כשעה בלבד של נסיעה מגורדי השחקים בדובאי נמצאת האמירות הכי צפונית וגבוהה באיחוד האמירויות, הרחק מהאטרקציות מנקרות העיניים והמוני התיירים. השלט "ראס אל-ח'ימה" (בעברית: ראש האוהל) מתנוסס וכבר אין מקום להתבלבל. אותנטיות וטבע הם שם המשחק פה, מקום שבו ההרים נושקים לים ולמדבר. ולמי מכם שהשם ראס אל-ח'ימה עדיין לא מוכר לו, זה כנראה לא יימשך עוד הרבה זמן: בשנת 2027 ייפתח פה הקזינו הראשון באיחוד האמירויות שבונה באי מרג'אן חברת ווין ריזורטס (Wynn Resorts) מלאס וגאס, והפרויקט הענק הזה כבר צד את העיניים של כל מי שפגשתי ומבין את גודל הפוטנציאל.
בדרך לג'בל ג'ייס, ההר הגבוה ביותר באיחוד האמירויות שגובל עם עומאן, אני מצטרפת לתמר סמולוביץ (43), שמתגוררת בראס אל-ח'ימה בשלוש השנים האחרונות עם בעלה מקס ושתי בנותיה, נועה (11) ושירה (8). משפחת סמולוביץ היא מהמשפחות הישראליות המעטות שבחרו לגור באמירות הרביעית בגודלה ולא בדובאי או באבו דאבי. "ראס אל-ח'ימה, עם הנופים עוצרי הנשימה והאטרקציות המסעירות שלה, היא פנינה חבויה שממתינה להתגלות בידי התיירים הישראלים – וזה בדיוק הזמן לבקר בה, לפני שהקזינו הראשון יפתח את שעריו", היא אומרת.
בזמן הנסיעה ברכב, שנמשכת כחצי שעה, הכביש מתפתל מעלה-מעלה לאורך 30 ק"מ עד לפסגה. הנוף המרהיב של ההרים מתעצם ומזכיר מעט את הרי אילת. "ראס אל-ח'ימה שונה מדובאי ומאבו דאבי מבחינת הגודל ואין בה אותם הבניינים המנצנצים. במקומם יש הרבה יותר טבע והיסטוריה. באזור לא מאוד גדול אפשר לראות הרבה דברים ולחוות את המדינה כפי שהייתה לפני הנפט", ממשיכה סמולוביץ לתאר. "זו אווירה אחרת, אותנטית. אבל גם פה יש מלונות מפנקים וריזורטים, במחירים הרבה יותר משתלמים, עם חופים יפהפיים".
כחובבת מושבעת של איחוד האמירויות, הביקור בראס אל-ח'ימה, שפנטזתי עליו במשך תקופה, הוא הגשמת חלום, ולו רק בשביל ההרפתקה המיוחדת שנחשבת חובה לכל מי שמחפש שיכרון חושים – האומגה הארוכה בעולם, שחוצה את השמיים ואת הנוף של הרי ג'בל ג'ייס בגובה 1,834 מטר, במהירות 140 קמ"ש ובאורך 2,832 מטר.
אני נכנסת למרכז ההרפתקאות, ובתוך כמה רגעים אחת מאנשי הצוות כבר מקבלת את פניי לרישום ולתדרוך. בסיומם מרכיבים עליי את כל הציוד, לקראת נסיעה קצרה אחרונה לפלטפורמת השיגור. "את מוכנה?" שואל אותי שם האיש ומחבר אותי אל קו החבל הארוך בעולם, בזמן שאני נרגשת ונושמת נשימה עמוקה. "זה בטוח? אני בסדר?" אני מוודאת איתו והרגליים שלי משוכלות. ולפני שהוא משגר אותי אני שואלת שוב והוא מתעקש שכן.
"הינה, זה קורה", אני חושבת לעצמי. גם אם התנוחה שלי לא 100%, מאוחר מדי להתחרט. הדופק שלי מואץ במהירות, הולם כמו תופים, ואחרי צרחה קלה שאני משחררת מרוב אדרנלין, אני מביטה סביב ומתרגשת מהנוף המשגע שנגלה מול עיניי על פני מסלול של 4 ק"מ.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"בימים הראשונים זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר"
ובכל זאת, כשסיפרתי לחבריי שמתגוררים בדובאי השכנה על הנסיעה לראס אל-ח'ימה, חלקם הרימו גבה ותהו: "מה איבדת שם?" הסקרנות והרצון לפגוש את האמירות האחרת, ששונה ממה שראיתי קודם לכן, ניצחו וגרמו לי להגיע הנה. קבלת הפנים במלון שהגעתי אליו באי מרג'אן הייתה מעט פחות מזמינה עבורי כישראלית. כשנדרשתי למלא את הטפסים הדיגיטליים של הצ'ק-אין ולסמן את מדינת המוצא שלי – ישראל לא הייתה אחת האפשרויות. "פלסטין", לעומת זאת הייתה ברשימה.
"אני מישראל, אין מדינה כזו פלסטין", הבהרתי לפקידת הקבלה, שכנראה לא אחראית למחדל המביך הזה שקורה כמעט ארבע שנים לאחר שנחתמו הסכמי אברהם. "למה אין פה ישראל כאפשרות?" תהיתי, והיא לא ידעה לספק לי את התשובה. בסופו של דבר היא טענה שבסך הכול מדובר ב"טעות" והושיטה לי את הכרטיס לחדר שלי. אבל בעיתוי הרגיש של המלחמה בעזה, זה לא סיפק אותי וביקשתי שזה יטופל.
סמולוביץ הקימה לפני שנה וחצי את Adventurous Camel - חברת תיירות המתמחה בסיורים יומיים בעברית בראס אל-ח'ימה ובדובאי. היא עשתה את זה עם אניה, השותפה שלה. אומנם היא חשה ביטחון בתקופה הזו כישראלית שמתגוררת שם – אך במהלך המלחמה היא מצאה את עצמה גם ברגעים שבהם הביטחון התערער מכורח הנסיבות.
איפה תפס אותך 7 באוקטובר?
"בימים הראשונים זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר. כמו כולם, חששתי. באותו יום הייתה מסיבת יום הולדת של הילדה שתוכננה מראש ולא יכולנו לבטל. לא רצינו להסביר לילדה בת 7 מה קרה וגם לא הבנו לחלוטין בשלב הזה. כולם שמחים ומאושרים ואת לא יכולה להיות ככה כשאת מתחילה להבין שזה לא עוד אירוע – יש חטופים ונרצחים".
"בימים הראשונים הייתה אי-בהירות והייתה מחשבה: האם האמירותים יתעצבנו ויחליטו שהם מנתקים את היחסים? ואז איפה זה תופס אותנו? אנחנו צריכים להתקפל וללכת?" משחזרת סמולוביץ את רגעי האי-ודאות שצרובים בזיכרונה. "זה היה חשש עמוק ומבלבל".
נתקלת בתגובות מפתיעות?
"יש פה בחורה בריטית שכבר באותו יום שלחה לי הודעה: 'אני מקווה שהכול בסדר, הצטערתי לשמוע'. היא אישה פרו-פלסטינית, בעברה הרחוק התנדבה באונר"א, ועם זאת היא אמרה לי: 'מה שחמאס עשה זה לא פרו-פלסטיני'".
לצד זאת, ככל שהמלחמה מתארכת, כך סמולוביץ נתקלת גם בדפוס מתסכל לכיוון השני. "יותר ויותר אנשים פרסמו פוסטים פרו-פלסטיניים בפייסבוק. בצד העזתי יש יותר הרוגים, מה גם שהם מנפחים את המספרים שלהם. מתו להם יותר, לא משנה איך מסתכלים על זה. אנחנו חשים ומאמינים שאנחנו צודקים, אבל העולם לא רואה את זה ככה", מדגישה סמולוביץ.
"יגיעו המון תיירים, אבל בינתיים הכול בבנייה"
נועה ארגמני, שחולצה בחודש יוני בידי לוחמי הימ"מ והשב"כ מהדירה שהוחזקה בה בלב מחנה הפליטים נוסיראת, הפכה לסמל של ממש במאבק למען שחרור החטופים משבי חמאס – אפילו במפרץ. "כששחררו אותה", נזכרת סמולוביץ, "חברות שלי מברזיל ומאיטליה התקשרו אליי בוכות מהתרגשות: 'איזה יופי, נראה שהיא בריאה ושלמה'. כולם חשו הקלה והתרגשו מהשחרור. אני מאושרת שהצליחו לחלץ אותה מהתופת הזה. אבל מאז האסון עברו עשרה חודשים, וגם ככה אנשים עברו הלאה, אז ברגע שהדמות שסימלה את בעיית החטופים חולצה – זה ההזדהות פחתה".
בניגוד לתמר, נראה שרוב הישראלים עדיין לא גילו את ראס אל-ח'ימה שבה מתגוררים כיום כ-380 אלף תושבים שמפוזרים בכמה אזורים. אלא שבקרוב גם להם תהיה להם סיבה לסגור חופשה דווקא בפנינה הנסתרת ולהעדיף אותה על פני האמירויות האחרות. כל מי שפגשתי שם הסכים על דבר אחד – הקזינו שייפתח ב-2027 הולך לשנות את התמונה ובגדול.
באשיר הוא נוצרי מהר הלבנון, וכיום הוא עובד במסעדה לבנונית לא רחוק מהמתחם שבו נבנה הקזינו. בשיחה עם מגזין N12 הוא מספר: "חברת ווין ריזורטס, שמובילה את תחום ההימורים בעולם, היא שאמונה על פעילות הקזינו באי מרג'אן. מוקם כאן בית מלון ענק והוא יכלול 1,500 חדרים ו-80 קומות. בעוד שלוש שנים וחצי עד תסתיים הבנייה, והמקום ימשוך הרבה תיירים. אבל בינתיים הכול בבנייה, בנייה, בנייה. האי הולך להשתנות ממש כשהמקום ייפתח".
בצל ההסלמה של חיזבאללה מול ישראל, מה אתה חושב על המצב?
"אני בעד השלום של לבנון, אני רוצה רק שלום. לא עוקב אחרי החדשות".
אני מישראל, זו בעיה?
"לא, מבחינתי זה בסדר. אין לי דעה לגבי זה, אין לי שום בעיה כי אין לי אינטרסים פוליטיים. אני רוצה לחיות את החיים שלי בלי טרור. אנחנו רק רוצים שלווה ונמנעים מלדבר על פוליטיקה כי המצב בעייתי".
"אין פה פקקים, המחירים נמוכים בהרבה"
בשעת צוהריים, כשהטמפרטורה חוצה את 40 המעלות, אני נכנסת למונית של סאדיק, במקור מהודו, ומבקשת ממנו שיסיע אותי לנקודה הכי קרובה למתחם. "ראס אל-ח'ימה הופכת להיות הדבר החם הבא. אחרי שייבנה בה הקזינו היא תיתן תחרות אפילו לדובאי", הוא אומר. "זו תהיה מיני-וגאס, רק בטיסה קצרה. יש לאמירות הזו הקסם שלה וזה הולך להיות מדהים – אין פה פקקים, המחירים נמוכים בהרבה".
לעומתם, זונזיר מפקיסטן, שפגשתי בכניסה לאחד מבתי המלון שמשקיפים אל תנופת הבנייה של הקזינו, סבור אחרת – ולאו דווקא מתכוון לקבל את הישראלים בסבר פנים יפות. "אנחנו לא מקבלים את ישראל כמדינה", הוא טען. "פלסטין היא מדינה, לא ישראל".
זו לא פלסטין! יותר מ-1,600 אזרחים וחיילים נרצחו ונפלו מאז המתקפה הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר ו-115 חטופים עדיין מוחזקים בשבי בעזה.
"אני לא יודע לגבי זה".
"כל האי הזה על סטרואידים כרגע"
דן שטיינמץ, בן 27, במקור מצורן, גר כבר שנתיים בדובאי – אבל כבר הספיק לצלול עמוק אל תוך שוק הנדל"ן בראס אל-ח'ימה. גילו הצעיר מבחינתו הוא דווקא יתרון. "הייתי שחקן כדורגל והייתי בטוח שזה הקריירה שלי. נפצעתי, הורידו לי את הפרופיל בצבא והייתי צריך לחשב את המסלול מחדש", הוא חוזר לרגע שבו השתנו חייו. "נדל"ן היה הדבר הראשון שלמדתי בחיי, בגיל 18 וחצי, וכבר אז ידעתי שאני הולך להיכנס לתחום".
מה גרם לך לעבור לאיחוד האמירויות?
"ממש במקריות. הייתי בחופשה בדובאי והתאהבתי בעיר. חוויתי את כל מה שחווים, ויש תחושת ביטחון שלא קיימת בשום מדינה אחרת בעולם. אחרי זה סיפרתי לאנשים כמה נהניתי, ואנשים שהכירו אותי מכל מיני שיתופי פעולה עסקיים הציעו לי עבודה. משם התגלגלתי".
שטיינמץ עובד בחברת הנדל"ן ThrivEstate שבבעלות ישראלית, אך משווקת לדבריו לכל העולם. הוא מספר שעל ראס אל-ח'ימה שמע לראשונה רק לפני שנה ומאז הוא מעורב בשיווק נדל"ן בנסיכות. "לפני בערך חצי שנה התקבלו האישורים הרשמיים לקזינו. לפני כן לא הושקו שם פרויקטים והייתה אי-ודאות מסוימת. היום הקזינו כבר בבנייה, בקומות 13–14, יש תהליכים שמתקדמים והרבה מנופים. עובדים על זה 24/7, כך שכל האי הזה על סטרואידים כרגע במטרה שיהיה מפותח בעוד שלוש שנים".
איך נראה התכנון הזה בפועל?
"יש להם קצב בנייה גבוה מאוד. בחצי השנה האחרונה בנו תוכנית שלמה לכל האי – מהקבלנים שהולכים להיכנס לשם, דרך הקניון ועד השכונות מסביב וכל הפיתוח של האזור. בעקבות הקזינו נכנסו לשם כל הקבלנים הכי חזקים בעולם, כדי שיהיה אטרקטיבי לתיירות. יציעו לתיירים מסיבות, חופי ים וכל מה שקשור למסעדות ברמה הכי גבוהה שיש".
יש לזה השפעה מבחינת רווחי הנדל"ן?
"אני בטוח שבחמשת החודשים האחרונים החברה שלנו שברה שיאים בעקבות הקזינו. לקחנו צמוד אליו פרויקט שיש בו יותר מ-40 יחידות דיור, עוד לפני שהוא יצא לפועל, אז השגנו מחירים שלאחר מכן קפצו ב-17%. מי שקנה בהשקה דירה במיליון ו-650 אלף דירהם (1.667 מיליון שקל) יכול למכור אותה עכשיו במיליון ו-930 אלף, ויש אנשים שקונים את זה.
"אני קורא לזה נקודת אל-חזור. מי שלא ייכנס עכשיו לשוק, בסופו של דבר יסתכל על זה ויגיד 'פספסתי'", מבהיר שטיינמץ. "אומנם דובאי נחשבת כרגע למובילה בעולם מבחינת ההשקעות, כי ראס אל-ח'ימה עדיין לא הוכיחה את עצמה. אבל אם נסתכל על האי הזה – זו כנראה ההשקעה הכי טובה בעולם. הקזינו שנבנה ושייך לחברה בווגאס תמיד אטרקטיבי. מי שמכיר את ראס אל-ח'ימה יודע שאין פה מקום לטעויות, וכל מי שעוסק בתיירות אומר פה אחד שהקזינו הולך להשלים את הפאזל".
"אין מקומות אחרים עם קזינו באיחוד האמירויות"
יוסי פישר, שמעורה בענף התיירות, מוסיף: "הקמת הקזינו בראס אל-ח'ימה היא החלטה אסטרטגית. מטרתו להביא אטרקציה ברמה של אמירויות גדולות באיחוד. אם אנשים ירצו להמר, הם יצטרכו להגיע לראס אל-ח'ימה, כי אין מקומות אחרים שזה קיים בהם באיחוד. התיירות שם התחילה מנווה מדבר, ספורט אתגרי, טרקים בחולות, האומגה הארוכה בעולם – לצד פיתוח של מרג'אן איילנד, עם מלונות יוקרה, דירות ווילות פרטיות, לצד מתחמי בילוי. בונים שם על תיירות מערבית שתבוא לקזינו, אבל גם כזו מהמפרץ – וזו הולכת להיות נקודת מפנה לתיירות שם".
אחת האטרקציות הייחודיות באמירות היא חוות סווידי, חווה לגידול פנינים. וכמו הפנינים שגדלות בחווה הזאת, גם ראס אל-ח'ימה בדרך להפוך מפנינה נסתרת ליעד תיירות מבוקש, שמושך אליו המוני תיירים וגם את הישראלים. וכמו הפנינים בחווה, גם לראס אל-ח'ימה דרוש זמן כדי לגדול – כשלוש שנים עד שמיזם הדגל שלה יקרום עור וגידים. מאחורי הקזינו עומדת תוכנית שלמה של בנייה בקו הראשון למים, שגורמת לערך הנדל"ן לזנק – ומסביב יש הרבה הרים וטבע, נוף הרבה יותר אותנטית מזה של שכנותיה.