במרומי הרי נפתלי שבגליל העליון, על גדר הגבול עם לבנון, מתגורר דניאל דסטר, תושב מלכיה. בשנים האחרונות הוא התרגל לעבד את אדמות הקיבוץ, כשמעבר לגדר מגיחים מפעם לפעם אנשי כוח רדואן של חיזבאללה, מתצפתים על שטח ישראל ומבססים תשתית צבאית. "זה היה כבר בלתי נסבל", הוא מתאר. "הייתי רואה אותם על הגדר לידי. אתה מזהה את הכמויות של האנשים ואת המכוניות שלהם, על מה הם מסתכלים ומה הם לומדים בשטח. הם כבר תכננו את המסלול".
ב-7 באוקטובר ראה דסטר כיצד תסריט הבלהות שנערך אליו התממש אחד לאחד, רק בגזרה אחרת. נסראללה אומנם הצטרף ללחימה בישראל לאחר התלבטות, ובחר לשגר רקטות, טילי נ"ט וכטב"מים - אך מבלי להורות לכוח רדואן, יחידת העילית של חיזבאללה, לחדור לשטח ישראל.
"אם היה תיאום מלא בין חמאס לחיזבאללה דרך האיראנים ב-7 באוקטובר, היינו מקבלים מציאות קשה פי כמה ממה שהיה בעוטף באותו יום", מבהיר אל"ם (במיל') קובי מרום, מומחה לביטחון לאומי ולשעבר מפקד הגזרה המזרחית בדרום לבנון. "זה אומר שהרבה מאוד יישובים על הגבול - ביניהם מטולה, מנרה, קריית שמונה, זרעית ושתולה - היו נכבשים על ידי כוח רדואן. לא הייתה לישראל באותן שעות יכולת לעצור אותם".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אחרי הטבח בעוטף התברר כי מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר לא עדכן את בכירי הארגון בחו"ל, וגם לא את איראן וחיזבאללה במועד הפעולה המתוכננת ואופיה. "האיראנים הבינו שאם הם יפעילו אופרציה כזאת קשה נגד ישראל, תהיה פה מלחמה כוללת, ואת זה הם לא רוצים", טוען מרום. "אם בעוטף לקח לנו בין יומיים לשלושה לנקות את השטח מהנוח'בות, בצפון היה לוקח לצה"ל שבועות לכבוש מחדש את כל היישובים לאורך הגבול עם אבדות גדולות פי כמה".
להסתער, לכבוש ולהתבצר
למרות שכוח רדואן לא הופעל בשמחת תורה, האיום שנשקף ממנו נותר ממשי ומדאיג, גם אחרי חיסול נסראללה. יחידת העילית של חיזבאללה חרטה על דגלה להיות חוד החנית במלחמה כוללת ולהוציא לפועל את "התוכנית לכיבוש הגליל", במטרה להתבצר ביישובים - ואף לקחת חטופים כבני ערובה ולהשתמש בהם כמגן אנושי.
תוכנית הדגל, שאליה התאמנו פעילי הכוח, הייתה למעשה ההשראה למתקפת הפתע של חמאס. "ככל שאנחנו מבינים זו הייתה תוכנית די זהה", מתאר פרופ' אייל זיסר, מומחה ללבנון וסוריה מאוניברסיטת תל אביב. "למעשה, חמאס למד מחיזבאללה כמו שלמד ממנו דברים אחרים, שימוש בטילים למשל. בניגוד לחמאס, חיזבאללה ארגון יותר זהיר ומנוסה, אבל יש להניח שאם היה מרגיש שיש שעת כושר הוא היה עושה זאת". גם מרום סבור כי הייתה "העתקה" של שיטות הפעולה, ומודה כי מבחינת חמאס הביצוע היה "מושלם".
לפי ניתוח של טל בארי, מנהל מחלקת המחקר במרכז עלמא לחקר האתגרים הביטחוניים בזירה הצפונית, התוכנית המקורית של חיזבאללה כללה שימוש בכוח גדול של בין מאות לאלפי לוחמים. בשלב הראשון, היחידות הגיאוגרפיות של חיזבאללה, נאצר ועזיז, יפתחו במכת אש לאורך כל הגבול. הם יבצעו ירי מסיבי של רקטות ומרגמות לתוך שטח ישראל, ובמקביל ינסו לנטרל את אמצעי התצפית של צה"ל. לשם כך, ישתמשו בירי צלפים, רחפני נפץ, כטב"מים מתאבדים וירי נ"ט.
בשלב השני, במהלך מכת האש ונטרול האמצעים, הכוחות אמורים להסתער על המכשול לאורך הגבול. הם ינסו לפרוץ אותו במספר נקודות, תוך שימוש במטענים רבי עוצמה ואולי אף במנהרות תופת שנחפרו מתחת למכשול.
בשלב השלישי, כוחות רדואן יחדרו לשטח ישראל. הם יבצעו מעבר רגלי ורכוב, בעיקר על אופנועים וטרקטורונים, לכיוון היישובים והבסיסים הצבאיים הסמוכים לגבול. בארי מציין כי ייתכן שחלק מהמחבלים ינסו, על פי תכנון מראש, להגיע למטרות בעומק שטח ישראל.
בשלב הרביעי, יחידת רדואן תנסה להשתלט על בסיסים ויישובים, לבצע הרג ולקחת בני ערובה כקלפי מיקוח. מטרה מרכזית תהיה העברת חטופים, בדגש על חיילים, לשטח לבנון. בשלב האחרון, כוחות רדואן יתבצרו, יערכו ויתכוננו להגעת כוחות צה"ל. הם יפרסו חוליות נ"ט, צלפים ונשק נ"מ קל.
מכה כזאת, ולו לזמן מוגבל, אמורה להספיק כדי להטיל אימה על הציבור הישראלי ולייצר לחיזבאללה "תמונת ניצחון" של כיבוש שטח ריבוני. "המטרה הייתה לאלץ אותנו להילחם בשטחנו", מתאר מרום. "זה משבש לחלוטין את כל תפיסת המלחמה של ישראל. כמ"פ או מג"ד, אתה עסוק בלשחרר שכונה במטולה או בקריית שמונה במקום לתקוף את מרג' עיון או את אל-ח'יאם".
לדברי בארי, היחידה הגיעה לכשירות מבצעית מלאה למשימת הפלישה לגליל כבר בקיץ 2022. הוא מעריך כי לפני מתקפת 7 באוקטובר, חיזבאללה היה קרוב מאוד להורות על הוצאת התוכנית לפועל.
סוד גלוי
כוח רדואן נוסד בצלמו של רמטכ"ל חיזבאללה עימאד מורנייה, שהקים את היחידה ובנה אותה עד חיסולו ב-2008. מקורו של הכוח ב"יחידת ההתערבות" של חיזבאללה, שהייתה אחראית בין היתר על פיגוע החטיפה של אלדד רגב ואהוד גולדווסר ז"ל ביולי 2006, אירוע שהוביל לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. לאחר חיסול מורנייה הוחלט לקרוא ליחידה על שם כינויו המבצעי - "חאג' רדואן".
אבל מורנייה לא היה לבד. מי שפעל איתו מאחורי הקלעים היה קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה. הוא זה שעיצב את היחידה לא רק ככוח לוחם, אלא כחוד החנית באסטרטגיה החדשה של ארגון הטרור אחרי מלחמת לבנון השנייה. "לחיזבאללה תמיד היה כוח מיוחד מאוד, מתוחכם, אבל הוא היה מעין סיירת", מתאר מרום. "אחרי המלחמה הם שינו תפיסה - לא רק לאתגר את צה"ל, אלא לארגן התקפה משמעותית בשטח ישראל. לשם כך הם היו צריכים כוח קומנדו מיוחד בהיקפים הרבה יותר גדולים, ויכולת נ"ט עוצמתית מאוד".
התוכנית הגדולה של רדואן לא נשמרה בסוד, אלא נחשפה בפומבי כחלק מאסטרטגיית ההרתעה של חיזבאללה. כבר ב-2011 איים נסראללה כי "אם תיכפה מלחמה על לבנון, לוחמינו ישתלטו על הגליל". שנתיים לאחר מכן שודרה כתבה מפורטת בערוץ אל-מיאדין, שהציגה את תוכנית הפלישה ואת ששת מרחבי התקיפה שמהם תצא.
תחילה, הפלישה תוכננה להיעשות באמצעות המנהרות ההתקפיות שבנה חיזבאללה במשך שנים ארוכות, אך חשיפתן בידי צה"ל בדצמבר 2018 אילצה את הארגון ואת יחידת העילית שלו לשנות טקטיקה. נסראללה, שלא זנח את החזון, הורה ליחידת העילית לפתח יכולות חדירה מעל פני הקרקע.
כדי להתמודד עם האיום המתפתח, ישראל החלה בבניית מכשול קרקעי לאורך הגבול הלבנוני. אולם, חיזבאללה לא נשאר אדיש ובתחילת 2023 פרסם סרטון תעמולה מושקע המציג לכאורה מחבלי רדואן מפוצצים חלק מחומת הבטון החדשה. "אפשר לראות בזה לוחמה פסיכולוגית", אומר בארי, "אבל זו הצהרת כוונות ברורה מאוד. חיזבאללה בא ואומר - חשפתם לנו מנהרות? אין בעיה, אנחנו מסוגלים לחשב מסלול מחדש ולהתגבר על החומה שבניתם לנו בלי מנהרות".
מבחני הנאמנות והמסלול המפרך
ערב המלחמה מנה כוח רדואן כ-2,500 לוחמים קנאים ומיומנים, שראו בפלישה לגליל משימה קדושה. צעירי הכוח, שיעים ברובם, נבחרו בקפידה על בסיס נאמנות לארגון ואדיקות אידיאולוגית - בדומה למשמרות המהפכה האיראניים. תפיסת עולמם עוצבה באמצעות מנגנון משומן של אינדוקטרינציה דתית ואימונים צבאיים מפרכים, ויכולותיהם המבצעיות עולות משמעותית על אלו של הלוחם הממוצע בחיזבאללה.
הכשרתם המקיפה, שכוללת אימונים ישירים מכוח קודס, הפכה אותם לאיום ממשי על יישובי הצפון. זו כוללת אימוני צליפה, לוחמת גרילה, יכולת חדירה מהים, ניוד מבצעי וקורסי צניחה. לפי מכון עלמא, פעילי היחידה מקבלים הכשרות באופן ישיר מיחידת הקומנדו האיראנית "א-סאבירין" של משמרות המהפכה. "זהו כוח מאומן היטב שהיה כוח איכות מעבר לכוחות שהיו פרוסים לאורך הגבול", מציין זיסר.
המעורבות האינטנסיבית של חיזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה והסיוע שהעניק לבשאר אסד אפשרו לכוחות העילית שלו לצבור ניסיון מבצעי רב. לוחמי רדואן לא רק השתתפו בקרבות, אלא גם רכשו מיומנויות בהפעלת ציוד כבד, ארטילריה, שריון ומערכות מודיעין מתקדמות. "הם חזרו עם הרבה מאוד ניסיון מבצעי ללבנון והחלו להתבסס גם בדרום לבנון כדי להכין את עצמם לייעוד המרכזי שלהם שהוא פלישה לגליל", מסביר בארי. לדבריו, בשנים שלאחר המלחמה בסוריה, ניתן היה לזהות התבססות משמעותית של כוח רדואן בסמוך לגבול.
"תכננו לצאת לאותה מתקפה מחרידה"
גם לפני חיסול נסראללה, ספג כוח רדואן מכות קשות. בינואר חוסל מפקד הכוח, ויסאם א-טוויל, בכפר חירבת סלם בדרום לבנון, ולצידו נפגעו מפקדי שטח רבים. מחנות אימונים של היחידה בעומק לבנון הותקפו, ובסך הכול דווח על חיסולם של יותר ממאה פעילים.
אולם, המהלומה הקשה ביותר הגיעה עם סדרת מתקפות חסרות תקדים: תחילה, מתקפת הביפרים המתפוצצים, אחריה מתקפת מכשירי הקשר, חיסולו של איבראהים עקיל, ראש אגף המבצעים בחיזבאללה, יחד עם 15 ממפקדי כוח רדואן בביירות, וכעת חיסולו של נסראללה בדאחיה בביירות. יחד עם נסראללה חוסל גם עלי כרכי, מפקד חזית הדרום בארגון ומפקדים נוספים בחיזבאללה. האירועים האלה מדגישים את עומק החדירה המודיעינית של ישראל לתוך חיזבאללה.
עקיל. כמפקד חזית הדרום של חיזבאללה, עמד מאחורי שורה ארוכה של התקפות ופיגועים שגבו את חייהם של חיילים רבים ברצועת הביטחון, ביניהם חברו של מרום, תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, שנהרג בפיגוע מטענים שתכנן עקיל בדרום לבנון.
בימים שלאחר החיסול בדאחייה, גילה נשיא המדינה יצחק הרצוג כי עקיל ובכירי רדואן "נפגשו יחד כדי לצאת לאותה מתקפה נוראית ומחרידה שבוצעה ב-7 באוקטובר על-ידי חמאס". לדבריו, "זו בדיוק אותה תוכנית שהם תכננו במשך שנים כחלק מהתוכניות של אימפריית הרשע באיראן". הרמטכ"ל הרצי הלוי הבהיר שהפגיעה שיבשה תוכניות עתידיות של חיזבאללה לחדור לישראל, לרצוח אזרחים ולחטוף חיילים.
"לא הייתי סומך לגמרי על הצהרות בכירים ישראלים לתקשורת", אומר זיסר. "אבל באופן כללי חיזבאללה שימר עד לאחרונה את מרבית יכולותיו - ויכול להיות שדן באפשרות של מהלומה על ישראל אם המלחמה תלך ותסלים, כפי שקורה עכשיו".
מרום מעריך כי מטרת הפגישה שבה השתתף עקיל הייתה לתכנן תגובה משמעותית לפעולות הישראליות, "סביר להניח שבטווח הזמן המיידי". לדעתו, חיזבאללה שקל מגוון אפשרויות, ביניהן חטיפה או תקיפה ממוקדת של יישוב ישראלי בגבול: "הם היו אחרי ארבעה ימים של תקיפות ישראליות, כולל מתקפות הביפרים ומכשירי הקשר שהיממו אותם לחלוטין. אין ספק שאם עקיל ישב עם מפקדי רדואן, זה אומר שהיה פה תכנון של תגובה קשה עם כוח מיוחד כמשקל נגד למה שישראל עשתה".
"בהחלט סביר שהם התחילו לבחון את האופציה שהתגובה של חיזבאללה למתקפת הביפרים תהיה באמצעות כוח רדואן ובאמצעות חדירה לשטח ישראל", סבור בארי. לדבריו, למרות הפגיעה המשמעותית בצמרת הפיקוד של רדואן, עדיין קיימת אפשרות לחדירה מוגבלת של כוח קטן מרדואן לשטח ישראל, במה שהוא מכנה "אירוע מתפרץ".
פשיטה עצמאית, בלי שרשרת פיקוד
בשנה האחרונה, אומר בארי, צה"ל התמקד באופן אינטנסיבי באיום המיידי של כוח רדואן, והביא הצלחות לא מבוטלות. "הוא פגע הן בתשתיות הצבאיות המאפשרות ליחידה לבצע פעולות מתפרצות, והן בפעילים ומפקדים של היחידה. אבל זה לא מה שיקריס את רדואן. עדיין יש לו יכולת מסוימת לבצע מהלך התקפי חודר לשטח ישראל במגבלות הקיימות". בנוסף, רדואן מחזיק גם עכשיו פעילים הנמצאים מדרום לליטני, המבצעים פעילויות והכנות מבצעיות.
פעולה כזאת יכולה להתבצע תחת פיקוד של מפקדים זוטרים יותר, שנותרו לאחר חיסול הדרג הבכיר. "הכוח הזה מחונך ומאומן לעבוד עצמאית בכוחות קטנים יחסית, בתא שטח עצמאי, בלי שרשרת פיקוד ובלי מישהו שיגיד מה לעשות", מתאר בארי. יכולת זו, לדבריו, משמשת את הכוח לא רק במשימות התקפיות, אלא גם "במשימות ההגנה אל מול תמרון צה"לי אפשרי בלבנון".
באופן מפתיע אולי, בארי סבור כי הסיכוי לחדירה לשטח ישראל דווקא עולה בעקבות המכות שספג הארגון. "ככל שחיזבאללה חוטף יותר ויותר מכות, הוא צריך להראות לעולם שהוא חי, נושם, בועט וכשיר. היחידה מחולקת לשישה מרחבי תקיפה, ופעולה כזו יכולה להתרחש בכל אחד מהם. זה אולי יהיה אירוע מצומצם, אבל מספיק בשביל תמונת הניצחון".
זיסר סבור כי לאחר המכות שספג חיזבאללה, יהיה לו קשה יותר להוציא לפועל תוכנית פלישה. "הצבא ערוך לאורך הגבול, כל העיניים ללבנון וצמרת הפיקוד של הכוח שאמור היה לתקוף חוסלה. אבל יש להניח שהחיזבאללה ינסה לשקם יכולות ולהוציא דבר כזה אל הפועל – אולי בצורה מוגבלת יותר בעתיד".
למרות שחלק מאנשי רדואן נסוגו מהגבול בגלל הפגיעות שספגו, הירידה שלהם הייתה החלטה מושכלת שתכליתה לצמצם אבדות. "כוחות רדואן הבינו שהם מטרה נוחה ולכן דילגו צפונה, אל מעבר לליטני", משרטט מרום. "לנייד כוח כזה זה עניין של שעות, זה שטויות. הבעיה שלנו היא לא בהימצאות שלהם, רבים מהם מתגוררים בכפרי המגע. הבעיה היא בתשתיות שהם בנו במשך שנים מתחת לאף שלנו, השאלה איך דואגים שלא יהיו פלטפורמה להסלמה באזור הגבול אחרי שתושג הסדרה".
"הכתובת על הקיר, אתה נשמע כמו משוגע"
בחזרה לקיבוץ מלכיה. דניאל החקלאי לא מתרשם מתוכניות גדולות וזוכר היטב איזו מציאות הבטיחו לו לפני הנסיגה מרצועת הביטחון ואחרי מלחמת לבנון השנייה, ומה קיבל בפועל. "קשה לראות את הכתובת הזאת על הקיר במשך שנים. אתה נשמע כמו משוגע כשאתה מעלה את זה מול הצבא. הם אמרו לנו 'אנחנו מעודכנים'. חיזבאללה מתח כל פעם יותר ויותר את הגבול".
כבר שנים שהוא רואה קבוצות גדולות שנעות בשטח, אופנוענים שמתצפתים על היישובים ומבנים מבוטנים שצצים יש מאין בקרבת הגדר. אבל השיא היה בחודשיים שקדמו ל-7 באוקטובר. "אנשי חיזבאללה התחילו להופיע בשטח חקלאי מולנו ולהעמיס אדמה, ממש עד הגבול. באחד מימי שישי ראינו פתאום שני חמושים מסתובבים 400 מטר בתוך השטח שצמוד לגדר. אלה היו אנשי חיזבאללה שעשו מעין פטרול. הם כל הזמן היו עסוקים בפיצוץ שדות מוקשים על הגבול. זה היה נורא, ראית איך הם מנקים את השטח. הם לא הפכו את זה לשטח חקלאי, הם רצו גישה קלה לגדר".
לפי מרום, מדיניות ההבלגה וההכלה של ישראל לפני המלחמה היא זו שאפשרה לכוחות רדואן להתקרב באופן מסוכן לגבול. הוא מתאר כיצד אנשי רדואן הגיעו עד למרחק של עשרות מטרים מבתי מטולה וזרעית, תוך הפרה בוטה של הסכם 1701. יתרה מזאת, ישראל אפשרה לחיזבאללה לבנות תשתיות, חלקן תת-קרקעיות, סביב כפרים בקו המגע, שעלולות לשמש כבסיסי יציאה להתקפות עתידיות.
לדבריו, למרות שלישראל יש יכולות צבאיות ומודיעיניות להתמודד עם האיומים, בעבר הדרג המדיני לא היה מוכן לקחת את הסיכון של הסלמה אפשרית. הפגיעה בשדרת הפיקוד, סבור מרום, יצרה מבוכה בחיזבאללה אבל בעיקר פתחה לישראל חלון הזדמנויות נדיר. לדעתו, ישראל צריכה לנצל את המצב לפעולה מיידית ונרחבת, כולל תקיפת מאגרי הטילים המדויקים ותמרון קרקעי להריסת התשתיות של כוח רדואן עד נהר הליטני.
"חיזבאללה נמצא בשעתו הקשה ביותר", הוא אומר. "ישראל חייבת לנצל את שעת הכושר הזאת. ייקח לצה"ל זמן לכבוש את השטח עד הליטני ולהרוס את התשתיות. הצבא ערוך ומוכן לעשות את זה למרות שהוא אחרי שנה קשה. אוגדות ההכרעה שלנו נמצאות בצפון". לדבריו, פעולה כזאת תביא את חיזבאללה והאיראנים לשקול מחדש את המשך המלחמה ולהסכים להסדרה, "אחרת הם יאבדו את כל הנכסים שלהם".
בינתיים במלכיה, דניאל ממשיך להגיע למטעים שם כמה פעמים בשבוע ומסכן את חייו מול חוליות הטרור של חיזבאללה - לא כדי לקטוף פירות, אלא כדי לנסות להציל את המטע. "צריך לתחזק ולשמור על מה שנשאר לנו, על מה שלא נשרף ולא נפגע. רק אחרי החורף נדע מה יתאושש ומה לא".