11 שנה עברו מאותו יום שטלטל את חייהם, ורמונה ובעלה עדיין לא יודעים היכן קבורה בתם. הבטן שלהם מתהפכת בכל יום מהמחשבה שמקום קבורתה לא ידוע. הסיפור הקשה התחיל כשהתינוקת שלהם נולדה בשבוע ה-35 להיריון – ואפילו הספיקה לקבל שם, נועה, ומספר זהות – אך נפטרה זמן קצר לאחר הלידה. בספר הנפטרים בבית החולים אומנם מופיע כי היא נלקחה מבית החולים לקבורה, אך למרות אין-ספור בירורים שערכה האם, היא לא הצליחה לגלות היכן הגופה – ומשפחתה של נועה נשארה ללא תשובה.
לצד סיפורה של נועה, שמקום קבורתה לא נודע עד היום, הגיעו לידי מגזין N12 סיפורים נוספים של הורים שגילו שהעוברים שלהם נקברו בקברים לא מסומנים, בבורות קבורה ובחלקות קבורה מכוסות אשפה.
ב-2014, אחרי שנים של מחדלים בתחום קבורת העוברים והתינוקות הרכים, קבעו משרד הבריאות והמשרד לשירותי דת נהלים חדשים וברורים. "הקבורה תתבצע בחלקה לקבורת עוברים ותינוקות רכים באופן שכל עובר או תינוק רך ייקבר במקום נפרד", נקבע. "חלקת הקבורה תחולק לשורות ולטורים באופן שיאפשר זיהוי מדויק של מקום קבורת העובר או התינוק... לאורך ימים ושנים, לפי מספר שורה ומספר טור, ולרבות בקבורה רווּיה. כל שורה בחלקת הקבר תסומן פיזית בשטח בית העלמין באות או במספר".
למרות הנהלים החדשים, ובהיעדר פיקוח גם היום, הורים שעברו את הטראומה הגדולה מכול ממשיכים להתמודד עם חוסר הידיעה היכן קבור העובר או התינוק שלהם. סיפורי ההורים האלה הם חלק מסיפור גדול יותר שמתחיל עוד בבתי החולים ומסתיים בבית העלמין – ובסימן שאלה גדול.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הורים ללא תשובות
רמונה ובעלה אורי שליטנר היו הורים לשני ילדים קטנים. בשנת 2012 ילדה רמונה את נועה בבית החולים בילינסון, שנתיים לפני קביעת הנהלים החדשים. נועה נולדה במצוקה והרופאים הכניסו את האם לניתוח בהרדמה ואת היילודה לטיפול נמרץ, שם היא טופלה במכשיר אקמו בניסיון לאושש את ליבה וריאותיה. משלא צלח הטיפול החליטו בני המשפחה הכאובים, בלב כבד, לנתק מהמכשירים את התינוקת שכל כך חלמו עליה. "הרגשנו שהכול קורס עלינו", מספרת רמונה למגזין N12 על הרגע שהבינה שהיא מאבדת את בתה. "תשע הפלות עברנו עד שנועה נולדה".
"זה תופס אותי בכל יום שאני לא יודעת איפה הבת שלי נמצאת. קשה שהילדים רוצים לעשות קלוז'ר עם אחותם שנפטרה ואין איפה"
בני הזוג החליטו לשלוח את גופת התינוקת למכון הפתולוגי במרכז הרפואי מאיר לנתיחה שלאחר המוות כדי להבין ממה נפטרה. דקות מספר לאחר מכן הם נאלצו לחתום על מסמך שקובע מה ייעשה בגופת בתם לאחר שתנותח.
לדברי ההורים, העובדת הסוציאלית בבילינסון הסבירה להם שיש להם שתי אפשרויות: לדאוג בעצמם לסידורי הקבורה של נועה או להניח לבית החולים ולחברה קדישא, שעובדת איתו, לעשות זאת. בין דמעה לדמעה חתמו השניים על הטופס המתיר לבית החולים לטפל בקבורה, וזאת למעשה הפעם האחרונה שראו את בתם. "הייתה דרמה גדולה מאוד אחרי שנועה נולדה", נזכרת רמונה. "הדבר האחרון שיכולנו להתעסק ולהתמודד איתו היה עניין הקבורה. אפילו לא שאלו אותנו אם אנחנו רוצים להיות נוכחים בזמן הקבורה".
בני הזוג קיבלו מכתב מהמכון הפתולוגי ובו תוצאות הנתיחה שלאחר המוות, אך איש לא יידע אותם מה מקום הקבורה של בתם. "בשלב מסוים פשוט הנחתי לזה, הייתי חייבת להמשיך הלאה", מספרת רמונה.
רמונה מחפשת את בתה
לפני שש שנים נתקלה רמונה בקבוצת פייסבוק של נשים שעברו לידה שקטה ובה דיון על נושא קבורת העוברים והתינוקות הרכים. הנשים בקבוצה המליצו לה לפנות לעמותת עִתִּים – עמותה דתית ליברלית המספקת סיוע והכוונה לנתקלים בקשיים עם שירותי הדת, הרבנות הראשית, המועצות הדתיות, חברה קדישא ועוד. לפני שנה החליטה רמונה לפנות לארגון ולחפש שוב את בתה.
"נועה הייתה צריכה להיות בת 11 היום, והיא מלווה אותנו כל הזמן. אנחנו לומדים לחיות לצד זה עם שנים של כאב לב"
רכז הפניות למרכז הסיוע של העמותה, עזריאל ברקלי-דאל, הפנה את רמונה לחברת הקבורה לב אהרון – חסד ואמת. "ידוע לי ממקרים קודמים שעסקתי בהם שבשנה שבה ילדה רמונה, 'חסד ואמת' הייתה חברת הקבורה היחידה שעבדה עם המרכז הרפואי מאיר (כאמור, אל המכון הפתולוגי שלו נשלחה גופתה של נועה – א"מ), ולכן הם מי שיכולים לתת לה את התשובה", אומר ברקלי-דאל. ואכן, מבדיקה של מגזין N12 עם המרכז הרפואי נמצא כי חסד ואמת היו חברת הקבורה היחידה שעבדה עם בית החולים לקבורה של עוברים ותינוקות רכים.
ברקלי-דאל גם הפנה את רמונה לבית העלמין בבית שמש, שם לדבריו קברה חסד ואמת את העוברים והתינוקות הרכים. בבית העלמין בבית שמש יש ארבעה גושי קבורה בחלקת העוברים, אך לטענת ההורים לא ניתן לזהות בחלקות הללו מי קבור והיכן בדיוק. ובהיעדר מידע על חלקת הקבורה הספציפית, שורה וסימון הקבר, נאלצה רמונה לפנות לחברת הקבורה.
"בשיחת הטלפון שלי עם חברת הקבורה ביקשו ממני להביא אישור מבית החולים שהם אכן מי שלקחו את נועה לקבורה. אף על פי שהיה לי שם הילדה ומספר הזהות שלה, הם לא היו מוכנים לבדוק", מספרת רמונה. "התפלאתי מאוד מהתשובה החריגה של חברת הקבורה", מציין ברקלי-דאל מעתים, "מאחר שבמקרים אחרים שבהם הפניתי אליהם, הם כן הסכימו לבדוק לפי פרטי ההורים, תאריך הלידה, שבוע ההיריון ובית החולים". ובכל זאת חתמה רמונה על ייפוי כוח וברקלי-דאל התחיל לחקור את הנושא.
בבית החולים הגיע ברקלי-דאל לספר הנפטרים ומצא כי ליד מספר הזהות של נועה מופיעה חתימה של מי שלקח את גופתה. "לא היה ברור כל כך לפי החתימה שאכן מדובר בחסד ואמת", סיפר ברקלי-דאל למגזין N12, "אך טענת בית החולים הייתה כי זו אכן הייתה חתימתה של חברת הקבורה".
רמונה פנתה שנית לחברת הקבורה ובידיה הממצאים החדשים, ולטענתה העבירה להם את תיעוד החתימה. אז התבקשה האם להביא את רישיון הקבורה של התינוקת. "שוב, הבקשה הזו הייתה תמוהה בעיניי", מציין ברקלי-דאל, "מאחר שהורים הפונים לחברה קדישא או לעמותת עתים לבדיקה לא יודעים מה מספר רישיון הקבורה, מסמך זה מצוי רק בביטוח לאומי – ושוב, במקרים אחרים בדקו ללא רישיון קבורה, רק לא במקרה של רמונה".
ברקלי-דאל פנה בשמה של רמונה למשרד הבריאות כדי להשיג את רישיון הקבורה שיכול לסייע לאם באיתור מקום הקבורה במערכות של ביטוח לאומי, אך לאחר מספר התכתבויות הוא גילה כי בידי משרד הבריאות יש רישום של הפטירה, אך לא קיים רישיון קבורה כפי שאמור להיות.
שוב חזרה רמונה לחברת הקבורה, אך זאת לא הסכימה לבדוק בלי רישיון הקבורה, ורמונה נשארה בלי תשובות. "הם לא נעימים ולא רגישים", נזכרת רמונה בשיחות שלה עם חברת הקבורה, "בכל פעם מחדש זה הוריד אותי והרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה".
"נועה הייתה צריכה להיות בת 11 היום", אומרת רמונה בכאב, "והיא מלווה אותנו כל הזמן, אנחנו לומדים לחיות לצד זה עם שנים של כאב לב. בגלל מצב הקבורה בארץ אין משהו שאני יכולה להיאחז בו. היום אני מבינה שאין מישהו אחראי שאוכף את העניין ומטפל בזה כמו שצריך. זה תופס אותי בכל יום שאני לא יודעת איפה הבת שלי נמצאת. קשה שהילדים רוצים לעשות קלוז'ר עם אחותם שנפטרה ואין מקום".
חצי שנה עברה – והעובר עוד לא נקבר
בשנת 2021 הייתה לי מסיקה מנהרייה בשבוע ה-19 להריונה, ומאחר שבסקירת העוברית התגלה בליבה מום משמעותי קבעו הרופאים שעליה להפסיק את ההיריון. "בשבוע כזה, המונח שמתאר את מה שעברתי הוא הפלה, אך מבחינתי זו הייתה לידה לכל דבר. אישה שעוברת הליך כזה בשבוע מתקדם כל כך, זה אחד הדברים הקשוחים", נזכרת מסיקה בחוויה הקשה שעברה. בבית החולים היא חתמה על אישור נתיחה שלאחר המוות ועל אישור קבורה בידי חברה קדישא. "אף אחד לא באמת הסביר לי בצורה נרחבת מה התהליך". מבית החולים בנהרייה, המרכז הרפואי לגליל, העבירו את העוברית של מסיקה למכון הפתולוגי במרכז הרפואי בני ציון שבחיפה.
"בשבוע כזה מה שעברתי נקרא הפלה, אך מבחינתי זו לידה לכל דבר. אישה שעוברת הליך כזה בשבוע מתקדם כל כך, זה אחד הדברים הקשוחים"
לאחר חודשים מספר קיבלה מסיקה תשובה מהמכון הפתולוגי וניסתה להמשיך הלאה בחייה. אך כאשר נתקלה בכתבה על תביעה של אישה שלא קברו את העובר שלה ועל פעילות ארגון עתים, עלו בה ספקות באשר לקבורה של העוברית שלה, ומיד היא פנתה לארגון עתים.
"לא התעסקתי בזה עד אז, היה לי קשה מאוד לגשת לנושא ולפתוח את זה, לא רציתי בשלב הזה לעלות לקבר", נזכרת מסיקה. אחרי שבועיים של בדיקות חזר אליה ברקלי-דאל וסיפר לה בתדהמה כי מהבירור שלו עולה כי העוברית שלה עוד לא נקברה, חצי שנה לאחר שילדה. "העוברית פשוט חיכתה שם, אילו לא הייתי מתקשרת בעקבות הבדיקה של עתים, היא עוד הייתה נשארת שם שנים", מציינת לי.
מסיקה יצרה קשר עם חברה קדישא בנהרייה – המנוהלת בידי המועצה הדתית בעיר, שהיא זו שמבצעת את קבורת העוברים בעבור בית החולים נהרייה – ושאלה אותם מדוע עד היום לא טיפלו בקבורה. "התשובה שקיבלתי היא שהם חיכו שאני אצור קשר, אף שחתמתי בבית החולים שהם יטפלו בקבורה", היא מציינת.
במועצה הדתית ביקשו ממסיקה שתחתום על מסמך חדש ובו העבירו את האחריות לעוברית אליה. בסיום הטיפול בקבורה נשלח אליה אישור הקבורה. אך גם לאחר הטעות, ולאחר שהעוברית של מסיקה נקברה סוף-סוף, התברר לה שאיתור הקבר הוא משימה לא פשוטה בכלל.
"הגעתי לבית העלמין עם פרטים על הגוש, החלקה והשורה, אך כשמגיעים לשם לא ניתן לזהות באיזה קבר מדובר כי אין שום סימון", מציינת מסיקה. "גם אין חלקה מיוחדת. הם קוברים עובר בין שני קברים רגילים ומניחים לבנת בניין לבנה וריקה. איך בדיוק אפשר להבין איזו מכל הלבנים שם הונחה על קבר העוברית שלי?". כזכור, לפי נוהלי משרד הבריאות והמשרד לשירותי דת, חובה לקבור את העוברים בחלקה מיוחדת, בחלקת קבר מסומנת.
"בעבר הם היו קוברים את העוברים יחד, והחלקה הזו מתוחמת. כנראה נגמר להם המקום, אז עכשיו הם קוברים בין קברים ומסמנים בלבנה", מציינת מסיקה. "ניגשתי לעובד בית העלמין וביקשתי ממנו שיעזור לי למצוא את הקבר, אך גם אז התשובה לא הייתה חד*משמעית. הוא אמר לי שאני צריכה לספור את השורות ובאותה הנשימה אמר: 'נראה לי שזה כאן', כלומר ניתן רק לשער ולא לדעת בצורה חד-משמעית".
"ההרגשה היא של זלזול בעוברים. זה לא מעניין אותם, הם מתייחסים אליהם כמו אל פסולת מנתיחה, אבל הם צריכים להבין שבעבור אנשים שעברו את זה ואיבדו מישהו – זה עולם ומלואו"
נסערת הלכה מסיקה לביתה והחליטה לחזור לבית העלמין רגועה יותר, כך שאולי תצליח לפתור את החידה. "אני מעריכה שאני יודעת איפה היא קבורה, אבל אין דרך לדעת בוודאות", היא אומרת בכאב.
"ההרגשה היא של זלזול בעוברים. לא מעניין אותם, הם מתייחסים אליהם כמו אל פסולת מנתיחה, אבל הם צריכים להבין שבעבור אנשים שעברו את זה ואיבדו מישהו – זה עולם ומלואו. זה אובדן של ממש, לא משנה איך מסתכלים על זה", מוסיפה מסיקה. "ממילא יש להורים מטען רגשי גדול מאוד להתמודד איתו, וזה קושי נוסף, והוא לא פשוט. הייתי רוצה לגלות שהיא פשוט נקברה ולא להתעסק בכל המצב הקשה הזה".
"הובטח לי שהקבורה תהיה מכובדת"
נעמה (שם בדוי) עברה לידה שקטה בחודש מרץ 2022 בבית החולים הדסה הר הצופים. לאחר הלידה ביקשה נעמה להיות נוכחת בטקס הקבורה, אולם היא נתקלה בסירוב מחברת הקבורה. היא פנתה לארגון עתים ובעזרתם אישרו לה להגיע לטקס הקבורה.
"בהתחלה, כשהגענו לבית העלמין, לא הבנתי שאנחנו עומדים מול מקום הקבורה, כי עמדנו מול גרם מדרגות. לא האמנתי למראה עיניי כשראיתי שהם קוברים שם, במקום הזה"
החוק קובע כי לא ניתן למנוע מהורים להיות נוכחים בטקס הקבורה. ברגע שפנייתה של נעמה הגיעה לארגון עתים, הפנו אותה לנציג המשרד לשירותי דת, והוא בתורו יצר קשר עם מנכ"ל חברה קדישא קהילת ירושלים. המנכ"ל אישר את נוכחותה של נעמה. "דיברתי עם הנציגים הללו, שהיו מאוד לא נעימים, ולמרות זאת הובטח לי שהקבורה תהיה מכובדת ובקבר מסומן שאוכל לבוא לבקר אותו".
נעמה, שבורה וכואבת מהאובדן, אספה את השברים אחרי הלידה והגיעה לבית העלמין בהר המנוחות בירושלים כדי להשתתף בקבורת התינוק שלה – אך נדהמה לגלות כי מקום הקבורה רחוק מכל מה שדמיינה. "בהתחלה, כשהגענו לבית העלמין, לא הבנתי שאנחנו עומדים מול מקום הקבורה, כי עמדנו מול גרם מדרגות. לא האמנתי למראה עיניי כשראיתי שהם קוברים שם, במקום הזה, מתחת למדרגות, ללא כל סימון ובצורה מחרידה", נזכרת נעמה ומתארת את מה שראתה: "קברו את התינוק שלי כמו חתול, בניגוד לכל מה שהבטיחו לי. מתחת למדרגות, בקבר לא מוסדר, פשוט כיסו אותו בפסולת אדמה. פשוט לא האמנתי, ועדיין אני לא מאמינה שעשו את זה כפי שעשו. מה, בגלל שהם תינוקות לא צריך לכבד את זכרם?"
נעמה טוענת כי את העובר שלה קברו ללא סימון ברור, בדרך שהיא לא יכולה לזהות היכן הוא קבור – שלא על פי הנהלים. לאחר פניית N12 לחברת הקבורה נמסר כי נוקה אזור קברי העוברים.
"לאחר הקבורה, נעמה התקשרה אליי בבכי, כדי להגיד לי איך קברו את העובר שלה", מספר ברקלי-דאל. "מיד עזבתי הכול ונסעתי לחלקה שהיא תיארה לי – וחשכו עיניי. גם בתור מי שמטפל בעשרות מקרי קבורת עוברים בשנה, המראות זעזעו אותי. הניקיון שעשו אנשי חברה קדישא לא מספק, שכן אין סימון ועדיין לא ניתן לדעת מי קבור איפה, וזו קבורה שלא מכבדת בשום קנה מידה".
"מיד עזבתי הכול ונסעתי לחלקה שהיא תיארה לי – וחשכו עיניי. גם בתור מי שמטפל בעשרות מקרי קבורת עוברים בשנה, המראות זעזעו אותי"
עזריאל ברקלי-דאל, רכז פניות, עמותת עתים
"הנציג אמר לי: זה פה וזהו"
שיר עברה לידה שקטה בפברואר שעבר בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד. כמו במקרים הקודמים, עוד לפני שהספיקו שיר ובן זוגה להבין מה קרה להם, ביקשו מהם לחתום על מסמך ובו שתי אפשרויות הקבורה. הם התלבטו כמה רגעים והחליטו להשאיר את מלאכת הקבורה לחברה קדישא ובית החולים. "התייעצנו עם רב בית החולים, כי בכל זאת היה חשוב לנו שיהיה לו מקום משלו ושנדע היכן הוא קבור, הרב הבטיח שזה מסודר ושאנחנו נדע הכול בדיוק", נזכרת שיר בדקות הקריטיות. "לא יכולנו לחשוב בכלל על לקחת אותו עצמאית בתיק או בכל צורה אחרת ולדאוג לקבורה שלו, במיוחד אחרי מה שעברנו. חשבנו שאפשר לסמוך עליהם".
"נסענו לבית העלמין והיינו בהלם ממה שראינו. זה היה מזעזע, קברו אותו עם עוד תינוקות, ללא הפרדה בין הקברים. הקבר היה לא מכוסה, מלא זבל מלמעלה. היינו בהלם"
לאחר כמה ימים יצרו בני הזוג קשר עם רב בית החולים, והוא מסר להם שהקבורה נעשתה, אך הם לא קיבלו פרטים לגבי המקום. בן זוגה של שיר ניגש לבית העלמין באשדוד ופנה לאחד הנציגים במקום. הוא מסר לנציג בית העלמין את פרטי האם. "הנציג הראה לי מסמך בכתב יד שבו הם מסמנים את הקברים של העוברים לפי תאריך הלידה", נזכר בן זוגה של שיר. "זה לא היה מסודר, והכתב היה לא קריא, ורק בדיעבד הבנתי שהם גם הפנו אותי לחלקת העוברים הישנה, והעובר שלי היה קבור בחלקה אחרת בכלל. הנציג אמר לי 'זה פה וזהו', לא היה שילוט וזה היה לא נעים", הוא מוסיף.
שיר ובן זוגה החליטו לפנות לארגון עתים. "הנפש שלי לא יכלה להירגע עד שלא נמצא את הקבר", אומרת שיר. לבקשתם פנה ברקלי-דאל לבית החולים כדי לקבל המסמכים הרלוונטיים. לאחר כמה פניות נוספות הוא קיבל את רישיון הקבורה.
"הייתה לנו הוכחה לאיזו חלקת קבורה עלינו לפנות", מציין ברקלי-דאל. היות שחברת הקבורה שייכת למועצה הדתית באשדוד, הוא פנה אל המועצה, אך שם מסרו לו שאין ברשותם רישום על קבורת העוברים ושבידיהם מידע רק על קבורת בוגרים. נאמר לו שעליו לפנות לנציג חברת הקבורה בשטח. "כשפניתי לנציג בשטח הוא ציין שאין לו רישום על כל עובר ועובר, אלא הוא יודע על פי תאריכים באיזה 'בור' (מונח של נציג חברת הקבורה – א"מ) כל עובר קבור", מציין ברקלי-דאל.
על פי נוהלי משרד הבריאות והמשרד לשירותי דת, על חברת הקבורה לערוך ברשומותיה הממוחשבות רישום מסודר, ולא בכתב יד, כמו שנעשה בידי חברת הקבורה הזו.
"נציג חברת הקבורה מסר לי שאינו יכול לעדכן במערכת הממוחשבת פרטים על עובר או תינוק ששם האם שלהם אינו ידוע, ולדבריו מאחר שלא נמסרים להם הפרטים המזהים של האם, הוא כותב זאת ידנית. מניסיון עם חברות קבורה אחרות ידוע לנו כי למרות הפרטים החסרים, הם מקיימים רישום מסודר במחשב כדי למנוע טעויות בזיהוי כמו שנעשו בעבר".
"כשפניתי לנציג בשטח הוא אמר שאין לו רישום על כל עובר ועובר, אלא הוא יודע על פי תאריכים באיזה 'בור' כל עובר קבור"
עזריאל ברקלי-דאל, עמותת עתים
ברקלי-דאל עדכן את הזוג במיקום שמסר לו נציג חברת הקבורה. "נסענו לבית העלמין והיינו בהלם ממה שראינו", מציינת שיר, "זה היה מזעזע, קברו אותו עם עוד תינוקות", היא נזכרת במה שראו עיניה. "אין הפרדה בין הקברים בצורה שניתן להבין היכן העובר קבור, הקבר היה לא מכוסה, מלא זבל מלמעלה. היינו בהלם".
בעקבות מה שראו הגיע גם ברקלי-דאל לבית העלמין. "גיליתי קבורה של עוברים שקברו אותם בתוך האדמה, במין בור. מסביב לקבר בנו מסגרת וקברו עוד לגובה, במין קומות. זו אפילו לא חלקה מסודרת לעוברים", הוא נזכר.
"אין לנו קבר, אין לנו לאן לעלות ולבקר", אומרת שיר בעצב, "ההתנהלות שלהם לא טובה. עברנו דבר כל כך קשוח – ועכשיו צריך להתמודד עם ההשלכות של הטיפול שלהם".
דרוש פיקוח
אז איפה הבעיה? כשהנהלים מחייבים רישום ממוחשב ומסודר וקבורה בצורה שמאפשרת זיהוי, מוכרח להיות מי שיאכוף את זה. משרד הבריאות צריך לפקח על בתי החולים כדי לראות שהם פועלים על פי כל הנהלים, דואגים לקבורה וממלאים את כל המסמכים הדרושים. המשרד לשירותי דת צריך לפקח על מסירת העוברים וקבורתם, וגם על חברות הקבורה שבשטח – ולוודא שהן אכן פועלות על פי הנהלים. הרגולטור, שכרגע רק קובע חוקים ונהלים – צריך לפקח על יישומם.
המציאות בשטח מראה שכל בית חולים עובד עם חברת קבורה מסוימת, שקוברת את העוברים עם בתי העלמין שהיא עובדת איתם – ולא בהכרח בקרבת ביתם של ההורים. גם דמי הקבורה לעוברים ולתינוקות רכים לא השתנו עשרות שנים, ועדכון דמי הקבורה עשוי לשנות את פני הדברים בשטח. פרטי האם חייבים להגיע לחברת הקבורה עם פרטי העובר בצורה ממוחשבת, ולא כפי שזה נעשה עד כה – ובאופן זה יהיה קל יותר לאתר את מקום הקבורה.
"אנחנו בארגון עתים מלווים את נושא קבורת העוברים במשך שני עשורים. לצערנו הרב, גם היום אנחנו נתקלים במקרים שבהם משפחות מגלות שהעובר נקבר שלא על פי הנהלים, בצורה לא מכבדת, לא מכובדת ופוגענית", מציין הרב ד"ר שאול פרבר, יו"ר ארגון עתים ומייסדו. "בכל שנה מגיעות אלינו עשרות פניות מזוגות בשעתם הקשה, וצריכים להבין מה זכויותיהם במקרה של 'לידה שקטה', אך צוותי הרפואה לא יודעים לספק להם את המידע. אנחנו מקבלים גם פניות רבות מהורים שלא יודעים היכן קבור העובר שלהם – וכל מה שהם רוצים הוא מקום להתייחד עם הילד שלא זכו להכיר".
"אף שהתחום השתפר שיפור ניכרת בשנתיים האחרונות", מוסיף הרב ד"ר פרבר, "המצב עדיין רחוק מלהשביע רצון. גם היום אנחנו נחשפים לסיפורים מזעזעים שאסור שיקרו במדינה יהודית מתוקנת".
תגובות
תגובת משרד הבריאות
"משרד הבריאות משתתף בצערן של המשפחות. באשר למקרה המצער של משפחת שליטנר (רמונה ואורי), הנושא בבדיקה עם המרכז הרפואי מאיר. ככלל, באחריות בית החולים המעביר את הנפטר לקבורה לפנות ללשכת הבריאות הרלוונטית בבקשה להנפקת רישיון קבורה.
"משרד הבריאות מצפה מכל הצוותים הרפואיים לנהוג רגישות במטופלים ובייחוד במקרים של לידות שקטות, שהן אירוע כואב וקשה מנשוא. על כן, מתוך החשיבות לשיפור הסיוע למשפחות בהליך, פורסם חוזר חטיבת הרפואה בשנת 2019, ובעקבותיו הטמיעו מרבית בתי החולים משרה של מתאם או מתאמת (אח, אחות או עו"ס), ותפקידם לשפר את תהליך התמיכה והליווי של הזוגות שחוו לידה שקטה וליצור רצף טיפול לבני הזוג, גם בקהילה, עם השחרור מבית החולים.
"במקרים שבהם ההורים חותמים שאינם רוצים להיות נוכחים בקבורה, הקבורה בדרך כלל לא מתבצעת ביום החתימה וקיים פרק זמן של כמה ימים להשלמת הפינוי ובו באפשרות ההורים להתחרט ולשנות את החלטתם".
תגובת חברה קדישא חסד ואמת על המקרה של משפחת שליטנר
"אנו משתתפים בצערה של המשפחה והיינו עימה בקשר פעמים מספר תוך ניסיון כן ואמיתי לסייע לה במציאת מיקום קבורת העובר. חרף טענתכם, ולמרות בקשתנו, עד לרגע זה לא הוצגו לפנינו המסמכים הנדרשים.
"מבדיקתנו עולה כי הקבורה לא בוצעה בידינו ואין אנו אחראים למידע מוטעה שנמסר למשפחה מגורמים חיצוניים. העובדה שלא הונפק רישיון קבורה – דבר שאמור להתבצע בידי בית החולים – מדברת בעד עצמה. גם בתקופה המוזכרת ידוע לנו כי המרכז הרפואי מאיר פעל גם אל מול חברות קדישא נוספות".
בנוגע לחלקת הקבורה נמסר: "הקבורה בַחלקה מתבצעת בכבוד ולפי נוהלי המשרד לשירותי דת".
תגובת המרכז הרפואי בני ציון על המקרה של לי מסיקה
"ב-6 בדצמבר 2021 הועבר מהמרכז הרפואי לגליל למרכז הרפואי בני ציון נפל לבדיקה פתולוגית והוא נרשם עם קבלתו לפי נוהלי משרד הבריאות בספר העוברים. לפי אותם נהלים, כעבור כשלושה חודשים, ב-6 במרץ 2022, הועברה תשובה למרכז הרפואי לגליל – ושבוע לאחר מכן, ב-14 באותו חודש, הועבר הנפל למרכז הרפואי ונתקבלה הודעה על קבלתו. מבדיקה מקיפה שערכנו עם הגורמים הרלוונטיים, אין תיעוד ואין זכורה פנייה כלשהי של המשפחה".
תגובת המועצה הדתית נהרייה על המקרה של לי מסיקה
"הגברת לי מסיקה פנתה למועצה בחודש יוני 2022 בבקשה לקבור את העובר ז"ל. בקשתה טופלה באופן רגיש והיא אף הודתה למועצה על טיפולה המיידי בנושא. לגברת מסיקה הועבר המיקום המדויק שבו נקבר העובר ז"ל. לאחר הקבורה נעשה סימון בשטח על ידי שילוט ורישום. זיהוי מדויק של המיקום נרשם והתבצע במחשב המערכת. הקמת מצבה היא באחריות המשפחה, אין המועצה מקימה מצבות. למשפחה יש אפשרות לסמן כרצונה את המיקום באבן או בלוחית.
"הגברת מסיקה מוזמנת לפנות למועצה, ועובד המועצה ילווה אותה עד למיקום הקבורה המדויק. המועצה קוברת את העוברים והתינוקות הן בבית העלמין החדש בכברי והן בבית העלמין הישן בנהרייה לפי אילוצי היום-יום במערך הקבורה היומי. זיהוי מדויק של המיקום מתבצע בשטח במועד הקבורה ובמחשב המערכת".
תגובת חברת הקבורה קהילת ירושלים על המקרה של נעמה
"בפתח הדברים נציין כי צר לנו על המקרה של נעמה ועל תחושתה הקשה. חברה קדישא מבצעת את עבודתה ברגישות מקסימלית ועל פי הנחיות משרדי הממשלה השונים. החלקה שבה נקבר העובר היא חלקה ייעודית המיועדת אך ורק לקבורת עוברים. חלק מעבודות הפיתוח בה טרם הסתיימו, ועם סיומם יוסדרו כל הפרטים שטרם הוסדרו כפי שנקבע בנהלים.
"במשרדי חברה קדישא יש מפות הכוללות רישום מדויק של כל קבר על פי ההנחיות. אם תרצה נעמה, נציגנו יציג לה בחפץ לב את המפות והרישום ואף ילווה אותה פיזית למקום קבורת העובר בשטח בית העלמין, כפי שנציגי החברה עשו לא אחת בפניות בנושאים שונים".
תגובת המועצה הדתית אשדוד על המקרה של שיר
"לא ידוע לנו על פגישת עובד חברה קדישא עם נציג המשפחה או העמותה. עם זה, בשיחות טלפון שקיים נציג העמותה המדוברת עם נציג חברה קדישא, הוסבר לו כי מיקום הקברים נעשה לפי שנתון הקבורה ויש רישום מדויק היכן ממוקם כל עובר שנקבר, ואף נשלח לו מיקום מדויק ורשום לפנייתו.
"בעניין הטענה בדבר לכלוך הקיים בשטח, מדובר בחלקה בהליכי הרחבה. ניהלנו שיחה עם הקבלן המבצע את פיתוח החלקה והורינו לו לדאוג מיד לניקיון הפסולת. חברה קדישא אשדוד פועלת על פי הנהלים שבחוזר המנכ"ל של המשרד לשירותי דת (חוזר מנכ"ל 13 באוג' 2017, סעיף 7.2.2.3.8) ומאפשרים קבורה רוויה.
"בידי חברה קדישא תיעוד ממוחשב של כל העוברים שנקברים, נוסף על תיעוד ידני. כל עובר שנקבר מוקצה לו מיקום בודד (נפרד בקבורה רוויה), ממוספר ומתועד. משום צנעת הפרט וכדי שלא לפגוע בפרטיותן של המשפחות, מידע רגיש זה אינו נגיש לציבור בדרך מקוונת".