שבועות ספורים לפני מותו, כשצביקה פיק התיישב מול המצלמות, איש כמובן לא ידע שזה עומד להיות הריאיון האחרון. "זה קשה לדבר, אבל... בסדר...", הוא אמר, "זה משהו במוח, חלק אחר למד לדבר. בגלל זה זה לא יוצא מושלם. אני צריך לדבר הרבה וזה יבוא אבל זה לוקח זמן".
"אני לא יודע לעשות כלום חוץ ממוזיקה ולשיר. אלוהים רוצה שאני אשיר עוד, אז אני שר", פיק אמר באותו ריאיון. "לשיר זה קל, זה קול בכלל אחר", הוסיף - ושר: "אל תגידי כן ואל תגידי לא".
"אחרי שצביקה חטף את השבץ הקשה ונכנס לאשפוז ארוך, היה ברור שאנחנו במאני-טיים, שאנחנו צריכים לעשות סרט או לנסות לפנות אליו. צביקה לא רצה בהתחלה", מספר ארז בן הרוש, מפיק ויוצר הסרט על פיק. והבמאי שי להב נזכר: "באנו אליו לא פעם הביתה, שיחות של שעות. הוא היה מאוד אמביוולנטי, הוא פחד אבל הוא כן רצה שיראו אותו על המסך, ובסופו של דבר זה הוא הכוכב". שותפו לבימוי רון עומר מדגיש: "אני חושב שהוא הבין שזו ההזדמנות שלו לספר את הסיפור שלו מהצד שלו".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"הספקנו לצלם אותו רק פעם אחת"
על הקשיים הפיזיים של פיק, בן הרוש אומר: "אתה רואה שקשה לו לזוז, קשה לו לדבר, הוא מתעייף", ולהב מסביר: "הוא רצה שיראו אותו בתפארתו". לדברי עומר, "הוא גם, לדעתי, נורא נורא התבייש בפיזיות שלו, והוא מאוד מאוד הגביל אותנו באיך לצלם אותו, כמה זמן לצלם אותו".
כשבאת לצילום איתו, ידעת שהזמן קצוב, שאתה צריך להספיק?
להב: "כן, אבל לא שיערתי שזה יהיה כל כך מהר, אתה יודע".
בן הרוש: "הספקנו לצלם אותו רק פעם אחת. אחרי זה הוא התעייף, והוא ביקש לעצור, הבנו את זה, ואז קבענו שבוע אחרי. ואז הוא נפטר".
צביקה פיק, שאחרי מותו הועלה לדרגת האב המייסד של הפופ הישראלי, היה אחד האומנים היותר צבעוניים; מוזיקאי מוכשר ופורץ דרך עם חיבה לכל מה שנוצץ ומוגזם וגם אדם מורכב שהיחסים שלו עם בני משפחה וקולגות עוררו הרבה עניין לאורך השנים. בגיל 72 הוא קיבל הזדמנות לספר בעצמו על חייו - לגלות בקולו, אולי בפעם הראשונה, מי היה הצביקה מאחורי כל הפיק: "אני נולדתי בוורוצלב. ליד הבית שלי היה קרקס כל השנה, ואני הייתי בורח לשמוע את המוזיקה. הסתכלתי כל הזמן על אנשים עולים להופיע".
הסרט "ימי הפיק" שמשודר בימים אלה ביס דוקו ובסטינג טי וי מלווה את סיפור חייו של צביקה מימיו כהנריק פיק בן לניצולי שואה מפולין שעלה לרמת גן, התברג בסצנת להקות הקצב של שנות השבעים, ופרץ בתפקיד הראשי במחזמר "שיער". אז גם פגש את מי שלימים תהיה אשתו ותכתוב כמה מלהיטיו הגדולים ביותר - מירית שם אור. רעייתו לשעבר, נזכרת בסרט: "אני עבדתי במעריב. שלחו אותי לכסות את המחזמר שיער, הצגת המאה. ראיתי את צביקה המאוד מאוד יפה, נורא נדלקתי. ומאותו רגע לא נפרדנו אפילו ליום".
"התחיל עם חמש חיילות בדקה וחצי"
שני דברים בלטו בקריירה של פיק מהתחלה: הערצת הקהל ועוקצנות המבקרים. הבמאי צדי צרפתי משחזר: "עולם המוזיקה הישראלי, המבקרים, העיתונים, הברנז'ה פשוט לא סבלה אותו צחקה ממנו ולעגה לו, וגם לא ספרו אותו. אבל הוא לא התייחס לזה, הוא הלך הלאה. קדימה".
כיום חלקים בברנז'ה חושבים אחרת על פיק ומורשתו: "בפנתיאון הישראלי צביקה בהחלט נמצא בעשרת הגדולים", קובע היוצר והמפיק רוני בראון בסרט, וקובי אוז מוסיף: "כל הצקצקנים שצקצקו על צביקה פיק מבינים שמה שהוא עשה זה קלאסיקה". גם איש הרדיו יואב קוטנר, שלא פעם מתח עליו ביקורת, מצהיר בסרט: "המוזיקה של ימינו חייבת הרבה למה שהוא מייצג, הפקה זה דבר חשוב לא פחות מהמוזיקה".
אלדד שרים, שעבד עם פיק, נזכר: "בחורות זה כמו מחלה - הוא רואה בחורה הוא רוצה אותה, רואה בחורה רוצה אותה". ואיש הרדיו והמבקר יואב קוטנר נזכר: "מהכניסה לגלי צה"ל עד התקליטייה, שזו הליכה של דקה וחצי, הוא מתחיל עם חמש חיילות".
ולמרות זאת לחופה צביקה נכנס עם מירית שם אור. הם היו נשואים 20 שנה והביאו יחד שלושה ילדים ואין-ספור שירים משותפים. "בחיים לא הייתי נותנת לצביקה להתעסק בענייני הבית, בישול, ניקיון או טיפול בילדים. בחיים לא", היא משחזרת. "הוא היה בבית. היה אבא. אבל הוא לא עשה דברים, הוא לא ישחק איתם".
עם השנים הפכה רעייתו גם לכותבת של חלק מלהיטיו הגדולים ביותר: "הוא היה צריך כל פעם 'פילר', היה לו חסר שיר, אז הוא אמר 'תכתבי משהו'. אז כתבתי. אני עשיתי את זה בתור 'סתם נו, אז צביקה ביקש שיר, הילדים הלכו לישון אז יאללה, יש לי שעה לגמור'. נחמד. עבודה קלה".
ההצלחה והנפילה: "הופיע בין חשפנית לקוסם"
השיא של צביקה פיק היה חסר תקדים במונחים ישראלים. גדול ונוצץ יותר מכל מה שהיה פה לפניו: "זו תקופה מטורפת - אנשים ברחובות רצו אחריו, היו צרחות, הבנות התעלפו", נזכרת שם אור, וצרפתי אומר: "אני לא יודע אם יש עוד איזה יצור בארץ שהיו לו כל כך הרבה שערים".
ושרים מסביר: "כמעט כל שיר שהוא כתב – אפילו לאחרים - נהיה להיט. באותה שנה הוא כתב את 'דם חם' לשרי, את 'לגור איתו' לריקי גל ואת 'שיר הפרחה' לעופרה חזה. כל זה בשנה אחת. הוא היה מופיע כל הזמן. היה לנו 25 הופעות בחודש קל. ובכל מקום הוא נתן את הכול".
מוטי דיכנה, שהופיע עם פיק, נזכר בהערצה: "היינו עוברים בניידת למקום של ההופעה לבמה, אחרת לא היינו מגיעים חיים, היו תולשים לו את הצורה. ברגע שנגמר הקטע של הניידות - אמבולנסים. לכל ההופעות ביום העצמאות נסענו באמבולנס פרטי. אמרו לנו שיש הופעה בעיר הנוער, אבל אף אחד לא שיער ולא האמין שזאת תהיה ההופעה הראשונה עם שלושים אלף איש. לא היה דבר כזה".
אלא שאחרי השיא – הגיעה גם הנפילה. מלך הפופ ניסה לשנות כיוון מוזיקלי אבל הקהל לא קנה את זה; וצביקה נכנס לתקופה ארוכה של דשדוש. המנהל האישי רוני אקרמן, שעבד עם פיק, נזכר באותם ימים: "צביקה הופיע בין החשפנית לבין דני ליאונוב עם בדיחות הקרש ולבין עוד איזה קוסם שהיה מוציא מהפה מפיות בכל מיני צבעים, וצביקה לבד על הבמה. יש פלייבקים, קסטות, צביקה לקח אותי לעבוד איתו כדי שאני אהיה זה שמחליף את הקסטות".
"גם על זה אני רוצה להגיד משהו חיובי, כן, דווקא על זה", אומר קוטנר שכינה את התקופה הזו "הישרדות משונה - בן אדם לא פורש, לא תוקע כדור בראש. לא הולך לו אז הוא אומר 'אוקיי, אבל מה שאני אוהב לעשות זה להיות מוזיקאי. אז אני אעשה את הזוועה הזאת".
"נשאר סטאר גם בשנים הכי קשות"
ולהב, מיוצרי הסרט, טוען: "זה טבעי לקריירה של בן אדם שהוא מגיע לאיזשהו שיא ומתקשה לשחזר אותו, בטח בשוק קטן כמו השוק הישראלי. צביקה פיק עם ההצלחה שלו בסוף שנות ה-70 היה יכול לחיות בארצות הברית עד סוף ימיו ולא לעשות כלום". ועומר מוסיף: "הוא מבחינתו נשאר סטאר גם בשנים הכי הכי קשות שלו. אני חושב שזה שמר עליו. כי אחרת הוא היה נכנס לדיכאון, ומרים ידיים".
שרים מספר אנקדוטה מאותם ימים: "הוא רוצה להגיע להוליווד ויש לו קשרים אז הוא כתב וביקש שאני אתזמר לו את זה, באמת עשיתי תזמור מאוד גדול. ובאמת יצא יופי של דבר. דבר קטן, הוא שכח לשלם. זה הגיע לממש למשבר. ובסוף כשהוא הביא לי את הכסף, אולי אפילו לא כל הכסף, אמרתי לו 'צביקה למה?' הוא אומר 'אני אגיד לך את האמת שרימי, אני לא אוהב לשלם'. ככה".
רצף הכישלונות בקדם: "החלום לא קורה"
בשלב מסויים צביקה מחליט שהדרך חזרה ללב המינסטרים תעבור בתחרות הקדם אירוויזיון. "אין זמר שהשתתף ביותר, שניסה יותר קדם אירויזיונים מצביקה", מספר שי כרם, מנהלה של דנה אינטרנשיונל שעבד עם פיק שנים רבות. פיק הפסיד פעם אחר פעם: "פניו חתומות והוא גומר את הערב ומתכונן לקדם הבא. כל שנה אותה הנוסחה: 'טאווילות' מאחוריו רוקדות בחן של פילים בקרקס. לצביקה המקסים ארך הרגליים היו אומרים לעשות צעדים, זה לא בא לו טבעי. וחלומו הגדול לא קורה, וככל שהשנים נוקפות ועוברות הסיכוי מצטמצם", מסביר כרם.
ודווקא כשנראה שהוא במקום הכי נמוך בקריירה שלו, ("דחיתי את ההופעה, לא באו מספיק אנשים") פתאום, משהו ניצת מחדש. סיבוב ההופעות של צביקה פיק ונושאי המגבעת בשנות ה-90 הצליח למכור עשרות אלפי כרטיסים והזכיר לכל מי ששכח באיזה גאון מוזיקלי מדובר.
"לא החלפנו מילה, שלחתי שירים בפקס"
אבל דווקא כשהקריירה מתחילה להתעורר – הזוגיות שלו עם מירית מתפוררת. "היינו המון שנים ביחד וזהו, זה נגמר כזה. הפרדת כוחות מוחלטת - אחרת זה גולש לפסים לא טובים", היא מסבירה. "לא החלפנו מילה גם כשבאים לאירועים משותפים. פעם אחת צביקה אמר לי 'מזל טוב' בחתונה של שרונה, הייתי בהלם. הוא רצה עדיין את השירים - אז רק את השירים בפקס זה הכול. פקס, אתה לא מכיר את המכונה הזאת? כותבים שיר ושולחים בפקס. זהו. הוא העביר לי את המודעה דרך הילדים, 'שאימא תכתוב שיר' אז כתבתי".
את המעבר מהמועדונים בחזרה ללב המיינסטרים הוא עשה במידה מסויימת דרך דנה אינטרנשיונל. "פתאום לצביקה חזר להיות להיט אחרי המון שנים להיט ענק", מספר שי כרם על "אני לא יכולה בלעדיך" שכבש את המצעדים. "ואז הגיעה דיווה - השיר התקבל לתחרות וחלומו הגדול של צביקה התגשם, הוא באירוויזיון, אבל לא כזמר. דקה אחרי שהשיר זכה וצביקה עומד, באמת חלום חייו התגשם, הוא אומר לי כזה: 'אם אני הייתי שר זה היה זוכה'. אמרתי לו 'אבל צביקה, זה הרגע זכה'. אז הוא חושב רגע ואז הוא אומר לי 'ביותר ניקוד'".
"יואב גינאי הניף את הפסל וצביקה אומר לו 'תביא לי רגע'. ומאותו רגע, איש לא ראה את הפסל", מצהיר כרם. "כשטסנו חזרה לארץ הולכים וצביקה הולך ככה עם הפסל, והפסל הזה מאוד כבד. ואז אמרתי לו 'צביקה בחייאת שים אותו בעגלה, למה אתה… הוא כבד' והוא אמר לי 'אחרי כל כך הרבה שנים שאתה מאבד את זה אתה לא עוזב את זה'. הפסל נשאר אצלו".
ההצלחה אחרי דיווה - והדרמה הרפואית
הזכייה של דיווה באירויזיון הייתה מבחינת צביקה חותמת בין לאומית לכשרונו וניתנה את האות לאם כל הקאמבקים. "הפרגון עכשיו הוא לא רק מצד הקהל שתמיד היה איתי אלא גם התקשורת הבינה פתאום שיש כאן מוזיקה והממסד פתאום כבר לא מפריע לו מה אני לובש ואיך אני מבלה ואיך אני מסתובב", אמר פיק באותם ימים, וחברו דיכנה מוסיף: "מה שקרה לו זה הרי לא פחות מנס. הוא נהיה עוד פעם צביקה".
המחזמר משיריו, "מרי לו", היה שלאגר מטורף ופתאום צביקה היה בכל מקום. וכשהתחילה העונה השלישית של כוכב נולד הוא קיבל מקום של כבוד בלב הפריים טיים בזמן צפיית שיא. "זה מדהים מבחינת שיווק, יחצ"נות, הצלחה במיתוג של הדבר הזה", אומר קוטנר, "מדיווה והלאה הוא לא עשה שום דבר מעניין או שום דבר חדש מבחינה מוזיקלית".
בשנים האלה הוא פוגש את שירה מנור, שצעירה ממנו ב-36 שנים ויחד הם מביאים שני ילדים. לפני חמש שנים הוא עבר שבץ מוחי בטיסה, שדרש שיקום ארוך ואיטי, שנמשך בעצם עד יומו האחרון. "עליתי לטיסה הביתה ו…הדיילת חשבה שמשהו קורה, אני לא הרגשתי כלום", הוא נזכר. "הלכתי לישון ובבוקר לא יכולתי לדבר. זה היה מפחיד נורא. לא יכולתי להגיד מילה, רק 'מה'. למדתי לדבר קודם כל".
"אני חושב ששם מבחינתו זה נגמר"
אחרי שהוא ואשתו שירה נפרדו, הוא נותר לבדו בבית הגדול. בצילומים הוא הבהיר שהוא לא מרגיש בודד: "אני עסוק מאוד מהבוקר עד הערב ואין לי זמן לחברים".
למה בחרתם לגעת בפן המשפחתי מאוד בצמצום?
בן הרוש: "המשפחה לא רצה לשתף פעולה מהסיבות שלהם. ניסינו".
להב: "לגבי שירה, אשתו השנייה, קיבלנו מכתב מעורך דין שאומר 'אל תדברו איתה'. הבנות היו בסוד העניינים כל הזמן, גם עשיתי להן תחקיר, הן החליטו בסוף לא להתראיין. שמע יש רמזים מאוד ברורים בסרט לכמה לא פשוט היה לחיות עם צביקה גם כאישה וגם כילדים".
בסרט, צביקה פיק ממשיך לתכנן את החזרה שלו לבמות כמעט עד הרגע האחרון. שבוע לפני מותו אמר: "אני עסוק בהרבה דברים - הופעה, נגנים. מחר נתחיל חזרות ונראה מה יהיה". ועומר מספר: "אני שומע את זה ונקרע לי הלב. נקרע לי הלב כי אני יודע שזה לא יקרה. ואני חושב שכשהוא הבין שהעניין הבריאותי זה משהו שהוא לא יצליח לנצח, שם מבחינתו זה נגמר".
"לא היה רגיל שהכביסה המלוכלכת בחוץ"
הקרנת הבכורה של הסרט הצליחה לקומם לפחות חלק מהצופים, בהם הזמר יזהר כהן שרק חיכה שידלקו האורות כדי להגיד ליוצרים את דעתו: "עשיתם לו עוול". לדברי להב, "אם אני עושה פסיכולוגיה בגרוש, יזהר ראה את עצמו קצת בחלק מהסרט, ראה סיפורו של כוכב שנפל והיה לו מאוד קשה עם זה, אני מבין את זה לגמרי. זה אפילו קטע נוגע ללב".
אחת הטענות שעלו זה שיש בסרט יותר ביקורת על צביקה מאשר הערכה למוזיקה שלו, ושהבאתם את קוטנר כמבקר מוזיקה יחיד.
להב: "צביקה ידע שקוטנר משתתף בסרט, ולצביקה היה אפילו חשוב שקוטנר ישתתף בסרט - קוטנר הוא אושיה מאוד מרכזית בעיתונות המוזיקה של שנות השבעים והשמונים, הנוכחות שלו שם מתבקשת לטעמי".
אבל קוטנר גם מייצג את הביקורת הכי חריפה שיש כלפיו.
להב: "לכן צביקה היה מאוד שמח לשמוע את קוטנר אומר עליו גם מילים טובות".
"יש איזושהי נטייה או רצון שאחרי שאומן גדול מת שרק נספר את הדברים הטובים וכמה גדול הוא היה", מסביר עומר. "אותי מעניינים לעשות סרטים מורכבים על דמויות מורכבות שלפעמים הן האויבות הכי גדולות של עצמן. יש את כל המורכבות הזאת בסרט, אבל היא מצליחה לא לפגוע בגדולה ובאהבה, שאנחנו חשנו כלפי הגיבור".
מה אתה חושב שצביקה היה חושב על הסרט?
להב: "אני חושב שהוא בצד אחד שלו היה מבסוט, כי בסוף הסרט עושה לו כבוד. ומצד שני הוא היה מתכווץ בכיסאו לא פעם, כי הוא לא היה רגיל שמכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ. אז כן, הוא היה מחייך ומתכווץ".
תחקיר: נוי ברכה
הסרט התיעודי "ימי הפיק" משודר בערוץ yes דוקו וב-STINGTV