בשעת ערב ניתנה הפקודה: זה קרה שעה בדיוק לאחר שהשב"כ מסר מידע על דירת המסתור של המבוקשים. הכוחות יצאו לפעולה בתוך מחנה הפליטים ג'נין, מלווים ברחפן מתאבד מסוג "מעוז". חילופי האש הרעידו את ג'נין, ובסופם יצאו הכוחות שלמים ובריאים, עם כמה עצורים בידיהם. בצד הפלסטיני נספרו ארבעה חמושים הרוגים ויותר מ-20 פצועים: זו הייתה הפעולה הגדולה ביותר, והעמוקה ביותר בתוך ג'נין מאז "מבצע בית וגן".
האירוע הזה, שהתרחש לפני שבוע וחצי, היה תזכורת לכך שג'נין עדיין לא "נרגעה" לאחר אותו מבצע, והלהבות בגזרה עשויות להתלקח שוב בכל רגע. מי שלא היה צריך אף תזכורת לכך הוא ראש מנהלת התיאום והקישור (מת"ק) בג'נין, סא"ל איימן ביסאן: הוא היה שם בכל רגע בשלוש השנים האחרונות והסוערות בגזרת ג'נין, "בירת הטרור ביהודה ושומרון".
לא מזמן, בתחילת יולי, בלילה השני מבצע "בית וגן", הכוחות הלוחמים בלב מחנה הפליטים בג'נין זכו לביקור של הרמטכ"ל הרצי הלוי. מפקד חטיבת הקומנדו סקר בפני בכירי צה"ל את נוהל הקרב ואת התקדמות הלחימה, ולפתע אמר להלוי: "יש לי פה מכפיל כוח עצום שצמוד אליי ומפגין מקצועיות" - והצביע על סא"ל ביסאן, שפעל מהרגע הראשון יחד עם קציניו לצד הכוחות הלוחמים, והתעקש להיות "בפנים" ולהשפיע.
הרגע הזה נצרב בזיכרונו של סא"ל ביסאן. התקופה שלו בגזרה החלה עוד בשיאה של מגפת הקורונה, שגרמה לעיר הפסדים כלכליים ופגעה קשות במשילות של הרשות הפלסטינית. כעת, לאחר שלוש שנים, הוא מתכונן לעזוב את תפקידו. גם כאשר נראה שג'נין תמשיך להיות בירת הטרור, הוא טוען: "האתגר שלנו הוא להראות שיש דרך אחרת שבאמת משתלמת – הכלכלה. הסוד הוא להיות קשוב כל הזמן לצד השני. מי שיזגזג ויבחר בטרור, יפסיד וישלם על כך מחיר".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"מאז המבצע מרגישים שינוי"
סא"ל ביסאן התגייס ב-1999 כלוחם בחטיבת הנח"ל. לאחר תפקידי לוחמה בסיירת אגוז, הוא עבר לשרת במנהל האזרחי ומילא שורה של תפקידים בתקופות מאתגרות: לפני שהגיע לג'נין היה סגן רמת"ק רמאללה. היה שותף למבצע "גשם ראשון", למבצע "שובו אחים" ולמבצע "צוק איתן". כיום הוא בן 41, נשוי ואב לשלוש, ומתגורר בג'ת הגלילית.
איך נפרדים מהרומן שלך עם ג'נין?
"זה לא קל, אבל כולי תקווה שאנחנו מתחילים עידן חדש בג'נין", הוא משיב. "אחרי שנתיים וחצי שנים סוערות, מאז מבצע 'בית וגן' אנחנו מתחילים לראות פה מציאות חדשה. הוכחה לכך הן שתי הפעולות האחרונות של כוחותינו שהיו בתוך מחנה הפליטים ג'נין, לראשונה אחרי חודשיים. היה חופש פעולה והרבה פחות ירי ומטענים. אנחנו רואים את השקט היחסי בחודשיים האחרונים במרחב של ג'נין וכבר מרגישים את השינוי בשטח".
ביסאן חוזר מהרמת כוסית שקיים עם חייליו וקציניו לכבוד השנה החדשה, ומדגיש שכל אחד ואחת מהם שותף לעשייה. "הדאגה לחיילים זה הנשק הכי טוב שלנו היום, כל אחד העולם ומלואו", הוא אומר בחיוך בריאיון למגזין N12. "זה אתגר ודורש המון, אבל אני זוכר מעט פעמים שבהן אמרתי להם 'לא'. לפעמים שילמתי על זה מחירים כבדים. אני בראש הפירמידה, אבל האנשים האלו הם המשפיעים".
עברת הרבה אירועים משמעותיים במהלך שלוש השנים האלו, קח אותי לרגע שהכי טלטל אותך.
ביסאן שולף את התשובה שמהדהדת בראשו: "חטיפת הגופה של הנער הדרוזי טירן פרו בנובמבר 2022. אני מתקדם באמצע כביש 6 ומקבל שיחת טלפון, אמרו לי בערבית: 'תבוא מהר, חטפו את הגופה של טירן למחנה הפליטים'. היו לי כמה שיחות בעבר שהשאירו אותי עם פה פעור, אבל לא ברמה כזו. טסתי לשם והתחלנו לתפעל את האירוע, להפעיל כל דבר שזז ולמזלי, סל הכלים היה עשיר". לבסוף, לאחר ימים מלאי חרדה ומבצע צבאי שתוכנן ובוטל ברגע האחרון, גופתו של טירן בן ה-18 הושבה לישראל.
סא"ל ביסאן הוא לוחם בכל רמ"ח אבריו: הוא מילא תפקידי לחימה שונים בגזרת עזה ובחברון, ולפני כ-20 שנה נחשף ליחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים. "זה היה אחרי מבצע 'חומת מגן', מאוד התרשמתי מהעשייה שלה ומההשפעה, אז ביקשתי לעבור ומאז הכול היסטוריה".
הקורונה הביאה איתה הרבה לצרות לג'נין. אתה חושב שאפשר היה למנוע את המצב שאליו ג'נין הידרדרה אם הייתה יותר ערנות?
סא"ל ביסאן לא מסתפק בתשובה בנאלית לשאלה מורכבת ומבקש לנסות לדייק. אני אומרת לו "תפדל" והוא קם מהכיסא, ניגש ללוח שעל הקיר כשבידו טוש. וכך, לרגע הרמת"ק נכנס לתפקיד המורה ומשרטט ציר זמן שחושף את התפשטות הטרור בג'נין: "ב-2007 הגו את הרעיון של מודל ג'נין, ראש המנהל האזרחי כיום, תת-אלוף פארס עטילה שהיה אז רמת"ק ג'נין יישם אותו", הוא מספר כשהוא מחזיר אותי ל-2007. "זה היה הפתרון כדי להשתיק את 'בירת הטרור' וזה היה קסם".
בהמשך ישראל חתמה עם הרשות הפלסטינית על הסכם המבוקשים, שבמסגרתו מערכת הביטחון החליטה להקפיא את פעילות הסיכול שלה נגד כ-200 מבוקשים, פעילי פת"ח, שהתחייבו לנטוש את דרך הטרור ולהסגיר את נשקם. וכך, בשנת 2008 החל "עשור הזהב של ג'נין", כפי שביסאן מכנה אותו: "הכלכלה התפתחה והייתה השקעה במרקם החיים של האוכלוסייה ושל ערביי ישראל, שהחלו להגיע לכאן לקניות".
אולם, בשל המגמה החיובית הזו - ב-2017 החליטו במערכת הביטחון לצמצם את סדר הכוחות שפעל בגזרת ג'נין. הפלסטינים מצידם, לדבריו, הבינו שהגדר לא מהווה יותר מכשול ויש מי שהחליט לנצל את זה כדי לפרוץ אותה: גורמים שמעורבים בעולם הפלילי זיהו 'ביזנס חדש' וניצלו זאת כדי להכניס באופן בלתי חוקי כמויות גדולות של אמל"ח - שזלגו למחנה הפליטים ג'נין, ובהמשך גם לעיר ולכפרים.
ואז הגיעה הקורונה. מאז המגפה אחוז האבטלה בג'נין הוא 25%, ואחוז האבטלה במחנה הפליטים ג'נין הוא 35%. מבחינת נזקי הקורונה, ההפסד בגזרת ג'נין מוערך בכ-2 מיליון שקלים. "בשיא הקורונה, בינואר 2020, הסתגרנו בתוך הבתים ונאלצנו לסגור את מעבר גלבוע למשך שנה ו-7 חודשים", מפרט סא"ל ביסאן. "70% מהכלכלה של ג'נין נשענת על המעבר הזה. בזמן הזה אין פרנסה", מדגיש ביסאן בצער. "החמושים ניצלו את הוואקום הזה והרימו ראש במחנה הפליטים ג'נין".
"חמאס זיהה שיש פה חממה"
מחנה הפליטים ג'נין נחשב למעוז הג'יהאד האיסלאמי ביהודה ושומרון, אך ארגון הטרור חמאס לא עמד מהצד והחליט להכניס לשם את טביעות אצבעותיו. "חמאס זיהה שיש פה חממה שאפשר לנצל אותה, אז הוא הגיע 'והתלבש' על מחנה הפליטים ג'נין", מציין ביסאן. "הוא היום מתדלק את הטרור בכספים, גם מעזה, מלבנון ואפילו טהראן דרכה רגל בכניסה למחנה הפליטים. הם מזרימים לפה כספים כי הם רואים במקום הזה כר פורה לחמושים, מערכת הביטחון נלחמת בתופעה הזו".
על פי ההערכות, מסתובבים במחנה הפליטים ג'נין כ-1,500 נשקים, כאשר במערכת הביטחון נלחמים בסרטוני ההסתה ברשת שמעודדים את אותם צעירים בגילי 28-16 לצאת ולהחזיק נשק כנגד כוחות צה"ל. כמעט כל צעיר במחנה הפליטים ג'נין מכיר בעל פה את מחירון התמחור לטרור, שמושך חלק לא מבוטל מהם להידרדר לשם. גורם שמעורה בעסק סיפר ל-N12: "הם מקבלים 200 שקל על ירי לעבר ג'יפ של צה"ל, 400 שקל על השלכת מטען ואם הם זורקים מטען, מבצעים ירי ומתעדים את זה עם מצלמה – הם מקבלים אפילו 500 שקל. זה לא משנה אם הם פוגעים, העיקר שהם עושים את הרעש הזה".
הסימנים בשטח מעידים על כך שג'נין עוברת תהליך של עזתיזציה: פיתוח יכולות רקטיות, ניסיונות לפגוע בכטב"מים ישראלים שפועלים במרחב - ובמבצע האחרון אפילו ראינו מערכת פירי מנהרות בתוך מסגד.
"אין ספק שהייתה תקופה מאוד מאתגרת. כשאני עייף ולא ישן בלילה, אני אומר שאני מרגיש כמו רמת"ק עזה", צוחק ביסאן. "את מה שיש כאן אין באף מקום אחר ביהודה ושומרון – מטענים, ניסיונות לשגר רקטות מאולתרות, רמת החיכוך והאלימות, החוצפה ומעבדות נפץ שהולכות ומתפתחות. ב'בית וגן' ראינו חמושים עושים שימוש ציני במצב ההומניטרי ומסתתרים בתוך בית חולים".
כשסא"ל ביסאן קיבל את ההודעה על יציאה למבצע "בית וגן" נגד קיני הטרור בג'נין, הוא האמין שזו הדרך הנכונה ואמר לרמטכ"ל הלוי: "זה במשמרת שלנו, צריך לעשות את זה. אם לא נעשה את זה – עם ישראל ימשיך לשלם מחיר כבד יותר בעתיד". הוא סבור כי "רמת"ק ג'נין הפך להיות פונקציה מהחשובות ביותר לצד חטיבת מנשה והכוחות הלוחמים, וזאת בשל הרלוונטיות החיבור לשטח ולאוכלוסייה. אנחנו מצליחים להשפיע ולא עסוקים בלהביא כותרות".
לפני היציאה למבצע, ביסאן השקיע שעות רבות כדי לסייע למפקדי הכוחות הלוחמים להכיר טוב יותר את גזרת ג'נין, וחשף אותם לנתונים האזרחיים הרגישים ביותר, כמו התשתיות של האוכלוסייה האזרחית. בשל ההכנות הממושכות לקראת "בית וגן", הוא נאלץ להיעדר יותר מהבית ובמשך שבועיים לא ראה את רעייתו ואת שלוש בנותיו, הקטנה שבהן הייתה אז בת 3 חודשים בלבד.
איך התמודדת עם המרחק מהמשפחה והעובדה שבבית מחכה לך אשתך עם שלוש בנות שלא רואות אותך במשך תקופה, אחת מהן תינוקת?
"אני מצדיע לאשתי איהאל ומוריד בפניה את הכובע על כך ששלוש שנים היא עברה איתי את הדרך. אם לא היא, אז באמת היה קשה לעבור את זה. שבת אחרי שבת שאני לא בבית, אבל אני מקיים הרבה שיחות עם הבנות ומסביר להן עד כמה זה חשוב למען המדינה, ועד כמה אני משפיע".
בינתיים ההישגים של "בית וגן" הם מקומיים וזמניים. מה צריך לעשות מכאן?
"ההמלצה שלי היא לשמר את זה. כוח ההרתעה בעיניי חזר. 'בית וגן' הביא תוצאות טובות. איך משמרים את זה? עכשיו צריך לעשות את האיזון ולהתחיל לסדר את הקוביות בחזרה. הרשות הפלסטינית תצטרך להיכנס גם למחנה הפליטים, אי אפשר לנהל את האירוע דרך המסך. במקביל, אני מאמין שגם כוחותינו צריכים להמשיך לפעול שם, לעבוד באופן ממוקד ולצאת כדי להאיר את ג'נין באור אחר", מבהיר רמת"ק ג'נין היוצא. "יש שם כלכלה, פרויקטים, התפתחות וחיים – ולא רק עוד הרוגים והלוויות".
"יש הבדל בין אינתיפאדה לגל טרור"
עם סיום מבצע "בית וגן", בכירי הפת"ח ובהם סגנו של אבו מאזן מחמוד אל-עאלול, הגיעו להלוויות המחבלים במחנה הפליטים ג'נין - אך גורשו בבושת פנים. אחרי האירוע הזה, נפל לראיס האסימון והוא כינס את ראשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. הוא אמר להם באופן שאינו משתמע לשני פנים: "אני מוטרד מאוד מכך שחמאס יעשה מהפכה, צריך להגביר את המשילות בשטח".
ואכן, מי שמכיר את ג'נין מקרוב עד לכך שבתקופה האחרונה מנגנוני הביטחון הפלסטיניים מנהלים מבצע להחזרת המשילות, כזה שלא נראה שם כמעט עשור. הם נכנסים לעובי הקורה ופועלים במרחב הערים והכפרים, כדי לחזק את המשילות שלהם. הם תופסים אמצעי לחימה בלתי חוקיים בקיני הטרור של הג'יהאד האיסלאמי, מאתרים "משטובות" גנובות (כלי רכב שהורדו מהכביש וממשיכים לנסוע) - ואפילו סיכלו לאחרונה מעבדה של מטענים וייצור נשק שפעלה בעיירה סאנור.
יש שיא של נרצחים בפיגועים מאז האינתיפאדה השנייה. האם אנחנו בעיצומה של אינתיפאדה שלישית?
"לא, יש הבדל עצום בין אינתיפאדה לבין גל טרור – שני עולמות שונים. אינתיפאדה, תרתי משמע של המילה – אינתיפאדה, פאודה. צריך ציבור ענק שיתמוך בזה. האוכלוסייה לא שם. על מה אנחנו מדברים? תראי לי מחסום אחד של צה"ל ביהודה ושומרון עם יותר מ-100 מפגינים, התור למקדונלדס בצומת מגידו יותר ארוך. אין אינתיפאדה שלישית. אנחנו לא שם".
ועדיין אנחנו בעיצומו של גל טרור.
"אנחנו כן בעיצומו של גל טרור ואי אפשר להתעלם מזה. יש הרבה וקטורים כמו המצב הפנימי אצלנו, לצד וקטורים אחרים שפועלים כמו טהראן, חמאס ולבנון שמנסים להתריס את השטח, אג'נדה שחתום עליה יחיא סינוואר. חשוב לזכור שמרבית האוכלוסייה בג'נין (כ-90%) לא מעוניינת בטרור ולא רוצה להיות חלק מזה. היא חלשה, אבל צריכה לקחת את ההזדמנות שיש לה בידיים ולהתקדם קדימה מבלי להביט לאחור".
15 שנים עברו מאז שאחיו סייף ביסאן ז"ל, שהיה לוחם בסיירת אגוז, נפל במבצע "עופרת יצוקה". אני מראה לו תמונה של אחיו ושואלת אותו – מה הוא היה אומר על כל העשייה הזו. איימן מביט בה עם ניצוץ בעיניים שמסביר את הקשר המיוחד שנרקם בין השניים ונצור לנצח בליבו: "הוא בטוח היה גאה מאוד, סייף אף פעם לא עוזב. הרבה מהכוחות שאני שואב הן ממנו, ואני נותן את ה-100% למענו כדי להמשיך את המורשת שלו".
טולכרם, קלקיליה וסלפית
אזורי תעשייה גדולה, שכנות טובה ובתי עסק שפועלים אל תוך הלילה – נמצאים במרחק של כשעה נסיעה ממת"ק ג'נין. סא"ל אביתר אשכנזי, שמשמש בחודשים האחרונים כרמת"ק אפרים, מנווט עם אנשיו בין כמה נפות ששוכנות זו ליד זו – טולכרם, קלקיליה וסלפית.
המבצע השבוע באזור טולכרם, שבו עשרות מטענים נחשפו ושני מחבלים חוסלו, המחיש עד כמה המצב נפיץ גם אצלו. "האתגר הוא לתעדף את המשימות ולדעת איפה למקם את עצמך", הוא אומר בריאיון למגזין N12. "אני משתדל להסתכל במשקפיים ורודים על כל דבר, כי אם הגישה תהיה דטרמיניסטית ושלילית – לא נצליח לקדם כאן כלום. אני לא אפתור סוגיות מדיניות, אבל כל צעד שאצליח לעשות יהיה לטובת שתי האוכלוסיות".
מה הפתיע אותך בתפקיד הזה?
"כמה שהתפקיד הזה הוא מיקרו-קוסמוס של מה שעשיתי במקומות אחרים. אני יכול לקום בבוקר ולהתחיל את היום בלשתות קפה תחת עץ עם חקלאי פלסטיני, משם להמשיך למפגש עם הצלב האדום, אחר-כך להערכת מצב ביטחונית אצל המח"ט ולסיים את הערב במבצע בלילה במחנה הפליטים נור א-שמס, ולקום בשעה 4 לפנות בוקר. ואז בדיוק כשאני חוזר מהמבצע יש פיק בוקר של כניסת הפועלים במעבר ואני רואה אותם נכנסים".
סא"ל אשכנזי צעיר בעשור מביסאן: הוא בן 31, בזוגיות עם עדן ומתגורר בחדרה. הוא התגייס כחייל במנהל האזרחי והחל את דרכו במת"ק רמאללה, כאשר לשם חזר בהמשך כקצין. שימש כקצין תשתיות וקשרי חוץ במת"ק ג'נין ובתפקידו הקודם כעוזרו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף רסאן עליאן.
סא"ל אשכנזי אומנם בוחר להתמקד בהזדמנויות ולא במכשולים – אך לא ניתן להתעלם מהמגמה המדאיגה שמתפתחת בגזרת טולכרם שידעה בעבר שקט יחסי.
בראש השנה אירע ניסיון פיגוע ירי בעמדה צבאית באזור טולכרם, וגם שבוע לפני כן בוצעו שלושה אירועי ירי בסוף השבוע באזור. דיברת על אופטימיות – אבל אירוע רודף אירוע, וזה מצביע על כיוון שלילי שאליו צועדת הגזרה.
"צריך להסתכל על האזור הזה בצורה רחבה. בגזרה שלי צריך להפריד בין קלקיליה לסלפית שאלו גזרות שהמאפיינים שלהן אחרים לגמרי, לבין טולכרם – שגם שם צריך לעשות את ההבדלה. הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על יהודה ושומרון בגוונים שחורים או ירוקים בגלל חמאס והג'יהאד האיסלאמי, אבל זה לא בהכרח כך".
"מה שקרה בשנה האחרונה זה פועל יוצא של מה שאנחנו רואים גם במקומות אחרים", הוא טוען. "הכספים, האמל"ח והאכוונה שמגיעה מבחוץ, גם משפיעה על נור א-שמס. אירועי הירי האחרונים הם בין היתר פועל יוצא של חיכוכים פנימיים שזולגים לצד הישראלי ומקורם גם במשהו שהוא גלוי, בפעילות יחסית מאומצת של הרשות הפלסטינית שלא ראינו בשנים האחרונות".
נראה שיש פה ניסיון לקחת השראה ממה שקורה בג'נין ולהעתיק את המודל הזה של הטרור גם לטולכרם.
"אנחנו מתייחסים לירי הזה בכובד ראש ולא מקבלים אותו. נשתמש בכל הכלים העומדים לרשותנו כדי למנוע את זה ולהבטיח כאן ביטחון. זו תופעה מטרידה, אבל צריך לקחת אותה בפרופורציה הנכונה. אנחנו נלחמים בחמושים מלחמת חורמה, אבל יש פה גם איזשהו מערך שהוא לעיתים תודעתי ושם אסור לנו ליפול. אנחנו לא בממדים של ג'נין, עושים הכול כדי לא להגיע לשם ואנחנו לא נגיע לשם".
אבל הם שואבים השראה מג'נין?
"במחנה הפליטים נור א-שמס יש זיקה הדוקה בגלל קשרי משפחה. יש אצל המון משפחות קשרי אירוסים בין נור א-שמס למחנה הפליטים ג'נין במשך עשרות שנים. לכן, ההשראה היא בעיקר בהיבט הזה. המבנה החמולתי והמשפחתי יותר חלש ומעורער במחנה הפליטים נור א-שמס וסביבתו. המצב הכלכלי מהווה קרקע פוריה לכסף קל, לנשק ולאמל"ח".
"העיניים של הכוחות הלוחמים בשטח"
בתחילת חודש ספטמבר, פעלו כוחות הביטחון במחנה הפליטים נור א-שמס, שם השמידו מטענים רבים שאותרו בתוך מפקדה למבוקשים. סא"ל אשכנזי שנחשב כמוקד ידע לזירה הפלסטינית באזור, היה שותף כבר בתכנון הפעילות המבצעית מהרגע הראשון. "מלבד המודיעין והשב"כ, אנחנו העיניים של הכוחות הלוחמים בשטח בעזרת הקשרים ושיטות הפעולה שלנו ביום-יום. אני פועל כתף אל כתף עם מפקד החטיבה ובכך מסייע להם בקבלת ההחלטות בשטח", הוא מדגיש.
איך נראית העבודה שלך כשמתרחשת פעילות מבצעית? קח אותי לתפקידך בכוח.
"כשאנחנו מובילים מבצע שמטרתו לפגוע בתשתיות טרור שמסכנות גם את חיי התושבים הפלסטינים כמו מטענים ואמל"ח – אנחנו נמנעים מלפגוע בתשתיות שמשרתות את הציבור הבלתי מעורב, והמנהל האזרחי בקיא בכך. אני משתמש בכל הידע הגזרתי שלי, יודע לתת את הלכי הרוח לכוחות בשטח ומקיים קשרים נרחבים עם הצד הפלסטיני. אני מזהה אם יש תקלות תשתיות שצריך לטפל בהן ובמידת הצורך, מבצע תיאום עם הארגונים הבין-לאומיים שפועלים במרחב".
אשכנזי הוא אומנם סא"ל צעיר יחסית, בן 31 בלבד - כאשר תחתיו פועלים גם קצינים מבוגרים יותר, חלקם כבר הורים, אבל הוא מאמין שהגיל שלו דווקא מהווה יתרון. "עם הפקודים אתה בסופו של דבר במבחן שהוא לא הגיל שלך והניסיון שלך - אלא אם אתה יודע להכיל, לחבק כשצריך, לעורר כשצריך ומהווה כתובת. ובעיקר, אתה יודע ליצוק משמעות כי כל אחד מחפש משמעות". הוא משתדל לסגל לעצמו מידות של קור רוח כדי לתפעל את האירועים בגזרה: "אתה פחות עוסק בלנתח את זה ברמה הרגשית, אבל אחר-כך אתה חושב ולפעמים אלו לא החוויות הכי נעימות".
אנחנו רואים בתקופה האחרונה יותר ישראלים שנכנסים לקלקיליה ומותקפים באבנים. איך אתם מתמודדים עם התופעה הזו?
"אנחנו עושים ככל שביכולתנו כדי להסביר את הסיכונים בכניסה לשטח A. היו לנו בשבועות האחרונים כמה אירועים של כניסת תושבים ישראלים לקלקיליה שהותקפו בידי פלסטינים, אבל לא בטוח שזה היה על רקע לאומני. הייתה חוליה של גנבי רכבים שפעלה שם וכנראה שזה היה פלילי. בתוך דקות, בצד הפלסטיני שלפו את האנשים - הם מבינים את החשיבות של שמירה על חיי אדם, בטח של אזרחים ישראלים, ועושים הכול כדי למנוע את זה".
לצד זאת, הוא מצביע על שני מרכיבים שמהם ניזונה קלקיליה - חקלאות ונפח גדול של פועלים. "קלקיליה זו גזרה חקלאית של עסקים קטנים-בינוניים. אנחנו עושים פה פעולות מדהימות – יש כאן תותים, בריכות דגים ועבודה ענפה. 8,500 תושבים מקלקיליה עובדים בישראל או בהתיישבות, אם ניקח את זה למעגל רחב יותר - 40 אלף איש מהגזרה עובדים אצל מעסיק ישראלי".
"החיים המטורפים כאן באיו"ש"
לדברי אשכנזי, המאפיינים של קלקיליה השתנו במרוצת השנים בעקבות האופי שלה. "קלקיליה זו עיר שערה בלילה בשונה מערים אחרות, זה אפילו משפיע על שעון הפעילות המבצעי שלנו", הוא אומר. "אם תיכנסי לשם ב-12 בלילה, תראי שהכול פתוח כי כמעט שליש מקלקיליה עובדים בחוץ. את יכולה לקנות שם חומרי בניין בחצות, ואפילו לקנות רכב בקלקיליה בשעה 1 בלילה, לאכול במסעדה ולקנות בגדים".
אשכנזי מעודד מאוד מהקשרים ההדוקים שיש לדבריו באזור בין הפלסטינים לבין ההתיישבות, תמונה אופטימית שמרבית הישראלים לא חשופים אליה מספיק. "הרבה פעמים אנחנו רואים את יהודה ושומרון בגוונים של שחור ובתוך החיים עצמם – יש כאן שכנות במשך שנים. לא הכול שחור ולא הכול טרור".
תן לי דוגמה לאירוע כזה שריגש אותך במיוחד.
"לאחר הפיגוע הקשה בעלי, שבו נרצחו ארבעה ישראלים בחודש יוני, הוקמו באיו"ש כמה חוות חקלאיות בלתי חוקיות כתגובה לפיגוע המצער - אחת מהן בסמוך ליישוב עמנואל ולכפר דיר איסתיר שבאזור סלפית. בכל יום שישי תושבי הכפר קיימו תפילה בלתי אלימה בסמוך לאדמות שלהם, מתוך חשש שהקמת החווה הזו תמנע את הגישה שלהם לאדמות שלהם".
"הגענו למרחב כדי לוודא שהעניינים בשליטה", הוא נזכר. "מצד אחד של המתרס, עומד גדוד מילואים ומהצד השני - תושבים פלסטינים מבוגרים שהגיעו להתפלל", ממשיך אשכנזי. "אחד מחיילי המילואים מזהה את התושב הפלסטיני מהצד השני ואומר לו: 'אחמד, מה אתה עושה פה?'. הוא אומר לו: 'מה, באתי להפגין'. מסתבר שחייל המילואים עובד באזור התעשייה ברקן וגם אחמד, באותו מפעל. שניהם נפגשו במוקד חיכוך. ביום ראשון הוא מסיים את המילואים והם עובדים יחד. אלו החיים המטורפים כאן באיו"ש".
כשסא"ל אשכנזי חוזר לאביתר בן ה-18, שרק החל את דרכו בצה"ל – הוא נזכר שלא האמין שיום אחד יכנס לנעלי הרמת"ק. הוא לא חלם להיות קצין, אבל כשבאחד מימי הרמדאן הוא ישב בחלון קבלת הקהל במת"ק רמאללה ופגש בחור עם ילדים קטנים שהתחנן להיתר אחרי הסגירה - היה משהו במפגש האנושי שהפנט אותו. "הוא רצה ללכת איתם לים ונלחמתי כדי שהוא יקבל היתר. הסתכלתי לו בעיניים וראיתי את היכולת שלי להשפיע. ביום הזה החלטתי שאני רוצה לצאת לקצונה", הוא נזכר עם תחושת סיפוק.
רגע לפני שאנחנו מסיימים את הריאיון, אשכנזי מביט על מגרש המשחקים שסביבו ובוחר להסתכל רק על כאן ועכשיו. "זה נשמע כמו קלישאה של שחקן כדורגל, אבל אני מרוכז במה שאני עושה עכשיו במת"ק שלי. מבחינתי זו סגירת מעגל אדירה להיות רמת"ק ולכן, אני מסתכל אך ורק על זה ולא קדימה", הוא מסכם.