דמות שאיננה מוכרת כלל בישראל, אך ידועה היטב בשורות הדור הצעיר הערבי ברחבי האזור, התייצבה לעמוד בראש מקהלת המעודדים של יחיא סינוואר. יש מה ללמוד מן התופעה הזו: אחד המתכננים הראשיים של רצח נשיא מצרים אנואר סאדאת, עושה השלום עם ישראל ב-6 באוקטובר 1981 – הוא כעת הסנגור מספר אחת של מנהיג חמאס בעזה.
טארק א-זומור ישב 29 שנים בבתי הכלא במצרים בעוון חלקו בהתנקשות המפורסמת. הוא הספיק לסיים בהצטיינות, בהתכתבות, תואר דוקטור למחשבה מדינית, תואר שהוא מתפאר בו מאוד. את רוב זמנו הוא מבלה בקטאר, אבל לפעמים הוא "קופץ" להעניק ראיונות לתחנות הטלוויזיה של "האחים המוסלמים" המוגלים ממצרים, תחנות שמשדרות מטורקיה. הוא מספר בפרטי פרטים על התכנון לרצח סאדאת ועל המניעים ומנסה לנתח את התוצאות. אבל עיקר מעייניו נתונים בחודשים האחרונים לעניין אחד – האדרת שמו של סינוואר כמנהיג בעל שיעור קומה היסטורי שהצליח להפוך את עזה לזירת ההכרעה, כלשונו, במאבק בין האיסלאם לארצות הברית ולשותפתה הזוטרה ישראל.
את רעיונותיו כינס זומור בספר שהוציא לאחרונה לאור, ובו הוא מפרט מדוע הגיע לידי מסקנה שסינוואר עושה מה ששום מנהיג איסלאמי לא העז לעשות בדורות האחרונים. השבח הזה בא מפיו של מי שהיה אחד מראשי "החבורה האיסלאמית", ארגון הטרור הקנאי ששלח את רוצחיו של סאדאת – ארגון שהיה בעצם בבחינת ההקדמה לצמיחתה של אל-קאעידה.
הוא ניסה להקים מפלגה משלו במצרים אחרי ששוחרר מן הכלא בפרוץ "האביב הערבי", אבל לא הצליח לקבל אישור מן השלטונות, ומאז הפך למעין דרשן פוליטי נע ונד שהמוני בני נוער ערבים שותים בשקיקה את דבריו. יש לו אתרים משלו וחשבון ב-X (טוויטר) ובפייסבוק, ומי שיחפש אותו ימצא אין-ספור ראיונות טלוויזיה שלו ביוטיוב.
בדרך כלל אנשים שבאים מן המגזר הסלפי הקיצוני כמו זומור אינם נגועים באהדה יתרה לארגון הטרור חמאס. כך, למשל, רק בשבוע שעבר הודיעו שרידי ארגון דאעש בסיני כי הם מוציאים להורג את אחד הבדואים שנחשד בסיוע להברחת נשק לרצועה. זומור שבר את המחסום המפריד בין חמאס לקבוצות האיסלאמיסטיות הקיצוניות בכך שפסק שסינוואר שינה את התמונה מן היסוד ולכן צריך לתמוך בו ככל האפשר, מבלי לבזבז חיבה יתרה על חמאס.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
נאמר לי שזומור נפגש כמה פעמים בקטאר עם המנהיג הקודם של חמאס חאלד משעל, שאינו ממעריציו של סינוואר, אבל לא ידוע אם השניים הגיעו להבנות כלשהן ועל מה שוחחו בדיוק. ואולם עצם הנכונות של סינוואר ושאר חבריו בחמאס להניח לאנשיהם להתרפק על המחמאות שהם מקבלים מזומור יש בה חריגה מן הכלל שהיה נקוט בידיהם שנים רבות – לא לעורר את זעמו של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי.
כך, למשל, אחד משני המחנות היריבים בקרב ההנהגה הגולה של האחים המוסלמים המצרים, המכונה "אגף לונדון", הציע לאחרונה לא-סיסי התחייבות שלא יעסוק בפוליטיקה ולא יתחרה על השלטון ב-15 השנים הבאות – תמורת שחרור אלפי "האחים" שעצורים בבתי הסוהר ברחבי הרפובליקה. האגף השני, "אגף איסטנבול", מתנגד ליוזמה הזו – וכל מנהיגי חמאס נזהרים מאוד שלא לנקוט עמדה ולהנמיך את פרופיל הקשרים המסורתיים שיש להם עם ראשי האחים המוסלמים במצרים.
בקצרה, יש פה סגירת מעגל: קלטות וחוברות של דברי מתכנן רצח סאדאת הופכות להיט מבוקש בזירה הפלסטינית. הדברים הגיעו לידי כך שפעמים אחדות השמיע זומור הרצאות בזום לפני קהלים פלסטיניים, לרבות ברמאללה – מעוזה של הרשות הפלסטינית.
מערכת ההסברה של ישראל – אם נשארה כזו לאחר החרבת משרד החוץ – תיטיב לעשות אם תפיץ את המידע על החיבור הזה בין דמות בולטת בנוף האיסלאם הקיצוני האלים ובין סינוואר. ברחבי העולם נתפס מנהיג חמאס כפטריוט פלסטיני שגלש לאכזריות פרועה, בעוד בבסיס אישיותו של סינוואר יש קנאות איסלאמית אדוקה. גם ישראלים לא מעטים טועים עד היום בהבנת מניעיו ועולמו הרוחני, וכדאי שיבינו שאם הוא מקבל הכשר מזומור, או אז יש לשייך אותו למקומו הנכון: חקיין של הטרור האיסלאמיסטי מבית המדרש של בן לאדן ודאעש.
אגב, לא מעטים בצמרת חמאס סבורים מ-7 באוקטובר ועד היום שסינוואר גרר אותם לטעות איומה. אפילו בסביבתו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה יש לו מאז פרוץ המלחמה יותר מבקרים מאוהדים, כי בעיניהם סינוואר הוא הרפתקן סוני חסר מעצורים ולא בן ברית שקול שעימו יכול הציר השיעי המפוכח – גם אם אלים – לשתף פעולה.
לא במקרה מנגנוני התעמולה של איראן וחיזבאללה נמנעים בעקביות מהאדרת המוניטין של סינוואר. הם מקפידים להפגין תמיכה בחמאס, אבל בלא קשר אליו. קו עקבי כזה של הקטנת חשיבותו של האיש בוודאי מלמד משהו מדוע רגזו בבונקר בביירות כששליחו של סינוואר הודיע שהוא פתח במתקפה ללא אישורם.
