לפני חודש וחצי, ב-31 בינואר, פרסם חייל צה"ל בחשבון הטיקטוק שלו סרטון המציג בתים בוערים במחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז רצועת עזה, כשברגע מתנגן רמיקס קצבי למילותיו של שיר האוהדים הגזעני המזוהה עם בית"ר ירושלים, "שיישרף לכם הכפר". אותו חייל לא נהנה מרמת פופולריות רבה בטיקטוק, עם 120 עוקבים בלבד, והסרטון, שצבר תחילה רק כמה מאות צפיות בודדות, כנראה מחברים ובני משפחה, כנראה היה נשכח כלא היה.
אלא שעוד באותו היום, משתמש טוויטר פרו-פלסטיני פופולרי עם כ-104 אלף עוקבים, נתקל בסרטון ושיתף אותו כ"הוכחה" לכך שחיילי צה"ל שורפים בתים בעזה באופן שיטתי וללא כל הצדקה. זמן לא רב לאחר מכן הסרטון צבר למעלה מ-420 אלף צפיות בטוויטר בלבד, לצד שיתופים חוזרים של אלפי משתמשים גם ברשתות חברתיות אחרת, דוגמת פייסבוק.
Exclusive:
— Younis Tirawi | يونس (@ytirawi) January 31, 2024
Documentation showing the systematic torching of Palestinian homes by Israeli soldiers for no purpose as reported in Haaretz below.
The obtained footage below was taken in Burej Refugee Camp, Central Gaza yesterday by an Israeli soldier on social media page. https://t.co/HsIhQ0sYFy pic.twitter.com/HeWCqtKXbG
לא זאת בלבד שמרבית המשתמשים גינו את החייל ואת צה"ל וקראו להגיש את הסרטון כראייה לבית הדין הבינלאומי בהאג, חלק מהם גם מיהרו לעשות לאותו החייל דוקסינג: לחשוף את פרטיו האישיים - פרקטיקה נפוצה בקרב משתמשים פרו-פלסטיניים מאז החלה המלחמה. עד מהרה זוהה החייל באמצעות חשבונות הרשת שלו, פרטיו האישיים נחשפו, ובכללם שמו ומקום מגוריו, וכן השם והמספר של היחידה ושל הגדוד שבהם שירת. עוד נחשפה העובדה שבעבר הוא ביקר בדרום אפריקה - אותה מדינה התובעת כיום את ישראל בהאג - וצפו קריאות לרשויות לעצור אותו ולהעמיד אותו לדין בביקורו הבא שם.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
כך, לצד שלל אמצעי הלחימה והאיומים בשדה הקרב המודרני, מתבלט לו בשנים האחרונות מכשיר קטן, חכם וקטלני שנמצא בכל כיס ומותיר את קברניטי הצבא בארץ ובעולם אובדי עצות - הטלפון הסלולרי. במלחמת רוסיה-אוקראינה, כנראה "מלחמת הסמארטפונים הראשונה", המכשירים הללו גרמו גם למותם של חיילים. כך למשל חיילים רוסים העלו סרטוני טיקטוק שבהם תיעדו את פשעי המלחמה שלהם-עצמם בעיר בוצ'ה, ואגב כך גם חשפו את מיקומם באופן שאפשר לכוחות האוקראינים לנטר ולחסל אותם.
לצד הפוטנציאל לניצול מודיעיני בידי האויב ולחשיפת מידע מבצעי רגיש, אותם סרטוני חיילים עלולים להסב נזקים אדירים בזירה ההסברתית. רק לאחרונה פרסם הניו יורק טיימס כתבה נרחבת בכותרת הראשית של האתר שלו, שניתחה את חשבונות הטיקטוק של חיילים בעזה, תחת הכותרת: "החיילים הישראלים חוגגים את ההרס ומקניטים את העזתים".
שומרים ניתח את המסלול הוויראלי שעשו עשרות סרטונים שהעלו חיילים מהחזית בעזה, במיוחד כאלה המציגים חיילים מבצעים אקטים שנויים במחלוקת או לועגים להיקף ההרס ברצועה. ברובם הגדול של המקרים הסרטונים הללו עולים לחשבונות טיקטוק פרטיים של חיילים, כמו בדוגמה שתוארה קודם לכן. משם הם מגיעים אל ערוצי טלגרם ישראליים, לרוב עם אוריינטציה ימנית, ומשם קצרה הדרך אל ערוצי תקשורת פרו-פלסטיניים.
הסרטונים, שמקבלים בעולם פרשנות שונה ב-180 מעלות מזו שבארץ, זוכים למאות אלפי צפיות, וחותרים תחת המאמץ הישראלי להכריע את חמאס לא רק בשדה הקרב, אלא גם במלחמה על הנרטיב. מלחמה הניטשת ברשתות החברתיות ובטיקטוק בפרט, שבה ישראל סובלת מנחיתות בולטת. יש להם השפעה אדירה בעולם המערבי, לרבות על מקבלי ההחלטות ועל הלגיטימציה של המשך המלחמה.
המשותף לג'ייסון הינקל ולינון מגל
סרטון "שיישרף לכם הכפר", שתואר קודם לכן, אינו מקרה יחיד. שומרים זיהה ואימת כמה עשרות סרטונים דומים שהפכו לוויראליים, שבהם חיילים תיעדו את עצמם בעיצומה של התנהגות בלתי הולמת. כך למשל, התבדחות לגבי "סקס על החוף של עזה" כשהם מעשנים נרגילה וסביבם עצורים פלסטינים בג'נין מכוסי עיניים, הרס של פריטים אישיים בבתים פרטיים ובחנויות, חיטוט בלבני נשים, תליית שמלה על רכב צבאי, גילויי גזענות כמו כינוי עיזים בשמות ערביים והטענה שהן "האזרחים הלא-מעורבים היחידים בעזה", קריאות להקמת התנחלויות בעזה, וכן לגבי הצתת בתים ומזון.
באמצע נובמבר, לדוגמה, פרסם חייל בטיקטוק סרטון שבו הוא עצמו מצולם בכיתת לימוד הרוסה בעזה קורא לחזרה לגוש קטיף ותולה מעל הלוח סרט כתום. כמה ימים לאחר מכן, איש הימין הקיצוני בנצי גופשטיין שיתף את הסרטון בטלגרם. בתוך זמן לא רב, חשבונות פרו-פלסטיניים בכמה רשתות חברתיות החלו לשתף את הסרטון גם הם וחשפו אותו בפני מיליונים. הוא זכה לשיתופים רבים ברשתות חברתיות דוגמת X (טוויטר), רדיט, פייסבוק, טיקטוק, יוטיוב ובערוצי חדשות פרו-פלסטיניים, ופורסם בשלל שפות ובכללן איטלקית, צרפתית ספרדית, ערבית, יוונית וטורקית.
ג'ייסון הינקל, אחד ממפיצי הדיסאינפורמציה הוויראלית הגדולים ביותר מאז ה-7 באוקטובר, סיפק לסרטון תהודה של למעלה מ-330 אלף צפיות, על ידי כך ששיתף אותו עם 2.4 מיליון עוקביו עשרה ימים לאחר פרסומו המקורי בחשבון של החייל עצמו.
ISRAELI SOLDIER proudly raids a school in Gaza & smashes student certificates! pic.twitter.com/eU4mFO70CT
— Jackson Hinkle (@jacksonhinklle) November 21, 2023
מסלול דומה עשה סרטון שבו חייל צילם את עצמו מפוצץ בניין, וטוען כי פסיקת בג"ץ נגד הרפורמה המשפטית ב-2 בינואר פגעה בצה"ל. הצבא אמנם מתנגד לכל סוג של הצהרות פוליטיות, אולם הסרטון זכה לשיתופים רבים בטלגרם ובאינסטגרם בידי דמויות דוגמת ינון מגל ויואב אליאסי. גם הוא המשיך משם אל חשבונות פרו-פלסטיניים בכמה שפות, שהוקיעו את החייל, והגיעו למאות אלפי צפיות.
Israeli soldiers continue to release videos documenting them casually detonating entire buildings in the Gaza Strip pic.twitter.com/Baok3AcJZ9
— Quds News Network (@QudsNen) January 8, 2024
בישראל מבינים היטב את חשיבות המלחמה על הנרטיב בעולם ואת פוטנציאל הנזק למאמץ הרב שמושקע בנושא. לפי החטיבה לדיפלומטיה דיגיטלית של משרד החוץ, מה-7 באוקטובר ועד אמצע ינואר 2024 הושקעו יותר מ-12 מיליון שקל בפרסומים דיגיטליים. בשיחה עם שומרים אומר ראש החטיבה דוד סרנגה, כי צה"ל אמנם מתמודד עם האתגר, אך הסרטונים פוגעים בתדמיתה של ישראל. לדבריו, "אני לא מרוצה מהסרטונים האלה, וחושב שהם לא מייצגים את ישראל".
נוסף על השפעתם השלילית על תדמיתה של ישראל, הסרטונים מציבים כאמור גם איום של ממש על החיילים עצמם. דוקסינג, כאמור, הפכה לתופעה רחבת היקף בזמן המלחמה, והמידע האישי של חיילים נחשף ברשת. חשיפה כזו עלולה לא רק לזכות אותם במאות הודעות שטנה, אלא גם לסכן את ביטחונם ואת מצבם המשפטי במקרה שיחליטו לנסוע לחו"ל. יצוין כי עוד לפני תחילת המלחמה והדיונים בהאג, היו שהתריעו מפני הסכנה שבחו"ל יוגשו תביעות נגד חיילי צה"ל, שיואשמו בפשעי מלחמה. כאשר חיילים מפרסמים סרטונים שבהם קל לזהות אותם לוקחים חלק בהרס בניינים בעזה, תביעות כאלה נעשות נגישות הרבה יותר.
צה"ל: "השימוש מותר מדרגת מ"פ"
ישראל אינה היחידה שנדרשת להתמודד עם האתגר שמציב השימוש בסמארטפונים. "בעולם של ימינו, לקחת למישהו את הטלפון לפרק זמן ממושך זה כמו למנוע ממנו אוכל ומים", מסביר בשיחה עם שומרים, מייג'ור פטריק הינטון, קצין בצבא הבריטי וחוקר-לשעבר בצוות החשיבה הלונדוני RUSI. "אנחנו חיים פשוט בעידן שבו אנשים מתעדים הכל".
החוקר האוקראיני רומן הורביק, אשר חוקר את השימוש של חיילים בטלפון, מספר כי בשנת 2015, לאחר הסיפוח הלא-חוקי של חצי האי קרים בידי רוסיה והשתלטותם של כוחות רוסיים על חלקים במזרח אוקראינה, הפרלמנט האוקראיני ניסה לאסור על שימוש בטלפונים סלולריים בחזית. אלא שבתוך זמן לא רב, מספר הורביק לשומרים, נאלץ הפרלמנט לבטל את החוק: "קודם כל, הוא יצר זעם אדיר בקרב החיילים ובקרב האזרחים. שנית, היה כמעט בלתי אפשרי לאכוף אותו". במקום זאת, מסביר הורביק, החליט צבא אוקראינה להנהיג מערך גמיש של כללים לגבי השימוש בטלפון, וללמד חיילים כיצד להשתמש במכשירים האישיים שלהם בחזית כדי לצמצם את הסיכונים הכרוכים בכך.
גם בצה"ל הנושא אינו חדש. מאז 2010, אז הייתה פייסבוק צעירה ופופולרית הרבה יותר, נדרש גם צה"ל להתמודד עם שלל סוגיות שהתעוררו על רקע השימוש של חיילים ברשתות החברתיות. כך לדוגמה פורסם כי מבצע צבאי בגדה בוטל לאחר שחייל פרסם פוסט שחשף אותו בטרם יצא אל הפועל. בשנים שלאחר מכן ניסח צה"ל הנחיות בנוגע לשימוש של חיילים בטלפון בחזית, כפי שנעשה גם במדינות אחרות.
לאחר מתקפת 7 באוקטובר ניסה צה"ל לשלוט בשימוש שעושים חיילים בטלפונים בעזה. תחילה הוטל על כך איסור מוחלט. מומחים מעריכים כי איסורים גורפים כאלה אינם יעילים בדרך כלל, משום שכמעט בלתי אפשרי לאכוף אותם – ואכן, לא חלף זמן רב וסרטונים מעזה החלו לדלוף לאחר שחיילים הבריחו לשם את הטלפונים שלהם.
כך, אף שדובר צה"ל דניאל הגרי התבטא במהלך המלחמה כי "אסור לצלם סרטונים שאינם חלק מהמשימה המבצעית", באופן מעשי צה"ל מתקשה לאכוף את הכללים. חלק מהחיילים מדווחים למשל, שהם לוקחים את הטלפונים לעזה ב"מצב טיסה". עניין שדובר צה"ל שולל, וטוען בתגובה ש"השימוש בטלפונים סלולריים בתוך רצועת עזה מותר רק מדרגת מפקדי פלוגה ומעלה, וגם זאת לאחר שהם עוברים תדרוכים על ידי קצין המודיעין של האוגדה". כל שימוש אחר, נמסר לשומרים, אסור, כאשר בנוגע לסרטונים היוצאים ברשתות החברתיות, כמו אלה המתוארים בכתבה, נמסר כי צה"ל מטפל בכל מקרה לגופו. "צה"ל שם את הדגש המרכזי על אחריות המפקדים והלוחמים לשמירה על ההנחיות".
הינטון מסביר כי על הקושי העקרוני לאכוף את האיסור מתווספת גם הקרבה הגיאוגרפית של עזה וישראל, וכן האפקט הפסיכולוגי שהיא מעוררת. הואיל וה"בית" קרוב לעזה, ורבים מן החיילים הם אנשי מילואים, קשה להם להשאיר את מכשירי הטלפון האישיים שלהם מאחור ולזנוח את הרגלי השימוש היומיומיים בהם. זאת, לעומת חיילים המוצבים במדינות זרות, שלעתים קל להם יותר להשתמש באמצעי תקשורת מאובטחים במועדים ובמיקומים ייעודיים ומוגדרים.
הינטון גם מציג את הצד השני של המטבע, ומצביע על כך שייתכן שלצה"ל צומחת גם תועלת מכך שהוא מאפשר לחיילים להשתמש בטלפונים שלהם. ראשית, השימוש בטלפונים מספק לחיילים הסחת דעת והזדמנות לפרוק מתח. עניין לא מבוטל, ודאי בלחימה כה ממושכת. שנית, לדבריו, צה"ל עשוי לעצום עין לנוכח סרטונים כאלה ואפילו לעודד אותם בשתיקה כחלק מקמפיין של השפעה על תודעה, באופן שיסייע לצה"ל להוכיח לציבור הישראלי, כי ידו על העליונה בשדה הקרב, וכי הוא שולט במצב.
"לעתים קרובות", מסביר הינטון, "צבאות מנסים לנהל מבצעים של השפעה התנהגותית, ולמדיה החברתית יש חלק משמעותי בזה. העובדה שישראלים בעלי עמדות ימניות מרבים לשתף סרטונים כאלה ולשבח אותם, מלמדת כי תוכן כזה זוכה להד חיובי בציבור הישראלי. סרטונים זוכים לתפוצה בערוצי הווטסאפ והטלגרם, ויכולים לסייע להעלאת המורל. אלא שהציבור הישראלי אינו היחיד שנחשף אליהם".
"התוצאות מעורבות", מסכימה גם ד"ר לילי בוקסמן-שבתאי מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית. "מצד אחד, זו דרך מצוינת לשחרר קיטור ולהרים את המורל גם בצבא עצמו וגם בציבור הכללי. מצד שני, ההשפעות התדמיתיות לא טובות. אם נבחן את העניין בהקשר הגלובלי, נגלה שזה נראה גרוע מאוד, כשיוצרי תוכן בצד השני עושים עבודה טובה מאוד בשימוש בתכונות של הפלטפורמות, כדי לגרום לתוכן כזה להיראות גרוע אפילו יותר". לדבריה, "אם לוקחים סרטון של חייל רוקד לצד בניין מופצץ ומשדכים אותו לסרטון של אנשים שנתונים בסבל אמיתי, זה פשוט נראה רע".