החייל נ', כמו רבים אחרים, העלה לרשתות החברתיות תמונות שלו בזמן הלחימה בעזה. במהלך נסיעה לחו"ל, משרד החוץ והקונסוליה הישראלית במדינה יצרו איתו ועם משפחתו קשר בהול: אתה צריך לעזוב, נאמר לו. נ', שעלה על הרדאר של ארגון אנטי-ישראלי, נאלץ לברוח מהמדינה בעקבות פוסטים שפורסמו נגדו. נ' סיפר לנו כי הוריו דאגו – והוא עצמו מיהר להבין את הסיכון ועזב. אומנם אותו חייל הודה כי פעל בחוסר שיקול דעת כשהעלה לרשת תמונות שלו בעזה, אך הוא הסביר ש"כולם העלו תמונות".
מאז החלה המלחמה, חיילי צה"ל מותירים לא רק את טביעת המגף הצבאי ברחבי רצועת עזה (ובחזיתות אחרות), אלא גם את טביעתם הדיגיטלית. רבים מצלמים עצמם בפעילות מבצעית ומפרסמים סרטונים ותמונות ברשתות החברתיות, כולל תיעודים בעייתיים מאוד של התנהגות בלתי הולמת. זה קורה בניגוד לנהלים, כמובן, אבל צה"ל אובד עצות אל מול התופעה למן ראשיתה, כפי שחשף תחקיר שומרים, שפורסם גם במגזין N12 לפני קרוב לשנה. לא רק שהיא לא רוסנה מאז, היא העתיקה עצמה גם לזירות הלחימה בצפון, ואת המחיר משלמים כעת אותם החיילים שחשפו עצמם.
עבור ארגונים אנטי-ישראליים רבים המבקשים להעמיד לדין את חיילי צה"ל, מדובר במכרה זהב דיגיטלי: הם אוספים את התיעוד כראיות ל"פשעי מלחמה" לכאורה שבוצעו בעזה ובהסתמך עליהם מבצעים איכון מדויק ואף משרטטים מפות פומביות מפורטות של האירועים. השלב הבא מבחינת חלק מהארגונים הללו הוא "דוקסינג" – חשיפת המידע האישי ביותר של החיילים והפצתו בקבוצות רשת עוינות שמטרידות אותם, מתנכלות להם ומאיימות עליהם, כפי שסקר תחקיר שומרים, שפורסם גם במגזין N12 בחודש אפריל.
המרוץ נגד השעון בארץ זרה
אחד הארגונים האלה, קרן הינד רג'ב (The Hind Rajab Foundation), מצליח לעורר בחודשים האחרונים בהלה בקרב בכירים בצה"ל ואנשי משרד החוץ גם יחד. ביד האחת הוא שלח את שמותיהם של למעלה מאלף חיילים ישראליים לבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג (ICC) בגין "פשעי מלחמה" ו"רצח עם בעזה", ובהם גם חיילים ישראליים בעלי אזרחות כפולה, באחת התלונות הגדולות ביותר שהוגשו אי-פעם ל-ICC; וביד השנייה, הוא יוצא "לצוד" את החיילים כאשר הם יוצאים לחו"ל ומנסה לגרום למעצרם בזמן אמת.
שיטת המעקב אינה מאוד מתוחכמת אבל יעילה, נוכח העובדה שאותם חיילים מספקים את המידע ה"מפליל" על עצמם: אנשי הארגון מצליבים את המידע שבפרופילי האינסטגרם, הטלגרם או הפייסבוק של החיילים, שם הם מעלים תמונה או מיקום כאשר הם נופשים בחופי תאילנד, סרי לנקה, או כשהם מטיילים להנאתם בבירה אירופית כלשהי. תיעודי החופשה נמצאים ברשתות לא פעם בין סרטונים מהפעילות בעזה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
חמושים בפוסטים הללו, אנשי הינד רג'ב יוצאים בקריאות פומביות מתוקשרות מאוד למעצרם של החיילים הישראלים בידי המדינה המארחת והעמדתם לדין, ונותנים את האות לאותו מרוץ נגד הזמן שבמסגרתו נזעקים אנשי משרד החוץ לדחוק בחיילים שימהרו לעזוב את המדינה פן ייעצרו. זה כבר קרה בקפריסין ובסרי לנקה כפי שפורסם לאחרונה, אבל לא רק שם. חיילים ובני משפחותיהם קיבלו פניות בהולות מן הרשויות בישראל, שדוחקות בהם לחזור הביתה גם ממדינות אחרות. לאחרונה נחשף כי צה"ל הזהיר כ-30 חיילים וקצינים שלחמו ברצועת עזה כי עליהם להימנע מנסיעות לחו"ל.
כעת חושף תחקיר שומרים את הגורמים העוינים לישראל העומדים מאחורי קרן הינד רג'ב, שמקום מושבה בבלגיה. הקרן נקראת על שמה של ילדה עזתית בת 6 שנהרגה בנסיבות טרגיות בעזה בתחילת השנה, ככל הנראה מאש צה"ל, כפי שפרסם תחקיר הוושינגטון פוסט, אף כי צה"ל לא קיבל אחריות למקרה.
היסטוריה של שערוריות ושנאה לישראל
קרן הינד רג'ב הוקמה בספטמבר 2024. לפי רשומות שבחן שומרים, היא קשורה גם בארגון אחר, שמאתר גם הוא חיילים ישראלים בעולם: "תנועת 30 במרץ" (התאריך שבו מציינים פלסטינים את "יום האדמה"). בראש שני הארגונים עומדים שניים: דיאב אבו ג'הג'ה וכרים חסוּן, המתגוררים בבלגיה.
אבו ג'הג'ה נולד ב-1971 בכפר הלבנוני בינת ג'ביל, חסון נולד בבלגיה ב-1979 בעיירה רומסט. שניהם פעילי איסלאם קיצוני, הביעו תמיכה בארגון הטרור חיזבאללה ונכללו ברשימת המעקב של ארה"ב אחר דמויות שנדרשות לעבור בידוק מיוחד לפני טיסה או מנוּעים מעלייה לטיסות אל ארה"ב או לטיסות החולפות מעליה – תת-רשימה של רשימת המעקב האמריקאית אחרי חשודים בטרור.
לאבו ג'הג'ה, העומד בראש הינד רג'ב, יש היסטוריה של פרובוקציות. הכניסה לבריטניה נאסרה עליו בגין קיצוניות, והוא היה נתון גם לחקירות בבלגיה, שם הוא מתגורר, בעיקר על רקע האשמות בכך שליבה הפרות סדר על רקע אתני. במהלך השנים "זכה" לתשומת לב פומבית בגין כמה מהתבטאויותיו הקשות, החל בהגדרת פיגועי 11 בספטמבר בארה"ב "נקמה מתוקה", וכלה בדברי הלל להתנגדות פלסטינים "בכל האמצעים" אחרי פיגוע שנרצחו בו ישראלים.
בעבר סיפר אבו ג'הג'ה לניו יורק טיימס שבראשית שנות האלפיים קיבל הכשרה צבאית מחיזבאללה, אך באחרונה הכחיש שהיה חבר בארגון הטרור. עם זאת, הוא עדיין מביע אהדה לזרוע הצבאית שלו ומציין כי כמה מראשיו הם "חברים".
מיצג השנאה במחנה המעבר הנאצי
לפני הקמתה של קרן הינד רג'ב כבר עבדו יחד אבו ג'הג'ה וחסון בליגה הערבית האירופית (AEL) – ארגון שתפס כותרות בשעתו כאשר הקים קבוצה קטנה שסיירה באנטוורפן בחיפוש אחר "התנהגות גזענית" מצד המשטרה. התובע העירוני ביקש לחקור את היוזמה בחשד שמדובר במיליציה פרטית. ה-AEL גם נקנסה בגין פרסום קריקטורה שטענה שהשואה נבדתה בידי יהודים. חברים אחרים לשעבר בארגון, דוגמת פואד בלקאסם מהארגון המוסלמי-בלגי Sharia4Belgium, גייסו מאוחר יותר מאות בלגים צעירים לקבוצות ג'יהאדיסטיות בסוריה.
שנאה לישראל לא חסרה גם לחסוּן, שלאחר מותו של מחבל חיזבאללה סמיר קונטאר, רוצח בני משפחת הרן בפיגוע בנהריה ב-1979, החליף את תמונת הפרופיל בפרופיל הפייסבוק שלו לתמונתו של קונטאר. עשור קודם לכן, ב-2004, לכן עורר פרובוקציה, כאשר הגיע עם מיצג של ארון קבורה עטוף בדגלים איסלאמיים לאתר ההנצחה למחנה המעבר מכלן (Mechelen), ששימש את גרמניה הנאצית כדי לכלוא בו את יהודי בלגיה – מחנה שנשלחו ממנו עשרות אלפי יהודים למחנות ההשמדה.
חסון כיום הוא פעיל ציבורי בעיירה ווילברוק (Willebroek) שבבלגיה. עצם העובדה שהוא נכלל ברשימת מועמדיה של מפלגתו למועצת העיר הייתה אחד המכשולים המרכזיים בפני הקמתה של קואליציה עירונית, שכן חברים במפלגה שמנגד מסרבים לכהן בקואליציה איתו.
"חשוב שילמדו מהמקרה שלי"
בניסיון להתמודד עם התופעה נסמכת ישראל על רשת של מומחי משפט מקומיים ברחבי העולם, כדי להעריך את הסכנה שחיילי צה"ל ואישים אחרים בעלי תפקיד רשמי יועמדו לדין בחו"ל. צה"ל ומשרד החוץ אף מפעילים מחלקה מיוחדת כדי להתמודד עם מקרים כאלה, אך נראה שהמאבק רק בראשיתו.
החיל נ', שנאלץ לברוח בחזרה לארץ, מלין על כך שהצבא לא סיפק כל תדריך באשר לסיכונים העלולים להתעורר עקב כך. "חשוב לי מאוד שאנשים ילמדו מהמקרה שלי, ויבינו שלהעלות תמונות מהצבא לא עוזר לנו בעולם", הוא מוסיף. אלא שהעניין אינו רק בתמונות ובסרטונים שהעלו החיילים לרשתות החברתיות: שורש הבעיה שגורם לכל חייל ישראלי להיות נרדף, ובחזקת אשם עד שיוכח אחרת, טמון בהיעדר אכיפה מצד הרשויות בישראל ובמשבר אמון עם מדינות בעולם.
פרופ' ויוס קוטרוליס, מומחה למשפט בין-לאומי באוניברסיטה החופשית של בריסל (ULB), מסביר: "כאשר מדינות מכוננות ביניהן יחסי אמון, הן יכולות להידבר לגבי כל מקרה ומקרה ולקבוע אם חייל בעל אזרחות כפולה אמור להיחקר במדינת מוצאו או בישראל".
כעת, הוא מציין, "יש למדינות בעיית אמינות בכל מה שנוגע לחקירות ישראליות של חיילים. ההבנה היא שיש פער ברור בין מספר ההפרות ובין מספר החקירות שנפתחו, ולכן קשה לשכנע מדינות אחרות שישראל עצמה מנהלת חקירות רציניות ויסודיות, ועושה זאת בצורה שתייתר את הצורך בהתערבות זרה". על גודל הפער מעיד למשל פרסום של עיתון הארץ ולפיו צה"ל הגיש 15 כתבי אישום בלבד נגד חיילים שנחשדו בעבירות הקשורות במלחמה: כמעט כל אלה נגעו למעשי גנבה, ואף לא אחד מהם נגע, למשל, לגרימת מותם של עצורים.
המצב שמעמיד בסכנה את כל החיילים
בצה"ל מודעים לכך: הפרקליטה הצבאית הראשית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי, התייחסה לסיכון וציינה כי כאשר אין מאפשרים לנהל כל חקירה באשר לאפשרות של פשעי מלחמה בעזה, הדבר מעמיד בסכנה את החיילים כולם. עו"ד דוד בנימין, מומחה למשפט בין-לאומי ובכיר לשעבר בפרקליטות הצבאית, ציין בשיחה עם שומרים כי ההגנה הטובה ביותר של צה"ל מפני הליכים משפטיים בחו"ל, הן בהתייחס לבית הדין הפלילי הבין-לאומי והן בהתייחס לאפשרות המעצר של חיילים יחידים, היא שצה"ל יטפל בנושא בעצמו, "באמצעות חקירה ממשית, ובמקרה הצורך באמצעות הליכים משפטיים כאן, בבית".
טיפול במקרים הללו במסגרת מערכת המשפט הישראלית יבהיר כי התופעות הללו אינן מייצגות את המדיניות של צה"ל, אלא שאז נכנסים לתמונה אנשי ימין וארגוני ימין, לרבות חברים בכירים בקואליציה, שנזעקים בכל מקרה שבו חיילי צה"ל מואשמים במעשה שאינו כדין – כפי שקרה למשל בפרשת שדה תימן. בכך הם מערערים את הלגיטימציה הציבורית של המערכת המשפטית לנהל חקירות בלתי תלויות שכל כך נחוצות לשמירה על הדין גם בעת מלחמה, ועל אחת כמה וכמה בזירה הבין-לאומית.
"הגישה העקרונית של ממשלת ישראל לא מסייעת לאפשרות שבחו"ל יתייחסו לחקירות כאלה ברצינות", אומר פרופ' קוטרוליס ומסמן בעיה נוספת בהימלטות של ישראלים ממדינות שבהן הם עולים על הרדאר, כאשר מדינת ישראל היא שדוחפת לכך: "הרעיון לפנות לחיילים כדי שיוכלו להימלט מהדין מנוגד בפירוש למחויבויות של ישראל לאמנות הבין-לאומיות שהיא עצמה צד בהן, דוגמת אמנת ז'נווה", הוא אומר. על כן, ישראל תהיה חייבת להתמודד עם הנושא ולא רק לברוח ממנו ולהבריח את אזרחיה ממדינות ברחבי העולם.
במשרד החוץ ובמשרד המשפטים סירבו להגיב על הכתבה.