יוקר המחיה בישראל הוא "החיים עצמם" - עוד לפני אתגרי הביטחון העולמיים או השינויים החוקתיים, האזרח בישראל צריך קודם לסגור את החודש. או לפחות לנסות. המחירים בסופר ובשוק, עליית הריבית ומחירי החשמל והדלק – כמעט בכל מקום זה נוגע בנו ומשפיע עמוקות על חיי היום-יום. בקיץ החם של 2023, יוקר המחיה הוא אחת הבעיות הכי קשות ודחופות. הישראלים מוצאים את עצמם חסרי אונים ומצפים מהממשלה - זו שהצביעו בעדה לפני פחות משנה - לפתרונות. איך נראים החיים בעיר שכמעט חצי ממנה הצביעה בבחירות האחרונות לליכוד? פרק ראשון בסדרת כתבות מיוחדת של N12 על האנשים והאתגרים בישראל 2023 - והפעם: יוקר המחיה.
בעיר אור יהודה חיים היום 38,444 תושבים. לפני קצת יותר מחצי שנה, בבחירות האחרונות, אחוז ההצבעה למפלגת הליכוד עמד על 47%. אפשר להגיד שכמעט כל בן אדם שני שנפגוש ברחובות העיר בחר במפלגה השולטת היום במדינה. מאז הבחירות בעיית יוקר המחיה רק החריפה: המזון התייקר ב-4.4% לעומת השנה שעברה, כך גם הירקות והפירות שמחירם עלה ב-4.6%. בבריאות גם נרשמה התייקרות של 4.1% והריבית על המשכנתאות זינקה השנה ב-4.75%, כך על פי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).
מאחורי המספרים האלה, המשמעות מורגשת בכל רגע - והצלחת הממשלה בהתמודדות עם העליות האלו עדיין לא נראית באופק. כחלק מסדרת הכתבות של N12 על האנשים והאתגרים בשנת 2023, פגשנו את התושבים ברחובות אור יהודה וניסינו להבין מהם - איך הם מתמודדים עם המצב? ומה לדעתם הפתרון?
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
את ג'ולי מאור יהודה, אם חד הורית לשני ילדים קטנים, פגשנו אצל הירקן בשוק "בלבן" בעיר. ג'ולי משלמת לבדה 4,500 שקלים רק לשכר דירה, בעיר שממוצע השכר בה לשכירים הוא 11,108 שקלים לפי הלמ"ס. ג'ולי עובדת עם קשישים למחייתה, אימא שלה נפטרה ואבא שלה עוזר לה רק מדי פעם לשמור על הילדים. מאחר ואין מי שיעזור לה לשמור לה על הילדים בשעות הצוהריים כשהם חוזרים מבתי הספר והיא לא מסוגלת לשלם למטפלת, היא איננה יכולה לעבוד במשרה מלאה ובכך להשתכר ביותר כסף.
את ההחלטה היכן להפחית בהוצאות, היא מספרת שהיא מקבלת בלב כבד: "כשהילד רוצה שאני אקח אותו לבריכה לפעמים אני מוותרת לו על זה", היא מספרת, "הוא לא מבין הוא ממש מתעקש אבל אני מסבירה לו שלפעמים אין ואין מה לעשות".
"ממש קשה לי, בסופר בשכירות אני משלמת ממש גבוה", מוסיפה ג'ולי, "הכול מעלים, רק את שכר המינימום לא מעלים. אני הולכת לסופר, שמה 100 שקלים - בשנייה זה עף ויוצאים בלי כלום". כששאלנו אותה מה היא חושבת שטוב במדינה, היא ענתה בנחרצות: "אני לא רואה שום דבר טוב פה, הכול קשה פה".
"טוב לי. הכול טוב במדינה", עונה לנו אשר, פנסיונר מאור יהודה כששאלנו אותו איך הוא מתמודד עם יוקר המחייה, "רק האנשים לא טובים", הוא הוסיף. מדי בוקר יושב אשר בכיסא מחוץ לקיוסק הטוטו-לוטו יחד עם חברו יוסף ולא פעם הנושאים הפוליטיים והדיונים על יוקר המחיה עולים בשיחות הפרלמנט שלהם. "ממשלה של עבריינים עשה", עונה יוסף לאשר, "בן גביר וסמוטריץ', אריה דרעי. הכלכלה על הפנים, הכול על הפנים. אנחנו קיבלנו מכה במדינה וזה לא יחזור הרבה שנים להיות כמו שהיה", הוא מציין.
אשר מגיב ליוסף: "זה לא כמו שזה היה - אכלנו טוב, בזבזנו, היה כסף. עכשיו בקושי מרוויחים". מהצד שומעת את השיחה מירה שעלתה לפני 32 שנה לישראל וזוכרת ימים קלים יותר: "הכול עלה עכשיו, השוק עלה, הכול יקר, יש ילדים, נכדים". לאחר שהקשיב לשיחה החליט שכן נוסף מהחנות ליד להצטרף ולתת מבחינתו את הסיבה לטענותיו של חבריו: "לא נותנים לממשלה להשתפר כי כל הזמן הפגנות", הוא מציין. יוסף ענה לו בתגובה: "שישה חודשים הממשלה קיימת ולא עשתה כלום. יהיו בחירות, עכשיו יהיה שונה", ואדם אחר צעק לעברם "רק ביבי, אין אחר".
סופיה בת ה-76 מאור יהודה עלתה מגאורגיה לפני 30 שנה ומטפלת בבעלה החולה בן ה-87. סופיה ובני משפחתה גם הם בחרו כולם בליכוד בבחירות האחרונות, אך לה אין תלונות: "אנחנו מסתדרים טוב-טוב, באור יהודה כולם אנשים טובים, אני ממש מרוצה, עוזרים בגיל שלי". היא מספרת בחיוך על העזרה ההדדית שקיימת בין התושבים: "מתי שאני יורדת הם עוזרים, אפילו הירקן כל הזמן מביא בפחות כסף, מה שבשישה שקלים הוא מביא בחמש וחצי. בעלי חולה, הוא שוכב, ואני מסתדרת איך שאני יכולה כי יש לנו מטפלת. אנחנו מסתדרים בעזרת השם, אני אוהבת את ארץ ישראל".
את יצחק פגשנו גם אצל הירקן בשוק. ליצחק, פנסיונר שמתנדב עם קשישים אחרים במרכז לקשיש באור יהודה, נמאס להרגיש כמו פראייר: "אני מסתדר בעזרת השם אבל לבת שלי העלו את הריבית על המשכנתא ב-800 שקלים, אני ואשתי כל יום מכינים להם סירים עם אוכל ושולחים להם לנכדים כדי לעזור איפה שאנחנו יכולים. אני נכנס לסופר והעגלה שקניתי פעם ב-1,000 שקל עכשיו עולה 1,300 שקל". לדעתו של יצחק, תושבי אור יהודה לא בחרו ברפורמה אלא בליכוד: "התושבים פה רצו כלכלה טובה יותר, ללכת בביטחון ברחובות - מאיפה הם הביאו לנו את זה? מאיפה זה בא עלינו? לכלכלה, לבריאות, מה שנותנים לדתיים בסדר. אבל אל תגזימו - יש לנו ילדים שמשרתים בצבא, אני סבא לאנשי קבע, אני מרגיש פראייר".
"עם השכירות, עם הדיור, עם האנשים שזרוקים ברחוב שמחפשים בזבל - על זה לא מסתכלים", אומר לנו יוסי מחוץ לחנות הירקות. "אף אחד לא מסתכל על האנשים החלשים שאין להם כלום, שאין להם פנסיה, גם עם הביטוח הלאומי - הם לא מספיקים לקחת אותו מהדואר והם כבר חייבים". יוסי לא רצה לספר על עצמו יותר מדי, והעדיף להתמקד במה שעיניו רואות ברחובות העיר מדי יום: "בן אדם שמקבל 4 אלף מביטוח לאומי וזה לא מספיק לו לשכירות - מאיפה הוא יביא את זה? לאכול זה לא יספיק לו ולא לתרופות. האוכל הראשון שהוא קונה זה תרופות. זה פוגש אותי לא טוב", הוא מוסיף, "לא טוב, רע לי עם זה, אף אחד לא יכול להתעלם מזה".
בהמשך השוק נכנסו לחנות ירקות נוספת, הפעם בבעלותו של ליאור - בחור צעיר, אב לילדים קטנים. הוא מספר שדרך הירקות והפירות הוא יכול להבין בדיוק עם מה הבן אדם שמולו מתמודד: "יש אנשים שצמצמו את הסל שלהם, היו קונים ביותר כסף, עכשיו קונים בפחות, המצב לא פשוט". על החלק שלו ביוקר המחיה הוא מספר: "אנחנו משתדלים לעשות מחירים נוחים בכיס ומשתדלים לתת לכולם. אני אומר - אני ארוויח פחות אבל שבן אדם יאכל בבית. זה משפיע גם עליי, אבל העובדים יעידו שאדם שאומר 'קשה לי' - אני אפתח את הכיס כדי לתת".
אנחנו שואלים אותו אם הוא רואה בארץ אופק כלכלי, ובמיוחד כבעל עסק. ליאור עונה בכנות: "אנחנו חושבים פעמיים על כל הוצאה - התשלום של הגנים ששת אלפים בחודש, איפה קייטנה, איפה תיקח את הילדים בחופש? מצטמצמים איפה שאפשר ומקווים לטוב".
"אנשים משתפים אותי בכאב שלהם - 'תרשום לי פה' ו'קשה לי', לוקחים פחות פירות, כואב לראות את זה", הוא מוסיף - ומתייחס למצב הפוליטי: "הרבה אנשים מאור יהודה מאוכזבים כי הם ציפו לראות פה שינוי וזה לא קרה. השינוי צריך לבוא לאנשים שבאו מלמטה. להוריד לאנשים ריבית שיש להם מיליונים בבנק זה לא סבבה. צריך לבוא לאנשים מהעם, מהפריפריות, שקונים ב-50 ש"ח וש-10 שקלים עבורם זה העולם. אנשים כבר בקצה, חנוקים, מרגישים את זה כבר, אנשים בא להם להקיא".
הגענו לשעת צוהריים ושינינו כיוון לאחת מהשווארמות הכי מפורסמות באור יהודה, שם פגשנו את דורית שסיפרה כי אם היא לא הייתה אוהבת את המדינה כמו שהיא אוהבת אותה באמת היא כבר מזמן לא הייתה כאן. "האזרחים מתמוטטים, הם דואגים לעצמם. אין פה כלום, לא ביטחון, לא כלכלה, לא חברתי. אנשים מתמוטטיםף בתים מתפרקים ולאן הם הולכים? מי שסובל כאן בעיקר הם הדור של היום, זה סבל, עסקים קורסים".
כששאלנו גם אותה מה בכל זאת טוב במדינה היא ענתה: "אין פה טוב בכלל, לא נשארה מדינה. בטח שאני עוזרת לילדים שלי, אפשר שלא? גם ממה שאין. שמעתי על אנשים שפירקו פנסיות ונתנו לילדים. מה, לא רואים שהמצב פה גמור? זה לשחוט אנשים, נהפכנו ממש לחיות ולא לבני אדם".
ברחוב אנחנו נתקלים במני בן ה-82, שאומר בצער: "כואב לי על המצב של המדינה. תראי, אני יליד הארץ, אני נולדתי פה. כל 75 השנים האלה, לא ערערנו פעם אחת על השלטון. יצרו עכשיו מין מצב של אנטי, הביאו להפרדה בין שני חלקים של מדינה, בין שני החצאים - זה לא ייתכן הדבר הזה".
בפיצוציה ליד, רונן תוקף: "לא בצד ימין ולא בצד שמאל, אף אחד לא עושה שום דבר לאזרח הקטן. לא זה ולא זה. צריך להחליף את כולם היום, מהגדול לקטן. מהגדול לקטן. כל האלה ששולטים הרבה זמן בשלטון יש שחיתות, זה בכל מקום, זה ידוע. לא כל אחד שיש לו קצת כסף, הולך ונבחר, צריך לדעת איך להיבחר - למה הם בוחרים אותו, על מה הוא צריך לבוא לכנסת הזו? בגלל זה אני אמרתי לך שהשבע לעולם לא יידע מה זה להיות רעב".
תודה לדני בטיטו על ההשתתפות בשיח.