חוק הגיוס הוא המשבר החריף ביותר שידעה ממשלת נתניהו השישית עד כה. הוא כולל את כל המרכיבים שעלולים ליצור פיצוץ קואליציוני שגלי ההדף שלו יסכנו את הממשלה – סוגיות שהן ציפור נפשם של המעורבים, שחקנים קיצוניים, ואילוצים אמיתיים. הסערה המושלמת הזו מתרגשת על נתניהו בתזמון הכי פחות נוח.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
נחזור לבראשית, להסכמים הקואליציוניים. כבר אז הבהירו המפלגות החרדיות שסוגיית הגיוס היא בראש מעייניהן. הם ראו בממשלה הזו, ממשלת 64 המנדטים, הזדמנות היסטורית וחד-פעמית להסיר את סוגיית הגיוס מהשולחן – לפטור את בני הישיבות מגיוס באופן רשמי בחוק ולחסן את ההחלטה מפני ביקורת שיפוטית. איך? באמצעות חוק יסוד: לימוד תורה, שימנע מבג"ץ להתערב בחוקים שנובעים מכוח אותה הזכות או באמצעות פסקת התגברות.
החרדים תכננו לעשות זאת מיד אחרי הבחירות, עוד לפני הקמת הממשלה, כתעודת ביטוח להמשך. אלא שבדייסה הפוליטית שבישל אז בנימין נתניהו לא נשאר להם כלום – אריה דרעי קיבל את "חוק דרעי", איתמר בן גביר את" חוק הסמכויות", נתניהו ביטל את האפשרות לפצל לו את הסיעה, ורק לחרדים לא נשאר. נתניהו הבין את הקושי בקידום חקיקה כל כך דרמטית עוד קודם שהושבעה ממשלה, ובצר להם הסכימו החרדים לחכות. בהסכם הקואליציוני נכתב כי חוק הגיוס יאושר עוד קודם לאישור תקציב המדינה, לפני כשלושה חודשים.
אלא שהימים חלפו וחוק הגיוס לא התקדם. הקואליציה שכנעה את החרדים שכדאי לה להמתין עד שתאושר הרפורמה המשפטית, שכן אז יהיה קל יותר להתמודד עם בג"ץ. לחרדים קסמה במיוחד פסקת ההתגברות. גם הדיונים הפנימיים על חוק הגיוס היו מורכבים והציפו לא מעט קשיים. שר הביטחון יואב גלנט טען שפטור גורף מגיוס חייב לבוא בד בבד עם הטבות דרמטיות למשרתים, אלא ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' טען שאין לו המיליארדים להקצות לכך.
בינתיים הרפורמה המשפטית החלה להיתקל בהתנגדות ממשית. הראשונים ששילמו את המחיר היו החרדים. המהפכה הוציאה מהבקבוק שדים ישנים ושלחה את המפגינים לירושלים ובני ברק. המחאה ברחובות, בשילוב ההשלכות על הביטחון והכלכלה, חייבה את הקואליציה לשנות מסלול. בלי למצמץ הקריב נתניהו את החלק שהיה משאת נפשם של החרדים – פסקת ההתגברות. החרדים זקוקים לה לשורה של נושאים מלבד הגיוס – החל מקצבאות אברכים ועד להדרת נשים מהמרחב הציבורי. הם נאלצו להסתפק בהבטחה לקבל פסקת התגברות נקודתית לסוגיית הגיוס. שוב בלעו החרדים את הרוק.
כאן למעשה מתחיל הסיפור שלנו – יום אחרי ההצבעה על עילת הסבירות החליטו החרדים שהגיע הזמן לגבות את התשלום. הם שילמו מספיק בשנאת חרדים ובפילוג והם דורשים לקצור את הפירות. הם מיהרו להגיש את חוק יסוד: לימוד התורה, אלא שהנוסח היה כה חצוף ומקומם (אברך יהיה שווה בתנאיו ללוחם), שנאלצו לגנוז אותו בתוך שעות אחדות. אבל הם לא באמת הצטערו על הגשת החוק, אלא רק על כך שנתפסו בנוסח הזוי כל כך. בפועל התוכנית שלהם לא השתנתה – החרדים דורשים מנתניהו להעביר מיד אחרי הפגרה חוק שיפטור אותם מגיוס, פלוס אחת משתי האפשרויות: פסקת התגברות נקודתית או חוק יסוד: לימוד תורה. הזולה שבהן מבחינת המחיר הציבורי.
אלא שבאקלים הנוכחי העברת חוק גיוס היא אסון מבחינת נתניהו. ראשית, משבר האי-התייצבות בצה"ל קשור קשר ישיר בסוגיית הגיוס. המשרתים נדרשים להגן על מדינה שמשנה את פניה, בעוד אחרים יהיו פטורים לתמיד. נתניהו לא יכול להרשות לעצמו להעמיק את הקרע מול הצבא. שנית, ראש הממשלה התחייב לפני לפני נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, לפני סוכנויות דירוג האשראי וגם לפני הציבור הישראלי שיפעל לאישור הרפורמה המשפטית בהסכמה. מאחר שחוק הגיוס כולל פסקת התגברות או חוק יסוד, זו תהיה הפרת הבטחה לקדם זאת חד-צדדית. ושלישית – חוק הגיוס הוא חוק לא פופולרי גם בליכוד. בניגוד למהפכה המשפטית, שיש לה תמיכה בימין, בליכוד יש התנגדות לפטור גורף לחרדים מצה"ל לנצח נצחים. יש חברי קואליציה שכבר הודיעו שהם מתנגדים לחלק מהמתווים שעל השולחן.
וכאן נכנס לתמונה שר המשפטים יריב לוין. נתניהו מבין שהדרך היחידה לקדם איזשהו חוק שעוסק בגיוס חרדים היא שינוי האווירה הציבורית ובלימת הרפורמה המשפטית. אי אפשר לצפות מהציבור המשרת שיכבד את ציפור הנפש של החרדים – לימוד תורה וויתור על השירות בצה"ל – כשבאותה העת פוגעים בציפור הנפש שלו: בית משפט עצמאי ליברלי, שבכוחו לשמש לו חומת מגן משפטית מול העולם. לא ניתן לכונן חוזה חברתי חדש אם לצד אחד יש בו הרעת תנאים ניכרת. אלא שלוין לא מוכן להסיר את הרפורמה מהשולחן. הוא בשל לפשרות אבל מסרב בתוקף להצהרה שתתקדם רק בהסכמה. וזאת, אף שממילא אין כרגע רוב לקידומה. החרדים זועמים – הם אלה שגיבו את לוין לכל אורך הדרך, הניפו את ידם בעד ביטול עילת הסבירות, וכעת לוין הוא מי שעומד בינם לבין חוק הגיוס. לא פלא שהם לקחו את הרפורמה שלו בת ערובה, עד שייפתר עניין הגיוס.
איך זה ייפתר? נתניהו ישמח לדחות (שוב) את חוק הגיוס או לרכך אותו משמעותית – אבל החרדים רוצים הפעם את התשלום במזומן הם מבינים שיצטרכו להתגמש ולחפש מתווה יצירתי אבל לא מוכנים לוותר על העקרון. זו ההנחיה מהרבנים. נתניהו עצמו כבר בשל לעצור את המהפכה המשפטית כדי להתפנות לחוק הגיוס ולאתגרים אחרים, אלא שבממשלת נתניהו השישית, נתניהו הוא לא זה שמוביל את הדרך.
