"ג'ורג' אורוול אמר פעם ש'עיתונות זה כל מה שמישהו לא רוצה שיתפרסם - וכל השאר זה יחסי ציבור'. אנחנו כאן כדי להגיד את מה שהשלטון לא רוצה שנגיד, כל שלטון אגב. כל השאר זה כבר התפקיד של העסקנים והלוביסטים והקומיסרים והעוזרים הקטנים שלהם בתקשורת". לא מזמן נפרד כך מגיש התוכנית הכלכלית "החיים עצמם", שי ניב, מהמאזינים לאחר שגם הוא פוטר מגלי צה"ל.
לפניו פוטרה חן ליברמן, לרינו צרור ולרזי ברקאי תיכף מסתיימים החוזים, עתיד התוכנית של ספי עובדיה ויניר קוזין לא ברור - והכול נראה כמו מסע טיהורים פוליטי שלא יעצור עד שתושלם הפיכתה של התחנה לזרוע הצבאית של ערוץ 14. "נחמץ הלב לראות מה שקורה היום", מודה ארז טל, כוכב התחנה בעבר, ורון בן ישי שפיקד עליה מצהיר: "הפסקתי להאזין לגלי צה"ל. אין לה זכות קיום".
מתי זה התחיל? "יש מי שיגיד שזה ממש מהימים הראשונים של התחנה", אומר פרופ' רפי מן, היסטוריון וחוקר תקשורת שכתב ספרים על תולדות גלי צה"ל - וגם ניהל בה את מחלקת החדשות בין 1975 ל-1977. "כי כשבן גוריון רוצה להקים את התחנה ב-1950, הממשלה מתכנסת לדיון וגולדה מאיר אומרת 'סליחה, מדוע צריכה בישראל להיות תחנת שידור של הצבא?'"
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הפוליטיזציה של גלי צה"ל היא לא דבר חדש. זה תהליך הדרגתי שאיננו מנותק מתהליכים בכל התקשורת, בעיקר טשטוש הקו בין דיווח לפרשנות ומותה המצער של האובייקטיביות העיתונאית כערך עליון. דן כנר, שהתגייס לגלי צה"ל בשנת 1964, נזכר: "כשהגעתי לתחנה היא שידרה רק במשך ארבע שעות, משש בערב עד עשר. תוכנית הדגל שלה הייתה אז 'ד"ש עם שיר'. היומן היה 'יומן צה"ל', זה היה שמו, ורק לעניינים צה"ליים, ולא לעניינים כללים, לא לפוליטיקה ולא אקטואליה".
במלחמת ששת הימים גלי צה"ל כמעט הושמדה, אחרי שהתברר שרוב הציבור העדיף את הדיווחים מהחזית בקול ישראל. סגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל (טליק), דרש לסגור - מפקד התחנה יצחק לבני בא אליו להילחם על חייה, ושמע מטליק את הטקסט המדהים הבא: "היום יש סגן רמטכ"ל שהוא נאור ודמוקרטי ומפקד גלי צה"ל שהוא דמוקרטי, אבל מה יהיה יום אחד כאשר במקומנו יישבו שם אנשים אחרים שיבקשו לנצל בדרך אחרת את התחנה?". ומן מוסיף: "טליק ידע וחזה את המציאות".
בסוף שנות ה-70 עוברת התחנה למערכת חדשות של 24 שעות ביממה. המתודה לעקיפת מוקשים פוליטיים נקראת "תיבת נוח": מרואיין מימין ומרואיין משמאל. ארז טל, שהיה אז חייל בתחנה והגיש בה בין 1979 ל-1993, נזכר: "הרדיו אז היה מאוד מאוד עוצמתי וחזק. זה עולם אחר, עולם שבו אין אינטרנט - קשה לדמיין את זה היום אבל היה ערוץ 1 ורדיו ועיתונים וזהו, ולרדיו היה כוח וכולם שמעו רדיו. כל שטות שאמרת ברדיו, כל דבר שעשית, קיבל הד ותהודה מאוד גדולה. אז כן, אני מניח שהיו לחצים אבל הם נעצרו הרבה מעליי".
לדברי הכתב והעורך לשעבר יוסי עוזרד, שניהל את מחלקת החדשות בין 1983 ל-1984, "גלי צה"ל לא עניינו אף אחד עד שהפכו להיות חדשות פופולריות. בעצם העניין בגלי צה"ל התחיל באמת בשלהי או קצת לפני מלחמת לבנון הראשונה, 1982, וב-82 בא השבר הגדול. פתאום גלי צה"ל הפכו להיות גורם דומיננטי בשידור, התחרות מאוד מאוד ברורה מול קול ישראל ראש בראש, שתי תחנות ארציות - ואז לפוליטיקאים יש מה לומר, כי הם כמובן רוצים שמה שייאמר בגלי צה"ל יהיה מתאים לרוח השלטון".
התקופה הזאת גם הופכת גלי צה"ל ל"שידורי שינקין" - לבנה, מבוססת, שמאל-מרכז נעים, אחוס"לית. אספקה שוטפת של מגוסים משודגים הופכת אותה לדברי הנכון, המעודכן, קובעת טרנדים, משנה שפה - מול קול ישראל המתאבנת והולכת. מלחמת לבנון הייתה קו השבר הגדול של גלי צה"ל וייצרה בה שלושה אירועים משמעותיים מאוד - הראשון היה ההדחה הפוליטית הראשונה, של דן שילון.
ועוזרד נזכר: "אני גויסתי בצו 8 ביום ראשון ובעצם לא הייתי בתחנה אלא עם הסיירת בהרי השוף. בשלב מסוים באחת החופשות ירדתי לערוך תוכנית ובתוכנית הזו ערכתי את דן שילון ובתוכנית הספציפית הזו שאני ערכתי דן שילון השתמש במילה 'פלונטר'". דן שילון אמר 'איך יוצאים מהפלונטר הזה'. אריק שרון ורפול רתחו - ושילון הודח. "זה השבר, משם גלי צה"ל איבדו את הבתולים. מאותו רגע מסתכלים עליך", טוען עוזרד.
העיתונאי רון בן ישי קיבל את המינוי למפקד גלי צה"ל כשהיה בלבנון ככתב הטלוויזיה. שלושה ימים לפני שהיה אמור להיכנס לתפקיד, הוא גילה וחשף בתקשורת את טבח סברה ושתילה ואת אחריותו של שר הביטחון שרון. מאותו רגע חיפשו שרון ורפול כל דרך כדי להמאיס עליו את החיים כדי שיתפטר. וכשזה לא קרה, הצניח הרמטכ"ל לתחנה את אשת אמונו, העיתונאית עדנה פאר. "היא הציעה לרפול דבר מאוד קוסם - למה לך להתעסק עם כל שידורי האקטואליה האלו, הדוקומנטרי וכל זה?", נזכר בן ישי.
פאר רצתה לבטל את מחלקת החדשות ולחזור לימי ה"ד"ש עם שיר" והתכנים הצבאיים. בנוסף היא גם תיעבה את הלהיט של התחנה, "מה יש" של ארז טל ואברי גלעד. "בסוף היא ניסתה לחולל הפיכה נגדי בתחנה, לגייס את עובדי התחנה, אבל הם לא התגייסו", מספר בן ישי.
בתחנה פרץ מרד: רפול הגיב בדרכו וחייל את פאר בדרגות סגן אלוף - עכשיו בואו נראה אתכם גיבורים ומסרבים פקודה. טל נזכר: "עדנה פאר הוצנחה על גלי צה"ל, בניגוד לרצונם של כל העובדים. יצאה הנחיה של האזרחים, של הוועד, לא לשתף איתה פעולה ולא לבוא איתה לפגישות. היו סערות גדולות בתחנה. אני אז הייתי חייל והיא לקחה אותי לפגישה, לא יכולתי לא לבוא כי אני חייל, אז באתי. היא ניסתה להפיל עליי כל מיני דברים שלא יכלה להפעיל בצינורות שלא שיתפו איתה פעולה".
ואז הגיע המשבר השלישי - פרשת אבשלום קור ועמנואל הראובני. "הם כתבו לשר הביטחון שלצה"ל לא הייתה תחנת רדיו משלו בזמן המלחמה, 'התחנה שירתה את מטרות המחבלים', לא פחות מכך", משחזר עוזרד. בין ההוכחות לתבוסתנות שמאלנית הם הביאו ריאיון עם טייס בחיל האוויר, שנשאל איך הוא מרגיש כשהוא מפציץ בלבנון בלב אוכלוסייה אזרחית - אך התברר שהשאלה הוזמנה בכלל מראש על ידי דוברות חיל האוויר. מונה קצין בודק, אל"מ ראובן גל, שקבע שגלי צה"ל התנהלה למופת מבחינה עיתונאית.
טל: "אני זוכר גם את אספת התחנה שבה הקצין הבודק בא למסור את הפרטים ואבשלום היה נוכח, זה כמו לראות סרט - אתה יושב ככה ורואה את כולם מתוחים מאוד והקצין הבודק קורא את מסקנות התחקיר, שדי טיהרו את גלי צה"ל. ועובד שם אבשלום ועמד עמנואל הראובני, המתלונן השני".
אתה זוכר גם מה היה אחר כך?
טל: "לא דיברו איתו, הוא התעקש לפתוח בשיחה עם אנשים. בטח האזרחים ואני חושב שגם החיילים לא דיברו איתו".
קור עוד היה מעודן בהשוואה לחה"כ דב שילנסקי מהליכוד, שקרא אז לשדרי התחנה "לורד האו האו" - הכינוי של שדרן בריטי נאצי שערק לגרמניה במלחמת העולם השנייה, שידר משם תעמולה והוצא להורג בתלייה כבוגד אחרי המלחמה.
גם משה לוי, הרמטכ"ל שהחליף את רפול, רצה לסגור את מחלקת החדשות. עובדי התחנה עתרו לבג"ץ. ומנעו את הסגירה. ועוזרד מספר: "מישאל חשין ז"ל, שופט העליון שייצג אותנו, ניסח מסמך פשרה שהיה מקובל גם על הצבא - במקום שיקראו לזה מחלקת החדשות זה שונה למחלקת האקטואליה, במקום שיהיה מגיש אחד היו שני מגישים, כל מיני שטויות קטנות שלא רלוונטיות".
ומיכה פרידמן נזכר: "התוכנית שאני הייתי העורך הראשי שלה אז והמגיש שלה - יומן הבוקר - השם שלה שונה ל'בוקר טוב ישראל', שהיו עליו כמה הגבלות: אסור היה לשדר כתבות, הכול היה דיאלוג עם הכתבים. זה החזיק מעמד שנה-שנה וחצי אבל לאט לאט זה דעך ואף אחד לא הרים קול וזה חזר בעצם למתכונת הקודמת, רק השם נשאר".
מלחמת לבנון השנייה הביאה את ההדחה הפוליטית השנייה. "ב-2006 הגשתי את תוכנית הבוקר שנקראה 'יוצאים לאור', שבה אני עוברת על כותרות העיתונים וקוראת את הכותרות של היום", משחזרת רונית כפיר, אשת התחנה לשעבר. "אז החזקתי את הכותרת הראשית של העיתון שאמרה משהו כמו '50 הרוגים בהפגזה על כפר קאנא, מתוכם 21 ילדים' וכותרת המשנה אמרה משהו כמו 'גורם צבאי בצה"ל אומר: זה לא ישנה את בנק המטרות'".
"אני קוראת את הכותרת הזו ואני אומרת משהו כמו 'איזה ביטוי זה בנק המטרות? ביטוי כלכלי כזה, מחושב כזה, כאילו אין שם ילדים בני 3'. מתישהו אחרי השידור, אני חושבת שכבר הייתי בבית, קיבלתי טלפון ממפקד גלי צה"ל או הרל"שית שלו, שאומרים לי 'אל תבואי מחר לשידור'. וכך הסתיימה הקריירה שלי גלי צה"ל, קריירה של 18 שנה".
לאהוד ברק, גם כרמטכ"ל וגם כשר ביטחון, יש מניות רבות בהאצת תהליך הפוליטיזציה של גלי צה"ל - כולל מסע טיהורים קטן. פרידמן אומר ש"הטרגדיה של גלי צה"ל התחילה במקביל לפרשת הרפז. שר הביטחון אהוד ברק, מסיבות השמורות עימו, חשב שהיא תפסה צד לטובתו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי שהיה בן ריבו, והוא התחיל לבצע שם כל מיני שינויים שהקצה שלהם היה ניסיון להקים במשרדו גוף שיפקח על התשדירים והשידורים של גלי צה"ל. זה היה במאי 2015, החלטת ממשלה שהוא יזם אותה בהליך לא חוקי. ואז כתבתי מכתב, והחלטת הממשלה שונתה כעבור שבועיים".
"משם התחילו שני מסלולים - אחד של מעורבות מאוד חזקה של שר הביטחון במה שקורה בגלי צה"ל כולל מינויים, ומצד שני המסלול האישי שלי שבסופו של דבר כעבור שנתיים ומשהו הוביל מחוץ לתחנה כשהתברר לי שראשי מתנדנד למרות שאני הגשתי באותה עת את תוכנית המלל הכי מואזנת ברדיו הישראלי".
ברק, שבהתחלה רצה למנות למפקדת התחנה את אילה חסון - אז בצד שלו בפרשת הרפז - מינה לבסוף את ירון דקל. דקל היה צריך להשיט את הספינה הזו במים עוינים מאוד, כשכל פוליטיקאי רוצה להתערב. נורה אדומה ראשונה נדלקה כשדקל נתן דריסת רגל למירי רגב, כשהציע לה לשלוח נציג מטעמה לישיבות הפלייליסט של גלגלצ. פוליטיקאים הופכים ללוחמי קומנדו במצבים כאלה: הם צריכים רק סדק קטן ומכאן הם כבר מסתדרים.
בשלב הזה התחנה כבר פוליטית לחלוטין. המילה האחרונה, פורמט חמוד שיזווג לפני רבע מאה בין הימני הדתי השנון אורי אורבך ז"ל והשמאלנית הפמיניסטית הרושפת עירית לינור, התחילה לייצג את כל הקשת הפוליטית שבין הליכוד לעוצמה יהודית. ומן מסביר: "כל זמן שזה היה במתכונת הראשונית, זה היה דבר מצוין - בואו נקיים דיון פתוח כל יום כאשר יש לנו ימין ושמאל. ברגע שזה מתמוטט..."
יעקב ברדוגו, עסקן פוליטי מקורב לנתניהו, לא-עיתונאי על פי הגדרתו - התמנה לפרשן מדיני ואחר כך למגיש יומן הערב. לפי התצהיר של ניר חפץ, זה קרה לאחר התערבות של נתניהו. היומן הפך במהירות למופע הביביזם היומי. ירון וילנסקי המגיש הוותיק שתק רוב הזמן והתכבד בעיקר בשיחות עם בני כבודי על עדכוני התנועה. ופרידמן אומר בכעס: "אני לא יכולתי להכיל את הדבר הזה, זה נראה לי בלתי מתקבל על הדעת. עזוב אתיקה-שמטיקה, בהגדרה זה לא עובר".
ב-2016 קיבל אראל סג"ל תוכנית יומית, העתק של התוכנית שלו בגלי ישראל. המפקד הבא שמעון אלקבץ ממשיך את התנופה ומביא מערוץ 20 את אמיר איבגי להגיש את יומן הצוהריים ומעל הפצצה הפוליטית הזו עדיין מתנופף דגל צה"ל. "זה לא נכון על גבול הלא ערכי", אומר ב-2022 הרמטכ"ל אביב כוכבי לשר הביטחון גנץ. באותה שנה פוטר ברדוגו והצהיר: "מדובר בהדחה פוליטית ופחדנית שנועדה להשתיק קול ביקורתי ולא כנוע. למען האמת, הנוכחות שלי תמיד הייתה קשה לרבים מחוץ לתחנה וגם בתוכה. אבל למי שמתגעגע אליו - סבלנות, אם ירצה השם בשורות טובות בקרוב אמן".
ובן ישי נזכר באנקדוטה: "אנחנו עושים תוכנית בגלי צה"ל, כשאני הייתי המפקד וביוזמתי, נגד הגזענות. באמצע השידור ביום נגד הגזענות מכניסים לי טלפון מגנדי, רחבעם זאבי שהיה אז שר, והוא צועק עליי 'מי הרשה לכם? אתם תחנה פוליטית, אני אדאג שתפסיקו את זה'. בזמני הייתה לנו כיפת ברזל, כיפת פלדה, מהרמטכ"ל ומשר הביטחון. ברגע שכיפת הפלדה הזו נעלמה.."
היום כשאתה יוצר יום נגד גזענות זה יום נגד שליש מהכנסת.
בן ישי: "תראה, אני אפילו כבדיחה לא מוכן לקבל את הדברים האלו"
גלי צה"ל, שהייתה כלי תקשורת איכותי, שהרוויחה את העוצמה שלה בזכות מקצועיות עיתונאית, שהייתה בית הספר המוביל בארץ לתקשורת שהצמיח אין-ספור עיתונאים פוליטיים, היא היום סחורה פוליטית שכולם בוחשים בה: ראש ממשלה, שרים, עסקנים. הנכס החשוב ביותר לעיתונאי, האמינות, נשמטת מידיה במהירות. נתוני ההאזנה שהתפרסמו השבוע מראים את המחיר - אחרי שנים רבות הסדר התהפך והתאגיד מוביל על התחנה הצבאית.
מרב מיכאלי, שכיכבה 10 שנים בגלי צה"ל, מסרבת היום להפריד את התחנה מהתהליך הכללי שעובר על המדינה. "אלמלא המשפט 'מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו', אז היה אפשר להגיד שהבעיה היא כביכול גלי צה"ל היצור המוזר. אבל התשובה היא לא - מדובר בכל דבר שהוא רכוש הציבור. ממשלות נתניהו חומסות אותו כאילו הוא של אימא ואבא שלהן ועושות בו שימוש מושחת והרסני למדינת ישראל. גלי צה"ל היא רק אחת מתוך".
צריך לסגור, להפריט?
מיכאלי: "לא, אי אפשר לסגור ולהפריט. צריך לנקות את האורוות. להפריט זה שוב למכור לאחד החברים של נתניהו, שוב לקחת רכוש ציבורי ולמכור אותו בנזיד עדשים לאחד האוליגרכים, הטייקונים, החברים של נתניהו. לא - צריך להיאבק על דמותה של התקשורת הציבורית במדינת ישראל".
גלי צה"ל מתנהלת כבר שנים בלי מפקד קבוע, ולא במקרה. לשר הממונה זה תמיד נוח, מפקד זמני נמצא כל דקה בחייו באודישן, שואף לרצות את הבוס כדי לקבל מינוי קבוע. גנץ מינה את גלית אלטשטיין למפקדת זמנית, ועדת איתור בחרה מפקד קבוע - אבל גם גלנט מכיר את הטריק, צפצף עליה ומינה שוב מפקד זמני, את דני זקן, שאותו דחף יעקב ברדוגו.
פרידמן: "גלי צה"ל היא תחנה שנחטפה - תקשורת בחברה הליברלית, המודרנית, יש לה תפקיד חברתי. אבל אם היא בוגדת בתפקיד הזה והיא לא ממלאה אותו אז צריך לסגור את הדבר הזה".
חשיפה: המלצות הוועדה לעתיד גלי צה"ל
השבוע הוגשו לשר הביטחון מסקנות הוועדה המייעצת לבחינת עתיד גלי צה"ל, שחבריה היו הבמאי אבי נשר, יו"ר הרשות השנייה לשעבר נורית דאבוש, מפקד גל"צ לשעבר שמעון אלקבץ, ומנכ"ל משרד הביטחון האלוף במיל' אייל זמיר. באופן תמוה גלנט החליט שלא לפרסם את ההמלצות אבל אנחנו, שאיננו תחנה צבאית, נחשוף בכל זאת את עיקריהן:
- התחנה לא תיסגר
- ההתנהלות עם מפקד זמני לא תקינה ויש למנות בהקדם מפקד קבוע שתבחר ועדת איתור
- התחנה תשקף מגוון דעות ותהיה ליברלית, נאורה, הוגנת וללא שיקולים פוליטיים
- חיילים במדים לא יעסקו בנושאים פוליטיים
- יוקם גוף לא פוליטי, בדומה לדירקטוריון, שיסייע בניהול התחנה. את חבריו תבחר ועדת איתור
"אני חושב שגלי צה"ל ברוב המקרים עושים עבודה טובה מאוד", אומר כנר. "הדבר היחיד שמפריע לי היום זה השם 'גלי צה"ל', זאת אומרת היא אינה צה"לית. גלי צה"ל היום היא תחנה לכל דבר, רק שנו את השם". ועוזרד מכריז: "זה לא משנה אם שר הביטחון יהיה שמאלן או ימני. עצם העובדה, הסיטואציה הזאת היא לא בריאה, אסור שיהיה מצב כזה, וכל עוד שהמצב הזה קיים אין מקום לשידורי תחנה ציבורית - רוצה גלנט מחר, היא הופכת להיות ערוץ 14 בלי בעיות".
"תשמע, האנומליה עבדה הרבה שנים. אני חושב שהיא פחות עובדת בשנים האחרונות", חורץ ארז טל. "באופן אבסורדי, כשרשות השידור הפכה להיות התאגיד, הצליחה להיות מטריה שמגנה היום על התאגיד יחסית בהצלחה, בינתיים, מהפוליטיקאים. אני חושב שגלי צה"ל זקוקה נואשות למשהו כזה, אבל קורה בדיוק להיפך".
המבצר הקטן ביהודה הימית נופל, אבל הוא לא ייפול לבד. זו לא תמ"א, זו הפצצת שטח. לפני שבוע נחשפה התוכנית של שר התקשורת קרעי להשתלטות פוליטית על כל התקשורת בישראל: הטרגדיה של גלי צה"ל האומללה היא רק הצצה קטנה לעתיד ללא עיתונות חופשית.
תחקיר: הדי זעירא