתוכנית "להבטיח את השלמת השלב השני" של חוזה שנחתם לפני המלחמה, ואישרו את מימון המהלך בסכום של 92 מיליון אירו.
אישור הפרלמנט האיטלקי לרכישת טילי הספייק:
טילי הספייק, אגב, נהנים מביקוש גדול באירופה, בין היתר על רקע המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. בספטמבר הודיע צבא הולנד שירכוש יותר ממאתיים מהם בחוזה גדול. בשבוע שעבר דיווח עיתון הארץ כי הולנד עומדת לחתום עם אלביט על חוזה נוסף בהיקף 175 מיליון דולר, אף שבית המשפט ההולנדי החליט לאסור משלוח חלפים למטוסי F-35 לישראל על רקע המלחמה בעזה.
נשיא ברזיל תוקף – הצבא קונה מל"טים
מדינה נוספת שהטילה עיצומים על ישראל היא בריטניה, אף שהיא שותפה פעילה למלחמה בחות'ים בתימן. בתחילת ספטמבר השעתה בריטניה עשרות רישיונות יצוא לישראל של כלי נשק ופריטים אחרים ששימשו לצרכים צבאיים בעזה, ובהם חלקים של מטוסי קרב, מסוקים ורחפנים, בנימוק של "עבירות על החוק הבין-לאומי". בו בזמן, כפי שמגלה שומרים, במחצית השנייה של 2024 הודיעה המשטרה במחוז אסקס (מצפון-מזרח ללונדון) על כוונתה להשתמש בטכנולוגיית זיהוי הפנים של קורסייט הישראלית.
מתברר כי קורסייט מבוקשת גם מחוץ לאירופה – אצל מדינה שראשיה נכנסו בשנה האחרונה לעימות חזיתי פומבי ואגרסיבי עם ישראל. מדובר בברזיל, שנשיאה לולה דה סילבה אף החזיר את השגריר מישראל (במאי 2024). בחודש שעבר נאלץ חייל ישראלי להימלט מאותה מדינה לאחר שהחלו נגדו הליכים בחשד לפשעי מלחמה. מעניין לגלות כי למשטרה הצבאית בעיר הגדולה ביותר בברזיל, סאו פאולו, אין שום בעיה לאמץ את הטכנולוגיה של קורסייט.
אין זה הקשר הישראלי-ברזילאי היחיד: AEL International, חברה-בת ברזילאית של אלביט מערכות הישראלית, ממשיכה לחתום על חוזים עם ממשלת ברזיל. בשנת 2024 הוציא צבא ברזיל 50 מיליון ריאל ברזילאי (כ-8.5 מיליון דולר) על רכישת מל"טים מסוג הרמס מתוצרת אלביט, שמשמשים את צה"ל לא מעט בשמי עזה ולבנון, ואף הציג גם רק"ם (רכב קרבי משוריין) חדש שפותח בידי חברת AEL – שבנוסף גם סיפקה סימולטור (מַדמה) לצבא ברזיל.
הדיווח בברזיל על עסקת נשק עם ישראל:
ואם באלביט עסקינן, נחזור מברזיל לבריטניה: מאז אוקטובר 2023 חתם משרד ההגנה הבריטי על חוזים עם חברות ביטחון ישראליות מובילות דוגמת רפאל ואלביט – אותה אלביט שרווחיה נסקו בשנת 2024 ושמדינות אירופה הן את השוק השני בגודלו לפיתוחי החברה.
"אתה לא קונה נשק מהמפסיד"
העוצמה של תעשיית הנשק הישראלית אינה דבר חדש. על אף קוטנה היחסי, ישראל היא אחת מעשר המדינות המובילות בעולם ביצוא הביטחוני. מדינות אירופה תופסות קרוב ל-30% מהיצוא הביטחוני שלנו, לפי נתוני 2022. מרבית היצוא הביטחוני המקומי הוא בתעשיית המל"טים, הטילים, מערכות ההגנה והסייבר, אבל לא רק.
העובדה שמערכות נשק ישראליות נהיו מבצעיות בעזה, לא רק שאינה מרתיעה קונים פוטנציאליים – ההפך הוא הנכון, כפי שאומר לשומרים איאן אוברטון, פעיל זכויות אדם שדיווח מהסכסוכים האלימים בעולם ועומד כיום בראש עמותת Action on Armed Violence (AOAV), שמקום מושבה בלונדון. "מדינות תמיד ירצו לקנות את מערכות הנשק הכי טובות", הוא אומר. "למה לקנות את המערכת השנייה באיכותה ולהסתכן בתבוסה? אתה רוצה לקנות כלי נשק ממי שמביס את האויב שלו, ובזה ישראל מבריקה. אתה לא קונה נשק מהמפסיד. כל הקומפלקס הצבאי-תעשייתי מעדיף תמיד את המנצחים".
מנקודת מבט צבאית כזו, אומר אוברטון, "אפילו לא באמת מדברים על ההיבטים המורכבים מוסרית של האופן שבו נוצרה המערכת הזאת מלכתחילה". הוא מסביר כי ממילא יצוא של חימוש ונשק מועד בדרך כלל לרגולציה הדוקה יותר מאשר יבוא שלהם. "הפרוטוקולים לסחר בנשק עוסקים בדרך כלל במי שאתה מייצא אליו, לא במי שאתה מייבא ממנו", כך אוברטון. "לדוגמה, האמנה לפיקוח על סחר בנשק מנוסחת בראש ובראשונה על מה שיקרה לכלי הנשק האלה מרגע שיגיעו למדינה מסוימת, ולא בהתייחס לשימוש שנעשה בהם בידי המדינה המייצאת או לאופן שבו בוצעו המחקר והפיתוח של הטכנולוגיה. אנחנו אף פעם לא באמת שואלים מה עשו כלי הנשק האלה לאזרחים במהלך הייצור והפיתוח".
ד"ר נטלי דודזון, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, מאשרת כי גם אם יכולות להיות מגבלות חוקיות במכירת מוצרים שעלולים לפגוע בזכויות אדם, אין היא מודעת לשום רגולציה משפטית – אירופית או בין-לאומית בכלל – שמגבילה רכישת אמצעי לחימה שפותחו במה שמכונה "נסיבות שנויות במחלוקת".
עוד אומרת דודזון כי אי אפשר לצפות מחברות כמו אלביט ואחרות שלא ישתמשו בעובדה שמוצריהן כבר נוסו בהצלחה "על רטוב" בשדה הקרב לצורך קידום המכירות שלהן. "זה מה שהחברות תמיד עשו", היא מציינת ומוסיפה: "ואני חייבת לומר שבתערוכות נשק שביקרתי, בפריז למשל, ראיתי חברות לא רק מישראל שעושות את זה. גם כשחברה צרפתית מוכרת אמצעים טכנולוגיים לפיזור הפגנות היא מדגישה את העובדה שהאמצעים נוסו בהצלחה על מפגינים בצרפת".
תגובות