אירופה נערכת למלחמה. מה שאולי עד לפני שנים בודדות נשמע כמו אירוע דמיוני ורחוק - שונה מאוד מאווירת השלום והשלווה ששררה ביבשת במהלך העשורים שמאז מלחמת העולם השנייה - הופך כיום לשיח מרכזי בקרב כל מנהיגי אירופה. נשיא צרפת עמנואל מקרון מרבה לדבר בשבועות האחרונים על האפשרות שהמערב ישלח חיילים להילחם באוקראינה נגד רוסיה, ופוטין בעצמו הגיב לזה לאחר שזכה השבוע בבחירות ואמר: "זה יהיה צעד ממלחמת עולם שלישית בקנה מידה מלא".
גם שארל מישל, נשיא מועצת האיחוד האירופי, התבטא השבוע ברוח דומה במאמר שפורסם בכלי תקשורת מרכזיים ביבשת. "אם אנחנו רוצים שלום – עלינו להיערך למלחמה", כתב. "אירופה צריכה לחזק את יכולותיה ההגנתיות ולעבור לכלכלת מלחמה כדי להתכונן לאיום הנשקף מרוסיה. אם לא נגיב בהתאם ולא ניתן לאוקראינה את התמיכה המתאימה נגד רוסיה – אנחנו הבאים בתור".
השבוע "זכה" נשיא רוסיה ב"בחירות", ו"הבטיח" כהונה נוספת לשש השנים הבאות. על פי דיווחים שונים, כעת, לאחר "הבחירות" (שבמערב לא טרחו להסתיר את הביקורת על מידת האותנטיות הנמוכה שלהן), עשוי פוטין להורות על גיוס נרחב נוסף לשורות הצבא שיאפשר המשך של הלחימה באוקראינה. מדובר בצעד שמטריד לא רק את נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, ובכירי ממשלתו בקייב, אלא גם רבים אחרים ביבשת, שמזהים זינוק מטריד בכוחו וביכולתו של הצבא הרוסי.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מנהיגי אירופה מזהירים
בשבועות האחרונים מרבה נשיא צרפת להתריע מפני אפשרות של תקיפה רוסית במדינות אירופה. הוא חזר והדגיש כי הוא "לא שולל" אפשרות של משלוח חיילים צרפתיים בפרט ומערביים בכלל לאדמת אוקראינה – גם כדי להילחם בכוחות הצבא הרוסי שם. מבחינת פוטין ורוסיה, לפחות באופן רשמי, כל צעד שכזה נועד כדי להסלים את המתיחות בין רוסיה והמערב, ואף להביא לעימות צבאי ישיר בין רוסיה למדינות נאט"ו.
לצידו של מקרון, גם ראש ממשלת פולין דונלד טוסק מרבה להזהיר מפני מהלך צבאי נרחב של פוטין באירופה. "העידן שאחרי המלחמה חלף", כתב לפני כשבועיים. "אנו חיים כעת בזמנים חדשים: בעידן שלפני המלחמה. לכן, נאט"ו והסולידריות בין אירופה ואמריקה חשובות יותר מבעבר". מקרון וטוסק אינם היחידים, וגם מנהיגי המדינות הבלטיות (ליטא, לטביה ואסטוניה) פועלים בתקופה האחרונה כדי להתריע על אפשרות של מלחמה נרחבת עם רוסיה.
The post-war epoch is gone. We are living in new times: in a pre-war epoch. This is why NATO and solidarity between Europe and America are more important than ever before.
— Donald Tusk (@donaldtusk) March 9, 2024
דבריו של ראש הממשלה הפולני קדמו לביקור שלו ושל נשיא פולין אנדז'יי דודה בוושינגטון, שם נפגשו עם הנשיא ג'ו ביידן, וקראו להגברת התמיכה המערבית באוקראינה, וגם בפולין עצמה. "בעלות הברית צריכות להבין שהביטחון שלהן תלוי בהשקעה בביטחון של פולין", אמר טוסק במהלך הביקור. גם ביידן עצמו הביע דאגה דומה במהלך הפגישה: "פוטין לא מתכוון לעצור באוקראינה".
ממה מודאגים באירופה?
"מה בעצם השתנה? פתאום, החששות שהיו עוד לפני הרחבת הפלישה הרוסית לאוקראינה התעצמו – עם ההבנה שהולכת להיות באוקראינה מלחמה ממושכת, ורוסיה הצליחה להתאושש במידה מסוימת", מסביר ד"ר שי הר צבי, ראש התחום הבין-לאומי והמזרח התיכון במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן, ולשעבר מנכ"ל בפועל של המשרד לנושאים אסטרטגיים. "איך נכנסנו לשנת 2023? כולם ציפו למתקפת הנגד של אוקראינה, והייתה איזו ציפייה שעומדים לפני תפנית בלחימה. אז באמת קרתה תפנית – רק מהכיוון ההפוך. המתקפה נכשלה, הרוסים זכו להתארגן מחדש ונכנסו לשנת 2024 כשהמומנטום לצידם".
"לכך חשוב לציין גם שהרוסים הצליחו לקבל נשק מאיראן ומצפון קוריאה, התברר שהסנקציות כואבות אך לא הרסניות, הברית עם סין חזקה מתמיד והרוסים בעצם 'הפקיעו' את כל התעשיות הביטחוניות – שעובדות כעת בתפוקה מלאה - כדי לספק את כל צורכי הלחימה של הצבא הרוסי", אומר ד"ר הר צבי. "לכל זה צריך להוסיף את מה שקורה בארה"ב – עיכוב חבילת הסיוע לאוקראינה, הדיווחים על העברת פגזי ארטילריה מארה"ב לישראל על חשבון אוקראינה, וחלק ניכר מתשומת הלב האמריקנית מושקע במזרח התיכון, ומבחינתה של רוסיה – ככל שהמלחמה כאן תימשך, כך יהיה טוב עבורה".
"באירופה רואים את המשך הכתישה האכזרית של רוסיה במזרח אוקראינה, עם התחושה שהרוסים התגברו על המצוקה החימושית. לצד זה חוזקה ההבנה שפוטין לא הולך לשום מקום, במיוחד לאחר כישלון ניסיון המרד נגדו ביוני 2023. אם אז היו עוד אולי מחשבות שמשהו יכול לאיים עליו – אז עכשיו ברור אפילו יותר מבעבר ששלטונו יציב ואין שום אתגר למעמדו. ההבנה שהוא ותפיסותיו האימפריאליסטיות הולכים להישאר איתנו עוד זמן רב – כל זה מעצים את החשש באירופה", הוא אומר.
"האירופאים סוף סוף קלטו, אחרי הפלישה של פוטין ב-2022, בניגוד ל-2014 שאז חשבו שאולי פוטין ייעצר בחצי האי קרים (עם סיפוח חצי האי קרים ותחילת הפלישה הרוסית למזרח אוקראינה), הם קלטו שמי שניצח ברוסיה זה מחנה המלחמה", מספרת קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר בכירה במכון Atlantic Council בוושינגטון ומנכ״לית עמותת ROPES לשיתוף פעולה אזורי. "במלחמה הפנימית בתוך הממשל הרוסי, מי שידו על העליונה הם כוחות ושירותי הביטחון. המחנה הזה יכול רק להרוויח מהמלחמה, וכל ההנהגה שלו מצדדת מאוד בהמשך שלה".
"שרותי הביטחון מקבלים תקציבי עתק. כל ההשקעה של המדינה הולכת אליהם, והסקטור הזה הולך ומשמין כל הזמן לעומת הסקטורים האחרים. כשזאת המגמה – אז ברור שהם לא יפסיקו את המלחמה באוקראינה. ואם תהיה לרוסים הזדמנות - בשילוב גורמים כמו חזרת טראמפ לבית הלבן והמשך היחלשות האוקראינים - הם יכריזו על ניצחון. ואז אולי לא מן הנמנע שהיעד הבא יהיה מדינה אחרת באירופה, כמו המדינות הבלטיות או פולין. המשמעות היא המשך ערעור הביטחון של יבשת אירופה. זה מפחיד את חברי נאט"ו כי הם יכולים למצוא את עצמם לבד, במיוחד אם טראמפ לא יהיה לצידם".
החשש מחזרתו של טראמפ
הסוגייה הזאת מקבלת משנה תוקף על רקע אמירתו השנויה במחלוקת של דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב לשעבר ועל פי מרבית הסקרים גם המועמד המוביל ביותר לנצח בבחירות לנשיאות ב-5 בנובמבר, כי "יעודד את פוטין לתקוף חברות בנאט"ו שלא יעמדו בהתחייבויותיהן". ב-10 בפברואר, במהלך עצרת בחירות בדרום קרוליינה, סיפר טראמפ על שיחה שקיים בזמן כהונתו כנשיא, עם "נשיא של מדינה גדולה".
"אדוני, אם לא נשלם ונותקף על ידי רוסיה, האם תגן עלינו?" נזכר טראמפ בשאלתו של אותו נשיא. "אמרתי לו: 'לא שילמת? אתה עבריין?', אז הוא השיב: 'כן, בוא נניח שזה המצב'". טראמפ המשיך ונזכר בתשובתו לנשיא: "לא, אני לא אגן עליך. למעשה, אני אעודד אותם לעשות כל מה שהם רק ירצו. אתה חייב לשלם".
"החשש באירופה מעליית טראמפ מבוסס על שני תסריטים עיקריים – שהוא ינסה לכפות הסדר מדיני לסיום המלחמה באוקראינה, ולא יהיה מוכן להשקיע את המשאבים הכספיים שהשקיע ביידן במדינה, וגם להשקיע בקשרים עם נאט"ו", אומר ד"ר הר צבי. באחרונה חזר טראמפ על עמדתו: יש לעצור את המענקים לאוקראינה ולמדינות נוספות, ולהפוך את הסיוע להלוואות.
באירופה רואים בחומרה אפשרות שטראמפ אכן יחזור לבית הלבן בינואר 2025, והולכת ומתחדדת ההבנה כי על היבשת לסגל לעצמה יכולות עצמאיות שיאפשרו לה להגן על עצמה מפני אפשרות של פלישה רוסית. החשש המרכזי הוא שאם אכן יתממש האיום ופוטין יחליט לתקוף מדינות במזרח אירופה שחברות בנאט"ו, כמו למשל פולין, אסטוניה או ליטא, אז טראמפ לא יסכים להפעיל את "סעיף 5" של הברית – המחייב את כל חברות נאט"ו להתייצב צבאית לצידה של מדינה חברה שהותקפה על ידי מדינה זרה.
עם תחילת המלחמה באוקראינה, ביידן הפיח חיים חדשים בברית נאט"ו – מושג שעד לאחרונה היו רבים שחשבו ששייך לעולם האתמול. בעקבות זאת, כל אפשרות של הרחבת העימות מאוקראינה לתחומה של ברית נאט"ו עורר חששות וספקולציות למלחמת עולם או עימות גלובלי נרחב. כך לדוגמה, כאשר בנובמבר 2022 עלה החשד ששני אזרחים פולנים נהרגו מפגיעת טיל רוסי במזרח המדינה - החלו להתפרסם דיווחים על אפשרות לתגובה של נאט"ו נגד רוסיה.
רבים זוכרים היטב את המתח הכבד והדם הרע ששרר בין טראמפ ורבים ממנהיגי מדינות המערב במהלך כהונתו, וזכורה במיוחד תמונה מיוני 2018 שבו נראית קנצלרית גרמניה לשעבר אנגלה מרקל "כמו נוזפת בנשיא האמריקני". ג'ון קלי, לשעבר ראש הסגל של טראמפ, אמר לאחרונה בריאיון לספר חדש של עיתונאי CNN ג'ים סקיטו, כי טראמפ תמיד העדיף מנהיגים "חזקים" ואוטוריטריים.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
השבוע חזר טראמפ על איומו בנוגע לנאט"ו, בריאיון שהעניק לרשת החדשות הבריטית GB News: "כנשיא ארה"ב אשאר בברית נאט"ו בתנאי שחברות הברית האירופאיות יעמדו בהתחייבויותיהן הכלכליות, ולא ינסו להתבסס רק על התמיכה האמריקנית. חברות נאט"ו חייבות להבין שבלי ארה"ב – הברית לא תוכל להתקיים".
ביידן עצמו הדגים רק לאחרונה את עמדתו בעניין, ובארוחת ערב עם תורמים שהשתתף בה אמר: "הדמוקרטיה והחירות בפירוש נמצאות תחת מתקפה – פוטין נמצא בדרכו לאירופה, קודמי בתפקיד מתכופף בפניו ואומר לו 'עשה מה שאתה רוצה'". על פי דיווח של סוכנות AP, שציטטה את דבריו, ביידן החווה לעברן של ראש ממשלת אסטוניה קאיה קאלאס ושגרירת אוקראינה בוושינגטון אוקסנה מרקרובה שנכחו בארוחת הערב, ואמר: "אנחנו לא נתכופף, הן לא יתכופפו, ואני לא אתכופף".
אירופה נדרכת
ערב הביקור בוושינגטון לפני כשבועיים, פרסם הנשיא הפולני דודה מאמר דעה בוושינגטון פוסט, ובו קרא להעלות את חובת הוצאות הביטחון השנתיות של חברות בנאט"ו – מ-2% מהתמ"ג – ל-3% מהתמ"ג בכל שנה. גם כיום, רבות מבעלות הברית בנאט"ו מתקשות לעמוד ביעד הנוכחי, וההערכה היא שבשנת 2024 – רק 20 מתוך 32 המדינות החברות יעמדו ביעד ההוצאות של 2% מהתמ"ג.
ראש ממשלת אסטוניה קאיה קאלאס הביעה בימים האחרונים תמיכה בקריאה להעלות את חובת הוצאות הביטחון של מדינות נאט"ו, ואמרה כי מדובר ברעיון טוב. הגישה הזאת, שנשמעת מהבירה טאלין, מאפיינת במידה רבה את הלך הרוח במדינות הבלטיות השונות. באסטוניה, ליטא ולטביה, שעד לפני כשלושה עשורים היו חלק מברית המועצות, מביטים בחשש כבד לעבר הגבול ממזרח, ומפחדים שברגע האמת יישארו לבד – ומדינות מערב אירופה וארה"ב יעדיפו שלא להסתכן בעימות צבאי ישיר עם רוסיה – עבור מדינה קטנה בצפון-מזרח היבשת.
נשיא צרפת עמנואל מקרון אימץ בתקופה האחרונה את תפקיד בעל הברית "האחראי" ממערב אירופה, ומאותת כי במערב כן מזהים סכנה אמיתית לשלום ביבשת. דבריו על שליחת החיילים המערביים לאוקראינה יצרו בהלה בקרב כל מדינות ברית נאט"ו, ורובן ככולן מיהרו להתנער מהן. למרות זאת, הנשיא חזר ואמר דברים דומים בכמה הזדמנויות שונות מאז.
"יש לנו מטרה אחת – אסור שרוסיה תנצח, המלחמה היא על אדמה אירופית", אמר ב-14 במרץ. "הכול אפשרי כדי לעזור לאוקראינה, חייבים לא להיות חלשים כדי להשיג שם שלום. אם רוסיה תנצח במלחמה – החיים של הצרפתים ישתנו ולא יהיה לנו עוד שלום באירופה. החלטה להימנע או להצביע נגד סיוע לאוקראינה היא לא הצבעה לשלום, אלא לתבוסה. האם אתם חושבים שהפולנים, הליטאים, האסטונים, הרומנים והבולגרים יוכלו להמשיך לחיות בשלום אם רוסיה תנצח באוקראינה? אם רוסיה תנצח – האמינות של אירופה תצנח לאפס. אנחנו לא יכולים לשלול שום יוזמות בתמיכה באוקראינה".
עוד מדינה שמוטרדת כבר זמן רב על ידי רוסיה, ונמצאת בראייתה בסכנה גדולה מאוד לפגיעה מצידה של מוסקווה היא מולדובה. המקרה של מולדובה שונה, מכיוון שכמו אוקראינה, גם היא לא חברה באיחוד האירופי ובנאט"ו. בדרום-מזרח מולדובה, על הגבול עם אוקראינה, נמצא החבל הבדלני טרנסניסטריה, שתושביו מזדהים לפחות בחלקם כרוסים, ורוסיה אף מחזיקה שם כוח צבאי. לאורך המלחמה באוקראינה, בכמה פעמים שונות, עלו הערכות וספקולציות כי הרוסים ינסו לבצע מהלך טקטי שיביא ללחימה גם שם.
מאיה סנדו, נשיאת מולדובה, נוקטת קו אנטי-רוסי ופרו-מערבי מובהק. היא מקדמת בשנה האחרונה מהלך הצטרפות של מולדובה לאיחוד האירופי, אך מהלך שכזה לוקח זמן, וחברות באיחוד האירופי, כזכור, אינה מבטיחה הגנה צבאית כמו חברות בנאט"ו. לתפיסתה, הרוסים פועלים לפגוע בשלטון בקישינב בדרכים רבות, וטנקים רוסים על אדמת מולדובה הוא לא בהכרח הפתרון שיבחר פוטין במקרה זה.
מתקפות סייבר ומבצעי השפעה שונים לעיתים קרובות, הם ככל הנראה הכלי המועדף על הרוסים בהקשר המולדובי. גורמים פרו-רוסיים פועלים לעודד הפגנות רבות נגד הממשלה המקומית, ובמוסקווה ככל הנראה מעריכים כי במקרה הזה יוכלו להסתפק באמצעים של "עוצמה רכה". בקישינב נאבקים בתופעה, ובין השאר פועלים כל העת להוצאה מחוץ לחוק של מפלגות פרו-רוסיות, כמו זאת של איש העסקים הישראלי-מולדובי אילן שור.
"החלום הרטוב של פוטין"
"מטרת העל של הרוסים היא להיות הכוח החזק ביותר והמכריע ביותר באירופה", אומרת סבטלובה. "מטרת העל השנייה היא החלשת המערב ופירוק גוש נאט"ו. אנחנו לא מסיקים את זה רק מההתנהגות שלהם, הם אומרים את זה בעצמם. הם מגדירים את נאט"ו והאיחוד האירופי כאיום הגדול ביותר על היציבות והביטחון הרוסיים, ונוטים באופן שיטתי להחליש את הבריתות הללו. אם טראמפ יעלה לשלטון ויגיד, למשל, שהוא עוזב את נאט"ו או שיפגע בברית – זה בדיוק החלום הרטוב של פוטין. זה לעשות לו את העבודה מבלי שהוא יצטרך לעשות משהו".
"כרגע זה לא כוחות – רוסיה היא נגד ארה"ב ואירופה", מסבירה סבטלובה. "הסלידה של פוטין מביידן גדולה משום שהוא הצליח להרחיב את ברית נאט"ו. האם ניתן לקדם את מטרת העל הרוסית רק באמצעים צבאיים? יש גם אמצעים נוספים, כמו למשל ההתערבות הרוסית בבחירות בארה"ב ובאירופה, כמו גם מלחמות התעמולה שלהם בערוצים השונים, ומבצעי הדיס-אינפורמציה ברשתות החברתיות. גם עבודה סיסטמטית עם הימין הקיצוני האירופאי, שלפעמים משתלמת להם ולפעמים לא. לדוגמה, עם כמה שהם עבדו עם ההונגרים – הם עדיין לא הצליחו לבלום את ההצטרפות של שוודיה ופינלנד לנאט"ו".
סבטלובה מסבירה כי לרוסיה אין שום צורך באדמות של מדינות כמו ליטא או לטביה, שלכאורה עלולות להיות נתונות בעתיד למתקפה רוסית. "זה קודם כל כדי לחשוף את החולשה של נאט"ו שלא מסוגלת להגן על חברותיה, ורוסיה תאותת שהיא חזקה, עוצמתית, ויכולה לעשות מה שתרצה. מבחינת הרוסים – הם יוצרים אזור חיץ שנועד להגן עליהם". השיח ברוסיה על יצירת אזור חיץ שיהווה מרחב הגנה אינו חדש, ורק השבוע אמר פוטין כי "יהיה צורך להקים אזור חיץ במזרח אוקראינה", בהקשר של מתווה אפשרי לעצירת המלחמה.
"עקרונית, אם הרוסים היו יכולים להוריד את זלנסקי מהשלטון באוקראינה ולמנות במקומו איזה שליט בובה - ודרכו לשלוט, אז כנראה שהם לא היו פולשים לאוקראינה, אבל מכיוון שהם לא יכלו לעשות זאת אז הם כן פלשו", היא מסבירה. "המדינות הבלטיות הן מאוד לעומתיות לרוסיה, וזה גם מתכתב עם החלום להחזיר עטרה ליושנה של ברית המועצות. פוטין מעוניין בפרויקט אחר בסגנון האימפריה הרוסית המבוססת על הצבא והלאומנות הרוסית, חזרה לאימפריה של פעם, בשילוב פגיעה במערב ובנאט"ו – ונקמה. הרבה מהפעולות של פוטין נובעות מנקמנות".
מבחינת תפיסת הביטחון הרוסית, צירופן של פינלנד ושוודיה לנאט"ו מסמן נורת אזהרה חמורה. אם חשש רוסי מאפשרות תיאורטית שאוקראינה תצטרף לנאט"ו היה אחד הזרזים לפלישה בפברואר 2022, אז כעת גדל גבולה של רוסיה עם הברית הצבאית החשובה גדל בכ-1,300 ק"מ, משום שלפינלנד ורוסיה גבול של 1,300 ק"מ. ברוסיה כבר הבטיחו שיציבו כוחות חדשים לאורך הגבול הזה, ומבחינתם – כל אזור המרחב הצפון-מערבי הופך להיות הרבה יותר מסוכן ונפיץ.
שיא בייצור נשק ברוסיה
דווקא הסנקציות הכבדות שהטילו מדינות המערב על רוסיה ומשטרו של פוטין בעקבות הרחבת הפלישה לאוקראינה לפני יותר משנתיים גרמו לרוסיה לכלכלת מלחמה – שמשרתת בצורה משמעותית את צרכי הצבא. קצב ייצור הנשק והתחמושת ברוסיה נמצא כעת בשיא, ולמרות האבדות הגדולות במהלך המלחמה באוקראינה. וקיים חשש שבתוך שנים הוא יוכל להעמיד כוח צבאי גדול במיוחד, כולל טנקים, מטוסים ואמצעי לחימה מתקדמים נוספים.
משרד ההגנה של רוסיה הודיע כי הוא פועל לחדש את צי הספינות והטנקים הרוסיים – בעקבות האובדן של אלפי טנקים וגם לא מעט ספינות וכלי שיט של צי הים השחור. בחודשים האחרונים הוקם באזור אלבוגה ברוסיה מפעל שהחל לייצר באופן שיטתי ועצמאי את דגמי הכטב"מים המתאבדים מאיראן, שהוכחו ככלי נשק יעיל במלחמה נגד אוקראינה, ויעילים לטווחים ארוכים.
ברוסיה מייצרים תחמושת בהיקף נרחב, וגם החלו להסב פצצות וחימושים ישנים – לאמצעי לחימה קטלניים ובעלי השפעה דרמטית על הנעשה בשדה הקרב. כך לדוגמה, בשבועות האחרונים החל הצבא הרוסי להשתמש במזרח אוקראינה בפצצות FAB-1500 – פצצות גלישה קטלניות שמוטלות על ידי מטוסי קרב ממרחק של 70-60 ק"מ, וזורעות הרס נרחב. היתרון של הפצצות הללו הוא שהטלתן ממרחק מונע פגיעה במטוסים על ידי מערכות ההגנה האווירית של אוקראינה, והן בעצם פיתוח של אמצעי לחימה קיים שעבר הסבה – עם עדות נוספת לכוחה של התעשייה הביטחונית ברוסיה.
לצורך הדגמת קצב פעילות התעשיות הביטחונית כעת ברוסיה, דווח לאחרונה ברשת CNN כי רוסיה מייצרת כיום פי שלושה פגזים ארטילריים ממה שארה"ב ואירופה יכולות לספק יחדיו לאוקראינה. מדי חודש מייצרת רוסיה כ-250 אלף פגזים ארטילריים, אחד המצרכים החשובים ביותר עבור המלחמה הקרקעית באוקראינה – כמות השווה לכ-3 מיליון פגזים בשנה. לשם השוואה – ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי יכולות כעת לספק לאוקראינה כמות של כ-1.2 מיליון פגזים בשנה.
על אף שמשטר הסנקציות הולך ודוחק את רוסיה לכלכלת מלחמה אגרסיבית, קסניה סבטלובה מדגישה כי מדובר במכה קשה מאוד למדינה הרוסית. "רואים שהסנקציות כן פוגעות, זה אומנם לא מקרה של 'זבנג וגמרנו', אבל לאורך זמן זה הולך ומעצים את הפער בין רוסיה ומדינות המערב. אפשר לראות את ההשפעה על התקציב של רוסיה, את המתח סביב הבנק המרכזי, את עליית הריבית שתוקעת את כל שוק הדיור. הרוסים לא הצליחו להפוך לכלכלה עצמאית ויציבה בזכות עצמה – והם הפכו להיות יותר ויותר תלויים במדינות אחרות, כמו איראן, סין וצפון קוריאה. רואים מחסור בהרבה אלמנטים חשובים, ורואים איך מדינה ריכוזית כמו רוסיה מדכאת כל יוזמה אזרחית להתקדם".
חשש כבד מהשנים הבאות
ד"ר שי הר צבי משוכנע כי למרות שהסכנה ליבשת אירופה בהחלט קיימת, תקיפה צבאית רוסית לאחת ממדינות נאט"ו בשנתיים הקרובות היא לא דבר סביר. "אנחנו עדיין ממש ממש לא שם", הוא אומר. "אם יש משהו שגם ביידן וגם פוטין נזהרו ממנו מאוד כבר מראשית המלחמה באוקראינה הוא לשמור עליה בגבולות אוקראינה. בהקשר הזה, ההתנהלות הרוסית היא מאוד זהירה".
הוא אומר כי ניתן לזהות הצלחה מסוימת, לפחות בתקופה האחרונה, במלחמה של רוסיה באוקראינה, אבל קשה לראות כיצד זה הופך למלחמה גדולה יותר. "אני חושב שגם הרוסים מורתעים. נהוג לומר שלפוטין אין גבולות, אבל אפשר לראות שהוא כן מבין את חוקי המשחק. כל זה יישמר – בהנחה שלא מתקיים תרחיש אחר, שבו נאט"ו משנה את ההתנהלות שלה מול רוסיה, ואולי, למשל, שולחת כוחות צבא להילחם באוקראינה".
"המדינות הבלטיות, רומניה ופולין מאוד מודאגות. האם החשש האירופי גדל? התשובה היא כן. ועדיין, סביר שלא נראה עימות קינטי ישיר בין רוסיה ונאט"ו ללא שינוי בהתנהלות בנאט"ו. לעלייה מחודשת של טראמפ לשלטון עשויה להיות השפעה במאמצים להגיע למתווה של הסדרה באוקראינה, אך גם צריך לזכור שמדובר במנהיג מאוד לא צפוי".
לדבריו, החשש האמיתי באירופה הוא מתרחיש של הסדרה באוקראינה. אם מדינות המערב, אולי בהובלת ארה"ב של טראמפ, ילחצו לסיום המלחמה באוקראינה, ככל הנראה בתנאים שנוחים יותר לרוסיה מאשר לאוקראינה, אז התיאבון הרוסי עלול לגדול. "החשש הוא לא מה יקרה בעוד שנתיים, אלא בעוד 10-5 שנים. האוקראינים מתריעים כי בתרחיש של הסדרה איתם – אם הם ייאלצו לוותר על כ-20% מהשטח שלהם ערב הפלישה הרוסית, אז גם שטחים אחרים באירופה עלולים להיות הבאים בתור".