היכן הוא רוב הציבור בישראל, שתומך בהסכם המוצע להחזרת החטופים המוחזקים בעזה? לפי סקר "אולפן שישי" מהשבוע שעבר (16 בחודש), 63% מהישראלים תומכים בהסכם שעקרונותיו הגסים ידועים בקווים כלליים לכל המשיבים: הפסקת אש בעזה ונסיגה של צה"ל, שיאפשרו הכנסת סיוע הומניטרי וגם התאוששות – לא רק של אזרחי הרצועה אלא גם של ארגון הטרור חמאס, שעדיין לא הוכרע סופית. החזרת 109 הישראלים שנמצאים שם, חיים או מתים, בשלבים שעדיין לא גובשו סופית. ושחרור מאות אסירים ביטחוניים, ואולי יותר, שכלואים בישראל, חלקם רוצחים אכזריים שנשפטו בבתי המשפט שלנו לתקופות מאסר ארוכות.
התומכים יודעים שהאויב המשוקץ שעימו מתנהל המשא ומתן לא מגלה את שמות החטופים שהוא מחזיק. הוא גם לא חושף כמה מהם חיים, מה מצבם הרפואי – ואינו מאפשר, במשך כל החודשים הארוכים שעברו מאז נחטפו בשבת השחורה של 7 באוקטובר, לשום גורם בין-לאומי, הצלב האדום למשל, לבקרם.
במלחמת 7 באוקטובר נסדק האתוס: מדינת ישראל נטשה את אזרחיה. מתינוק בן תשעה חודשים, כפיר ביבס, ועד אזרח ותיק בן 86, שלמה מנצור. את חטופינו נטשנו
נוסף על החזרת החטופים, ברור שהסכם כזה יסיר את האיום המיידי של מלחמה אזורית, שתחתיו אנחנו חיים כאן במדינת ישראל בחודשים האחרונים – וביתר שאת מאז ליל ההתנקשויות בחייהם של רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר (אל-חאג' מוחסן) בביירות וראש הלשכה המדינית של חמאס איסמאעיל הנייה בלב איראן. הוא יפסיק את ההרס הבלתי פוסק בגבול הצפון וימנע את הרחבתו למרכז הארץ. הוא יאפשר לגבש מתווה שבו תושבי הצפון ותושבי העוטף יוכלו לחזור בבטחה לבתיהם ולשקם את חייהם. לשקם את חיינו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ההסכם יאפשר לשקם את הכלכלה הישראלית, ויותר מכול – את הרוח הישראלית, את רוח צה"ל, שמשלבת "טוב למות בעד ארצנו" – כפי שצוטט יוסף טרומפלדור ונכתב למרגלות פסל האריה בבית הקברות בתל חי – עם "לא מפקירים פצועים בשטח". או כפי ששר יהורם גאון את מילות "בלדה לחובש" שכתב דן אלמגור לפני מלחמת ששת הימים: "תציל את עצמך, ביקש אז הפצוע / אני נשאר איתך, ענה לו החובש".
במלחמת 7 באוקטובר נסדק האתוס הזה: מדינת ישראל נטשה את אזרחיה. מתינוק בן תשעה חודשים, כפיר ביבס, ועד אזרח ותיק בן 86 שנה, שלמה מנצור. לא נשארנו איתם כמו החובש הישראלי ההוא מהבלדה, שהתעקש להישאר ולהציל את הפצוע גם במחיר חייו. את חטופינו נטשנו.
איפה הציבור?
אז היכן הוא רוב הציבור בישראל שתומך בהסכם הזה? מדוע אינו מצטרף למשפחות החטופים לאות סולידריות ואינו מביע את תמיכתו במעשים?
בקיבוץ ניר עוז התקיים בתחילת השבוע "כנס חירום לאומי" למען קידום החתימה על ההסכם המוצע. אסנת פרי, אשתו של חיים פרי, שנחטף ונרצח והוחזק בידי חמאס, אמרה בכנס: "מי שלא רוצה לשלם מחירים, שלא יפקיר את אזרחיו להיחטף בידי חיות אדם". בהמשך אותו שבוע התנחמה בגופת בעלהּ שהובאה מח'אן יונס במבצע צבאי מורכב.
האחריות היא לא רק של נתניהו. האחריות היא של כולנו. רוב הציבור תומך בהסכם המוצע. אבל הרוב הזה נשאר בבית, מאמין שלו זה לא יקרה, ומאפשר לפוליטיקאים בישראל לנהל פנקסנות מבישה גם במחיר חייהם של עשרות ישראלים חטופים
בכנס ניר עוז נדונה אפשרות לשביתה כללית במשק כדי להביע תמיכה בהסכם המתמהמה, מהלך שמי שיכול להוביל אותו הוא יושב ראש ההסתדרות ארנון בר-דוד. העיתונאי שלום ירושלמי ציטט ב"זמן ישראל" מקורב לבר-דוד אומר שיו"ר ההסתדרות לא יוביל מהלך כזה משום "שהארגון בנוי בעיקר מוועדי עובדים מן הימין הליכודי, ומהלך כזה יגרום לעזיבת ההסתדרות הלאומית. בר-דוד מבין את זה".
האחריות היא לא רק של נתניהו
החטופה המשוחררת עדינה משה סיפרה ב"אולפן שישי" שחיים פרי העריך שם במנהרות שממשלת נתניהו לא תמהר לשחרר את הקיבוצניקים שנחטפו מניר עוז מכיוון שהם שמאלנים. אסנת, אשתו של חיים, אמרה לי בשידור, ביום שבו הוחזרה גופתו: "אין ספק שמסיבות פוליטיות לא הצילו אנשים, שאפשר היה להציל אותם, וזה ילך איתי עד יומי האחרון".
האחריות היא לא רק של ראש הממשלה בנימין נתניהו. האחריות היא של כולנו. רוב הציבור תומך בהסכם המוצע, וזה כנראה חוצה את המחנות הפוליטיים. אבל הרוב הזה נשאר בבית, מאמין שלו זה לא יקרה, ומאפשר לפוליטיקאים בישראל לנהל פנקסנות מבישה גם במחיר חייהם של עשרות ישראלים חטופים. כפי שהבין חיים פרי ז"ל כבר בימים הראשונים, שם במנהרות החמאס עמוק ברצועת עזה.
