שנתיים וחצי לפלישה של רוסיה לאוקראינה – פוטין מתמודד בשבועיים האחרונים עם כאב ראש חדש, כזה שלא הכיר מעולם. הפלישה של צבא אוקראינה למחוז קורסק בשטח רוסיה לפני שבועיים וחצי מהווה תקדים היסטורי – לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה מדינה זרה פלשה לרוסיה וכבשה שטח בתחומה. המפלה הזאת מהווה מכה חמורה מתחת לחגורה של הנשיא הרוסי – המנהיג החזק והבלתי מעורער שבמשך יותר משני עשורים התהדר בתדמית של "מר ביטחון" כבר אינו כזה. המלחמה באוקראינה שינתה סדרי עולם.
נשיא רוסיה הרגיש בתקופה האחרונה טוב במיוחד: הוא נהנה משורת הצלחות בשדה הקרב בחבל דונבאס המדמם, ולבטח מפנטז על תרחיש סביר של חזרה של דונלד טראמפ לבית הלבן בינואר 2025 – שלא מסתיר את כוונתו לכפות על אוקראינה לסיים את המלחמה, בתנאים הנוחים לרוסיה, בטח ביחס למדיניות הנוכחית של ביידן ולמדיניותה הצפויה של האריס, אם תיבחר. אחרי חודשים ארוכים שבהם נראה היה שהמלחמה באוקראינה נמצאת במצב סטטי – בחודשים האחרונים צבא רוסיה מצליח להתקדם בצורה מרשימה, וזוכה להכרעות רבות על צבא אוקראינה המותש.
למרות זאת, לפני כשבועיים משהו השתנה. רוסיה אומנם ממשיכה להפעיל לחץ כבד מאוד על אוקראינה בלחימה בחבל דונבאס ובגזרות אחרות, אבל במקביל לזה הולכת ומתחדדת התחושה כי פוטין הולך ומאבד מיוקרתו ונפגעת תדמיתו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
צבא אוקראינה פלש לשטח רוסיה ב-6 באוגוסט עם אלפי חיילים, במהלך מהיר שתפס את מערך ההגנה של רוסיה פרוץ ולא מוכן. בתוך כשבועיים הצליחו הכוחות האוקראיניים, בניהול ישיר של הרמטכ"ל סירסקי והנשיא זלנסקי, לכבוש שטח של יותר מ-1,200 קמ"ר, לתפוס קרוב למאה ערים ויישובים סמוכים לגבול ולקחת בשבי יותר מ-2,000 חיילים רוסים.
הפלישה של אוקראינה לשטח רוסיה היא רק עוד מכה אחת מבין רבות במהלך השנה האחרונה בלבד שספג מערך הביטחון הרוסי. במשך שנים התהדר פוטין בכך שהוא מצליח לשמור על רמת ביטחון טובה בתחום הפדרציה הרוסית, אבל ניסיון המרד של קבוצת וגנר, התבססות של דאעש וארגוני טרור איסלאמיסטיים רצחניים, מתקפות אוויריות חוזרות ונשנות על יעדים בעומק מאות ואלפי קילומטרים בשטח הפדרציה הרוסית, וגם פלישה חסרת תקדים של צבא זר – מעידים על שינוי מוחלט של התמונה.
"הפלישה הראשונה לרוסיה"
לפני שנה וחודשיים בדיוק פתחה קבוצת וגנר של יבגני פריגוז'ין במרד שהימם את המדינה הרוסית. בתוך פחות מיממה הצליחו אלפי שכירי החרב האימתניים שעשו שמות באוקראינה להשתלט על ערים גדולות ומרכזיות ברוסיה, להתקדם מרחק של מאות קילומטרים תוך גרימת נזק כבד – במפגן כוח מרשים שנעצר רק בהסדר שנוי במחלוקת. חודשיים לאחר מכן, מטוסו של פריגוז'ין "נפל" והוא נהרג – אבל ניכר כי הוא סימן את האות לפריצת הסכר הביטחוני ברוסיה, וייתכן כי הנזק שהוא הצליח לגרום לבוס המיתולוגי שלו גדול משהיה נדמה באותו רגע. במידה מסוימת, זו הייתה הפלישה הראשונה לרוסיה.
פיגוע הטרור הקטלני באולם הקונצרטים קרוקוס במוסקווה בחודש מרץ, שהביא למותם של 144 בני אדם – היווה שפל חדש ונוסף במדד הביטחון ברוסיה. במשך שנים נלחמה רוסיה בעוצמה ובאכזריות נגד ארגוני הטרור הג'יהאדיסטיים ועשתה ככל יכולתה כדי להרחיק את הטרור האיסלאמיסטי משטחה. בין השאר, על רקע זה, יצאה למלחמה בסוריה – שם היא נמצאת עד היום.
הפיגוע הגדול במוסקווה היה נקודת שבר מכרעת בתחושת הביטחון של אזרחים רוסים – בלב הבירה שנחשבת למקום משכנה של האליטה. ואולם, הוא אינו מקרה חריג ויחיד בסיפור קריסת מערך הביטחון הרוסי. בחודש יוני בוצעה סדרת פיגועים בדגסטן ברוסיה, שגבו את חייהם של 19 בני אדם. אירועים אלה מצטרפים לעוד פיגועים וניסיונות פיגועים של דאעש וגורמים איסלאמיסטיים נוספים ברחבי המדינה הרוסית במהלך השנה האחרונה.
משלב די מוקדם של המלחמה התרגלנו למתקפות טילים וכטב"מים נרחבות של צבא רוסיה בערים באוקראינה ובמטרות איכות שונות, בדגש על יעדים צבאיים ואתרי תשתית ואנרגיה. ואולם, לאורך השנה האחרונה גם מתקפות כטב"מים של צבא אוקראינה בשטח רוסיה הפכו לדבר שבשגרה. באופן שבועי, ולעיתים גם יום-יומי, צבא אוקראינה משגר מתקפות של עשרות ולעיתים אף מאות כטב"מים לעבר מטרות בשטח רוסיה. לרוב מדובר במטרות צבאיות ומתקני אנרגיה, אך לא פעם נפגעו גם יעדים אזרחיים ובתי מגורים במחוזות סמוכי גבול, ואפילו בבירה מוסקווה. אתמול דיווח ראש עיריית מוסקווה על "אחת המתקפות הגדולות ביותר על הבירה הרוסית".
ניסיון המרד של קבוצת וגנר, מתקפות הכטב"מים של אוקראינה, התבססות ארגוני הטרור והפלישה של צבא אוקראינה למחוז קורסק הן שורת סוגיות שונות ולא קשורות ישירות אחת לשנייה, לפחות לא באופן מובהק. יחד עם זאת, הן מצביעות כולן על מגמה דומה: פוטין איבד את תדמית "מר ביטחון" שהתהדר בה במשך שנים. דמות המנהיג הקשוחה והסמכותנית של הנשיא הרוסי שואבת לגיטימציה גדולה מיומרתו להגן על אזרחי רוסיה ולהבטיח את שלומם. בשנה האחרונה המגמה הזאת השתנתה מן הקצה אל הקצה.
יכולתו של פוטין לשלוט בצורה טובה ברוסיה מתבססת יותר משני עשורים על יכולתו להבטיח ביטחון ורמת חיים סבירה לאזרחיו. חשוב להדגיש כי אומנם אין שום איום גלוי וידוע על שלטונו של פוטין, אבל השנה האחרונה העלתה כמה סוגיות שמאותתות כי מה שהיה – אולי איננו עוד. כל המקרים האלה שונים ואינם קשורים ישירות, אך כולם נובעים מהמלחמה באוקראינה – והשפעותיה על החברה והמדינה הרוסית.
העסקה של פוטין עם העם
פוטין מקפיד לשדר לעמו "מסר ציוויליזציוני", אומר ד"ר יבגני קלאובר, מומחה למזרח אירופה מבית הספר לממשל, מדע המדינה ויחב"ל באוניברסיטת תל אביב. "המסר שלו היה דמוקרטיה ריבונית – לא דמוקרטיה ליברלית כמו במערב, אלא דמוקרטיה ריבונית שמעלה על נס את הריבון. לריבון יש דיל עם העם – הוא נותן להם ביטחון ויציבות, והם נותנים לו שקט תעשייתי ולא מתערבים בפוליטיקה. הוא יבנה להם ערים יפות, ידאג שבמוסקווה יהיו כבישים גדולים ושירותים טובים, פארקים ומצעדים – ומבחינת מרות אף אחד לא יתערב לו".
"בעסקה הזאת משתתפים מיליונים מאזרחי רוסיה", מסביר ד"ר קלאובר. "רבים אמרו לעצמם שאפשר לתת לו לנהל מלחמה רחוקה באוקראינה... הוא הרי לוקח לשם אסירים ואזרחים מהפריפריה הרוסית – זה בכלל לא אמור לעניין את הליבה של העם הרוסי". לדבריו, נוצרה בחלקים גדולים מהחברה הרוסית איזו תחושה אפאתית והתרחקות מפוליטיקה. "אם שואלים אותם על תמיכה במלחמה הם פשוט אומרים שזה לא מעניין אותם, זה מה שהוא רצה להשיג מהציבור".
קלאובר מספר שפוטין והשלטונות הרוסיים יצרו לאורך השנים תלות כלכלית מובהקת של האזרחים במדינה הרוסית. "המדינה מספקת שירותי בריאות ורווחה, מינימליים אומנם, אבל נוצרה סיטואציה שבה החברה מאוד תלויה במדינה. זו חברה שלא מרסנת את המדינה, בניגוד לדמוקרטיות ליברליות. למתכון של בניית האימפריה של פוטין הוסיפו גם את שנאת הזר של אוקראינה, המערב ונאט"ו – וכל זה העניק לו לגיטימציה לפעול באוקראינה מבלי לפגוע בעסקה שלו עם העם".
ואולם, לאחרונה ניכר יותר ויותר שהעסקה הזאת החלה להתפורר. "ראינו אירועים שמערערים על נוסחת הלגיטימציה הזאת", אומר ד"ר קלאובר. "פוטין חזר שוב ושוב על התזה שאוקראינה היא לא מדינה אמיתית – אבל כולם רואים את המוטיבציה הגדולה של האוקראינים להילחם". בעידן של פוסט-אמת, שבו פוטין יכול לטעון שזו לא מדינה אמיתית ולשכתב את ההיסטוריה לצרכיו הפוליטיים – המציאות בשטח מוכיחה אחרת.
אחד הדברים המובהקים ביותר בשבועיים האחרונים הוא הניסיון של פוטין וההנהגה הרוסית לשדר עסקים כרגיל. למרות זאת, ד"ר קלאובר טוען שמאחורי הקלעים המצב רחוק מלהיות טוב ויציב. "מי שעוקב אחרי הקרמלין מבפנים יכול לזהות שם תנועה. מקורבים שמכירים את המהלכים שם אומרים שפוטין כועס, נסער וכבר לא מדבר – אלא רק צועק היכן שאין מצלמות ומיקרופונים. זו סיטואציה שהוא לא יכול היה לדמיין".
הבנים בצבא: סוגיה פוליטית נפיצה
ככל שעובר הזמן, הרוסים מרגישים יותר ויותר שהמלחמה מתקרבת אליהם הביתה. אם בימים הראשונים של המלחמה יכלו תושבי הערים הגדולות, למשל מוסקווה וסנט פטרסבורג, להתעלם מקיומה ולהמשיך לחיות את חייהם, כיום המצב הזה שונה. לאורך תקופה ארוכה הקפידו ברוסיה לגייס לצבא בעיקר אזרחים מהפריפריה הרוסית הרחוקה, מקבוצות אתניות אסייתיות ולא "רוסים אתניים" החיים במערב המדינה. עם התמשכות המלחמה – ברוסיה נואשים יותר ויותר למצוא מקורות נוספים של כוח אדם, ונאלצים להגיע גם לערים הגדולות.
הפלישה של אוקראינה למחוז קורסק גרמה לזעזוע עמוק אפילו יותר. מעבר לעובדה שצבאו של זלנסקי פלש פיזית לשטח רוסיה, אירוע שלא נראה מאז מלחמת העולם השנייה, הוא גם הצליח לקחת בשבי אלפי חיילים רוסים. בניגוד למלחמה באוקראינה, שם מאות אלפי החיילים הרוסים הם אזרחים שגויסו וחתמו על חוזה – במחוז קורסק המצב שונה: בתוך שטח רוסיה מוצבים רבים ממגויסי החובה של רוסיה, גברים צעירים בני 18 בלבד.
מדובר בסוגיה פוליטית נפיצה, והציפייה הייתה שבהם פוטין "לא ייגע" עבור המלחמה באוקראינה, שבאופן רשמי מוגדרת ברוסיה כ"מבצע צבאי מיוחד". "מגויסי החובה הם בעצם טירונים חסרי מיומנות וניסיון", מסביר ד"ר קלאובר. "הדיל עם החברה הרוסית היה שהוא לא לוקח את הבנים הטירונים". אחרי שתושבי מוסקווה הרגישו את פגיעות הכטב"מים האוקראיניים שהגיעו עד הבירה הרוסית ומעבר לה – כעת גם בניהם הצעירים שזה עתה גויסו לצבא מתוקף החוק נופלים בשבי האוקראיני.
משבר הטרור – ברמה חסרת תקדים
אם את מרד קבוצת וגנר, מתקפות הכטב"מים והפלישה של צבא אוקראינה ניתן לקשור באופן מובהק והדוק למלחמה באוקראינה, ולהצביע על הסוגיות הללו כמשתנים טקטיים ואופרטיביים, עליית הטרור ברוסיה בשנה האחרונה הוא סיפור שונה במעט. הפיגוע במוסקווה במרץ, פיגועי הטרור במחצ'קלה ודרבנט בחודש יוני, ועוד שורה ארוכה של תקריות וסיכולים של תאי טרור, בעיקר באזור הקווקז, מצביעים על משבר שטרם נראה כמותו תחת הנהגתו של פוטין.
ניתן לקשור את עליית הטרור האיסלאמיסטי לשורה של גורמים, החל מהמלחמה בישראל שמהווה השראה לארגוני טרור בעולם כולו, ועד הנסיגה של ארה"ב מאפגניסטן לפני שלוש שנים ועליית הטליבאן – שהביאה להתחזקות דרמטית של ארגון דאעש ח'ורסאן. זאת לצד מה שנראה כזניחה של רוסיה בהשקעה בביטחון הפנים על חשבון חיזוק הצבא והתעשיות הצבאיות.
בנוסף לכך, המלחמה באוקראינה יצרה מצוקת כוח אדם אדירה בחברה הרוסית. לצד מאות אלפי הפצועים וההרוגים במלחמה, עוד מאות אלפים משרתים כעת בשדה הקרב באוקראינה. על פי נתוני המודיעין הבריטי, בחודשים יוני, יולי וככל הנראה גם אוגוסט, צבא רוסיה איבד מדי יום יותר מאלף חיילים. בנוסף, יותר ממיליון אזרחים, גברים ברובם הגדול, נמלטו משטח רוסיה מאימת הגיוס הכללי הנרחב שהכריז עליו פוטין בספטמבר 2022.
על רקע המשברים האלה, המגזר האזרחי ברוסיה סובל ממחסור חמור בידיים עובדות. החל מנהגים, פועלים ומקצועות נוספים רבים, בעיקר כאלה שלא דורשים הכשרה מסוימת – השוק הרוסי נמצא במצוקה קשה. בשל כך, המדינה הרוסית פתחה הלכה למעשה את גבולותיה עם רבות מהרפובליקות של מרכז אסיה – לשעבר מדינות ברית המועצות.
הפדרציה הרוסית, החל מהפריפריה ועד הערים הגדולות, משופעת כיום במהגרים רבים מאותן מדינות, בעיקר מטג'יקיסטן, אך גם מארמניה, גיאורגיה ואחרות. רובם הגדול של אותם מהגרים מגיעים לחפש עבודה ולנסות למלא את החוסר של האזרחים הרוסים שנעלמו בעקבות המלחמה, אך כך חודרים גם גורמים רבים המזוהים או קשורים לארגוני הטרור האיסלאמיסטי, בעיקר דאעש. המצב הזה הופך את משבר הטרור ברוסיה לחסר תקדים – וגם מביא תוצאות הרסניות שטרם נראו כמותן בימיו של פוטין.
בעיות העומק של רוסיה נחשפות
"המלחמה באוקראינה הסירה את המסכה מעל חלק מהחולשות האינהרנטיות של רוסיה", אומר ד"ר (סא"ל במיל') שי הר-צבי, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ולשעבר מנכ"ל בפועל של המשרד לנושאים אסטרטגיים. "התדמית של הצבא החזק והבלתי מנוצח – נשחקה".
ד"ר הר-צבי מבקש להדגיש כי למרות הפגיעה בתדמיתו וביוקרתו, גם כעת אין איום נראה לעין על שלטונו האיתן של ולדימיר פוטין. זאת, בעיקר בשל הפעילות הכוחנית בשנים האחרונות למיגור של כל ביטויי התנגדות למשטר, השליטה האבסולוטית בכל מנגנוני המדינה וההתלכדות של גורמי הכוח הכלכליים והביטחוניים סביבו. ד"ר הר-צבי מצטרף לעמדה כי המלחמה באוקראינה חשפה חולשות ופערים גדולים שהיו קיימים עוד מלכתחילה במבנה המדינה והחברה הרוסית, ובכלל זאת בכוחות הביטחון, ואף החריפה אותם מאוד.
"ברגע שכל המשאבים מופנים לדבר אחד - למלחמה באוקראינה, אז נחשפות נקודות תורפה", מסביר ד"ר הר-צבי. "ברור שחלק מהדברים כבר היו מסואבים עוד לפני כן. בסופו של דבר, רוסיה היא מדינה מושחתת, אין מה להתפלא - ניתן לראות קו ברור בין תפקודו של הצבא הרוסי באוקראינה, לפחות בשנה הראשונה, ובין חלק מהדברים שאנחנו רואים היום". לצד זאת, הוא מדגיש, היתרון הגדול של רוסיה הוא שיש לה עוצמות אדירות – משאבי טבע רבים ועומקים אסטרטגיים – מה שעשוי לעזור לה לאורך זמן לשנות את המומנטום בשדה הקרב.
"אין ספק שאותם אירועים (המרד של קבוצת וגנר, מתקפות הכטב"מים בעומק רוסיה, התחזקות איום הטרור האיסלאמיסטי והפלישה של אוקראינה לרוסיה, א"ר) חשפו את החולשות של ביטחון הפנים של רוסיה", הוא אומר. "נכון שרוסיה הצליחה לבלום את מתקפת הנגד האוקראינית (בקיץ 2023) והיא נראית כעת במומנטום, ובמידה מסוימת גם מצליחה להתגבר על הסנקציות, אבל חשוב להדגיש שהיא לא מצליחה להכריע את הצבא האוקראיני, למרות שהיא גדולה יותר, והיא גם נשענת על סיוע זר, למשל מאיראן, סין וקוריאה הצפונית, וזקוקה לו".
שאלה מרכזית בבחינת שחיקת התדמית של פוטין ורוסיה היא מעט בבחינת "הביצה והתרנגולת". האם המצוקה הגדולה שנחשפת בשנה האחרונה נובעת בשל ההשקעה האדירה במכונת המלחמה באוקראינה? או שמא אכן מדובר בבעיות מבניות ושורשיות שכבר היו קיימות ורק הואצו ונחשפו כעת? סביר כי התשובה לכך מורכבת, ומהווה שילוב של כלל הנסיבות, אך ניתן לומר בוודאות שהמקור לכולן היא המלחמה באוקראינה – אותה מלחמה שהתחילה בציפייה לכבוש את קייב בתוך שלושה ימים, ומאז מתנהלת כבר יותר משנתיים וחצי – ללא שום סוף אמיתי הנראה באופק.
הפלישה לרוסיה - סיקור N12