אברי גלעד המציא מילה - הזומביבי. "אתה רואה בן אדם והופ הוא נהיה איזשהו סוג של משרת, בובה נשלטת. ממש אפשר לשמוע את הפליפ. קרה את זה להרבה אנשים במרחב, ולאו דווקא לפוליטיקאים - גם לעיתונאים, אנשי דעה. אני לא יכול לסבול אנשים נאמנים, לא יכול לסבול את התכונה הזו - נאמנות בחיי הנישואים כן, נאמנות למדינה בוודאי - אבל נאמנות עיוורת לאדם, אני חושב שזו תכונה הרסנית ואנחנו רואים את תוצאותיה".
כן, אתם שומעים טוב. זה אברי גלעד, יותר נכון - אברי גלעד החדש. "היום אני במין נישה מאוד קטנה, של ימני שאיננו ביביסט. מאוד קשה למצוא אהבה בנישה הזאת, אבל היא נעימה לי". מה זה ימני שאינו ביביסט? באפריל האחרון אברי מפרסם לפתע פוסט מפתיע ובו הוא קורא להיגמל מנתניהו.
כתבת "קרה לימין משהו נורא, הוא נהיה מלוכני, הוא שם את ביבי כמטרת קיומו היחידי. האידיאולוגיה נזרקה לפח, אין ימין - יש נאמנות לשליט. עכשיו הם עסוקים ועוסקים בהשמדת מה שנותר בידיהם. איזו בושה, כמה בדידות אני מרגיש להיות ימני ולפחד בכל רגע מהצעד הבא של הממשלה הימנית, מרגיש אכזבה על מלא".
"כן, זה מה שכתבתי".
מה גרם לך לכתוב את הדברים האלה?
"המציאות. וקיבלתי חיבוק גדול מהשמאל ורציתי להגיד להם - חברים, לא חזרתי אל השמאל. והרבה אנשים מטיחים בי עכשיו גם ברשות החברתיות 'חזרת לסמול', עם ס' כמובן. לא חזרתי לשמאל - אני מתעקש להיות איש ימין על פי דרכי".
"אני חושב שאם ביבי היה נרתם רק לטובת הציבור, המדינה הזו יכלה להגיע לירח, באמת. אבל כיוון שהמערכת שסובבת אותו, המשפחתית, וגם תכונות האופי הפחות מוצלחות שלו השתלטו פשוט על חלק גדול מהעשייה והסיטו את המרכבה הזאת במקום לירח - לבוץ".
אבל הוא טוען שנעשה לו עוול, שרודפים אותו - גם התקשורת, גם מערכת המשפט.
"אני לא אחראי למצבו הנפשי. הבן אדם חי בתודעת קורבן קבועה. גם טראמפ הוא בתודעת קורבן. אנשים שעושים דברים לא טובים, והם בעמדות כוח - הדרך שלהם לגייס תמיכה ציבורית ונאמנות היא כל הזמן לטעון לקורבנותם. נוצרה אצל ביבי ואצל שרה ואצל יאיר תחושה שמותר להם הכול, והדבר הזה פשוט, בעיניי, יצא משליטה מוחלטת".
"אני מאמין שביום שבנימין נתניהו ילך לדרכו בדרך כזו או אחרת, בין אם מתוך הכרה פנימית או הפסד בבחירות, או כל דרך אחרת שלא תמוטט את הדמוקרטיה פה - אני רוצה שהוא יוחלף בקלפי, כן? או שהוא יגיע להכרה פנימית שכבר אי אפשר לשלם את המחיר, או ששרה תגיד אני לא רוצה לחיות פה יותר, בוא נעזוב".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ואם היית מרים אליו טלפון או שהוא היה מרים אליך טלפון, מה היית אומר לו?
(נאנח) "מה עשית ביבי, מה עשית, איך? איזה מחיר, איזה מחיר ועל מה? ממה אתה בורח ואיזה מחיר אתה מוכן... תראה, אני אספר לך משהו, שלא סיפרתי לאף אחד - וזה לא מה שמניע אותי, אני מנתק את זה לחלוטין, אבל זה גם קיים ברקע. היה לי עסק, הקמתי עסק, ליבוא של מוצרי CBD - ברכיב הלא ממסטל בקנאביס, כי ביבי אמר שעוד שנייה אנחנו מכשירים את הקנאביס. וכבר הייתה הצעת חוק".
"התכוננתי, הקמתי חברה, השקעתי ים כסף. ואז עבר הזמן, הוא זרק את משתמשי הקנאביס. כמו שהוא זורק כל אחד שהוא משתמש בו שהוא כבר לא צריך אותו. ואני נתקעתי עם המחסנים ועם הסטוק ועם ההשקעה ובלי החוק והמוצרים פג תוקפם וכל ההשקעה ירדה לטמיון".
"ועכשיו, לפני שנה וחצי, הקמתי חברה אחרת לשירות שלא שמעת עליו בחיים, משהו נהדר - והשגנו משקיע. זו השקעה של מיליונים. ובאה הרפורמה המשפטית. וכל המשקיעים ארזו את הפקלאות ועזבו. והחברה שרצתה להשקיע בנו אמרה לנו 'סליחה, העסק שלך נהדר, אבל אנחנו עוזבים את הארץ'. אז, אתה יודע, גם ברמה האישית - כי אני לא רק איש תקשורת, אני גם יזם, אני עושה כל מיני יזמויות - אכלתי אותה פעמיים מביבי, וזה בהרבה כסף. וזה לא רק בכסף, זה בחלומות שלי. אז יש לי איתו גם חשבון אישי".
ואל מול מה שקורה בחוץ, הוא מצהיר: "אני חושב שמה שקורה במערכת המשפט - שערוריה. רק אני אומר שמי שעושה הפיכות במערכת משפטית, כדאי שידיו יהיו נקיות. אם לא, אני לא מוכן לקבל ממנו שום הפיכה. מצד שני, המחאה, אני חושב שיש בה חלקים נכונים ומדויקים" - הוא אומר ומציב קווים אדומים: "אני לא מוכן בכלל לחיות עם קריעת החברה, לא מוכן לחיות עם הפסקת ההתנדבות או הסרבנות או איך שנקרא לזה, לא מוכן לחיות עם שיבושים, לא מוכן לחיות עם חסימות צירים, עם שרפות כבישים, בכלל לא מוכן לחיות עם הטרדת אנשי ממשלה - לא משנה כמה הם מושחתים. זה בכלל לא משנה. מכיוון שאני רואה את היום שאחרי - זה יצירת תרבות, זה פירור החברה. אתה לא יכול לחרב את כל המדינה כי לא מתאים לך. אני מוכן לשאת אפילו דמוקרטיה נכה לאיזושהי תקופה ולא לאבד את יכולת ההתרעה שלנו ואת איתנותנו הכלכלית".
"היינו ממש מגניבים וממש טיפשים"
אברי גלעד מפגין יכולות בחדר הכושר, אבל הספורטאי השרירי הזה כבר בן 60. מי שהיה פעם נער צנום בירושלים בשם אברהם קווסטלר, שמגיל צעיר היו לו שתי מטרות בחיים.
אמרת פעם "כשהייתי ילד רציתי להיות מפורסם ונאהב".
"נכון".
אז מפורסם נהיית בכל מקרה, ברור.
"ונאהב, תלוי באיזה רמה. נאהב במשפחתי בוודאי שכן. נאהב בציבור? נאהב על ידי חלק מהציבור - ומתועב על ידי חלק אחר של הציבור".
את הפרסום הראשון שלו הוא חייב לשירות הצבאי בגלי צה"ל ולתוכנית המיתולוגית שעשה אז כחייל עם ארז טל - "מה יש". "אז נהייתי סופר-מפורסם, אבל אף אחד לא הכיר אותי באוטובוס כי הייתי עושה קולות. גם לא ידעו מי זה אברי. היו את כל הדמויות הטיפשיות האלה אבל אברי לא היה שם".
"למה רציתי להיות מפורסם? כי גדלתי ילד עם הפרעת קשב בלתי מאובחנת, ואף אחד לא ראה אותי - אמרו 'הוא עצלן, יש לו פוטנציאל בלתי מנוצל', מה שהיה פעם כשלא ראו. אמרתי שאם אהיה מפורסם אז יראו אותי, ולא רק את ההפרעה שלי וחוסר היכולת שלי. ואז נהייתי מפורסם, אבל אף אחד לא ראה אותי, כי הייתי מאחורי הרמקול של הרדיו".
איך נולד החיבור עם ארז טל?
"הוא היה שנה מעליי בגלי צה"ל, ירדתי במדרגות, הוא עלה במדרגות".
בני כמה הייתם?
"עשרים, משהו כזה. הוא אמר 'אתה רוצה לבוא לעשות לי איזה דמות לרגע?' עכשיו היו לי מלא דמויות, כי כל הילדות שלי הייתי עושה קולות כל הזמן, בבית זה היה בלתי נסבל. אתה זוכר את הילד רובי עם ה'מים, מים'? מגיל 14 עד גיל 18 דיברתי רק בקול הזה בבית. אז התחלנו לעשות מערכונים קטנים שכתבנו, וגם ארז שהוא כמובן כותב הומור נהדר".
בעקבות ההצלחה הגדולה של "מה יש", אברי וארז הופכים אותה גם לתוכנית טלוויזיה שהצליחה לא פחות - "העולם הערב". אברי שולף את יומני הנוער של "העולם הערב" ומספר: "זאת הייתה הדרך היחידה של ארז ושלי להרוויח משהו מהעולם הערב כי זה היה מערוץ 2 הניסיוני והשכר שלנו היה 120 דולר לשבוע". כשבנותיו הצעירות צוחקות מהשם והרעיון, הוא מבהיר: "אני לא חושב שהיומן הזה הוא ברמה שהייתי רוצה שהן יקראו אותו, ממש לא. היינו ממש צעירים וממש מגניבים וממש טיפשים".
"רצון אין-סופי להתפרסם ולהתעשר"
"העולם הערב" הייתה רק ההתחלה של הקריירה הטלוויזיונית העשירה של אברי - תוכניות אירוח בפריים-טיים, אין-ספור שעשועונים ובשנים האחרונות היה מזוהה בעיקר עם תוכניות הבוקר. היו הצלחות גדולות אבל גם כשלונות מפוארים.
יש לך טענות כלפי אברי הישן, אפילו אמרת שהוא היה בלתי נסבל. אמרת שהוא היה מעצבן, אברי ההוא. אמרת, 'הייתי שחצן, מזלזל, ציני. עשיתי שימוש לרעה בלשון שלי, במהירות המחשבה שלי, חטפתי התקפות זעם, צעקתי על כל מי שהפריע לי'"
"ממש, נכון. עד גיל 40, כל פרק הזמן של התוכניות הענקיות שעשיתי, הייתי עם הפרעת קשב בלתי מטופלת ועם רצון אין-סופי להתפרסם ולהתעשר, וכל זה התלבש על קריירה שהלכה מאוד טוב עד איזשהו שלב. אם אני נגיד מנחה שעשועון ובדיוק הצלם פותח סוכרייה, כן? מבחינתי זה סוף העולם, כי זה מה שאני שומע. אז היום אני יכול לרסן ולהגיד 'בסך הכול בן אדם רוצה לאכול סוכרייה, זו זכותו, זה שזה מפריע לי, זו בעיה שלי'. פעם חשבתי שהוא מפריע להוד רוממותי וזו בעיה שלו ומותר לי - בגלל שאני כל כך מצליח - להתפוצץ עליו".
"הגעתי למצב שיצאה בת קול בתעשייה - 'לא עובדים איתו יותר'. לא עבדתי שנתיים בגלל שהייתי בלתי נסבל כבר. באמת הגעתי כבר למבוי סתום, מקום ללא מוצא. קיבלתי שתי מתנות בגיל 40. אחת שאובחנתי עם הפרעת קשב, אז כל ההיסטוריה שלי הסתדרה לי מגיל 3. והשנייה - התחלתי ללמוד את מה שנקרא 'ימימה'".
את שיטת ימימה פיתחה המורה הרוחנית ימימה אביטל ז"ל, והיא מבוססת על הקבלה היהודית ופסיכולוגיה. כבר 20 שנים שגלעד לומד ימימה פעמיים בשבוע, ולאחרונה החל גם ללמד בעצמו.
תן לי דוגמה להתנהלות שלי ביום-יום, ששיטת ימימה הייתה משנה אותה.
"כל התנהלות, כל דבר, מכעס - כשאתה מבין שכשאתה כועס, אתה בסך הכול מנסה לכפר על רגע קודם שבו הרגשת חלש ועכשיו אתה נותן איזה מופע כדי להתחזק, כדי להרגיש בחזרה. כשאתה מפרק את המנגנון אתה רואה איך זה עובד ואתה מבין שכשהאיש שאתה כועס עליו, הוא לא בא נגדך. גם הוא יש לו מצוקה והוא לא מדייק, אבל בסך הכול הוא רק רצה גם להתחזק. כל הזמן חיפשתי איזו תורה רוחנית שתקל עליי את הקיום שהיה לי לא כל כך פשוט, ופתאום מצאתי בארון הספרים היהודי, זה שעומד אצלי בסלון, את כל התשובות שחיפשתי".
אז עוד, אולי תחזור בתשובה ממש? תעשה את כל הדרך?
"אני לא אחזור בתשובה ממש, אין לי כוח לקיים מצוות, זה לא בשבילי".
"גיל הוא לא פקטור בשבילי"
הפיוס של אברי עם עצמו הביא לרגיעה גם בחיים האישיים. אשתו הראשונה היא השחקנית חלי גולדנברג, יש להם בת משותפת בשם איה - היום בת 27. ב-2008 הכיר בגלי צה"ל את נעמה שוחט ומאז הם ביחד, יש כבר שתי בנות - זוהר בת ה-11 וליבי בת ה-9.
אשתך הראשונה, חלי גולדנברג, הייתה מבוגרת ממך בשמונה שנים. וזוגתך היום צעירה ממך בעשרים שנה. מה עובד יותר טוב?
"גיל הוא לא פקטור בשבילי, אלא חיבור נשמתי. מה עובד יותר טוב? אני מניח שסביר להגיד שלאור העובדה שעם רחלי גולדנברג הייתי שש שנים, ועם נעמה שוחט אני חמש עשרה שנים, אז זה עובד אמפירית יותר טוב. האם אני ממליץ על יחסים בהבדל של עשרים שנה? גם כן וגם לא".
יפה, הכול אתה חייב לסבך, שיהיה גם כן וגם לא.
"לא, תראה, כי אתה מבחינתך כגבר - 'הינה, אשתי צעירה ויפה', ומצד שני, זה כל הזמן מראה לזה שאתה מתבגר, שאתה פחות צעיר. אתה יודע, המחשבה של יום אחד היא תגיד 'מה אני עושה עם הזקן הזה?".
יש לך ילדה גדולה בת 27. במה שונה אבהותך בין התקופות האלו?
"את בתי בת ה-27 לא גידלתי באופן מלא, הייתי הורה גרוש די מההתחלה - הסדרי ראיה, שני ורביעי, כל סוף שבוע שני, כל הדבר הקשה הזה, וגם הייתי צעיר והיו לי הרבה עניינים. עם שתי אלה אני זוכה להיות בנוכחות מלאה כמה שאפשר. זה כבר לא מרוץ אחרי פרנסה כל הזמן ושיירים של זמן שנותרים בשביל הבית, הילדות האלה גדלות בסוג של מעבדה - הן גדלות בלי טלפונים סלולריים למשל. יבוא יום והן יקבלו טלפון משומש. רס"ר מסכים זו רעייתי שתחיה. אני רס"ר ממתקים, אני רס"ר סוכר".
הבנות מספרות שהן לא פותחות את הטלוויזיה במיוחד כדי לראות את אבא: "אנחנו יכולות לראות אותו בבית" - והוא מצהיר: "אין ביקוש לסחורה שלי בבית, בוא נגיד ככה".
"השרים לא מתאימים לתפקיד שלהם"
"בחלום שלי, אם היו לי כישורים אחרים, הייתי שר החינוך. באמת. אני לא יודע מה עושה קיש במשרדו, לא יודע. כל המערכת החינוך הזאת היא פשוט רקובה, לא מתאימה ופשוט פוגעת בלקוחות שלה". ולא רק קיש על הכוונת שלו: "המינויים של השרים הם פועל יוצא של הנאמנות שלהם. הם לא מתאימים לתפקידים שלהם, אין להם שום קשר. הם פוגשים את התחום בפעם הראשונה כשהם מגיעים אליו, הרי זה דבר מטורף".
"בשום מדינה נורמלית בן גביר לא יכול היה להיות שר לביטחון לאומי", הוא מצהיר ומוסיף: "כשבן גביר נכנס לתפקיד, כתבתי בעדו. אני משתדל להיות פתוח כל הזמן. אמרתי, יכול להיות שהבריון השכונתי הוא זה שמכיר את הבריונים - יכול להיות שאם אתה נותן לבריון להיות השוטר, אז אתה יכול לחולל שינוי אדיר, אבל פה זה לא עבד ככה. הבעיה של בן גביר היא הרבה יותר עמוקה: נפשית הוא לא בנוי לזה, הוא בנוי להיות הבנדיט. הוא בנוי להיות העבריין, הוא בנוי להיות המורד. הוא לא יכול להיות הממלכתי, אין לו את הכלים האלה. הוא לא עובד בשביל הציבור, הוא עובד בשביל עצמו".
"אני לא מזועזע מזה מוסרית"
ואם רוצים להבין מדוע אברי מגדיר את עצמו איש ימין, צריך להקשיב למה שהוא חושב על פרשת אלאור אזריה למשל. "עקרונית, האם צריך לחסל מחבל בזירת הפיגוע? בוודאי שכן. ברור שכן. מי שלא חושב ככה, הוא איננו חפץ חיים".
גם כשהוא כבר מנוטרל ופצוע...
"אז מה זה משנה? זה הכל פרכוסי גינוני נימוסים. מה זה משנה אם הוא מנוטרל או לא מנוטרל? מה אני צריך אותו עכשיו שיחיה אצלי בכלא 30 שנה, וישוחרר בעסקה הבאה? עקרונית, מוסרית, מי שבא להרוג אותך, מצווה להרוג אותו - הוא בן מוות".
גם כשהוא מרים ידיים.
"אז מה אם הוא ירים ידיים? בסדר, אני מבין, זה לא מקובל, זה לא רצוי, זה עושה יחסי ציבור איומים - בסדר, אבל אני לא מזועזע מזה מוסרית. אני לא מזועזע מזה. הוא בא בכוונת הרג, הוא מצא את מותו. אני חושב שזה הסיפור. וכל השאר זה כל מיני נחמדויות של פרקליטות. אני לא מתרשם מזה. אני מבין שכך צריך להתנהג. אלאור אזריה טעה ובגדול, כן? אבל מבחינה מהותית הוא לא טעה".
בן גביר - בסופו של דבר אתה בהרבה דברים חושב כמוהו.
"זה שיש כמה דברים שאני חושב כמו בן גביר לא עושה אותי בן גביר, בסדר? יש לי גם דברים שאני חושב כמו מוסי רז. סבבה?"
"אימא שלי שונאת את הדעות שלי"
כששומעים כך את אברי, קצת קשה לזכור שהוא בכלל נולד בצד השני, בשמאל. "גדלתי בבית של מרצ, בבחירות 88', הייתי אחד הקופירייטרים של רץ. משם אני בא", הוא מזכיר.
אתה יכול להצביע על הנקודה שבה זה השתנה?
"זה לא נקודה, זה רצף. הייתה 'המילה האחרונה' בגלי צה"ל, כל יום התעמתי עם אורי אורבך, זכר מתוק לברכה, ועם ג'קי לוי ייבדל לחיים ארוכים, וככל שהוויכוחים נמשכו ראיתי שהטיעונים שלי נחלשים ואני אומנם מדקלם טיעונים אבל אני כבר לא מאמין בהם. לאט לאט נאלצתי להודות שאני אומנם משרת איזשהו מחנה ואיזה סט אידיאולוגי, אבל אני לא באמת מאמין שמה שאני אומר זה אמת. וזה היה הרבה סביב ענייני אוסלו, וכל תהליך השלום, וערפאת וזה, ואני רציתי להאמין לערפאת ולכל השקר הזה".
"בעיניי השמאל הוא מלא בטוב, אבל הוא חי בעולמות ה-wishful thinking, רוצים להאמין. וההתפכחות מזה הייתה כואבת - גם להבין שכל מה שהאמנתי בו הוא שקר, וגם להבין שעכשיו אני צריך להגיד למחנה שלם, שכביכול שלח אותי לדבר בשמו, שאין לי מה יותר... שתמו יחסינו".
היו כאלו שהתאכזבו ממך? חברים שניתקו קשר בעקבות ה'שיפט' הזה שעשית בדעות שלך?
"בוודאי".
למשל?
"אימא שלי שונאת את הדעות שלי. אימא שלי אשת שמאל ממש. מבחינתה, כאילו, זה קרה דבר לא טוב במשפחה".
עד כדי כך?
"אני חושב שכן".
אפשר לומר שהדבר הכי יציב לאורך החיים של גלעד הוא גלי צה"ל. במקביל לטלוויזיה ולכל הפרויקטים, הוא תמיד היה גם שם. והיום השירות שלו בתחנה הצבאית הוא הכי קל"ב שיש, במרתף הבית. "זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים - אם כשהתקבלתי לגלי צהל בגיל 17 וחצי היית מספר לי שיום אחד יהיה לי אולפן רדיו בבית ואשדר ממנו - זה ואוו. איפה הגעה לירח ואיפה זה מבחינה טכנולוגית?".
כאחד הגל"צניקים הכי ותיקים בסביבה, שאלנו את אברי מה הוא חושב על התחנה היום, עם המפקד הזמני, דני זקן - שיש מי שאומר שמונה בגלל קשריו עם ברדוגו, מקורבו של נתניהו. "פגשתי אותו פעם וחצי. התרשמתי שמדובר באיש מקצוע מעניין, שיש לו תמונת עולם מעניינת לרדיו. האם בסוף בסוף הוא יהפוך את גלי צה"ל לעוד סוג של ערוץ 14 או גלי ישראל? או משהו מאלה? אני לא יודע. אני מקווה שלא. אני חושש שכן, ברור שאני חושש. כי אם כן, אז אני לא חושב שנוכל להמשיך ביחד".
צריך בכלל עוד את גלי צה"ל?
"התשובה אני חושב הכי נכונה היא שאם היה צריך להקים אותה עכשיו, אז אין מצב. אבל לסגור אותה זה רעיון מטופש".
"לא שואלים ג'נטלמן לגבי טיפולי אסתטיקה"
אברי צפוי לחזור למסך בקרוב, להגיש תוכנית יומית חדשה בקשת 12. וכאן הוא גם יפגוש מכרים ותיקים. החיקוי בארץ נהדרת הצליח בשעתו לעצבן אותו מאוד: "החיקוי הזה, שתיאר אותי בתור איזה - אולי מה שאני - בן אדם שהוא גם מעולה וגם מגעיל. שהוא גם וגם, שהוא צבוע. בעצם תיארו אותי כצבוע. אני חושב שאני הכול חוץ מצבוע. אני בן אדם שחושב כל מיני דברים בו-זמנית, אבל אני לא צבוע. וזה היה לי אחד יותר מדי. פשוט התפוצצתי, זה מה שהיה".
עכשיו תסתובב במסדרונות ותפגוש את האנשים האלה.
"אני אתחבק איתם ואגיד להם שלום, אני חושב שהם עושים עבודה יפה. זו עבודה, אני עבדתי בהומור. זה לא אישי".
במסדרונות של קשת תפגוש מן הסתם חבר ותיק, ארז טל. היחסים איתו ידעו עליות ומורדות - אתם בקשר היום?
"אנחנו בקשר, כן. פה ושם טלפון - מה העניינים, מה קורה וזה, אבל היו פיצוצים ממש גדולים. אנחנו אנשים מאוד שונים. למרות שכשעכשיו שאני מגיע לקשת, אני מניח שבמורד הדרך, הייתי צופה שאולי נעשה משהו ביחד. בלב שלי יש איזו התחלה של רעיון, אבל אני לא יודע".
ועד האיחוד האפשרי עם ארז טל, אברי מאחד כוחות עם דוד ד'אור במופע משותף שבו הם משלבים סיפורים מהחיים של אברי עם שירים של ד'אור. "הוא מדבר, מספר על מסע חיים ותובנות ופתאום משהו נפתח", מחמיא לו ד'אור, "משהו שברירי ומשהו רגיש, וכל מה שהוא באמת - אין שום מסכה, אין שום פוזה על הבמה וזה יוצא בגדול".
במקביל אברי גם מתאמן כל יום: "אנחנו רוצים להיות זקנים בכושר. אנחנו לא רוצים להיות 'לא זקנים', אנחנו רוצים להתבגר בחן. אני בכושר הכי טוב שהייתי בחיים שלי, ממש. אנחנו מתאמנים כל יום".
אתה מנצח את אברי של גלי צה"ל.
"בוודאי". והוא מוסיף אנקדוטה: "פעם הייתה ניגשת אליי אישה והייתה אומרת לי 'הבת שלי מעריצה אותך', אחר כך היו ניגשות נשים ואומרות 'וואו איך אני מעריצה אותך' אחר כך היו באות בחורות ואומרות 'אימא שלי מתה עליך', היום זה 'סבתא שלי מתה עליך' וזה בסדר גמור".
הרעמה הזאת של השנים האחרונות - כמה אתה מטפח את עצמך גם?
"תראה, אנחנו עובדים בטלוויזיה, המצלמה רואה הכול. באופן אישי לא דחוף לי, אבל כיוון שאנחנו עובדים בעבודה הזאת אז בוודאי שאני גם מטפל, ברור".
בפניך.
"ברור, בוודאי, מה זאת אומרת? זה כלי העבודה שלי. אין שואלים ג'נטלמן לגבי טיפולי האסתטיקה שלו, סבבה? אבל ברור שאני מטפל בעצמי - זה כשירות לצופים. תראה, אני לא נראה בן 20 וגם לא בן 30 וגם לא בן 40, אפילו לא בן 50. העניין מבחינתי הוא לא להישאר צעיר אלא להתבגר באופן אסטתי, באופן מכובד, באופן מודע - לנהל את ההתבגרות ולא שההתבגרות תנהל אותי. אנחנו על הסרט הנע, אנחנו בדרך לאן שכולם נוסעים".
אתה באמצע הדרך ל-120.
"אני לא רוצה לחיות עד 120, ממש לא".
המופע החדש של אברי גלעד ודוד ד'אור יתקיים ב-4.10 במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים בגבעתיים
תחקיר: יעל יפה