"הגעת לשער קיבוץ נחל עוז? עכשיו תמשיך אחרינו", אמרה לי דוברת חטיבת הנח"ל. במשך עשרים דקות נסענו לעומק השטח החקלאי שמקיף את הקיבוץ, עד שלפתע קיבל את פנינו שלט "אין כניסה - שטח צבאי סגור". ומאותה נקודה ועד שהגענו ליעד, חלפו מולנו רק רכבים צבאיים ולצידם עשרות טרקטורים, משאית וכלים הנדסיים שפועלים עמוק בלב השטח העזתי במטרה לתפוס - לראשונה מאז ההתנתקות - טריטוריה צה"לית בלב עזה.
מדובר במסדרון באורך 9 קילומטרים, דרך צבאית מאובטחת ורב-מסלולית שיוצאת מקו הגבול באזור בארי כל הדרך מערבה ועד לחוף הים של עזה. מסדרון נצרים - או "פרוזדור נצרים" כפי שהוא נקרא לעיתים - קרוי על שם היישוב שפונה בהתנתקות לפני 19 שנה, שקיבל את שמו בהשראה מנוציראת הסמוך. המסדרון למעשה משחזר את אחת ה"אצבעות" של התוכנית המקורית לביתור עזה, מלפני יותר מ-50 שנה - והמטרה שלו היא להפריד בין צפון לדרום הרצועה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
עם ההגעה לשטח המסדרון קיבלו את פנינו הלוחמים מגדוד 931 של הנח"ל. תפסנו אותם בתעסוקה מבצעית לאחר שבימים הקודמים הם חזרו מלחימה אינטנסיבית בשכונת זייתון. "המטרה של צה"ל היא שאף מחבל לא יעלה מדרום לצפון, איך עושים את זה? משטחים את השטח, מבתרים אותו", אומר לי סא"ל עוז משולם, מג"ד 931. "איפה שעובר היום המסדרון עמדו פעם בתים של מחבלים והיום רבים מהם אינם, זאת עבודה סיזיפית של חישוף ופיצוץ בתי מחבלים, כשהיום אתה רואה מקו הגבול ועד לים".
"מגיעים תוך שעה לשאטי"
מתחילת הלחימה הכוח של חטיבת נח"ל שפועל במסדרון נצרים חיסל יותר מ-100 מחבלים שניסו לחצות מדרום לצפון - חלקם עם כלי נשק ואמצעי לחימה בידיים, חלקם ניסו להתקרב לכוחות בחסות חלוקת הסיוע ההומניטרי. עשרות התקפות פלוגתיות וגדודיות יצאו לפועל, וחלק מהתקיפות בוצעו גם ברמה החטיבתית.
סא"ל משולם נע לאורך המרחב, כשהחפ"ק שלו מאבטח אותנו: "בחלק מהבתים שאתה רואה שעדיין עומדים, יש לוחמים שלנו שתופסים עמדה. תיכף גם נתחיל להשקיע במוצבים. אנחנו מייצרים 'מסדרון' רחב ומשמעותי כדי שהכוחות יוכלו לפעול כאן בחופשיות. אם בתחילת הלחימה לקח לנו להגיע לשאטי שלושה שבועות, היום אנחנו עושים את זה בשעה. לשכונת זייתון אנחנו מגיעים היום בחצי שעה, אם לפני הלחימה זה היה נשמע דמיוני, היום עם ההישגים מחודשי הלחימה זה המצב. מכאן אנחנו יוצאים לתקיפות ולפעילויות מבצעיות בתוואי השטח".
המסדרון נע בין שכונותיה הדרומיות של העיר עזה לפאתיהן הצפוניים של עיירות המרכז, חולף בין שרידי בית החולים הטורקי, אוניברסיטת א-זהאר ופארק המים נור שארם - שממנו נורו רקטות לעבר ישראל. תפקידם של הגדודים שפועלים בשטח המסדרון הוא לשמר את ביתור הרצועה מצפונה לדרומה, בכך שהם ימנעו חזרה של כמיליון עקורים עזתים לצפון הרצועה. במהלך הסיור שלנו הוא מצביע על מבנה גדול יחסית: "אתה רואה, זה 'בית החולים הטורקי'. במהלך פעילות הכוחות גילינו שתחתיו יש מנהרה של חמאס - חקרנו אותה ולבסוף פוצצנו אותה".
ה"מפגשים" עם המחבלים
סא"ל משולם מספר על שורת "מפגשים" עם מחבלים שניסו לחצות את המסדרון חזרה צפונה ונוטרלו: "הם בדרך כלל מגיעים לאזור ומנסים לחצות מכיוון דרום לצפון. הם מנסים לבחון אותנו, ועד עכשיו תמיד היינו עם ידינו על העליונה והצלחנו להרוג אותם. התברר שהאזרחים ה'תמימים' האלה הם מחבלים של הג'יהאד ושל חמאס".
באחת ההתקפות, כשהגדוד יצא מהמסדרון לפעולה במחנה זייתון, הכוחות עמדו בפני מבחן רציני. "ירדה אלינו דבוקה של כמה מאות תושבים שהחלו בתנועה דרומה, הם הגיעו לנקז במעבר טנצ'ר, העברנו את כולם והתברר שבתוך הקבוצה היו כ-20 מחבלים שניסו לרדת דרומה בהיסח המעבר ההומניטרי מצפון לדרום. הם ניסו, ינסו ומנסים כל הזמן לבחון אותנו".
אחד ההישגים של הגדוד היה חיסולו של חמזי, בנו של אחמד ע'נדור - מפקד החטיבה הצפונית וחבר המועצה הצבאית של ארגון הטרור חמאס שחוסל בחודש נובמבר השנה. ע'נדור הבן יצא מתוך פיר שבסביבתו פעל הכוח של משולם, שזיהה אותו וירה. במקרה נוסף, איתרו הלוחמים במהלך הפשיטות נשק של לוחם שנפל ב-7 באוקטובר בקרבות בישובי העוטף - רובה שנגנב בידי המחבלים לעזה. באירוע מרגש אחר איתרו הלוחמים בבית מחבלים צלחת פסח, שנגנבה גם היא מאחד הבתים בעוטף עזה.
הפשיטות הרבות מגלות בכל פעם מאגר נשק או מחבוא חדש: "במלחמה הזאת למדנו שמתחת לכל בית ספר, מתחת לכל מסגד, מתחת לכל מתחם של אונר"א אתה רואה 'עולם ומלואו' - מקום שהמחבלים חשבו שיהיה מחסה שלהם והם הופתעו לגלות שאנחנו פועלים שם".
מראות קשים בעת הגעת משאיות הסיוע
במהלך הסיור במרחב המסדרון עם החפ"ק של משולם אנחנו מגיעים אל "הנקז", או בשמו השני מעבר טנצ'ר - עמדת בידוק צה"לית הנמצאת בנקודת המפגש בין המסדרון לדרך צלאח א-דין, לשם מגיעות משאיות עם סיוע הומניטרי לתושבים העזתיים שעדיין נשארו בצפון הרצועה. ההערכה במערכת הביטחון היא שבצפון הרצועה נותרו כ-200 אלף עזתיים שלא התפנו דרומה, ומנסים לייצר חיי שגרה תחת שלטון מחבלי חמאס שעדיין נותרו בצפון הרצועה.
עם הגעת הסיוע ההומניטרי והמשאיות, מאות עזתים מגיעים למקום. משולם מספר על מראות קשים בעת הגעת משאיות הסיוע למעבר: "אתה רואה אותם (אנשי חמאס - א.ר) רעולי פנים ועם אלות בידיהם, מונעים מהאוכלוסיה המקומית להתקרב אל המשאיות. לפעמים רואים אנשי חמאס מונעים בגופם וממש מאיימים על אוכלוסיה מקומית שלא תעזוב את הצפון ותרד לדרום הרצועה - הכול במטרה שהם יהיו המגן האנושי שלהם".
כל משאית עם סיוע נבדקת ומתקיים תיאום מקדים בין גורמי צה"ל לגורמים עזתיים. במחסומים כבר עצרו עשרות חשודים שהועברו לחקירה, והלוחמים בהם מתודרכים לתרחישי קיצון - גם של הגעת מכונית תופת או מחבל מתאבד שיתפוצץ על העמדה. "חלק מהמחבלים, בחסות ההומניטריה, ניסו להגיע ולהתקרב אלינו תוך ניצול של המשאיות והאנשים", מספר סא"ל משולם. "חשפנו ניסיונות לפוצץ ולהניח לנו מטענים, וכמובן האתגר שמתחת לפני האדמה, עולם תת-קרקעי גדול שאנחנו השתלטנו על חלקים גדולים ממנו במרחב הזה".
בגלל שישנן התרעות על כוונת מחבלים לפגוע בעמדות בנצרים, ההנחיה לכוחות היא להיות בתנועה מתמדת, לפרוס תצפיות - ולבצע פטרולים ומארבים ללא הפסקה."אותי לימדו שההגנה הכי טובה היא התקפה, ואנחנו מנהלים פה קרב הגנה", אומר לי סא"ל משולם. "כשאנחנו מנהלים קרב הגנה, זה מלווה בהרבה התקפות יום-יומיות על יעדי אויב, פעם ביום ופעם בלילה".
"חשפנו תשתיות ופוצצנו פירים"
"היוזמה נשארת אצלנו", הוא מצהיר ומדגים: "רק אתמול עשינו פעולת התקפה במרחב לכיוון מחנה אל-בוריג', במטרה להרחיב את מעגל האבטחה שלנו: הגענו לשם, הרגנו מחבלים, חשפנו תשתיות ופוצצנו פירים ובתים שמטרידים לנו את שדה הראייה במרחב של המסדרון, ומקומות שבהם ישבו מחבלים. אם נישאר כל הזמן פה, ההתקפה בסוף תגיע אלינו. לכן אנחנו מנסים כל הזמן לשנות, ליזום, לשפר את יכולות הלחימה ויכולות התצפית מהמסדרון לעבר המרחב".
אני שואל את משולם איך שומרים על הלוחמים ששומרים בפרוזדור. "ברגע שאנחנו משטחים את המקום ומחליטים אילו מבנים לשמר, אז אני גם יודע איך נראה השטח ואיך אני רוצה לבנות פה את המוצב", הוא מסביר. "גם את הצירים אני מפנה לפי הנכונות המבצעית של הכוחות, ובהמשך גם נרים לאורך המסדרון סוללות - הכול במטרה לייצר חיץ ברור בין הצפון לדרום".
"אני בחיים לא ארגיש בנוח, כי בכל הזדמנות יכול לצוץ מחבל", הוא מודה. "אז אפעל כמה שאפשר לשטח ולנקות את השטח, אעשה כל דבר שאני יכול לעשות כדי לשמור על הלוחמים שלי. ככל שנשמיד יותר תשתיות חמאס נוכל להרגיש יותר נוח בעל-קרקע ובתת-קרקע - השטח הזה לעולם לא יהיה סטרילי, אבל זה מרחב שנוכל להרגיש ביותר נוח".
לקראת פרידה אני שואל את סא"ל משולם איך שומרים על המורל והכשירות של הלוחמים שנמצאים בפעילות מבצעית מול האויב כבר חמישה חודשים, מאז 7 באוקטובר. המג"ד משיב מיד: "אני חושב שהלוחמים מבינים למה הם נמצאים פה, לפני שהם מגיעים לכאן הם חלפו בבארי ואין טוב ממראה עיניים". לנגד עיניו ועיני הלוחמים ניצבות מטרות העל של המלחמה: "יש לנו שני חבלי ארץ שלא חזרו לתפקוד, והלוחמים מרגישים את זה ומבינים את החשיבות בלחימה. בכל יום שאנחנו נמצאים פה אנחנו מבינים את גודל ההישג, אבל כשיש לנו 134 חטופים שעדיין לא חזרו למשפחות שלהם, אז מי אנחנו שנבכה על מר גורלנו - יש אנשים צריכים להחזיר הביתה בשלום".
