ההרתעה הישראלית, שקרסה ב-7 באוקטובר ובחודשי המלחמה שאחריו, קיבלה זריקת מרץ והתחזקה במהלך יולי, על רקע שורת מהלכים מוצלחים: חיסול ראשי הזרוע הצבאית של חמאס וחיזבאללה (מוחמד דף ופואד שוכר), התקיפה בנמל חודידה בתימן, המבצע המוצלח בציר פילדלפי וחיסולו של איסמאעיל הנייה בטהראן, המיוחס לישראל.
הישגים אלה מאפשרים לראש הממשלה לסיים את המלחמה ולצאת לתושבי ישראל עם הנאום הזה:
"ישראל הוכיחה את כוחה וצדקתה. אני מוביל את המדינה בנתיב הניצחון. חמאס בעזה מובס ושילם מחיר כבד ביותר על פשעי 7 באוקטובר, ראשי צבאות הטרור שלו ושל חיזבאללה חוסלו – ושוב הוכח שאין מסתור חשאי מספיק מעינינו הפקוחה ואין מקום רחוק מדי לידה הארוכה של ישראל. לאחר עשרה חודשים מטרות המלחמה קרובות למימוש – חמאס למעשה פורק כזרוע צבאית מאורגנת וכשלטון מתפקד ואינו יכול לחזור על 7 באוקטובר, ולכן אנו חותמים על עסקת חטופים שתחזיר את חטופינו הביתה ואת חללינו לקבר ישראל. זה סוף המלחמה אך לא סוף המערכה.
"הגעתי לידי הסכמה עם ארה"ב שכל התחמשות מחדש של חמאס תהיה צידוק מוכר לישראל לחדש את הלחימה בעזה. אני מקווה כי הפסקת המלחמה בעזה תעצור את הלחימה בצפון, אולם שלא נירתע ממלחמה אם תיכפה עלינו בדמות תגובה עצימה מצד חיזבאללה ומאיראן. כעת אנו נותנים הזדמנות לדיפלומטיה – למימוש החלטת מועצת הביטחון 1701, המרחיקה את חיזבאללה אל מצפון לליטני. גם כאן הסכמתי עם ארה"ב שאם לא תמומש ההחלטה, נקבל תמיכה מלאה בהפעלת צה"ל להרחקת ארגון הטרור השיעי מגבול הצפון ולפגיעה ביכולותיו המאיימות על ישראל. בכל מקרה כוח רדואן לא יאיים עוד על הגליל.
"במקביל אני מקדם הסכם היסטורי עם ערב הסעודית, והוא ייכנס לתוקף מייד אחרי הבחירות בארה"ב, בתמיכה דו-מפלגתית של הדמוקרטים והרפובליקנים. יחד נתמקד במטרה העיקרית שעליה אני מדבר כבר 20 שנה – עצירת התחמשותה של איראן בנשק גרעיני והחלשת זרועות הטרור שלה ושל שלוחיה במזרח התיכון".
לצערנו ראש הממשלה לא נשא נאום כזה, המייצג את ה"ניצחון האסטרטגי", שמכיל בתוכו גם את החובה המוסרית להחזרת החטופים – כי הוא סותר את שרידותו הפוליטית. לפיכך תושבי מדינת ישראל מבינים שראש ממשלתם מוביל אותם באחד משני הנתיבים לאסון אסטרטגי שמשחק לידיה של איראן ולידיו של מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הנתיב הראשון – נתיב "הניצחון המוחלט": המשך המלחמה בעזה אף על פי שאנחנו כבר מזמן בעימות אזורי החורג בהרבה מגבולותיה, ובו זירות מאיימות יותר ממה שנותר מחמאס שברצועה. כוחות מוגבלים בשני מסדרונות לא יביאו להשמדת ארגון הטרור העזתי אלא יגררו לחימה ארוכת שנים נגד גרילה והסלמה מקבילה בזירות אחרות.
החטופים ימשיכו למות במנהרות חמאס, ישראל תיקלע למלחמת התשה ארוכה, הכלכלה הישראלית תמשיך להידרדר, מעמדנו בעולם יצנח לשפל חדש והמערכה המשפטית בבתי הדין הבין-לאומיים תחריף. למעשה, אסטרטגיית "הניצחון המוחלט" משרתת את האסטרטגיה האיראנית – למוטט את ישראל במלחמת התשה ארוכה, בכמה זירות בעת ובעונה אחת, עד לקריסתה.
מצד שני, אסטרטגיה זו תוביל את ישראל לעימות גם עם ארה"ב – שחותרת בכל מאודה לסיום המלחמה וממתינה שנממש את ההבטחות שקיבלה מאיתנו בכל הקשור לקידום עסקת חטופים. במקום זאת, וושינגטון חוזה באסטרטגיה בעייתית אף יותר מ"הניצחון המוחלט" בעזה – כזו המובילה למלחמה אזורית, שתחייב התערבות אמריקנית, שהיא הדבר האחרון שהממשל בוושינגטון צריך ערב בחירות.
הנתיב השני – נתיב המלחמה האזורית: זו אולי איננה אסטרטגיה מוצהרת של נתניהו, אך התנהלותו, במעשה או במחדל, ובמיוחד המשך מלחמת ההתשה בעזה ושש הזירות האחרות (לבנון, איראן, סוריה, תימן, עיראק ואזור יהודה ושומרון), מובילה בסבירות גבוהה להתפרצות מלחמה אזורית רב-זירתית. זה נתיב מסוכן, תרחיש שנגדו ישראל לא גיבשה אסטרטגיה ומטרות מלחמה רלוונטיות, הגם שלחימה בעצימות נמוכה בכל החזיתות הללו מתנהלת זה כבר. במקביל מסלימה גם חזית נוספת – חשובה מכולן – החזית הפנימית, שבה נחצים בכל יום קווים אדומים, כגון פריצות חוזרות למחנות צה"ל ופגיעה מעמיקה בשלטון החוק.
ישראל כבר נמצאת עמוק בתוך מלחמת התשה, העומדת בניגוד ליתרונות העוצמה שלה (כוח מחץ) ובעיתוי המדגיש את חסרונותיה (אורך נשימה). אנחנו מוכרחים לחזור לתפיסת הביטחון שלנו: מלחמות קצרות בשטח האויב וחזרה לבניין המדינה, הכלכלה והמפעל הציוני בכלל. מדובר באסטרטגיה המחייבת להוציא יריבים מהתמונה ולהסיר את האיומים שהם מציבים עלינו, בדירוג.
ראש הממשלה חייב, מבחינה אסטרטגית וערכית, לאמץ את המלצות הדרגים הביטחוניים המקצועיים ולהסיר את המקלות שתקע בגלגלי המשא ומתן עם חמאס, כדי לאפשר עסקת חטופים. בכוחה לצנן את יתר החזיתות ולסייע לסגור אותן, וכן לסלול את הדרך להשבת תושבי הצפון לבתיהם באמצעות הסדר דיפלומטי עם לבנון.
גם אם לא יושג הסדר כזה, עצירת המלחמה תאפשר לצה"ל להתאושש, למלא מצברים ומחסנים ולהיערך למלחמה, בעיקר עם חיזבאללה, ואולי גם עם איראן. את כל המהלכים נדרשת ישראל לתאם באופן הדוק עם ארה"ב. הגיבוי שתספק וושינגטון לירושלים – באורך נשימה ובתמיכה מדינית – קריטי במיוחד.
בשורה התחתונה, בסוף שבוע זה אנו על סיפּה של התלקחות אזורית ועלולים להיגרר למלחמת התשה עצימה ורב-חזיתית, מול מצרף איומים שלא פגשנו מעולם ובצל סכנת גלישה למלחמה כוללת. זה חלומו של סינוואר – עימות בעזה המצית ומלכד את כל הזירות בלחימה באינטנסיביות גבוהה – והאסטרטגיה של איראן – טבעת אש סביב ישראל עד לקריסתה מבפנים.
לישראל אסור לשרת את יעדי חמאס ואיראן. עליה לפעול על בסיס אסטרטגיה התואמת את תפיסת הביטחון המסורתית שלה: מלחמות קצרות, ניצחון בכל מערכה, גיבוי מן המעצמות וקואליציה אזורית כמשקל נגד לציר הקיצוני.
>> האלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, הנשיא והמייסד של MIND Israel
