שעון החול של החטופים הולך ואוזל, וצלילה מחודשת אל הימים שבהם נרשמה סוג של אופטימיות בישראל מצליחה להדאיג מאוד את המשפחות המוטרפות מדאגה ומחוסר נשימה. מעל שלושה שבועות חלפו מאז הסתיימה פסגת פריז 2, שבה דנו המתווכות - קטאר, מצרים וארה"ב, ביחד עם נציגי ישראל - על מתווה חדש לעסקת חטופים. מעל חודש וחצי חלף מאז כונס אותו פורום בפריז בפעם הראשונה. שלושה חודשים וחצי חלפו כבר מאז שהשתחררו חטופים במסגרת הפעימה האחרונה. מעל חמישה חודשים ש-134 מהם עדיין בשבי, ולפי הנחת העבודה כ-100 מהם עודם בחיים.
חמאס טוען: הצגנו למתווכות מתווה מקיף לעסקה עם ישראל
134 חטופים בעזה: השמות, התמונות והסיפורים
נטיעת התקווה אכזרית. "ישראל יודעת לנהל משא ומתן מצוין, רק שהיא עושה את זה מצוין מול המתווכות – ולא מול חמאס", אומר גורם ישראלי בכיר הבקיא בפרטים. "המתווכות נתנו לנו להבין שהן יכולות להביא את העסקה שדוברה בפריז על שחרור כ-40 חטופים תמורת 400 אסירים והפוגה של 6 שבועות בלחימה, ומהר מאוד התברר שמה שהמתווכות אומרות לא מסונכרן עם מה שחמאס חושב או מתכנן", מסביר אותו גורם מדוע התחושה היא של סחבת בלתי נגמרת במגעים, שלא מולידים לפי שעה עסקה.
אלא שלא רק המתווכות, גם ישראל שוב נשבתה בקונספציה. אחרי פסגת פריז השנייה ההבנה בישראל, בקרב מרבית הגורמים, הייתה שחמאס ירצה להגיע לעסקה עד רמדאן. זו הייתה התזה השלטת בדיונים. ד"ר יובל ביטון, לשעבר ראש אגף המודיעין בשירות בתי הסוהר, שמכיר את סינוואר "מבפנים", פקפק בתזה הזו מראשיתה: "סינוואר לא רוצה עסקה כרגע. אין לו שום אינטרס לעשות כרגע עסקה. הוא אולי יצא למתקפת 7 באוקטובר בגלל האסירים, אבל כרגע שם אותם בצד, כסוגיית השרידות השלטונית היא שהפכה להיות ראשונה בסדר העדיפויות שלו". במילים אחרות, סבור ד"ר ביטון - כמו שסבור למשל אילן שגב, בכיר שב"כ לשעבר - שרק כששרידותו של סינוואר תיטלטל, אולי ייווצר לו האינטרס להגיע לעסקה.
לדברים האלה שווה להוסיף התייחסות של גורם ביטחוני בכיר אחר שביקש להישאר בעילום שם. "כשצפיתי בך וביתר הכתבים מדווחים בחדשות על 'אופטימיות ישראלית לקראת עסקה ברמדאן', התגלגלתי מצחוק על הספה", הוא שיתף. "רמדאן כאלמנט מרגיע? הפוך, גוטה, הפוך. רמדאן הוא רגע של התססה, של התלקחות, של רצון להבעיר, של רגשות דתיים שמבעבעים. זה חוזר אחורה אל הרגעים הכי קריטיים של האיסלאם, לקרבות הכי חשובים", הוא כמעט מלגלג, ובצדק.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
קרב בדר, העימות הצבאי הראשון בין אנשיו של מוחמד ובין הצבא בהנהגת בני קורייש, נערך ב-17 לחודש רמדאן. גם מלחמת יום כיפור פרצה ברמדאן, והיא אפילו קרויה כך: "מלחמת העשרה לחודש רמדאן". האמונה המוסלמית היא שאללה מעניק ניצחונות למוסלמים בחודש רמדאן. הפוגה באש? הרגעת השטח? הגעה לעסקה? לא היינו בכיוון.
כשהפוטנציאל של הבערת השטח ברמדאן החל לבעבע במוחו החולני של סינוואר, בישראל כבר היו יכולים להצביע על כך במפורש גם כתוצאה של החומר המודיעיני. גם הקטארים ידעו לומר למי שאמרו שחמאס לא רוצה עסקה בשלב הזה ומסבך את הדברים בכוונת מכוון, והאמריקנים? הם אימצו לחלוטין את הקו הישראלי בנושא. "יכולה להיות הפסקת אש כבר עכשיו. השאלה היא אם חמאס ייקח אותה. האם חמאס רוצה לסיים את הסבל שהוא יצר? זאת השאלה", קבע שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן רק ביום רביעי האחרון. "אני יכול לספר לכם שאנחנו עוסקים בכך בכל יום, בכל שעה, עם קטאר, עם מצרים, כדי לראות אם נוכל להגיע להסכם הפסקת אש שבמסגרתו נשחרר את החטופים, נכניס יותר סיוע פנימה, וננסה לייצר המשכיות לפתרון בטוח יותר. החטופים נשארים במרכז – במוחינו ובליבנו", הדגיש.
ובכל זאת, חרף הקונצנזוס הזה בין המתווכות לבין ישראל, בתוך הצמרת הישראלית ניטש ויכוח עצום שלא את כולו אפשר לספר, ויכוח שהגיע לטונים גבוהים במיוחד אחרי הודעת ראש המוסד לפני שבוע, שלפיה "חמאס אינו מעוניין בעסקה ורוצה להבעיר את השטח". מה שכן אפשר לספר זה שההודעה הרשמית של "משרד ראש הממשלה בשם המוסד" התקבלה בקרב חלק מחברי קבינט המלחמה וגורמי המקצוע בסערת רגשות אדירה. "זו הודעה מביכה", כתב לי אחד מהם ותמה בכעס: "ממתי ראש המוסד מוציא הודעה שטורקת את הדלת?"
הטענה המרכזית של הזועמים על ברנע (שבסביבתו מכחישים לחלוטין שקיבל הוראה מנתניהו להוציא את ההודעה המדוברת) הייתה שבעוד יש הסכמה מוחלטת על כך שחמאס רוצה להבעיר את השטח, אין הסכמה על כך שחמאס אינו מעוניין בעסקה. הוא רוצה עסקה - אבל בתנאים שלו. במקום לטרוק את הדלת, מה שצריך לעשות זה לנסות לייצר אצלו את הרצון לקחת את העסקה שעל השולחן, או "לשפצר" אותה באופן סביר לשני הצדדים.
כאן הדברים מעט מסתבכים, ובאותה הנשימה גם תופסים היגיון מחודש. השר גדי איזנקוט, כפי שפרסמנו ב"מהדורה המרכזית", הניח על שולחן קבינט המלחמה מסמך חשאי שבו הלין על כך שישראל לא מקבלת "החלטות קובעות", ושההחלטות שלא מתקבלות – ואלו שכן, שוחקות את הישגי המלחמה ופוגעות בעסקת החטופים הבאה. הוא לא היחיד. גורמי מקצוע אחרים טוענים: בשבועות האחרונים שורה של החלטות שלא התקבלו פגעו בעסקת החטופים ובסיכוייה באופן דרמטי. והם גם יודעים לפרט.
ההחלטה הראשונה נוגעת להר הבית. בדיון שנערך אצל נתניהו לפני כשלושה שבועות, הצליח השר בן גביר לייצר מצב של אי ודאות בכל הנוגע לעליית יהודים להר הבית. בן גביר עצמו טען בתקשורת ש"נתניהו קיבל את עמדתו ויגביל עליית ערבים ישראלים להר הבית". גורם ביטחוני בכיר יודע לספר לנו שסינוואר ראה ב"סיכום" הזה הזדמנות: הינה - חלומו להבעיר את הר הבית, לקשור בין הזירות, ולהפוך את "מבול אל-אקצא" (הכינוי למתקפת שבעה באוקטובר בפי חמאס) ל"מבול רמדאן" עוד עשוי להתגשם. אם היה לו איזושהי לבט האם להתגמש ולהגיע לעסקה, אחרי הדיון הזה הוא חזר לתקוות להצליח להבעיר את המזרח התיכון.
ההחלטה השנייה נגעה לסיוע ההומניטרי. עד לפני שלושה שבועות, חמאס עזה היה מוטרד מהסוגיה, שהחלה לבעבע ברחובותיה של עזה ההרוסה. אלא שאז הגיע סיפור המשאית ההומניטרית שבו נהרגו עשרות פלסטינים ויצר תפנית אסטרטגית: במקום שהנושא יטריד בראש ובראשונה את חמאס, שאוכלוסיית עזה גוועת וצמאה, מי שהחל לעסוק בנושא באופן אובססיבי הם ביידן וא-סיסי, ובעצם כל העולם. הלחץ עבר לישראל.
שתי הדילמות נפתרו לסינוואר כמעט ביחד: הר הבית יצר אצלו ציפיות, והמענה ההומניטרי הפך לבעיה עולמית. לפתע, בעודו מתחת לקרקע, הוא הבין שמעל הקרקע מוצנחות מהאוויר חבילות סיוע לתושבים. הסיוע האחר שנכנס, והוא מתחיל להיכנס בכמויות משמעותיות יותר בשבוע האחרון, לא מחולק על ידי גורמים מקומיים שיכולים לאתגר את שלטונו.
במילים אחרות: שרידותו של סינוואר לא עומדת בפני קריאת תגר פנימית, ומי שמסייעת לכך היא לא אחרת מאשר ישראל, בהיעדר מתן אפשרות לגורמים מתונים להשתלט על חלקים ברצועת עזה, כך שימנעו את נפילת הסיוע ההומניטרי והמזון בידי חמאס, וידחקו את אנשי חמאס מקבלת החלטות במרכז ובצפון הרצועה. החשש של נתניהו ממה יעשו בן גביר וסמוטריץ' כשישמעו את המילה "רשות פלסטינית" גורמת לו לאפשר לחמאס להתחזק. מוכר למישהו מאיפשהו?
אלו לא רק ההחלטות שלא התקבלו שעיכבו את העסקה. גורמים בכירים מתעקשים שישראל לא הגיבה על מתווה פריז. המתווכות, כך מספרים אותם גורמים, הניחו מתווה משופר, וישראל - בהיעדר מנדט רחב יותר מראש הממשלה לעוסקים במלאכה - לא השיבה למתווה הזה, כל עוד חמאס לא השיב באופן רשמי למתווה הראשון. גורמים אחרים מכחישים גם את הפרט הזה: "אין מתווה אחר. יש מתווה פריז ואין בלתו ואנחנו ממתינים לחמאס. זו נקודת הייחוס להמשך המשא ומתן ואין בלתה", הם אומרים.
שישה פרמטרים ירכיבו את העסקה הקרובה. על הפוגה של 35 ימים פלוס 7 ימים להמשך מו"מ לעסקה נוספת - יש הסכמה. על יציאה של כוחות צה"ל ממרכזי הערים - יש הסכמה. גם על הרחבת המענה ההומניטרי באופן משמעותי - אין באמת חולק. הסוגיות שכן במחלוקת נוגעות לביתור הרצועה, כשברור לשני הצדדים שאפשר למצוא פתרונות "יצירתיים". גם על מעבר האזרחים צפונה, נאמר בעדינות, לא נלך לרבנות, לפחות באופן חלקי.
נשארה סוגיית ה"מפתחות". על פי הצעת המתווכות, 400 אסירים ישוחררו בתמורה ל-40 חטופים. בעסקת שליט שוחררו 1,027 תמורת אחד. אפשר לייצר גם כאן פתרון: "מה שצריך לעשות זה לשלוח את המשלחת לקהיר ולשמוע מהמצרים מה עלה באמת בחדרים הסגורים בחמשת הימים שבהם הייתה שם משלחת חמאס, להבין איפה יש גמישויות ואיפה יש מרחבי הסכמה. אפשר לסגור עסקה", טען אחד השרים בפורומים המצומצמים של קבלת ההחלטות. גורמים אחרים טוענים שהוא מדמיין: חמאס לא רוצה עסקה כרגע.
אולי חיסול מרוואן עיסא ייצור תחושה אחרת בחמאס, או שאולי איום אמין בסוגיית רפיח יעשה זאת - או לחץ של קטאר על ניתוק הברז הכלכלי לרצועה, הגליית בכירים והקפאת נכסים. מה שבטוח, ישראל לא תקבל ציון 100 על האופן שבו התנהלה בשבועות האחרונים, בדרך להוצאה מן הכוח אל הפועל – של עסקה נוספת.
