פיצוץ עז הרעיד בליל 14 בפברואר 2022 את מחוז כרמאנשאה שבמערב איראן. על פי פרסומים זרים, שישה כטב"מים ישראליים מתקדמים חדרו את ההגנות של מדינת האויב – והשמידו מפעל לייצור כטב"מים. בתקיפה המדויקת נהרסו כליל מאות כלי טיס בלתי מאוישים בגדלים שונים, ונזק כבד נגרם למערך הכטב"מים של האייתוללות. פחות משנה לאחר מכן, ב-28 בינואר 2023, הותקף המפעל הגדול ביותר לייצור כטב"מים ברפובליקה האיסלאמית. הפעם, לפי הדיווחים, שוגרו הכטב"מים הישראליים מתחומי איראן עצמה: הם התפוצצו על המטרה במרכז אספהאן וגרמו הרס רב למתקן האסטרטגי.
אם הדיווחים נכונים, ישראל ידעה היטב מדוע היא תוקפת את המפעלים הללו. מודיעין מדויק הצביע על האיום המתפתח מצד תוכנית הכטב"מים של איראן, ועל כוונתה להפיץ את הטכנולוגיה הזו לשלוחיה באזור. ואכן, פחות משנה לאחר התקיפה באספהאן, הפך האיום למציאות מוחשית – וישראל מצאה עצמה מתמודדת עם שיגורים כמעט יום-יומיים של אותם כטב"מים שאת ייצורם והפצתם היא ניסתה למנוע.
"צה"ל מתמודד עם כטב"מים מצד איראן וחיזבאללה עוד מלפני מלחמת לבנון השנייה", מתארת ד"ר לירן ענתבי, מומחית לטכנולוגיות מתקדמות וביטחון לאומי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "במלחמה עצמה שיגר אז חיזבאללה שלושה כטב"מים מתוצרת איראן. עד לפני שנים אחדות צורת ההתמודדות המרכזית הייתה יירוט בידי מטוסי קרב, במקרה שבו היה זיהוי".
אולם בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי בתחום: איראן פיתחה מגוון רחב של כטב"מים, חלקם מתקדמים ביותר. "יש להם כלים במגוון גדלים ולמגוון שימושים, כולל כלים שיורים טילים ולא מתנפצים", מסבירה ענתבי. "עם זאת, הכלים הפשוטים, הזולים יחסית והמתנפצים תופסים היום את המקום המרכזי ביותר בשדות הקרב באוקראינה ובישראל, פשוט כי הם מעמידים אתגר בכל הנוגע לזיהוי וליירוט שלהם".
לדברי ענתבי, "מדובר בדבר שתפס את המערב יחסית לא מוכן, ומכיוון שקל וזול יחסית לייצר אותו, לייצא אותו ולהשתמש בו, הוא הפך נפוץ מאוד בשימוש – בהתחלה בידיים רוסיות וכיום בעיקר בידי החיזבאללה". אך לא רק כטב"מים צבאיים הפכו לאיום. "לא רק חיזבאללה, כמעט כל גורם כיום יכול לרכוש רחפני מדף ולהפוך אותם לרחפני נפץ", מזהירה המומחית. "צריך להבין שמדובר באתגר לא רק בשדות הקרב אלא גם בידי ארגוני טרור במרחבים אזרחיים וגם בידי ארגוני פשיעה".
כבר לא צעצוע: הנשק החדש של העבריינים שמשגע את המשטרה | מגזין N12
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
האיום המעופף המשופר
מראשית הדרך אימצו האיראנים שיטה ייחודית בפיתוח מערך הכטב"מים. הם עשו זאת בעיקר על ידי "הנדוס לאחור" (reverse engineering) של כטב"מים אמריקניים וישראליים שנפלו או הופלו במשימות שנשלחו אליהן ברחבי האזור. כך היה עם הכטב"ם האמריקני RQ-170 סנטינל, שנפל שלם בתחומי הרפובליקה האיסלאמית בדצמבר 2011. "זה נתן להם את הבוסט", מסביר בני סבטי, חוקר בתוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי. "הם עשו חגיגה תקשורתית, כאילו הם יזמו את הפלת הכלי או השתלטו עליו".
בעבר כבר אמר צה"ל כי שאהד-171 הוא העתק של הכטב"ם האמריקני. בפברואר 2018 הפילה ישראל מל"ט איראני שחדר לתחומי המדינה סמוך לכפר רופין, ולפי ההערכות היה מבוסס על RQ-170 האמריקני. ברבות השנים השתפרו הכלים האיראניים והפכו לכלי נשק מתקדם וקטלני. "בטהראן הבינו שיש להם כלי שאפשר לייצר ממנו הרבה ובזול", מסביר סבטי. "מיזם הטילים עולה המון והתחזוקה שלהם יקרה מאוד. כטב"ם הוא חתיכת ברזל שמחברים אליה ראש קרב קטן יחסית, והוא יוצא לדרכו".
אלא שבטהראן לא הסתפקו בפיתוח עצמי. הם החלו להפיץ את הטכנולוגיה לארגוני הטרור באזורנו, ובראשם חיזבאללה. את התוצאה פגשנו בליל התקיפה האיראנית בחודש אפריל, אז שוגרו מאות כטב"מים לעבר ישראל. "כל שיגור כטב"ם של חיזבאללה הוא בעצם ניסוי איראני, וכל פגיעה היא הצלחה איראנית", מדגיש סבטי. "אנחנו רגילים לרצות את הכלים הכי איכותיים ומדויקים, שיביאו את ההישג הנדרש. מבחינת טהראן, עצם זה שהטילים והכטב"מים שהם שיגרו בליל התקיפה הגיעו עד לאן שהגיעו או שחלקם אפילו עפו בשמי ישראל – זה הישג אדיר". הוא מזהיר כי הצלחת הכטב"מים האיראניים היא סכנה ממשית: "מעולם לא הייתה הצלחה מבצעית כזאת לכלי איראני. כשבאה מעצמה כמו רוסיה ונזקקת לכטב"מים שלהם, זה רק מחזק אותם".
"ההגנה מכטב"מים נדחקה לעדיפות השנייה"
המלחמה הנוכחית העלתה את השימוש בכטב"מים שלב אחד קדימה. בחודשים האחרונים צברו איראן וחיזבאללה ביטחון עצמי ונחישות מוגברת להמשיך במאמציהם להתיש את ישראל. ארגון הטרור הלבנוני משגר כטב"מים לעבר ישראל כמעט על בסיס יומי, מתוך הבנה שיש להם יכולת גבוהה יותר להתחמק ממערכות ההגנה האווירית. למרות ניסיונות היירוט, כטב"מים רבים מגיעים ליעדם, מתפוצצים – וגורמים להרוגים ועשרות פצועים.
זה בדיוק מה שקרה בשעות אחר הצוהריים של 5 ביוני: כטב"מים מתאבדים חדרו לאזור חורפיש ללא התרעה או אזעקה. כטב"ם אחד צלל אל עבר מגרש הכדורגל והתפוצץ. צוותי מד"א וחברי הנפגעים מיהרו לזירה, והכטב"ם השני המתין באוויר ואז צלל גם הוא והתפוצץ עליהם. המתקפה הכפולה גבתה את חייו של סמ"ר (במיל') רפאל קאודרס ז"ל, והביאה ל-12 פצועים, אחת מהם חיילת במצב קשה. בתקיפה קטלנית אחרת, שהגיעה דווקא מתימן, פגע כטב"ם נפץ סמוך לבניין שגרירות ארה"ב בתל אביב. בפיצוץ נהרג אזרח אחד, יבגני פרדר ז"ל, מפגיעה בדירה, ושמונה אחרים נפצעו מרסיסים.
מחקר עדכני של מרכז עלמא לחקר הביטחון בצפון מצביע על התפתחות מדאיגה נוספת בארסנל הכטב"מים של חיזבאללה: דוח שחיבר חוקר המרכז בועז שפירא מעלה עדויות לכך שהארגון החל לאחרונה להשתמש בכטב"ם מתקדם מסוג שהאד-101, שמקורו באיראן. כלי הטיס החדש מצויד במנוע חשמלי, מה שמקנה לו חתימה אקוסטית נמוכה יותר ומקשה עוד יותר את גילויו ויירוטו.
על פי ההערכות, הטווח של שהאד-101 עומד על 800–900 ק"מ, ולו יכולת נשיאת ראש קרבי במשקל של 10 ק"ג לפחות. ייתכן כי בחלק מהדגמים הותקנה מערכת אלקטרו-אופטית, המאפשרת שידור תמונות בזמן אמת למפעיל. במרכז עלמא אומרים שבהחלט ייתכן שבמסגרת שדרוגים אלה שופרו גם הטווח ויכולת הנשיאה של כלי הטיס. טל בארי, ראש מחלקת המחקר בעלמא, מציין כי על פי הערכות המרכז יש לחיזבאללה כ-2,500 כטב"מים ואולי אף יותר.
לפי נתוני המכון, בחודש אוגוסט נרשמה עלייה בשימוש בכטב"מים וברחפנים בידי חיזבאללה. במהלך החודש נרשמו 62 שיגורי כטב"מים ורחפנים, לעומת 56 אירועים בחודש יולי 2024. מגמה זו משתלבת בעלייה הכללית במספר ההתקפות של ארגון הטרור השיעי הלבנוני, שעמד על 281 בחודש אוגוסט לעומת 259 בחודש יולי. באירוע בודד ב-25 באוגוסט, במסגרת מתקפת התגובה על חיסול המפקד הצבאי העליון של הארגון פואד שוכר (אל-חאג' מוחסן), שיגר חיזבאללה כ-20 כטב"מים מתאבדים לרחבי הצפון. בשבוע האחרון של אוגוסט, לאחר מכת המנע של צה"ל, נצפתה ירידה בשימוש בירי תלול-מסלול (תמ"ס) במקביל לעלייה בשימוש בכטב"מים ורחפנים.
בעוד ישראל נחשבת למובילה עולמית בהגנה מטילים ורקטות, דווקא כלי איטי ופשוט בהרבה חשף פערים מדאיגים במערך ההגנה האווירית. חיל האוויר אותגר כמה פעמים בשנים האחרונות נוכח ניסיונותיה של איראן לשגר כטב"מים ורחפני נפץ לעבר ישראל. אלא שאף על פי שבמערכת הביטחון ידעו שטהראן רואה בהם כלי אפקטיבי במיוחד, המיקוד לא היה באיום הכטב"מים.
"לצערי יכולנו להגיע מוכנים יותר למלחמה הנוכחית שישראל מעורבת בה, אם לצד הלמידה של המתרחש באוקראינה ובמקומות אחרים בעולם גם היה נעשה תהליך מתאים יותר של בניין הכוח ושינוי דוקטרינות", סבורה ד"ר ענתבי. "הצבא לא עשה את זה בצורה מספקת".
"לא הופתענו", מתאר תא"ל (במיל') רן כוכב (רנכו), לשעבר מפקד ההגנה האווירית. "לפני שנים הוסט הדגש המרכזי לאיומים הקיומיים על העורף של ישראל – טילים ורקטות. מערך הנ"מ הפך להגנה האווירית, וההגנה כנגד הכטב"מים נדחקה לעדיפות השנייה, בהנחה שאפשר להתמודד איתם לא רק מהקרקע אלא גם מהאוויר באמצעות מטוסי קרב ומסוקי קרב. מכיוון שמערך ההגנ"א מגן בלעדית מפני טילים ורקטות, אז משימה שמישהו אחר יכול להשתתף בה, כמו יירוט מל"טים ומעופפים אחרים, הוטלה על מטוסי הקרב ומסוקי הקרב – ורק בעדיפות שלישית על סוללות ההגנה האווירית".
אולם המציאות הוכיחה אחרת. המלחמה באוקראינה, ומאוחר יותר המלחמה של איראן ושלוחיה בישראל, הוכיחו את הצורך הדחוף בהתמודדות יעילה יותר עם איום הכטב"מים. "חיזבאללה, כמו צה"ל, נמצא במרוץ למידה מתמיד", אומר כוכב. "הוא זיהה שתי נקודות תורפה במערך ההגנה האווירית: קושי בגילוי מעופפים ברום הנמוך וביירוטם, ואפשרות לפגיעה ספציפית במערכות ההגנה האווירית עצמן. הם פגעו, למשל, בבלון 'טל שמיים' בצפון ורוצים לפגוע במשגרי כיפת ברזל, במכ"מים ובאנטנות שלנו. הם נלחמים בנו, רוצים לפגוע בנו ובכך לקזז את היתרון הישראלי המובהק בהגנה אווירית".
חורים בהגנה
עיקר הקושי, שגם גרם לנפגעים לא מעטים, נוגע לכטב"מים שמשגר חיזבאללה מלבנון, לטווחים קצרים. הם טסים לאט, נמוך, גם בוואדיות – באופן שמקשה על הגילוי. "אלה מטרות קטנות ויש להן שטח חתימת מכ"ם מזערי", מסביר כוכב. "כמות המתכת, הברזל והאלומיניום במטרות האלה קטנה, ולכן המכ"מים הקונבנציונליים שלנו מתקשים לגלותן".
פעמים רבות משוגרים הכטב"מים ממרחבים סמוכים מאוד לגבול, מה שמקצר מאוד את זמן התגובה של מערכות ההגנה האווירית של ישראל. "לעיתים קרובות אין מספיק זמן להזניק מטוס קרב או מסוק קרב. נניח שכטב"ם שבקושי מצליחים לגלות ממריא מצור או מצידון ורוצה לצלם את נהריה. גם אם מגלים אותו, אין מספיק זמן להזניק מטוס קרב, נניח מרמת דוד. זה דורש מאיתנו לשמור על נוכחות אווירית קבועה מעל אזורי הגבול כדי לגלות מטרות איטיות וקטנות מהסוג הזה וליירטן".
אך גם אם מצליחים לגלות ולהגיב בזמן, היירוט עצמו מציב אתגר נוסף. "קשה מאוד לפגוע במעופפים באמצעים קינטיים", מסביר כוכב. "מטוס הקרב מהיר מדי והכטב"מים איטיים מדי, מה שמקשה לפגוע בהם. ההבדלים בטמפרטורה בין הכטב"מים לקרקע מקשים את פעולת טילי החום. גם מערכות ההגנה האווירית מתקשות עם המטרות הקטנות והאיטיות הללו, מה שלעיתים יכול לגרום לאי-פגיעה או לטעות. לצערי יש מספר מקרים שבהם הופלו כטב"מים שלנו בגלל טעויות של זיהוי עמית כטורף".
לדברי כוכב, הפתרון טמון במערכת כוללת ומשולבת. "אנחנו צריכים לארגן טוב יותר את ההגנה על השמיים שלנו, במיוחד ברובד הקרוב לקרקע", הוא מסביר. "אנחנו צריכים מערכת משולבת שכוללת גילוי מתקדם, אלקטרואופטיקה הכוללת מעקב, נעילה, הצבעה למערכות שליטה ובקרה, יכולת קבלת החלטות ואמצעי יירוט, מסוגים שונים. הרבה חברות מפתחות פתרונות, אבל בסופו של דבר מדינת ישראל תצטרך לשלב בין מערכות ולבצע אינטגרציה מלאה ביניהן. זה לא עניין של מערכת אחת או טכנולוגיה בודדת – זו צריכה להיות גישה כוללת שמשלבת את כל היכולות שלנו וטכנולוגיות חדשות ומתקדמות". כוכב רמז בדבריו על הדור הבא של מערכות הלייזר, אך לא התייחס לביצועי מערכת כזו או אחרת.
אף שכטב"מים רבים מגיעים ליעדם ומתפוצצים, כוכב דוחה את הרעיון שיש "פתרון קסם" לאיום החמקמק. "קיימת הנחה רווחת כאילו יש באיזשהו מקום פתרון לדבר הזה. אף אחד בעולם לא עושה משהו אחר ומצליח יותר מאיתנו". הוא מודה כי התוצאות "בינוניות", אך מדגיש שהן עדיין טובות יותר מאלו המושגות במקומות אחרים בעולם.
כוכב חזר לפני המלחמה מתקופת לימודים כעמית מחקר במכון המלכותי לביטחון לאומי בלונדון. אחת ממסקנות המחקר עוסקת במלחמת רוסיה–אוקראינה. "נוצר רושם שהאוקראינים והרוסים מצטיינים ומצליחים להפיל זה לזה, אבל המציאות שונה לחלוטין", הוא קובע. "בטילים וברקטות אנחנו בישראל עומדים על כ-90% יירוט. במעופפים – 'רק' כ-66%. תלוי איך סופרים. זה הרבה יותר מאשר האוקראינים והרוסים יחד".
בין וולקן ללייזר
בישראל בוחנים בין השאר בימים אלה שימוש בתותחי וולקן, שימוקמו סמוך לגבול כדי להתמודד עם איום הכטב"מים. תותחי הוולקן הוצאו מהשירות בצה"ל כבר לפני עשרות שנים ומאז ישבו במחסנים. אם הניסוי הראשוני יצליח והפיתוחים האחרים של מערכת הביטחון יבשילו בזמן, התותחים עתידים לחזור לכשירות ולהפוך לחלק מרכזי מפתרון בעיית הכטב"מים.
כוכב נזכר בערגה בימים שהיה מפקד גדוד נ"מ של וולקן בגבול לבנון: "ההצלחה הייתה חלקית. השתמשנו בתותחי הוולקן כדי להפיל מטוסים מנמיכי טוס ומסוקי קרב וגם רדפנו אחרי אבאבילים (כטב"מים איראניים שהפעיל חיזבאללה). השיטה היא לירות ארגז אש לעבר נקודת פגישה עתידית. אתה יורה נשק קליעים סטטיסטי ומקווה שאם תירה 3,000 פגזים בדקה, בעוד כמה שניות יפגוש המל"ט את הפגזים". אף שהוא מכיר בכך שהוולקן יכול לשמש בהחלט פתרון זמני, הוא מדגיש: "זה לא הפתרון האולטימטיבי. אני חושב שהפתרון האולטימטיבי הוא מערכת כוללת".
ענתבי תומכת בכל פתרון זמני, "אם אישרה אותו המערכת, אם הוא בר יישום, אם הוא לא יקר מדי ואם הוא יוצר שיפור זמני במצב". אך היא מזהירה: "כרגע אנחנו בעיקר שמים פלסטרים, אבל נדרשים חשיבה ופתרונות גורפים יותר, מתוך הבנה שהאתגרים האוויריים והכלים הבלתי מאוישים ואחרים יישארו".
ענתבי קוראת לחשיבה ארוכת טווח: "אנחנו רוצים ליצור מרחב אווירי שמאפשר הפעלה אזרחית ענפה לצורך שיפור איכות החיים והכלכלה שלנו. התפיסות שקיימות היום, לצד הטכנולוגיות שיש לנו, אינן מספקות – ואם אנחנו רוצים מצב טוב יותר, צריך להתחיל לטפל ולחשוב על זה כבר היום".
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.