"אני מניחה שקראתי יותר ממיליון ספרים, כך שבערך קראתי יותר מאלף ספרי ארוטיקה", אומרת מלכה, בת 33, נשואה ואימא לשלושה שמתגוררת בירושלים. הבחירה של מלכה בספרות ארוטית עשויה להפתיע בהתחשב בעובדה שמדובר באישה עם כיסוי ראש, שמנהלת אורח חיים דתי. "אני יכולה להגיד שנכנסתי לז'אנר הרומנטי ממש מההתחלה", היא אומרת ואז חוזרת על המילה "רומנטי" ומגחכת. "היום אני לא אקרא לזה רומנטי בכלל, אבל נחשפתי לספרים האלה בערך בגיל 11. אני עצמי גדלתי במשפחה דתית חסידית, אבל המשפחה המורחבת שלי לא דתית, ואז בבית של סבתא שלי גנבתי את הספר של בן הדוד שלי וישבתי לקרוא בשירותים – זה היה אסור", היא אומרת ומספרת שהספר ההוא היה הראשון מני רבים.
בשנים האחרונות כובשת סוגת הספרות הארוטית את בנות ישראל. המעריצות הן מכל המגזרים ובכל הגילים, וחלק מהן היו נערות ממש כשהתחילו לקרוא אותו, כמו מלכה. הקוראות, רובן כנראה נשים, הפכו כבר מזמן לקהילה עם קבוצות פייסבוק פעילות, סרטוני טיקטוק שיכולים להפוך כותר ללהיט היסטרי והמלצות באינסטגרם. למרבה ההפתעה, שיגעון הספרות הארוטית לא פסח על בנות המגזר הדתי, אף על פי שהספרים כוללים קטעים מיניים מפורטים המכונים בפי הבקיאות בנושא "סמאט" – ולעיתים גם אלימות קשה וסצנות אונס.
ארבע נשים מהמגזר הדתי הסכימו לספר איך התאהבו בספרות הארוטית, איך היא משתלבת עם ערכי הדת ומה הן חושבות על ההשוואה לפורנוגרפיה ועל האלימות הקשה בחלק מהספרים. הן גם מספרות איך מגיבה סביבתן הקרובה על התחביב המיוחד שלהן – ומבהירות שהן ממש לא מרגישות צורך להתנצל.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"קוראת 4 ספרים בכל שבת"
"מיניות בציבור הדתי הייתה משהו שלא מדברים עליו, משהו מוסתר, ולא הייתה לי כתובת לשאול", מספרת מלכה על תקופת ההתבגרות שלה ומציינת שלמרות הרקע החסידי שלה, החלה להתעניין במיניות מגיל צעיר. "בסופו של דבר אני לימדתי את עצמי, השגתי אישור כניסה לספרייה של המכללה וקראתי כל ספר שעניין אותי בנוגע להתפתחות מינית. אני הייתי בקרב החברות 'זו שיודעת'. תמיד האמנתי שידע הוא כוח ובלמידה מספרים. לכן כיום יש לי מיזם דיסקרטי של השאלת ספרים על מיניות וזוגיות, למי שמתפדח ללכת ולשאול בספרייה. מדובר בספרי עיון ופחות בספרי קריאה, אבל אני כן קוראת בעצמי וממליצה על ספרים בנושא הזה".
מלכה מספרת שמצאה ברשת קהילה ששותפה לאהבתה לספרות בארוטית: "הפלטפורמות בפייסבוק מאפשרות לי להעלות את הדעות שלי. ככה אני יכולה במוצאי שבת להעלות סקירות על ארבעה ספרים שקראתי בשבת. אבל אני ממקבלת בדרך כלל מז'אנרים שונים".
מה אמרה אימא שלך כשהתחלת לקרוא את הספרים האלה?
מלכה צוחקת למשמע השאלה: "אימא שלי קוראת רומנטיקה המכילה ארוטיקה באנגלית, למשל סדרת 'אחוות הפגיון השחור'. אנחנו שתי בנות מתוך שבעה אחים, ועל כן הנוהל הוא 'תכסי את הכריכות'. כל הכריכות שהגברים בלי חולצה למשל – אז עשינו עטיפות מעיתונים או נייר צבעוני. אימא שלי חוזרת בתשובה, אז לא הפריע לה, אבל היא כן רצתה להסתיר מהאחים שלי, כי היא לא רצתה שיושפעו".
מה לגבי אבא שלך?
"הייתה תקופה שהוא היה מתעצבן – גם הוא חוזר בתשובה. כמו שהעיתונים ה'עירוניים' היו נמצאים בשירותים, גם זה בסוף הפך להתנהלות של 'אין בעיה שתעשי את זה, פשוט לא מול הפרצוף של כולם'".
מה דעתך על החשיפה של צעירות לספרים האלה?
"כבר נתקלתי בבנות שרוצות לקרוא את 'הבחורים של טומן' – ולא, זה ממש לא מתאים לגיל 11. זה פשוט לא לעניין. הבנות נחשפות לזה באינסטגרם. הבת שלי בת 11 ורמת החשיפה בגיל הזה מפחידה אותי, היא קוראת המון וזה משמח מאוד, אבל אני מקפידה לקרוא כל דבר לפניה.
"למשל כן נתתי לה לקרוא עכשיו טרילוגיה רומנטית שמכילה התייחסות מעודנת למערכת מינית בין נשים – בערך ברמת הנשיקה. כל דבר כזה הוא פתח לדיון. דיברתי איתה על זה והסברתי לה את ההבדל בין אהבה רומנטית לאהבה של חברות ושאלתי: 'את עדיין רוצה לקרוא את זה?' כשהיא אמרה שכן, אמרתי לה 'בסדר, אבל אם יש לך שאלות, בואי נדבר'.
"אני שמחה שהיא פונה אליי. למשל נתתי לה בעבר לקרוא ספר שמיועד יותר לציבור החרדי והייתה שם התייחסות לגלדיאטורים ולבושם, וזה פחות התאים לה אז. דיברנו על זה ועיבדנו את זה וזהו, בזה תם הנושא מבחינתה. אני רוצה לקוות שאנחנו עושים משהו טוב, אבל אין לה אינסטגרם ואני גם מעדיפה שלא יהיה, אז היא לא נחשפת לאותה רמה של ספרות. אבל כן עובדים על הפתיחוּת, שתהיה מותאמת גיל, אני משתדלת".
"הבנות נחשפות לזה באינסטגרם ויש דברים שממש לא מתאימים לגיל 11. הבת שלי בת 11, אני כן נותנת לה ספרים ומאפשרת גישה מסוימת, אבל אני מקפידה לקרוא כל דבר לפניה"
מלכה, בת 33
"גם בתנ"ך כתבו על סקס"
גם דסי (הדסה) הרשלר, בת 23 מהשומרון, גילתה את עולם הספרים בגיל צעיר. "גדלתי בירושלים", היא מספרת. "אנחנו ממשפחה ברסלבית. אבא שלי חרדי ואימא שלי גם כן, אבל קצת יותר פתוחה. הייתי חרדית חזקה בתור ילדה ועכשיו אני דתייה. מבחינת הלבוש אני פחות, אני כן הולכת בג'ינסים כי מבחינת צניעות מאוד חנקו אותי כילדה. אני גם אם חד-הורית, ובגיל 14 ילדתי את הבן שלי", היא מגלה על סיפור חייה הלא שגרתי.
באיזה גיל התחלת להתעניין בספרים מהז'אנר?
"נכנסתי להיריון בגיל 14, אז ידעתי מה זה סקס, או-קיי? התחלתי להתעניין לקראת גיל 16 בספרים. כל החיים התאכזבתי מאהבה, ואז קראתי את 'המועמדת'. פתאום לראות בספרים גבר מתאכזב ונפגע, זה הטריף אותי. הז'אנר נתן לי תקווה, גם הסמאט (הסצנה המינית) פה ממש מעניין".
"בתור ילדה חרדית לא דיברו איתי על כלום. פתאום לקחת ספר ולקרוא על סקס נותן לך איזושהי פריצת גבולות שאני מאוד אוהבת. מי שבאמת דתי – אני לא בטוחה שהוא יכניס את הספרים האלה הביתה. אבל אני שומרת שבת, כשרות, נגיעה, ובכל שבת אני קוראת ספר ארוטי. יותר מזה, תדעי לך שזה שומר עליי לא לחלל שבת. סבא שלי, שהוא חרדי, אמר לי: 'דסי, עדיף לך לקרוא ספרים ארוטיים מאשר לחלל שבת'".
"כשאני באה להורים בשבתות אני לוקחת איתי ספרים כמעט כל הזמן", משתפת דסי. "אני קוראת בחדר שלי אחרי שאבא הולך לישון. בבית של ההורים שלי אין שיח על סקס. אבל אני לא חיה ככה, אני חיה בחופשיות. זה בסדר לשאול שאלות. האחים הבנים שלי יבואו וידברו איתי על סקס, לא עם ההורים".
"בתור ילדה חרדית לא דיברו איתי על כלום. פתאום לקחת ספר ולקרוא על סקס נותן לך איזשהו פריצת גבולות שאני מאוד אוהבת"
דסי הרשלר, בת 23
יש להם מושג שזה מה שאת קוראת?
"לאימא שלי יש מושג וגם לאבא שלי, אבל כל עוד הוא לא רואה, הוא לא אומר כלום. אם הוא יראה את זה מונח על השולחן הוא יחטוף לי את הספר ויזרוק אותו לפח או ישרוף אותו".
ואין סתירה בין ערכי הצניעות ובין הרצון לקרוא את הספרים?
"גם בתנ"ך כתוב על סקס. כתוב לנו גם על אונס – אמנון ותמר, מעשה שכם ודינה. חוץ מזה שבתנ"ך כתוב לנו בכלל על יעקב אבינו, שלקח ארבע נשים, ודוד המלך, שלקח 18, ועל שלמה, שלקח 1,000. מה הם עשו עם הנשים האלה, שיחקו איתן שש-בש?"
בכל זאת, סקס הוא טאבו בחברה החרדית.
"נכון, מצד אחד אני נורא מאמינה באלוהים, מצד שני אני הולכת עם ג'ינס, ואנשים לא מבינים איך אני יכולה גם וגם".
"הספר שלי ארוטי עם טוויסט"
דברת אוהב עמי (33), דתייה לאומית מכפר אלדד בגוש עציון, היא לא רק קוראת אדוקה של ספרות ארוטית – היא גם עורכת בז'אנר וסופרת. אוהב עמי, נשואה ואם לארבעה ילדים, כתבה את הספר "מבעד לכאב", המספר על צופיה, צעירה דתייה שמגלה את העונג הנשי ואת האהבה.
"יש תחושה שכל דבר שקשור למיניות הוא כאילו סותר את הקדושה, אבל בכתובה הגבר מצווה לענג את הכלה שלו. לענג, לא בשביל ללדת ילדים"
דברת אוהב עמי, סופרת
"למדתי ספרות עברית באוניברסיטה וקראתי כל מיני ז'אנרים, אבל תמיד חזרתי בסוף לארוטיקה", מספרת דברת. "להיות סופרת תמיד היה החלום שלי, אבל כשהתחלתי לכתוב את הסצנה הארוטית הראשונה שלי ממש נבהלתי, אז דחפתי הכול לאיזו מגירת תחתונים. רק אחרי שנה הרגשתי שאני ממש צריכה ליצור משהו משלי. אז התחלתי לכתוב ברצינות. כעבור שנה יצא הספר לאור".
"הספר שלי מגיע לז'אנר הארוטי עם טוויסט", מסבירה דברת. "הוא עוסק באישה שמתמודדת עם כאבים ביחסי המין, זה לא קול ששומעים בז'אנר. בתור אחת שמתמודדת עם וסטיבולודיניה (כאבים בעת קיום יחסי מין) ועברה תהליך בעצמה, רציתי דרך הכתיבה לשתף ולהעביר את המסר. הגיבורה בעצם בטוחה שהיא פגומה ושאף אחד לא ירצה אותה ומוותרת על האהבה. ואז במהלך הספר היא בעצם מגלה עם הגבר שהיא ראויה לעונג – ובנוסף היא מקבלת את האבחנה של מה שהיא מתמודדת איתו".
איך הקהילה שלך מהיישוב הגיבה על זה שהפכת לסופרת ארוטית?
"אני חיה בקהילה שהיא יחסית לייט, ביישוב מעורב, וגדלתי באפרת, אין איזה לחץ בנושא הזה. באופן כללי אני חושבת שבציבור הדתי, בעשור האחרון, אם לא ב-20 השנים האחרונות, היה איזה תהליך של הבנה שצריך לפתוח, צריך לדבר על הדברים. כשאני התחתנתי לא היה לי עם מי לדבר על הווסטיבולודיניה, וגם מי שסיפרתי להן לא ידעו איך לאכול את זה. היום כל הנושא הזה נהיה מדובר והרגשתי שהקרקע בשלה לדבר הזה.
"בואי נאמר שהסביבה הקרובה שלי, שכנים וכאלה, היא לא קהל היעד של הספר הזה. כי עדיין יש איזשהו חסם לאנשים להכניס ארוטיקה מפורשת הביתה, החשש שזה יכניס מחשבות לחדר המיטות או משהו כזה. אז יש כאן בסביבה שלי כאלה שקראו והתלהבו ויש כאלה שמבחינתן זה לא משהו שהן היו רוצות לעשות, אבל ברשת התגובות הן רק חיוביות. מבינים שזה נושא כואב לנשים ושחשוב לדבר עליו".
דברת אומרת שקיימת רתיעה מספרות ארוטית באופן כללי. "החסם הוא לא רק בחברה הדתית, אלא גם בחילונית. סופרות חושבות שזה ישפיע על מה אנשים יחשבו עלייך, איך יתפסו אותך. לי לא היה חסם כזה, ואני חייבת להגיד שחלק גדול מזה בזכות התמיכה של בן הזוג שלי, שחווה את הספר הזה כמעין שליחות, אחרי התהליך שעברנו יחד. הוא אמר לי: לכי על זה, תעשי טוב לאנשים אחרים".
ההורים שלך קראו את הספר?
"לא, החברים שלי קראו, אבל המשפחה הגרעינית לא רצתה לקרוא, הם חוששים ממה שהם יקראו שם – ומבחינתי אולי עדיף ככה. בסופו של דבר זה באמת אינטימי. אימא שלי תמיד אומרת לי שהספר ליד המיטה שלה, אבל שהיא לא מעיזה לפתוח. אני לא יודעת מה היא חושבת שתראה שם, אבל מבחינתי זה בסדר שהם לא קוראים".
הרבה נשים במגזר קוראות ספרות ארוטית, אך רק מעטות מוכנות להודות בכך.
"יש תחושה שכל דבר שקשור למיניות הוא כאילו סותר קדושה. אבל כולנו, גם דתיים, מקיימים יחסי מין. בכתובה הגבר מצוּוה לענג את הכלה שלו. לענג, לא בשביל ללדת ילדים, פשוט בשביל העונג של האישה, בשביל החיבור ביניהם. אנחנו בציבור הדתי כל הזמן מדברים על זה שבחיבור המיני יש איזושהי קדושה, אז איך זה פתאום נהיה לא קדוש? הזוג מקבל איזשהו מסר סותר. איך אני יכולה להפעיל את המתג ולהרגיש בנוח עם בן הזוג שלי כשאנחנו לבד, אבל בכל סיטואציה אחרת זה כאילו מלוכלך, זה רע, זה 'פורנו'?"
.
"בעלי אפילו קונה לי ספרים"
תמי (24) מתל אביב היא דתייה לאומית, נשואה טרייה וקוראת נלהבת של ספרות ארוטית. גם היא מספרת שבעלה מפרגן לה על תחביב הקריאה שלה: "הוא ממש בסדר עם זה, הוא ידע על זה עוד בדייטים הראשונים. אני זוכרת שכבר בדייט השני נכנסנו לסטימצקי. אני חושבת שזו לא בושה, זה מה שאני אוהבת לקרוא. הוא אפילו קונה לי ספרים".
ובכל זאת הנושא הזה גורם למבוכה. יש סתירה בערכים.
"כן, ואני יכולה להבין את זה, נכון, יש פה עניין של צניעות, ויש בספרים דברים שהם לא לפי ההלכה, כמו יחסי מין לפני החתונה, אבל בסופו של דבר מין זה משהו שכולם עושים, כולם בני אדם. זה לא סותר את הדת, כי דתיים לא עושים את זה רק דרך החור בסדין. אפשר גם לקרוא רומנים ארוטיים וגם להיות דתי. זה בגדר הפנטזיה, אלה ספרים, אני לא רואה בזה משהו פסול".
תמי מספרת שיש לה חברה דתייה שגם היא קוראת ספרות ארוטית: "שתינו קוראות בעיקר בשבת ובחגים וממליצות זו לזו על ספרים". תמי גם פעילה בקבוצות פייסבוק בנושא ורואה המלצות בטיקטוק: "יש שם עמודים ספציפיים שממש מוקדשים נטו לספרים, ומה הטיקטוקריות חשבו על הספר. נותנים לספרים דירוג של פלפלים חריפים, לפי רמת הסמאט, כמטאפורה לכמה הספר לוהט. הן מעלות קטעים מסוימים שמאוד מושכים לקריאה ומלא מגיבים".
"יש בטיקטוק גם עוקבות צעירות", משתפת מי, "והייתה מהומה על גיל הילדות. יש בנות 12 שקוראות ספרים שלא תואמים את הגיל, גם מהבחינה המינית וגם מבחינת האלימות, השימוש בסמים וכו'. זה התפוצץ אצל הבנות בגלל הטיקטוק. אני רואה בנות ונערות צעירות מאוד שקוראות ספרים ממש לא לגילן. הן אפילו מבקשות מתנה לבת מצווה ספרים כאלה. יש בפייסבוק הרבה אימהות שמדברות על זה וחוששות".
"נכון, יש פה עניין של צניעות, ויש בספרים דברים שהם לא לפי ההלכה. אבל דתיים לא עושים את זה רק דרך החור בסדין. אפשר לקרוא רומנים ארוטיים וגם להיות דתי"
תמי, בת 24
יצא לך להיחשף לאלימות מינית בספרים? את אוהבת לקרוא ספרים כאלה?
"תלוי איזו אלימות. אין לי בעיה עם זה, אבל ברגע שזה נהפך להיות מוגזם זה מוריד לי. גם דיבור מלוכלך מוגזם מוריד לי. לא אימנע מקריאת דברים כאלה, אבל זה פחות הסטייל שלי".
"יש דברים שלא הייתי רוצה שגבר יעשה לי"
נושא האלימות בספרים מוכר לכולן. "נתקלתי בדברים שהיו מזעזעים", מודה מלכה. "ואז אני חושבת, 'טוב, מה לכל הציפיות והכריות עבר בראש של הסופרת?' באופן כללי אני משתדלת להסתכל על הדברים ברמת התחושה בגוף, להיות קשובה לעצמי, ואם משהו לא מתאים לי, לעצור".
"תראי, זה ספר – וספר כשלעצמו הוא פסק זמן מהמציאות שלי", משתפת מלכה. "אני לא יכולה להגיד שלא היו דברים מספרים שונים שלא לקחתי ליישום, אני מאמינה מאוד בלמידה מספרים. אבל אני באה ממקום שזה ספר – זה משהו שעבר במוח הקודח של מישהו. אם אקרא משהו והוא יהיה בעיניי גם משהו מציאותי מספיק וגם משהו שאני רוצה לחוות, אז אעלה את זה לדיון מול הפרטנר שלי. אני אגיד לו, 'תקשיב, קראתי על משהו משיגנע כזה או אחר, מה אתה חושב על זה?' וזהו. ברוך השם זכיתי בפרטנר פתוח מאוד שמקשיב למשיגנעס שלי. בחלק מהפעמים אולי נסכים לנסות את המשהו ובחלק מהפעמים נגיע למסקנה שפחות מתאים לנו, וזהו".
חלק מהספרים מכילים אלימות, אונס, סאדו-מאזו, את קוראת דברים כאלה? אני שואלת גם את הרשלר. "ברור", היא עונה. "אני חושבת שבגיל מסוים לא יודעים לעשות את ההפרדה, נגיד בנות 12, אבל בגיל 16–17 כבר יודעים לעשות את ההפרדה בין אלימות בספר למישהו שדוקר מישהו בבר".
וכשמדברים על אלימות מינית?
"לא הייתי נותנת לילדה בת ה-16 לקרוא את 'הלביאה הלוחמת'".
יש בספרים אלמנט של מימוש פנטזיה, ובכל זאת חלק גדול מהדברים לא היית רוצה שיקרו לך במציאות?
"יש דברים שאני לא הייתי רוצה ששום גבר יעשה לי אותם, והם כתובים בספרים".
אז בתוך הפנטזיה יש עלילה שאף בחורה לא מפנטזת עליה.
"אני חושבת שאונס זה לא משהו שצריך לנרמל, ולפעמים מוצאים אותו בספרים. אני כן חושבת שיש דברים שאם ילדה בת 12 תקרא אותם, היא תחשוב ותלמד שזו הנורמה, וזה לא משהו שהייתי רוצה שיקרה. אני עצמי יודעת לעשות את ההפרדה בין הגבר שאני רוצה ובין הגברים שבספרים. העלילות הן כמו של סרט, כמו שאת רואה סרט של גיבורי-על או ערפדים, ואת יודעת שזה לא אמיתי, אז ככה אני עם הספרים. אני התמכרתי לספרים האלה, אבל זה כמו שראיתי את 'דמדומים' וידעתי שלא איהפך לערפדית (גם אם רציתי)".
ומה דעתך על ההשוואה לפורנוגרפיה?
"ספרים הרבה יותר טובים מפורנו, בספרים יש עלילה. מבחינת הכתיבה והשפה – את יודעת איך הספרים שיפרו לי את הניסוח? אני התחלתי לכתוב הרבה יותר טוב ולקרוא הרבה יותר מהר.
"בספר יש לך שלושה-ארבעה קטעים של סמאט, אבל ספרים גם פותחים עולם, הבנתי איך גבר יכול להילחם על הבחורה שלו. פתאום הוא מתאהב בה למרות שהוא חוטף אותה, פתאום הוא מוותר על הנקמה שלו בשבילה. מובן שאחרי 7 באוקטובר אני עושה את ההפרדה ולא מאחלת ששום מחבל יתאהב בבת ערובה".
"אני מתנגדת נחרצות להשוואה לפורנו", מוסיפה דברת. "קודם כול, אין שום דבר לא צנוע בדמיון, אין שום מקום שכתוב בו שאסור לאישה לפנטז, זה לא פוגע באף אחד. בפורנו מצלמים אנשים אמיתיים, נניח בצד את העניין הפוגעני, שברור שזו תעשייה שמתבססת על ניצול. אני רואה את האיברים האינטימיים של הזוג. הספרות הרומנטית כולה בנויה על כתיבה מאוד קרובה, ובעצם, אם זה כתוב טוב, הקוראת מרגישה שהיא הגיבורה".
"כלי שיכול לסייע לנשים ולגברים"
"אנחנו אחרי מהפכה מטורפת בתחום המיניות בחברה הדתית", אומרת ד"ר מיכל פרינס, חוקרת בתחום המיניות בחברה הדתית ומחברת ספר ההדרכה למיניות "פשוט לרצות". ד"ר פרינס, שהיא בעצמה בת המגזר, מצביעה על השינוי הגדול בתפיסת המיניות במגזר הדתי ב-20 השנים האחרונות: "הרבה פעמים המבט מבחוץ הוא שהדתיים הם השמרנים, אבל אנחנו כבר לא שם. המון אנשים מדברים על התחום במגזר, יש קורסים, יש כתיבה, המון-המון דברים. קולגות שלי מהעולם החילוני אומרות לי, 'מה זה, התקדמתם ב-15 השנים האלו יותר מהעולם החילוני'. חשוב להדגיש שהפתיחות היא עדיין – אני אגיד ברוך ה' – במסגרת של זוגיות ארוכת טווח, גם אם דברים הוגמשו".
כשחיפשתי מרואיינות, המון אמרו לי לא – גם אם הן קוראות, הן רואות בזה בושה.
"אני יכולה רק להניח שההרגל הוא שזה דבר מאוד פרטי שהוא בינך לבינך או בינך לבן הזוג שלך, ועל כן קשה להוציא את זה החוצה".
את רואה סתירה בין קריאת ספרות ארוטית ובין ערכי הדת?
"אם הקריאה עושה לך טוב ולא גורמת לך למתח וחרדה כי את בקונפליקט עם ערכי הדת והחינוך שלך, אז זה יכול לסייע. האם יש בעיה הלכתית לקרוא? זו שאלה שאני לא עונה עליה, כי אני לא אשת הלכה. אני רואה הרבה מאוד נשים שזה מחיה בהן את המיניות".
מה לגבי ההשוואה לפורנוגרפיה?
"הבעיה בפורנו היא שהוא שולל מאיתנו את האפשרות של הדמיון. מיניות מסתמכת מאוד על היכולת שלנו לדמיין, על החופש שלנו בגוף ובנפש, והספר מאפשר את זה. אני חייבת להגיד שאם אשמע קול ביקורתי על ספרות ארוטית, אני ארים גבה, כי אני רוצה לשמוע יותר ביקורת על ממדי החשיפה העצומים לפורנו גם בחברה הדתית וגם בחרדית.
"ספרות ארוטית היא האופציה הטובה ביותר, במיוחד בהשוואה לחשיפה לפורנוגרפיה והתנסויות מחוץ לחדר המיטות של הזוג. על כן אני אפילו לא אומרת שזה הרע במיעוטו אלא אומרת בואו נשים את זה בפרופורציה ונבין שיש פה כלי שיכול לסייע לנשים וגברים".
"אני לא הייתי ממליצה להשתמש בספרות ארוטית כהכנה לקיום יחסי מין", מסייגת ד"ר פרינס. "אני מניחה שיש בנות 15 שנתקלות בספרות הזאת ואני יודעת שיש המון ספרות שמותאמת לנוער, אבל אני ממליצה להורים לשים לב מה הילדים שלהם קוראים".
"אנחנו אחרי מהפכה מטורפת בתחום המיניות בחברה הדתית. חושבים שדתיים הם שמרנים, אבל אנחנו כבר לא שם. הפתיחות היא עדיין, ברוך ה', במסגרת של זוגיות ארוכת טווח"
ד"ר מיכל פרינס, חוקרת מיניות בחברה הדתית
"אוי ואבוי, זה כמו לבחור בייבי"
לסיכום שאלתי את כל המרואיינות מה הספר האהוב עליהן. התגובה הראשונית אצל כולן הייתה: "אוי".
"אוי ואבוי, זה כמו לבחור בייבי", אומרת מלכה. "אני יכולה לבחור סדרה?"
גם אחרי שהתרתי לבחור סדרה, אם המרואיינות בחרו ב"נערת יום ההולדת", ב"נערת החודש" או ב"המועמדת" – כולן בחרו ספר שדמות האישה בו שולטת ומפגינה עוצמה וביטחון במעשיה. יש אנשים שיקראו את הכתבה בגלגול עיניים וזלזול ויגידו "גם כן דתיות", אבל בעיניי יש פה מסר של עוצמה נשית וקבלת בעלות על השיח.