שר החוץ האגדי של ארה"ב, הנרי קיסינג'ר, טען שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים. אך מתברר שלא רק ישראל מונעת ממהלכי מדיניות פנים: למרות שישראל, ארה"ב וסעודיה מציגות את ההסכם המתגבש כאינטרס ביטחוני הנובע בעיקר משיקולי מדיניות חוץ, בפועל מה שמעניין בהסכם ומה שיקבע את גורלו הם שיקולי מדיניות פנים - שיושפעו מהמרכיב הפלסטיני בהסכם. זהו מרכיב שהשלכותיו על מדיניות הפנים של השחקנים המרכזיים יכריע אם מדובר בהצלחה או בכישלון.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
על מה מדובר?
ההסכם המסתמן מכיל רכיב ביטחוני ורכיב פלסטיני. "הרכיב הביטחוני" כולל שלוש דרישות סעודיות מארה"ב:
- ברית הגנה סעודית-אמריקנית - מדובר בדרישה משמעותית ביותר. ברית שכזו תחזק מאוד את סעודיה, תחזק את הקרנת עוצמתה האזורית ותרתיע את איראן מלתקוף אותה שוב. מבחינה אמריקנית, ברית כזו עלולה לגרור את ארה"ב למלחמה מול איראן ומלחמה כזו עומדת בניגוד למדיניות האמריקנית להתמקד בסין וברוסיה. ברית זו מחייבת אישור סנאט ברוב מיוחד (67 חברי סנאט), כלומר נדרשת הסכמה רחבה דו-מפלגתית לאישור העסקה.
הטענה שלו על היעדר מדיניות חוץ התבררה כנכונה, לא רק לגבי ישראל. הנרי קיסינג'ר | צילום: רויטרס - אישור למעגל דלק גרעיני על אדמת סעודיה - למעשה זהו אישור העשרת אורניום על אדמת סעודיה. יש להבהיר: לא מדובר באישור להקמת כור גרעיני, וזהו אינו אישור לפרויקט גרעין צבאי. להבדיל מהמצב במזרח התיכון שבו מדינות רבות רוכשות כורי כוח גרעיניים אך מקבלות את הדלק (מוטות אורניום מועשר) מחוץ למדינה, הדרישה הסעודית שונה: סעודיה מעוניינת לשלוט בייצור הדלק הגרעיני, וייצור זה מהווה יכולת מוצא קריטית לפרויקט גרעין צבאי. אגב, זו בדיוק היכולת שאיראן מבקשת להשיג שנים רבות. למען האמת, זו היכולת שהסכם הגרעין איפשר לאיראן ובדיוק מסיבה זו התנגדה ישראל להסכם הגרעין. לצערנו, זו היכולת שאיראן השיגה לאחרונה.
- יתרון יחסי איכותי של אמצעי לחימה אמריקניים - אישור למכירת מערכות נשק אמריקניות מתקדמות לערב הסעודית. יש להניח שלא מדובר באמצעי לחימה טובים יותר מאלו שנמכרים לישראל, אך סעודיה תקבל נשק שמעמיד אותה ביתרון יחסי אבסולוטי מול אויביה, ובאיזון איכותי מסויים מול ישראל.
על פי הידוע עד כה, הרכיב הפלסטיני עשוי להיות שילוב של המרכיבים הבאים:
- הצהרות ופעילויות סמליות: הצהרה על התחייבות לשתי מדינות או לזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית, פתיחת קונסוליה אמריקנית במזרח ירושלים וקונסוליה פלסטינית בוושינגטון, שינוי מעמד המשלחת הפלסטינית לאו"ם ועוד צעדים דומים.
- פיתוח כלכלי מואץ של הכלכלה הפלסטינית: פיתוח שדה הגז מול עזה, הקמת נמל ימי ואווירי בשטחי הרשות, הקלות בשחרור כספי סילוקין (מיסי יבוא פלסטיני שישראל גובה במעברי הגבול), הקלת תנועה בין אזורים, אזורי תעשייה משותפים - ואולי דיון מחודש בעקרונות היסוד של הכלכלה הפלסטינית שנקבעו ב"פרוטוקול פריז": מטבע, מיסוי ועוד.
ישראל תצטרך להתחייב לעצור סיפוח - וגם להעביר שטחים לשליטה פלסטינית | צילום: רויטרס - עצירה של הפעילות הישראלית החד-צדדית: ישראל תתחייב שלא לספח שטחים, תקפיא בנייה בהתנחלויות, תמנע הקמת מאחזים נוספים וכן תתחייב להימנע ככל הניתן מכניסה לשטח A.
- העברת שטחים לשליטת הרשות הפלסטינית: הכוונה להעברת חלק משטח C שמצוי כיום בשליטה ישראלית מלאה, לשטח B - כלומר שטח שבשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית. כמו כן ייתכן שחלק מהשטח שנמצא בשליטה אזרחית פלסטינית יעבור לשליטה מלאה פלסטינית (שטח A).
התקדמות עם סעודיה צפויה לחדש את המו"מ בין ישראל לרשות הפלסטינית. בן סלמאן ואבו מאזן | צילום: AP - הגדרת תהליך מדיני עתידי שיביא לידי הפרדה בין הישות הפלסטינית למדינת ישראל: כלומר, הסכם ביניים ומפת דרכים חדשה. לכול ברור שהצעד הראשון חייב להיות קטן ובר עיכול בקואליציה הנוכחית, אך צעדי ההמשך המוסכמים יובילו לישות מדינית עצמאית פלסטינית - וצעד זה הוא חידוש התהליך המדיני. וכמו באוסלו, גם פה מדובר בתהליך הדרגתי הכולל הסכם ביניים. מרכיב זה הוא המשמעותי ביותר: עד כה גם הרשות הפלסטינית התנגדה להסכם ביניים, וייתכן שהתנגדות זו הוסרה.
כלומר הרכיב הפלסטיני הוא סדרה של פעולות שמקדמות (להבנת סעודיה וארה"ב) את הקמתה של מדינה פלסטינית. להבדיל מההסכם עם איחוד האמירויות, הפעם "רק" הקפאת סיפוח לא תספק את הממלכה הסעודית, ולא את הקונגרס האמריקני: הפעם מדובר ברכיב משמעותי. כמובן שברור שבנסיבות הנוכחיות לא מדובר ב"מדינה פלסטינית בגבולות '67 שירושלים המזרחית היא בירתה" על פי היוזמה הערבית (היוזמה הסעודית), אבל סביר שמתוך המכלול הנ"ל ייבחר שילוב של רכיבים שעליו יסכימו הצדדים. ככל שיהיו יותר רכיבים מוסכמים, כך יהיה קל יותר לאשר את ההסכם בסעודיה ובארה"ב - וקשה יותר בישראל.
עד כמה הנורמליזציה נדרשת לכל אחד מהצדדים?
כאשר מחברים יחדיו את המרכיבים השונים, מגיעים למסקנה שהדרישות הן מרחיקות לכת. ולכן נשאלות השאלות: מה המוטיבציה לשלם את המחיר הזה? עד כמה הסכם כזה קריטי במציאות הנוכחית? מה מסביר את המאמץ הגדול והנכונות לבלוע צפרדעים כאלו? ולמי זה באמת חשוב ולמה?
סעודיה - מסתדרת טוב מאוד גם בלי נורמליזציה עם ישראל, ומצויה כיום במצב כלכלי טוב. היא הסדירה את יחסיה עם איראן, המלחמה באירופה מגדילה את הביקושים העולמיים לנפט, וההגמוניה שלה בעולם הערבי גוברת. אבל נושא מדיניות הפנים מורכב יותר. מוחמד בן סלמאן מקדם בקושי רב חזון חדש של גיוון משענות כלכליות ורפורמה חברתית ("סעודיה 2030") והוא חייב לחזק את מעמדו לקראת הכתרתו למלך. הוא אינו יכול לאבד תמיכה ברחוב הסעודי, ובמצב רגיש זה אינו יכול לנטוש את הפלסטינים.
לפיכך סביר שעל אף סלידתו האישית, הוא יתעקש על המרכיב הפלסטיני. הוא יציג לציבור הסעודי ולעולם הערבי את ברית ההגנה עם ארה"ב כמענה ערבי מנצח מול איראן, ואת תוכנית העשרת הגרעין שקיבל - כסמל סטטוס למעמדו העולמי כמעצמה. ולקינוח, הוא יחזיר את כבודו שנרמס בידי הנשיא ביידן בשורת התבטאויות חריגות ובלחיצת האגרוף הקרירה.
מוחמד בן סלמאן חייב כאמור מרכיב פלסטיני משמעותי מתוך שיקולי מדיניות פנים. בלעדיו הוא יאבד את הלגיטימציה ברחוב הסעודי וייתפס כבוגד ביוזמה הערבית של עבדאללה, דודו. ומאחר שגם הוא מבין שזו ההזדמנות האחרונה לפתרון הבעיה הפלסטינית כחלק מהסכם שלום עם מדינה ערבית גדולה, הוא יתעקש על כך. זו אומנם אינה דמוקרטיה, הערך של דעת הקהל פחות חשוב, אבל הערך של הכבוד חשוב יותר. ויתור פה ייחשב חולשה וחוסר כבוד, ואף מלך עתידי של סעודיה לא היה רוצה להצטייר כך.
ארה"ב - נמצאת כיום בנתיב בין-לאומי מוצלח. היא הצליחה סוף-סוף להתמקד בתחרות מול סין ורוסיה, ועושה רושם ששתיהן מתרחקות מהגמוניה עולמית. ארה"ב שוב מובילה את העולם במהפכה טכנולוגית (AI) וגם במלחמת השבבים העולמית, הנשיא מתחיל לראות פירות ראשונים של חוק השבבים עתיר המשאבים שאישר לפני שנה וחצי. אבל הנשיא נכנס לשנת בחירות בגיל מבוגר מול מתמודד, אשר על אף כתבי האישום החמורים כנגדו זוכה לפופולריות רבה - כך שהניצחון הדמוקרטי ממש לא מובטח. ביידן צריך משהו גדול כדי להבטיח ניצחון. ומדיניות חוץ שתביא לשלום היסטורי במזרח התיכון ולדחיקת רגלי סין עשויה להיות המהלך המנצח הזה.
ביידן, במקרה זה, יציג לבוחריו תמהיל מנצח: דחיקת סין, התקדמות בנושא הפלסטיני, נורמליזציה ישראלית עם ה"מכה" של המדיניות הערביות - וגם עזרה לישראל לצאת מהמשבר הפנימי. רכיב פלסטיני משמעותי יאפשר לסנאטורים דמוקרטים להצביע עבורו, והנשיא הרי חייב את הסכמתם. ראוי לציין כי הסנאטורים הדמוקרטיים לא מחבבים את בן סלמאן, וגם חלקם לא היה רוצה לתת מתנות לנתניהו, אך תמורת מהלך היסטורי, סביר שישתכנעו. הסנאטורים הרפובליקנים יצביעו עבור מה שישראל תראה כחשוב, אבל רק לפני חודש מרץ. המועמד הרפובליקני לנשיאות, שייבחר במרץ 2024, כנראה שיבקש מהם שלא לתת את המתנה הזו לביידן לפני הבחירות - וייתכן שהם ירצו להמתין עם אישור העסקה.
ישראל - להבדיל, מצבה של ישראל לא מזהיר, היא זקוקה לנורמליזציה הזו יותר מכולם. אנו מצויים במשבר פנימי ומאזן ביטחוני הולך ומתערער, אך הוא עדיין חיובי, אנחנו לא בפני מלחמת פתע רב-זירתית, אך הזמן לא פועל לטובתנו. הכלכלה הישראלית נפגעת, כשירותו של צה"ל דועכת, וקיים סיכון שמודל גיוס החובה עומד בפני ריסוק, היה וחוק הפטור מגיוס יעבור. אפילו הרפואה הישראלית מצויה בסיכון לבריחת מוחות.
ראש הממשלה, עתיר הניסיון המדיני והפוליטי, יודע כי ישראל חייבת אסטרטגיית בריחה מהנתיב ההרסני שבה היא מצויה, והנורמליצזיה עם סעודיה יכולה להיות בדיוק נתיב המילוט האסטרטגי. מדובר בשלום עם העולם הערבי, כי זו המדינה הערבית הגדולה והחשובה ולאחריה יבואו עוד הסכמי שלום. זהו שלום עם האיסלאם, שכן לסעודיה יש מעמד מיוחד בתור שומרת המקומות הקדושים וערש האיסלאם. ואם זה גם יניע מחדש תהליך מדיני בזירה הפלסטינית, הרי שהדרך לפרס נובל לשלום מובטחת והמקום בהיסטוריה שמור.
לסיכום, המרכיבים הביטחוניים בנורמליזציה עם סעודיה הם כבדים וקשים לעיכול. אישור העשרת אורניום יביא לקץ הטאבו הגרעיני במזרח התיכון, ומכאן המדרון למירוץ חימוש גרעיני קצרה. המחיר הזה אכן מחיר כבד שיש רבים שיגדירו אותו כ"ייהרג ובל יעבור". אבל אם ההסכם כולל מרכיב פלסטיני משמעותי שמצמצם את הסיכון בהידרדרות למדינה אחת, ואם חופש הפעולה האיראני במזרח התיכון מצטמצם על רקע ברית הגנה סעודית-אמריקנית, וחשוב מכול אם המשמעות של ההסכם היא החזרת היציבות לישראל והפסקת הכאוס שאליו אנו צועדים - הרי שמדובר בצעד חיוני, היסטורי וברגע האחרון.
סיקור נרחב:
המגעים לנורמליזציה: השאלות שהעביר שר הביטחון לאמריקנים על פרויקט הגרעין הסעודי
אחרי התקלה והנחיתה בסעודיה: טיסת הישראלים נחתה בנתב"ג
"צעד משמעותי להסכם עם ישראל": ההצעה הסעודית לפלסטינים
בצל המגעים עם סעודיה: הרמז של גלנט לבכירים האמריקנים
דיווח - בניסיון ללחוץ על ארה"ב: סעודיה שוקלת הצעה סינית להקמת תחנת כוח גרעינית
>> האלוף (במיל') תמיר הימן הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר ראש אמ"ן